אילן רוזנפלד עובד על סדרה בכיכובו ומאמין ש"הפיג'מות" לא אמרו את המילה האחרונה. צילום: רועי רביב

אילן רוזנפלד עובד על סדרה בכיכובו ומאמין ש"הפיג'מות" לא אמרו את המילה האחרונה

בימים אלו משודרת סדרה קומית חדשה בבימויו ("זאת שלי", טין ניק ב-yes), ורגע לפני שהיא חותמת עונה ראשונה, תפסנו את אילן רוזנפלד לשיחה על מאחורי הקלעים, ההבדלים בין קומדיה של אז להיום, הסיכוי לעונה נוספת של הפיג'מות, ההפתעה המתוכננת בנושא , שילובם של כוכבי הרשת בעולם המשחק ועל החלום לצאת לדרך מוזיקלית ולהרים מופע סטנדאפ ממש כמו בסדרה אותה ביים

אילן רוזנפלד הוא מהשמות שתמיד מסקרן לשמוע מה יש להם להגיד, ותמיד מסקרן לראות את הפרויקטים עליהם הוא עובד. כבר בפיג'מות היה אפשר להבחין במוח המבריק והיצירתי שלו, והוא מצידו לא אכזב גם כשזו הסתיימה. בשנים האחרונות ובמקביל לקריירת המשחק, הוא עבר גם אל אחורי הקלעים, יצר סדרות, ביים, תיסרט, ערך ותמיד הורגשה טביעת האצבע הייחודית שלו. לאחרונה עלתה סדרה קומית חדשה בבימויו, "זאת שלי" (טין ניק ב-yes) שחותמת בימים אלו את עונתה הראשונה על המסך. רגע לפני שזה קורה, תפסנו את רוזנפלד לשיחה על אחורי הקלעים, על מה שעבר על קומדיות לילדים ונוער מאז ימי הלהקה מנתניה וכמובן שגלשנו לשיחה על איחוד, פסטיגלים ועל החלומות שעדיין נמצאים במגירה.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

את רוזנפלד אני פוגש לשיחה בבית קפה תל אביב שבאופן אירוני (ועל כך נאמר - "האיכותיים יבינו") הקונספט שלו הוא תקליטים. רוזנפלד, הגיע לסדרה החדשה בצורה אחרת ממה שהיה רגיל עד כה, והוא נרגש לספר על החוויה והאתגר החדש שלקח על עצמו.  

"זאת הפעם הראשונה שאני מביים משהו שאני לא כתבתי", פותח אילן את השיחה על "זאת שלי" ומשתף: "זאת הייתה הפעם הראשונה בה הייתי במאי שבא 'נקי' ולא כחלק מהפרויקט, אלא כמישהו בחוץ. היה לי מקסים כי אני מכיר את היוצרים שנים אחורה והם נתנו וסמכו עליי לעשות דברים. אבל בעקרון הרגשתי איך זה פעם ראשונה נטו לביים ולא לשכתב מחדש. כי בדברים שאני גם כתבתי הייתי חוזר לתסריטים ומשנה אותם. פה היו שני יוצרים וכבדתי את הטקסט ואת הויז׳ן שלהם".

 

נו והתאפקת?

"גירד לי מאוד לגעת בטקסט. הדיפולט שלי זה לחזור לתסריטים ולשכתב מחדש. זה הכי קל לי. למשל, בזמן ארוחות הצהריים בפרויקטים אחרים הייתי משכתב דברים שההפקה לא יכלה לעשות, אבל ניסיתי כאן לא לגעת גם בשביל המבחן האישי שלי. ככל שהתקדמנו התחלתי ליהנות מזה, עזבתי לרגע את המלל והייתי עסוק באיך זה נראה ומה הן הפעולות בסצינה. זו הייתה ממש למידה עבורי, הרי לא למדתי בימוי, לא למדתי משחק וגם לא למדתי כתיבה - כל מה שאני יודע זה 'על רטוב'".

כוכבי "זאת שלי" © גיא צראף

מה בכל זאת הכנסת מעצמך?

"קראתי את התסריטים וביקשתי לשים את הדמות של שלי יותר במוקד. הצעתי לליאור וחגית (כפיר רפאל, בייליה - יוצרי הסדרה. מ״א) המופלאים ששלי תשבור את הקיר הרביעי, מה שהקשה עלינו למצוא ליהוק עבורה, כי היה צריך לאתר שחקנית צעירה שגם תצא מהסצינות בצורה צינית ותדבר אל הקהל, וגם תחזור בין רגע לסיטואציה. רציתי סיטקום אמריקאי קלאסי לילדים שבנוי כמו הסיטקומים לגדולים. האמת שכשנכנסו הצחוקים המוקלטים זה קיבל את הצורה הסופית המושלמת, ואני מודה שהתנגדתי לרעיון הזה בהתחלה. עכשיו אני מבין שזה עובד, זה סגר את זה כסיטקום אמריקאי כמו שהוא צריך להיות".

"זאת שלי" היא מאותן הסדרות שהספיקו להצטלם בתקופת הקורונה, מה שהפך את ההפקה למסובכת להפקה הרבה יותר. רוזנפלד מספר לנו שאכן לא היה פשוט ועל ההגבלות שגרמו להם לחשוב בצורה יעילה.

"היה קצת מאתגר כי אלו היו עשרה פרקים שצולמו בתקופת הסגרים בקורונה, בזמן שאסור היה להתקהל יותר מעשרה אנשים בחלל סגור. נאלצנו לקבל אישורים מיוחדים מבחוץ עבור הצוות, עשינו בדיקות קורונה כל יום והשתמשנו במסיכות. מה גם שהנושא של הסדרה זה מועדון סטנדאפ, וכדי שנוכל לצלם את הקהל דחסנו את רוב הסצינות איתם ואותו קהל היה זהה ברוב הפרקים. בקיצור, היה מאוד לא פשוט".

© צילום פרטי

אחרי שנים בתעשייה, ואחרי שבשנים האחרונות אתה יותר מתמקד דווקא בצד השני של המצלמה, אתה מרגיש שאתה כבר יודע לזהות תגליות חדשות?

"קטונתי מלענות על זה. אני גם שחקן ואני גם כותב ובמאי, אז העין שלי יותר רחבה, גם שנים בחנתי בתיאטרון צה"ל, וכשנכנס כשרון אתה ישר רואה את זה, אי אפשר להתעלם ממנו. יש משהו בשנים האחרונות באמת שהדור מצלם את עצמו הרבה יותר אז הוא יודע לעמוד ולדבר מול מצלמה, פעם באודישן לא ידעו. אבל פה כשמתחילים לשחק אתה רואה את ההבדל".

לא סתם דור שמצלם את עצמו ויודע לדבר מול המצלמה - בשנים האחרונות, עם התפתחותה של הרשת כחממת ייצור הכוכבים הבאים, לא מעט מהם משתלבים גם בתפקידי משחק שונים - מה שמעלה לא מעט תגובות שנויות במחלוקת כמעט בכל ליהוק שכזה. ב'זאת שלי' רוזנפלד עבד עם ליאל אלי שהגיחה לתפקיד אורח, רוזנפלד מספר כי הוא לא רואה בעיה בנקודת הפתיחה של כוכבי הרשת בעולם הבידור, כי זו הפלטפרומה המובילה היום לתגליות חדשות.

"עודד, קובי ואני גדלנו בבמה הפתוחה של דומינו גרוס, בזמנים שלי הכוכבים היו יוצאים מסטנדאפ באמצע הלילה…", משתף, "בתקופה האחרונה הרשת החליפה את הבמות הפתוחות, הכוכבים גדלים ברשת. מישהו כמו אוראל צברי - אי אפשר להתעלם מהכשרון שלו! בין אם בבמה פתוחה או ברשת, זו אותה הצורה מבחינתי, פשוט זה מה שעובד כרגע. תמיד יש טובים יותר ויש פחות. יש כאלו שמבססים את עצמם על נראות, ויש על כשרון מסוים שהם עושים. בהרבה מקרים הבעיה שלי היא שלפעמים זה גדל לממדים מאוד גדולים ולפני שיוצרי הרשת הבינו מי הם, הם כבר פתאום כוכבים. החכמים מביניהם כבר יודעים לזהות את זה. לאחרונה גם דיברתי עם עודד על זה שבאסה שלא היה אינסטגרם כשצילמנו את הפיג׳מות, כי כמות הצחוקים הייתה מטורפת! תחשוב שיש להם פלטפורמה זמינה למה שהם רוצים ופשוט מעלים, זה מקסים בעיניי".

ליאל אלי ב״זאת שלי״. באדיבות טין ניק (yes)
 

במבט לאחור סדרות קומיות היו גדושות בבדיחות שהיום לא היו עוברות, בין אם רמז למיניות, העלבות למיניהן - המון דברים שהיום הם לא פוליטיקלי קורקט ומפליא שחלקם עברו בעבר. אילן מודה שכל העולם עבר שינוי, בעיקר קומדיות ובעיקר סדרות לילדים ונוער שהפכו למשפחתיות יותר ומאז שהוא אבא הוא אפילו יותר רגיש ועירני לנושא.

"נהיה לי מבט של אבא על הרבה דברים, גם על דברים שעשינו ואמרנו. היום חשוב לי שהקומדיה תבוא מתוך מקום של אמירה כלשהי ומשהו סאטירי יותר. אבל לא רק אני, כל העולם עבר שינוי. יש המון דברים שלא היו עוברים היום. העולם עבר מהפכה וכולם נורא רגישים. אני חושב שהקומדיה תהיה נקודת השינוי של זה כי התרגלנו לכתוב לא מתוך איזה משהו שיכול להיות מעליב, נעשה פה איזה סוויץ' בראש. אני חושב שהיינו צריכים לעשות זה. אני מסתכל על סדרות ישנות ואומר: 'איך אף אחד לא שם לב?' ולאט לאט הכל היה נראה לי מוזר. מכיר את זה שבקורונה לראות אנשים מתחבקים על המסך היה נראה לך מוזר? אז בדיוק זה. אין ספק שהרבה יותר קשה היום לכתוב קומדיה כי צריך להיות רגיש ומתוחכם, צריך לבוא מתוך הסיטואציה ולא מתוך העלבון".

אבל השאלה אם הקומדיה באמת עברה את הגבול או שמקצינים מדי כיום עם הצנזורה?

"תשמע, יש פרקים בפיג'מות שאני רואה ומציק לי למשל שאנחנו מדברים לאלונה בצורה הזאת. אני חושב שאכן נהיה אובר קיצוניות כי אי אפשר להגיד שום דבר כרגע. היום מחפשים רגישות, גם אם לא נפגעים ותמיד יהיה מי שיצקצק בלשונו. הדרישה כרגע מקומדיה זה שהיא תהיה מתוקה ושלא חייב שיהיה מצחיק. עם זאת, חשוב לי להדגיש שהפוליטקלי קורקט הוא לטובה, כי קיצוניות צריך לתקן דרך קיצוניות אחרת. אני מאמין שלאט לאט יהיה אפשר לצחוק שוב על דברים שכיום לא, אבל הפעם זה יהיה בצורה טובה, מאוזנת ולא מוגזמת או מעליבה".

רוזנפלד וציפי שביט בסט של "זאת שלי"
רוזנפלד וציפי שביט ב"זאת שלי" © צילום פרטי

ממה נזהרים יותר? 

"ככותב נזהרים מהכל. בגלל זה 'בצפר' בעיניי הייתה יוצאת דופן בנוף בכללי. הגרסה הראשונה שלה הייתה מערכונים מבוססי פאנץ' אחד או דמות. בעונת 2019 התעקשתי בכתיבה שזה לא מספיק שנדב (אסולין. מ״א) ילבש שמלה או שהוא ידבר מצחיק, אני צריך שהמערכון יעמוד גם בלי הדמות. לראייה רוב המערכונים בעונה נכתבו לפני הליהוק. היה בעונה הזאת גם קו סאטירי ומהלך סאטירי על מערכת החינוך, שבעיניי תקועה במאה השמונה עשרה. מה שרצינו להגיד בעצם זה שכל המערכת הזאת מבוססת על ללמד אותנו להיות עובדים במפעל - יש צלצול, כל אחד צריך לעשות את שלו וללבוש את אותם הבגדים".

 

חוץ מסוג הבדיחות, מה עוד שונה בין קומדיות לילדים אז והיום?

"היום יש הרבה פחות פתיחות לדברים מתוחכמים מכמה שיקולים, ביניהם זה שיש פחות כסף אז הולכים דברים בטוחים כי אי אפשר לקחת יותר מדי סיכונים. יש תהפוכה כרגע עם כל הסטרימינג והסכומים שנותנים להפקות. נוצר מצב שעל כל משבצת של סדרה יש הרבה מאוד מתחרים, ובמצב כזה נורא קשה לעלות סדרה לאוויר, עולה הרבה כסף. נגיד ׳זאת וזאתי׳ עושה רעש כי זה שונה, אין הרבה כאלו בשנים האחרונות. על סדרות בעולם הילדים אני גם שומע הרבה פעמים מאנשים אמירות כמו ׳ילדים לא יבינו את זה׳, ואני נלחם על זה כי אני חושב שהילדים חכמים וראיתי את זה בפרויקטים שעשיתי בעבר שהיו מתוחכמים וילדים הבינו".

 
 

בינתיים אתה עובד על עוד סדרות שכתבת? 

"יש תמיד איזה שניים-שלושה פרויקטים שאני מגנ'גל איתם. כשאתה עושה סדרה מצליחה בחו״ל אתה יכול לשבת ולנוח, ואילו בארץ אתה חייב לעבוד כבר על הסדרה הבאה. עד שסדרה עולה לאוויר לוקח לה שנים, אז אתה כל הזמן במגעים לכמה פרויקטים באוויר. יש לי כמה רעיונות שאני רוצה להוציא לפועל. עלה לי בראש אולי גם משהו שבפעם הראשונה אעשה בו הכל - גם אכתוב, גם אביים וגם אשחק בו".

© מיכל אפרתי

מה באמת עם קריירת המשחק שלך - עוד מכוון לשם?

"אני לא אוהב אודישנים", מכריז ומפרט "ובגלל שאני לא אוהב אודישנים אז אני לא אוהב לעשות כאלו, ואם אני לא אוהב ועושה - אני צריך למצוא משהו אחר. אז אני משחק בפרויקטים בהם חברים כותבים ספציפית לי תפקיד או שאני כותב לעצמי. בשלב מסויים גיליתי שאני רוצה לשחק דברים ספציפיים והאפשרות לכתוב ולביים נותנת לי את האפשרות לבחור את מה שאני ספציפית רוצה לשחק. כבר נהיה לי קשה לקחת טקסט ולעשות אותו כמו שהוא מבלי לפרק ולשכתב. יותר קשה לי לבוא לסדרה של 70 פרקים, לעשות את התפקיד וללכת".

יש פרויקטים שאתה מתבאס שלא הצליחו או היית רוצה שימשיכו לסיבוב נוסף?

"הייתי נורא שמח לעשות עונה שנייה ל'בצפר', כי נורא נהנתי לעשות את זה וזה היה הבייבי האישי שלי. יש פרויקטים שאני אומר שהם היו צריכים להתפוצץ וזה לא קרה, ויש דברים שנעשו 'על הדרך' והתפוצצו. אף אחד לא יודע את הנוסחה, אתה עושה מה שאתה חושב שהוא טוב ומעניין אותך. לפרויקטים לפעמים לוקח גם חמש עשרה שנה עד שמתפוצצים. למשל ב'פיג׳מות' - שלוש שנים הצלחנו ואז אמרו לנו ׳די׳, לא הייתה צריכה להיות עונה רביעית לסדרה, אבל אז צץ הויאודי והיינו במקום ראשון בצפיות, אז החליטו לעשות עונה נוספת למרות שכבר היינו במקום אחר, הנחנו את 'צרבת' ששודרה בערוץ 24. גם ל׳בצפר׳ הקלאסי לקח המון זמן, ל׳אחד העם׳ לקח זמן, לפעמים אנשים מגלים דברים מאוחר. במיוחד עכשיו כשהדברים זמינים, פתאום אני מקבל הודעות על 'חצויה' וזה נהיה קטע".

© מיכל אפרתי

מה לגבי סדרת האימה "תברחו"? גם היא לא זכתה להמשך.

"איתנו לא מדברים על המשך, כתבנו עונה אחת. אבל זה היה פרויקט מוזר שאיכשהו התגלגל אליי, והבאתי את טל גולדברג. בעקרון רצו איזו סדרת אימה לילדים. עניין אותנו לראות אם אפשר לפצח אימה לילדים, כי אימה מבוססת על מישהו מת ואז אתה בפחד לגלות מה הדבר הכי נורא שיקרה לשאר הדמויות. אין את זה בילדים, אתה צריך לבסס איום באווירה, זה היה האתגר שלנו. זו הייתה סדרה מלכתחילה עם מעט פרקים ומראש אף אחד לא דיבר איתנו על עונה שנייה, היא גם צולמה מוזר במקום מוזר, במצלמות אבטחה, אין כמעט קלוזאפים. היה ניסיון לעשות משהו אחר ולדעתי הצלחנו בתקציב שקיבלנו. זה רק מוכיח שהכסף הוא לא פקטור, אלא התוכן. אם התוכן טוב ילדים יכולים לקנות אותו גם אם הוא לא עם מצלמות רחף ופיצוצים".

עם חברי הקאסט של ״תברחו״
עם חברי הקאסט של ״תברחו״ © צילום: רפי דלויה

השנה הצטרפת גם לצוות הכותבים של "ספיידרז" שתצולם בקרוב, איך היה להכנס לכתיבת משהו שלא היית נוכח בו מלכתחילה?

"זה היה מאתגר עבורי", מתוודה, "מיכל קופר קרן היא הכותבת הראשית, אחת היוצרות והיא מובילה את הפרויקט הזה. התבקשתי לבוא ולכתוב איתה את העונה החדשה - אבל אתה נכנס לדמויות של מישהו אחר. כשאתה כותב סדרה אתה בונה את הדמויות ממה שיוצא לך, למעשה כל דמות היא משהו באופי שלך ובגלל זה אתה יכול לכתוב אותה. כשאתה נכנס לסדרה של מישהו אחר - אתה נכנס לאופי של מישהו אחר ואז משנה את הדמויות, לכן הכנסתי הרבה דמויות חדשות, אבל המשפחה ב'ספיידרז' הן דמויות של מיכל. הרבה מאוד פעמים נכנסתי לדנ״א של סדרה - היא כמו תבנית ואתה צריך לעשות את הכל בתבנית הזאת. אקביל את זה למתכון - אתה צריך ויכול להוסיף את התבלינים שלך, אבל אם ביקשו ממך לעשות פשטידה היא לא תהפוך לעוגה גם אם תעשה אותה מתוקה יותר".

© צילום: גיא צראף

"ספיידרז" משודרת ב-160 מדינות מסביב לעולם, בעבר 'חצויה' שלך נמכרה לחו"ל - כמה אתה מכוון מראש מעבר לים כשאתה כותב משהו?

"בכתיבה אין לכוון לחו"ל", אומר, "בתור מישהו שמכר בעבר - הזכיינים והערוצים הם אלו שמכוונים, אבל אתה לא. אתה צריך לכתוב משהו שיוצא ממך ואם הוא אמיתי ואותנטי הוא יעבוד גם אם בחו"ל לא מכירים את זה, כמו שקרה עם ׳פאודה׳ או ׳שטיסל׳ ולא חסרות דוגמאות... אם התמזל מזלך והפרויקט יעבוד בארץ - אז אולי זה יעבוד גם בחו"ל. גם ב'חצויה' שנמכרה - אף אחד לא חשב שזה יימכר, חשבנו: ׳אה זה עוד לא עשו עדיין ויהיה מגניב לעשות׳. ברגע שהתחלנו לכתוב את התסריטים הבנו שיש השקעה מעבר לים ושזה הולך להימכר, אז ביקשו שנצלם כל דבר פעמיים. אני מכיר מעט סדרות שכיוונו מראש והצליחו. אבל זה מאוד קשה".

לאחרונה עודד פז רמז על הפתעה באווירה מוזיקלית שקשורה ל'פיג'מות' וככל הנראה תתקיים בחורף הקרוב. על מה הוא מדבר? 

"אכן תהיה הפתעה למעריצי הפיג׳מות", מבשר רוזנפלד אך עדיין שומר על עמימות בעניין, "אנחנו מבינים שיש בחוץ המון אנשים שגדלנו עלינו ושהסדרה היא מחוץ לגבולות שלנו, יש לה חיים משלה. כבר באיחוד הקטן שעשינו בקורונה הרגשנו שיש לזה אימפקט והתחלנו לגלגל רעיונות. עודד מגלגל איזשהו רעיון שככל הנראה יצא לפועל ואם כן זה יהיה מגניב מאוד".

כל הקאסט יקח חלק?

"זה אמור לכלול חלקים...", מתחיל רוזנפלד את דבריו אך עוצר ומסכם את הנושא ב-"יהיו הפתעות!".

 

אחת ולתמיד - עונה עשירית היא תרחיש הגיוני?

"תראה, יש פה הרבה גורמים שצריכים לשתף פעולה בשביל הדבר הזה. גם ערוץ הילדים הוא לא כמו שהיה אז, הוא לא בפלטפורמות בהן הוא היה אז, יש מלא עניינים פה. לא אשקר, לחלקנו קצת פחות בוער לעשות את זה, בעיקר תלוי בקונסטלציה ובהמון גורמים. כל הזמן יש משהו מרחף באוויר לגבי עוד עונה, ואני מאמין שמתישהו זה יקרה, השאלה היא מתי ומה יהיה לנו להגיד בתוך זה. לעשות סתם עונה? לא יודע אם יהיה בא לנו. אבל שוב, חלקנו רוצים יותר וחלק פחות".

קובי גם בעניין? בראיון שהעניק לא מזמן היה נראה שפחות.

"קובי אמר שכרגע פחות מעניין אותו לעשות פיג׳מות, אבל היי, הוא אמר כרגע!", צוחק ומוסיף: "אבל זה לגמרי בסדר. עשינו תשע עונות מהדבר הזה. גם בעונות האחרונות של הכתיבה היינו בתחושה של ׳מה עוד אפשר?׳".

חברי הפיג'מות © צילום פרטי

אם תחזרו, תפנו לדור הילדים והנוער של היום או תכוונו לקהל שגדל עליכם?

"הפיגמות לא כוונה אף פעם רק למשהו אחד. היא הייתה לילדים אך גם למבוגרים. אני מאמין שכרגע נרצה לדבר למבוגרים יותר, גם מבחינת הדברים שמעניינים אותנו. התחלנו בני 23 אז עוד היינו קרובים לקהל של בני ה-14, היום לא".

סרט הפיג׳מות - יקרה או שוויתרתם?

"אין לי שמץ. זו אופציה שעלתה וירדה כל כך הרבה פעמים".

יש המון שחקנים ויוצרים שיכולים להתנער מתפקיד אייקוני שלהם כי הם רוצים להראות שהם עשו עוד דברים, אילן מודה שהיו שנים שהציק לו שלא משנה מה הוא יעשה עדיין ידברו איתו על הסדרה, אבל היום הוא כבר במקום שמבין את זה.

"יש קהל של אנשים שמדברים את זה ביום-יום שלהם בלי קשר לסדרה… זה זכרונות של אנשים, לכן אני מבין את זה. זה כמו שאני מדבר על ׳סיינפלד׳ אני יכול לצפות היום ולהתאכזב, אבל בזכרון שלי זה משהו אחר לגמרי, זה מחובר לתקופה של אנשים. לא אשקר, הרבה מאוד שנים היה לי קשה עם זה, היום אני בהבנה. זה מזכיר לי שכשליהקתי את קים אור אזולאי ל׳בצפר׳ היא סיפרה שהיא ביקשה ממני חתימה בגיל 10, אני ממש חששתי שהיא הולכת להגיד שהייתי לא נחמד אליה כי היו לי גם כאלו, אבל היא אמרה שהייתי בסדר אז נרגעתי. לשאלתך - לא מתבאס מזה אבל מקווה שאצליח לעשות גם דברים אחרים שיגדלו לממדים האלה".

מה לגבי כתיבת סרט באופן כללי? או משהו לעולם המבוגרים כמו עם "פול מון"?

"אני בעניין לגבי שניהם. ככל שאני מתבגר אני מרגיש שמה שיש לי להגיד הוא בוגר יותר, זה גם תקף גם על סדרות. אני תמיד עובד גם על דברים לשם".

בעברך יצרת וכתבת שני פסטיגלים (״X פסטיגל״ ו״משחקי הפסטיגל״), רואה את עצמך חוזר לכתיבה של המופע שוב בעתיד?

"תלוי מאוד, אבל אני לא יודע ולא נראה לי. בא לי אתגרים חדשים, בא לי לכתוב לתיאטרון, בא לי לעשות סטנדאפ, לכתוב סרט! בא לי דברים שלא עשיתי עדיין".

© מיכל אפרתי

יוצא לך לצפות בסדרות נוער אחרות בשנים האחרונות?

"לפני שהתחלתי לעבוד ב'זאת שלי', עשיתי רצף של סיטקומים לילדים. 'צפוף' בעיניי הייתה מאוד טובה. היוצרים, נטלי מרכוס ואסף בייזר, הצליחו להכניס לשם עלילות שהן לא קלאסיות עם טיפה מוסר השכל. גם ׳אלישע׳ הייתה מאוד טובה, וייאמר לזכותה שאחרי הרבה זמן שלא היה טירוף סביב סדרות קומיות לילדים זה חזר יחד עם עלייתה. אני עדיין מחכה לסדרה משוגעת, בא לי סדרה משוגעת. בשנים האחרונות אני מסתובב עם רעיון שכולם אהבו ולא הלכו עליו - משפחה שטסה בחלל. לעשות סיטקום ריק ומורטי סטייל, בא לי כזה! משהו שאני אוכל להחזיר אותם בזמנים אחורה, תקועים על פרק שכל דקה מתחיל מחדש, משהו שאני יוכל לפרק ולשחק איתו". 

כתבת מוזיקה וסוג של התנסית גם בהופעות מוזיקליות בעצמך במסגרת סדרות ופסטיגלים, היית רואה את עצמך עושה מוזיקה גם בצורה רשמית יותר?

"פתאום הבנתי שכל הקומיקאים רוצים להיות זמרים. אני לא יודע למה יש משהו על הקו הזה של קומדיה ומוזיקה שמתחבר יחד. לשאלתך - אני מאוד רוצה אבל אני מפחד לקחת את עצמי ברצינות מדי. גם נראה לי מוזר להוציא אלבום בגיל הזה. אני אוהב לכתוב שירים, בא לי בקלות יחסית ואני מאוד נהנה מזה".

אם כבר קומדיה - התעסקות בעולם הסטנדאפ על המסך (״זאת שלי״) מצריכה גם הכרה מקרוב של הקאסט עם העולם הזה, ונראה שלשם זה גם הלך בליהוק.

"יש בזאת שלי קאסט מאוד מבריק בעיניי, והיה לי נורא חשוב להרכיב משפחה. בגלל שאני מתעסק בסטנדאפ אז נורא רציתי את וילוז׳ני, היה נורא חשוב לי שגם האבא יהיה סטנדאפיסט - אז לקחנו את משה אשכנזי שהביא את עצמו גם כשחקן וגם כסטנדאפיסט, ליטל שוורץ גם סטנדאפיסטית ורועי רביב שהוא שחקן קומי מעולה, אותו הכרתי כבר מפרויקט אחר. לגבי שלי - ראינו מלא ילדות, לדעתי את רוב הנערות השחקניות בארץ! אבל אז נתקלתי באודישן של מיקה ומהאודישן הראשון אמרתי ׳זאת שלי!׳, ממש כמו שם הסדרה.

זאת מיקה:
הכירו את כוכבת הנוער החדשה
נועם אסולין
מכירים את זה שפורצת כוכבת חדשה? תתחילו לשנן את השם - מיקה סגל, בת 18 וכבר מסתמנת כדבר הבא בעולם הילדים והנוער. לכבוד עליית "זאת שלי", תפסנו את סגל לשיחה על הכניסה למסך הקטן, על החששות והרצון לפרוץ בענק

לדעתי מיקה מחזיקה את הסדרה על כתפיה והיא אחת השחקניות הצעירות הכי טובות שעבדתי איתן. היא לא כוכבנית, אין לה 400K והיא ממש שחקנית. על הסט היינו יושבים מאחורי המוניטור וכל מי שהיה יושב שם אומר שהיא פשוט מעולה. זאת לא סדרה שהתאפשרו בה עשרה טייקים לסצינה, לא היה הרבה זמן וכפי שציינתי היו לנו מגבלות קשות, ומיקה הייתה צריכה לעשות טייקים טובים במהירות. היה מדהים לראות אותה! זה היה לעבוד עם שחקנית שעובדת בתעשייה 40 שנה. היא עילוי!".

מיקה סגל ("שלי")
מיקה סגל ("שלי") © גיא צראף, באדיבות yes

יהיה המשך?

"אני אוהב את הסדרה הזאת ולצערי כרגע אלו רק עשרה פרקים. הייתי שמח שיכריזו על עוד עונה כי רק התחלנו לגרד את הדמויות, יש להן המון לאן להתפתח".

בהשקת הסדרה
בהשקת הסדרה © באדיבות טין ניק ו-yes
תגובות