רגע לפני ששולחים: האם התמונה הזאת ראויה לשליחה?. צילום: Shutterstock

רגע לפני ששולחים: האם התמונה הזאת ראויה לשליחה?

הגענו למצב שבו כמעט אין שום פחד לשלוח תמונות מביכות ואישיות. איך אפשר יהיה לדעת אם התמונה שצלמנו ראויה לשליחה או לא? מה הם התנאים? הפרטים בכתבה

המרחב הדיגיטלי מעניק לנו הזדמנות פנטסטית למתג את עצמנו, לקדם את האינטרסים האישיים שלנו ולהגדיר (מחדש) את הדרך שבה העולם מסתכל עלינו או רואה אותנו. הזהות האינטרנטית שלי יכולה להיות שונה ממה שאנחנו נוטים להראות במרחב הפיזי, האנונימיות מאפשרת לנו לבנות מותג שונה. האמנם?

עוד במדור הדיגיטל של פרוגי:

מידע
מזעזע: שליש מבני הנוער קיבלו תמונות חושפניות
אלון אלבכרי
סקר של איגוד האינטרנט הישראלי שנערך לאחרונה בקרב בני נוער בגילאי 13 עד 18 חשף כי 24% מבני הנוער בגילאי 16 עד 18 נחשפו לתמונות חושפניות. הבשורה העצובה: התופעה לעולם לא תעלם

היום, כל מפגש מוביל בסופו של דבר לחיפוש במרחב הדיגיטלי אחרי אותו אדם. זה לא משנה אם זה קשר חברתי, חיפוש עבודה, או סתם שמענו על מישהו וחשוב לנו להכיר אותו - כל אלו הופכים את מנוע החיפוש לחבר הכי טוב להשלמת המידע ולקביעת העמדה. לפיכך, להבנתי קשה מאוד לבצע הפרדה בין המרחבים השונים, וקיימת "זליגה" הדדית.

ובאשר למיתוג - לצורך כך עומדים לרשותנו כלים רבים. כולנו מכירים מזמן את הרשתות החברתיות, והפלטפורמה המצוינת שלהם. פלטפורמה המאפשרת לנו, לתאר את עצמנו, לקבוע על מה לשים דגש, ומה יקרא עלינו האחר. שם אנחנו מפרסמים תמונות, ופוסטים, ושם אנחנו מקבלים תגובות שאף הן מצטרפות למלאכת המיתוג. רוצה יותר עניין? עליך לפרסם משהו יותר "מפולפל" רוצה יותר אהדה? אולי כדאי לשים דגש על סיפורים מרגשים. רוצה להיות מוכר? כנראה שתצטרך לסקרן!

זהו המרחב ואלו הכללים, וכל החלטה היא לגיטימית, כי כל זמן שזהו מיתוג עצמי, שאינו פוגע במישהו אחר, זוהי בחירה שלכם איזו תמונה או פוסט לפרסם.

כן... אבל

באותה נשימה חשוב להדגיש כי כמו בכל דבר בחיים, גם לבחירות כאן יש משמעויות והשלכות, וחשוב לבחון אותן לפני הבחירה. האם חשבנו שנייה על התפוצה המהירה של הרשת? האם הבאנו בחשבון שמה שעולה היום יהיה שם גם עוד 10 שנים ו-15 שנים וכן הלאה? המרוץ אחר המיתוג העצמי, הצורך לבלוט להיות מיוחד, מוביל אותנו לעיתים לשימוש בכלים נוספים. קחו לדוגמה את הסנאפצ'ט. האמת, זו באמת המצאה שאם לא היו ממציאים אותה, היו צריכים להמציא אותה!

אפליקציה שאפשר לשלוח תמונה או טקסט, שייעלמו כמה שניות אחרי שנשלחו. חגיגה אמיתית. רק דמיינו מה ניתן   לעשות עם אפליקציה כזו. איזה תמונות אפשר לשלוח בלי חשש שהן יופצו אחר כך ברשת. אך האם צריך הוכחה תמיד, האם לא די בזה משמישהו ראה את התמונה המביכה, הארוטית, המינית... בשביל שיהיו לזה השלכות? האם אנחנו באמת באמת משוכנעים שהתמונות או הטקסטים נעלמים?

בצד הסנאפצ'ט קיימת תופעה נוספת (שמרביתנו אם לא כולנו מכירים), הסקסטינג. אנחנו מאוהבים עד מעל לראש, רוצים להפגין נאמנות, להחמיא, להפתיע. זו אהבה אחרת והיא או הוא בחיים לא יפגעו בנו ולא משנה מה ייקרה. אתם יודעים מה, במרבית המקרים זה נכון.

אך שנייה לפני שהפעלנו את המצלמה של הנייד (או מצלמת הרשת) וצילמנו את עצמנו איך לומר, בלבוש מינימלי, שניה לפני שעשינו "שמירה" ושניה לפני שלחצנו "שליחה", האם שאלנו את עצמנו, אם זה נכון לנו שלמישהו יהיה הסרטון הקצר הזה? סרטון שיכול להיות מופץ בכוונה או שלא. על ידי המקבל או על ידי מישהו שאיך שהוא נחשף לו.

אם שאלנו את עצמנו ובכל זאת לא מהורהרים? אז בהחלט אפשר לומר שנכנסנו לתוך התהליך של מיתוג/השפה והשלכות.

כותבת כתבה זו, מנהלת את המרכז לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי.

תגובות