"מקווה שאפילו אישה אחת תראה את השלט ותינצל". צילום פרטי

"מקווה שאפילו אישה אחת תראה את השלט ותינצל"

חניכי "נוער לתת" החליטו לפעול עם יוזמה מבורכת שמטרתה להעלות את המודעות נגד אלימות כלפי נשים ואת המודעות לגורמים הרלוונטים שיכולים לעזור. שוחחנו עם נטע גאון וליאור מגיד שלקחו חלק ביוזמה החשובה

מהלך תקופת הקורונה נפגשו חניכי ומדריכי "נוער לתת" כל שבוע בזום. מתוך הבנה שהעולם כולו בימים קשים, הם חיפשו כיצד יוכלו להשפיע ולעזור למי שהכי צריך את עזרתם, ובמהלך אחת הפעילויות הבינו כי אחד הנושאים הכי בוערים לטיפול הוא אלימות נגד נשים.

הם החליטו להנגיש לנשים מוכות את העמותות שיכולות לסייע להן, מתוך הבנה שלא בטוח שכל הנשים מודעות אליהן. החניכים הכינו שלטים בהם מפורטים הפרטים ליצירת קשר עם העמותות, והם ייתלו במקומות ציבוריים על מנת להגיע לעיניהן של כל מי שזקוק למידע הזה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

שוחחנו עם נטע גאון בת ה-16, חניכה בארגון ועם ליאור מגיד בת ה-21, מדריכה של חניכי "נוער לתת" על הפרויקט והיוזמה.

נטע, ספרי לנו על הפרויקט

"אנחנו מכינים ותולים מודעות ברחבי העיר שלנו, נתניה, שבעצם יש בהן מספרי טלפון של מקומות שניתן לפנות אליהם לעזרה לנשים שעברו או עוברות אלימות פיזית מצד בן זוגן בבית וברקע רשומים שמות של נשים שנרצחו על ידי בני זוגן במהלך השנה הזאת וכל מיני משפטים שמדווחים על המצב. מטרת המודעות שלנו היא בעצם להגביר את המודעות לנושא הזה ולאנשים אליהם ניתן לפנות לעזרה".

© צילום פרטי

מאיפה הגיע הרעיון לפרויקט?

"הרעיון עלה בינינו במהלך הפגישות שלנו במסגרת הארגון בו אנחנו לוקחות חלק, 'נוער לתת'. לאחר שבמהלך תקופת הסגר, בה אנשים היו הרבה זמן בבית, פורסמה עלייה חדה במקרי האלימות והרצח והחלטנו לעשות משהו בנידון. עכשיו כשמתחילים לשחרר את ההגבלות ואנשים חוזרים לצאת החוצה ולטייל, זה בדיוק הזמן להגביר את המודעות והחשיפה לנושא ולהראות לכולם שאפשר וצריך למנוע את הרצח הבא".

מי קהל היעד של המודעות האלו?

"אנחנו רוצים שכל האנשים שנחשפים וחווים את האלימות יבינו שיש למי לפנות ובכך בעצם לעזור לאותם אנשים ושנצליח להשפיע ולשנות את המצב, שלא ישארו וישמרו לעצמם - שידברו ויפנו".

© צילום פרטי

ליאור, את הדרכת את הקבוצה. איך הייתה החוויה להדריך את הפרוייקט הזה?

"זו קבוצה של שמונה חניכים וחניכות, מדהימים ומדהימות. זו שנה רביעית שלי בארגון. ארבע שנים של חוויות, פעילויות ועשייה בפרוייקטים ערכיים ומגוונים. את הקבוצה שלי הכרתי השנה. לפני הקורונה, הנושא הראשוני שעלה היה החפצת נשים וסטיגמות. לאחר שהייתה את העלייה במקרי הרצח של נשים, הבנו שזה הנושא האידיאלי והנכון ביותר להתמקד בו כי המצב לא טוב בכלל, וזה עצוב ומוזר כל כך לומר את זה אבל זה נכון לצערי".

אתן חושבות שהמודעות לנושא האלימות כלפי נשים מספיק גבוהה?

גאון: " לא. אני מודה, שלפני שהתחלנו את הפרוייקט לא הייתה לי מספיק מודעות לנושא ומה עושים במצב של עדות לנושא. הייתי רואה פעם בכמה זמן כתבות על הנושא אבל לא הייתי שומעת על מקומות שניתן לפנות אליהם. במהלך העשייה גיליתי שרוב הפעמים שתשאלי בני נוער וגם אנשים מבוגרים למי בעצם אפשר לפנות, רוב הסיכויים שהם לא ידעו לענות לך. וגם הנשים שנרצחו - לא תמיד ידעו למי לפנות ועם מי ניתן לדבר ואולי אם הן היו יודעות היה ניתן למנוע את הרצח הבא".

אילוסטרציה
אילוסטרציה © פוטוליה

מגיד: "בתקופה האחרונה, הרבה דברים בנושא עולים לכותרות. אם זה מספיק? לא, עובדה שזה קורה שוב ושוב. אני חושבת שגם אין מספיק מענה ולא מטפלים כמו שצריך בנושא, מה בעצם עושים עם גבר שהוא אלים? אני חושבת שהמודעות כן עולה אבל הטיפול הוא לא מספיק טוב ואני חושבת שהממשלה צריכים לעשות צעדים גדולים יותר על מנת למגר אותה".

מתחילת השנה נרצחו 12 נשים. בתור בנות שלוקחות חלק ומובילות את הפורייקט הזה- מה זה גורם לכן להרגיש?

גאון: "זה ממש נוראי. לדעת שזה קורה, שזה אמיתי ושאנשים לא תמיד יודעים למי לפנות ומה לעשות  - זה מזעזע. ועוד יותר מזעזע שיש מקומות שהמודעות שם גבוהה ועדיין לא מצליחים למנוע זאת. מכעיס אותי שזה מרגיש לפעמים כמו 'עוד מספר לסטטיסטיקה' ולא באמת עושים משהו כדי לעצור את זה וגם לא נראה שזה מתקרב לעצירה. אבל העובדה שאנחנו עושים משהו ומנסים לעצור את זה ולהעלות את המודעות גורמת לי להרגיש סיפוק ושכן יש תקווה".

מגיד: "לצערי, זה מרגיש לי שזה כבר לא חדש. הרבה פעמים החברה אדישה לשמיעת זוועות כאלה ומבחינתי החניכים ב'נוער לתת' שעשו את הפרוייקט המדהים הזה הם פשוט קרן שמש בתוך כל הבלאגן הלא נורמלי הזה. אני באמת מקווה שאפילו אישה אחת תראה את השלט, תחליט להתקשר ותינצל. מבחינתי זה עולם ומלואו - זה יהיה מטורף".

 

תגובות