"אני דרוזית ואני מחוברת לכאבו של עם שלם". AdobeStock

"אני דרוזית ואני מחוברת לכאבו של עם שלם"

"אני, מרווה פלאח, בת שירות בתנועת הנוער העובד והלומד שמגיעה מכפר דרוזי, מהחברה הערבית במדינת ישראל, רואה חשיבות ענקית בחשיפת ההיסטוריה של העם היהודי בפני העולם כולו. בתור דרוזית, שהבית שלי הוא במדינת ישראל לצד העם היהודי, הידיעה שמיליוני יהודים חוו אובן, מוות, התעללות והשפלות במהלך המלחמה, מעוררת אצלי סערת רגשות ורצון עז לשתף את כאבם" • טור אישי

"אולי פשוט אקרע את הטלאי הארור, כי אז לפחות ירשו לי לעמוד בתור לאוכל" - זה ציטוט שנלקח מספר "הזמיר", ספר שנחשפתי אליו עוד לפני שהתחלתי את שנת השירות שלי. אומנם שמעתי על השואה שהעם היהודי עבר במלחמת העולם השנייה, אלא שסיפורה של ראשל, אימא יהודייה לשני ילדים שאמרה את המשפט הזה, חיבר אותי לכאבו של עם שלם, שהוחרם מזכויות בסיסיות רק בגלל היותו יהודי. 

עוד על השואה בפרוגי:

אני, מרווה פלאח, בת שירות בתנועת הנוער העובד והלומד שמגיעה מכפר דרוזי, מהחברה הערבית במדינת ישראל, רואה חשיבות ענקית בחשיפת ההיסטוריה של העם היהודי בפני העולם כולו. 

מרווה פלאח
מרווה פלאח © באדיבות הנוער העובד והלומד

בתחילת שנת השירות הודיעו לנו שיש מסע פולין, מסע שהיה אמור להתקיים בחודש מרץ 2020 ומטרתו לחשוף בפנינו את ההיסטוריה של העם היהודי בתקופת מלחמת העולם השנייה. התכוננו למסע הזה המון זמן - סמינרים, פעולות, סיור במוזיאון - שחשפו בפנינו את תחילתה של השואה, את השתלשלות האירועים ואת הניסיונות הקשים והמזעזעים להשמדת העם היהודי. 

המסע שלנו בוטל באופן פתאומי בגלל התפרצות הקורונה, אבל הנושא הזה לא עזב אותי. המשכתי לקרוא, ללמוד ולחקור את הנושא ומאוד התחברתי אליו. לפני כמה שבועות פגשתי יחד עם חברות מהתנועה את דבורה, אישה בת 90 ששרדה את השואה כשהיית ילדה בת חמש. היא התעקשה שלא נקרא לה ניצולת שואה אלא שורדת שואה. סיפורה האישי ותיאוריה הקשים של מה שהיא ומשפחתה עברו במלחמה - על האובדן והמוות של אנשים יקרים לליבם, על ההשפלות והחוויות הקשות שילדים בני חמש אינם אמורים לעבור, עוררו בי המון חמלה ואהדה. בעיניי, היא האדם החזק ביותר שפגשתי עד עכשיו. המפגש שלנו איתה אפילו תועד בסרט בשם "לעולם לא נשכח" על הנצחת השואה בחברה הערבית.  

פלאח וחברות התנועה בפגישה עם דבורה© באדיבות הנוער העובד והלומד

בתור דרוזית, שהבית שלי הוא במדינת ישראל לצד העם היהודי, הידיעה שמיליוני יהודים כמו דבורה חוו את מה שהיא חוותה במהלך המלחמה, ושחלקם אף עברו דברים קשים יותר, מעוררת אצלי סערת רגשות ורצון עז לשתף את כאבה. החלטתי לדבר גם עם החניכים שלי בקן על הנושא של השואה. חשוב לי להעביר, להם ולכל האנשים במדינה, מסר ברור: השואה התחילה כלפי העם היהודי ביחס גזעני הדרגתי. זה התחיל באיסור על היהודים להיכנס למקומות ספציפיים ולבסוף זה הסתיים בהשמדת שישה מיליון יהודים!  

בואו נלמד להביע את ההיפך הגמור מגזענות, חמלה ויותר אהבה אחד כלפי השני, להכיל ולקבל את האחר ואת השונה, כי כולנו בני אנוש בסופו של יום. 

 

תגיות
תגובות