פגשנו את יונתן וולפין לראיון ושיחה מאוד אינטימית על הסינגל החדש שהוציא, על סיפורו שמתחיל כנער גאה ועד לאדם בוגר שחולם להיות המודל לחיקוי לנוער הישראלי שלא היה לו בעבר. עם מסר מאוד ברור: "זה בסדר לגמרי ללכת נגד הזרם וגם בדרכים שהן לא הטרוסקסואליות". הוא מבקש מתחנות הרדיו והתקשורת לקחת חלק בשינוי ולעמוד לצד הקהילה הלהט"בית ומספר ליונתן בן ה-16: "הייתי אומר לעצמי לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כמו שאני. לדעת שנבראתי בשלמותי, לא להסתתר ולא להתחבא או להתבייש במי שאני, להאמין בעצמי".

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• שירי מימון משחררת שיר עם רד בנד
• אנג'ל על הפרישה: "הרגשתי שאני מאבדת את האוויר שלי"
• לא רק אנה זק: הזמרים והזמרות שגנזו קליפים

"שרתי וניגנתי מגיל קטן, למדתי ברימון מוזיקה והלחנת שירים. בצבא הבנתי שאני רוצה להתעסק במוזיקה כמקצוע וכאמור, הלכתי ללמוד ברימון במשך שלוש שנים. עשיתי תואר בהלחנה ובמקביל התחלתי לצאת עם החומרים שלי לבד ואחר כך גם כיוצר. התחלתי ללמד מוזיקה ובארבע שנים האחרונות עבדתי על אלבום בכורה יחד עם ארז רוסו שהוא המפיק המוזיקלי, ועם "הג'ירפות". מספר לנו וולפין.

הוצאת לפני כשבוע שיר חדש, אליו מצורף קליפ העוסק בסיפור אהבה חד מיני. איך ההרגשה להוציא שיר שכזה? 

"אני אמן גאה מחוץ לארון. היה ברור לי מהרגע הראשון שהתחלתי לכתוב שירים שאני לא מתכוון להסתיר את זה ולכתוב למושא האהבה שלי. אם אני מרגיש שאני אוהב מישהו או שהוא שבר לי את הלב אני לא אכתוב בגוף רבים או בצורה אחרת, אלא בצורה מאוד ישירה. וגם בשיר הזה אני אומר 'לשים את הלב בין הידיים' ו-'לא נותן לזה ליפול'. אני פונה לבחור וברור שזה משהו חד מיני. הקליפ הוא איזשהו המשך של הטקסט והשיר עצמו. הקליפ מספר סיפור שדומה לסיפור האהבה על הבחור הראשון שהייתה לי איתו מערכת יחסים. זה היה לפני 20 שנים בערך. בחטיבה אנחנו מתחילים להבין מי נגד מי וכן היה איזשהו קשר, אבל אחרי תקופה, בקיץ בין החטיבה לתיכון שיש לו חברה חדשה, וזה מאוד תפס אותי לא מוכן. שנינו היינו בארון ופתאום הרגשתי שהוא מתקדם או שינה פאזה ואני לא, הוא לא עידכן אותי לגבי זה. הרגשתי שהמשיכה שלנו הדדית ואני לא הרגשתי שאני נמשך לבנות. לא הבנתי איך הוא מצליח ואני לא. הרגשתי שמשהו פגום בי או שלא הצלחתי להשתנות. לקח לי זמן להתאושש מזה ולהבין שאני בסדר ושאני גיי. היום הוא נשוי ואבא לשניים". 

איך הייתה העבודה עליו? 

"לעשות אלבום זה חזון. היה איזה משהו בראש, איך אתה רוצה שהדברים יישמעו. כתבתי את השיר הזה על הפסנתר, במקור הוא שיר מאוד אינטימי. אבל אז מגיע עוד בן אדם חיצוני, שהוא המפיק המוזיקלי ומביא כיוון אחר שלא חשבתי עליו. אתה אף פעם לא יודע איך זה ייצא, זה כמו שאתה מזמין ארכיטקט הביתה. אבל לשמחתי ארז, המפיק המוזיקלי, הוא מאוד רגיש. הוא שמר עליי ושמר על השיר. היה חשוב לו כל הזמן שהכיוון שאנחנו הולכים אליו הוא כיוון שאני מרגיש בנוח איתו. הוא מתאים את זה למוזיקה שאני אוהב ועשה איזשהו מהפך כדי שארגיש בנוח עם זה. אני מרגיש שזו הגדולה של מפיק טוב, שהוא לא סתם לוקח את השיר ועושה מה שהוא רוצה - את העיבוד אנחנו עושים ביחד".

מה המטרה שלך? 

"המטרה שלי היא שעוד בני נוער ירגישו שהם נורמלים וידעו שזה בסדר לגמרי ללכת נגד הזרם וגם בדרכים שהן לא הטרו סקסואליות. הלוואי שאוכל לשמש כמודל להזדהות אצל אחרים ולחזק אותם. כילד לא היו הרבה מודלים כאלה, לא הכרתי הרבה. לא היו הרבה הומואים מסביבי כמו שהיום יש את הראל סקעת ואמנים כאלה. הרבה פעמים הרגשתי בדידות, אמרתי לעצמי: 'אולי זה רק אני ועוד איזה שבעה הומואים בעולם', ואז עברתי לתל אביב, שם אתה מתחיל לראות ומתחיל לפגוש ופתאום נחשפתי לזה. זו הסיבה שיצרתי את הקליפ הזה, יש גייז וכאלה שבארון ואני רוצה שזה יגיע אליהם".

מה המסר שאתה רוצה להעביר דרך השיר והקליפ?

"השיר יצא אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי בזוגיות, הייתי סקפטי לגבי אהבה. פתאום זה קרה, פתאום אתה מגלה מלא רגשות שכבר לא זכרת איך זה מרגיש והתמלאתי בהמון חששות. כשאתה בקשר אתה צריך להוריד את המגננות, אתה צריך לחשוף את עצמך ולהיות פתוח כדי להיקשר למישהו. תמיד יש את הפחד שמתישהו זה ייגמר כי אתה יודע שהתחייבת למשהו ונקשרת למישהו. אני חושב שהשיר מדבר על המקום בין הסיכון לסיכוי כשאתה נכנס לקשר. כי בכל קשר יש את הסיכון שישברו לנו את הלב. אני חושב שזו המהות של השיר ואני חושב שמשפט המפתח הוא 'לשים את הלב בין הידיים' כי כדי להרוויח סיכוי אתה צריך לקחת סיכון כלשהו אז ככה גם בקשר אתה חייב להיפתח, אם לא אין סיכוי שמשהו יקרה".

לדעתך, יכול להיות שינוי שכזה בתחום המוזיקה?

"אני חושב שיש שינוי מסוים אבל לא מספיק. אני רוצה שבתחנות הרדיו לדוגמה, יקבלו את הפלייליסט שלי לגלגל"צ כי הוא טוב, לא כי אני גיי. אני חושב שיש לנו איזושהי אחריות, לתחנות הרדיו ולתקשורת ליצור שיווק שהוא גם מחנך. לתת ייצוג לאמנים שכותבים את הכול בצורה מאוד ישירה. יש מלא אומנים טובים כאלה ולאחרונה ערכתי פלייליסט בספוטיפיי שנקרא 'LGBTLV' ויש שם משהו כמו 25 אומנים להט"בים שיחסית פחות מוכרים, אבל בעיניי מעולים וכותבים את הדברים בצורה כל כך ישירה ומרגשת. אני רוצה שיהיה לזה יותר מקום ושתהיה יותר נראות של זוגות חד מיניים בתוכניות טלוויזיה, בתקשורת וכל דבר. כמו בכל מיעוט אחר, לדוגמה ערבי או אתיופי. אני חושב שככה אנשים ירגישו יותר 'נורמליים', גם הומואים, גם כאלה שהם ילדים למשפחות גאות, שיראו שהם לא היחידים שההורים שלהם גייז או לסביות".

איך אתה מגדיר את המוזיקה שאתה יוצר?

"זו שאלה שתמיד קשה לי לענות עליה. אני תמיד מעדיף שאנשים אחרים יגדירו אותה מאשר שאני אגדיר. יש שם שילוב בין פופ לרוק ולקברט ישראלי".

מה השאיפות שלך בתחום?

"כרגע אני רוצה שהמוזיקה שלי תגיע לכמה שיותר אוזניים. אני מאוד מקווה שבקרוב יחדשו את ההופעות ושאוכל להופיע. בעיקר להתפרנס מהמוזיקה שלי. אני לא מרגיש שאני אמן ששייך לחלל הזה שנקרא קיסריה כי השירים שלי מאוד אינטימיים. אבל נגיד לזאפה הייתי שמח להגיע. אולי זה יהיה נחמד יום אחד. יש הופעות שמתאימות לקיסריה ויש שלא. אולי זה יתאים יום אחד אבל כרגע אני רוצה פשוט להופיע, שיגיע קהל והופעות לשמוע את המוזיקה שלי. מספיק שאני מוציא שיר ומקבל כמה תגובות מאנשים שאני לא מכיר. הכי קל זה לקבל תגובות מחברים, משפחה או קולגות, אבל תגובות אנונימות הן אלו שהכי מרגשות אותי, שאני מבין שהשיר הזה עשה משהו בלב או בראש למישהו שלא מכיר אותי". 

אם היית יכול לחזור ליונתן בן ה-16, מה היית אומר לו?

"הייתי אומר לעצמי לקחת שתי נשימות ולא להיות בלחץ מהחיים. אין דבר שלא תספיק בגיל 27 שלא תוכל להספיק בגיל 28. הייתי אומר לעצמי לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי. לדעת שנבראתי בשלמותי, לא להסתתר ולא להתחבא או להתבייש במי שאני ולהאמין בעצמי".

"זו קלישאה, אבל קלישאות קיימות כי הן מתנות, הן לא סתם הפכו לקלישאות. תהיו עצמכם כי אין טעם להסתיר. תהיו גאים במי שאתם, בין אם זה בקשר לנטייה מינית, המראה החיצוני, דעות או טעמים מוזיקליים. תהיו אתם, תהיו בטוחים במה שאתם, כל אחד הוא שלם בפני עצמו ואין טעם להשוות בין אחד לשני. לכו עם הרגשות והתחושות שלכם. תעזו ותיקחו סיכונים. מקסימום נכווים פעם או פעמיים, רק ככה מתקדמים ומתפתחים בחיים".