בימינו קשה למצוא ספרים מקוריים, כולם עוסקים באותו הדבר: תהליך ההתבגרות, בעיות במשפחה ומשולשי אהבה, אך אם במדע בדיוני ופנטזיה עסקינן הרי שתופעת "משחקי הרעב" נהפכת לויראלית ואת מאפייניה תופסים ספרים רבים. כמה מזל שחיפשנו ומצאנו סדרת ספרים מקורית ומרתקת כאחד, אנחנו מדברים כמובן על "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". שם הסדרה אמנם מוזר אבל מושך את העין, ומלבדו יש כריכות מעניינות בכל אחד מהספרים ובהן ישנן גלויות שנאספו על ידי אספנים רבים. לספרים יש עיצוב מהמם, הן כלפי חוץ והן מבפנים. נוסף לכך בתוך כל ספר נמצאות גלויות רבות ומשונות שכל אחת מהן מייצגת דמות מהספר או סצנה מסוימת שקרתה במהלך העלילה. 

עוד במדור הספרים של פרוגי:

• זמן לצחוק: הספרים המצחיקים של הקומיקאיות הגדולות
• ספר הנוער הטוב ביותר בכל הזמנים: "היינו שקרנים"
• זמן לקריאה: מה מחכה לנו על המדפים?

על הספר

בספר הראשון בסדרה ג'ייקוב מצא את עצמו ברגעיו האחרונים של סבו שאמר לו לפני שעיניו כבו לעולמים: "המפלצות חזרו". בתחילת העלילה ג'ייקוב מתאר את סבו שמגולל עלילות על בית היתומים שבו גר בעבר הרחוק ובו היו מפלצות, בתקופת מלחמת העולם השנייה. למעשה, יש אירוניה בדבר. המפלצות יכולות להתאפיין כגרמנים הנאצים אך במקרה הזה, בספר הזה, העניין לא כל כך פשוט ומדובר במפלצות של ממש שנקראות נפחלולים. ג'ייקוב מוצא את עצמו במסע בעקבות סבו שנפטר והוא מאמין באמת ובתמים בסיפוריו משום שבאותו יום שהוא נפטר הוא ראה דמות בין הצללים, שהיא למעשה אותה מפלצת שאותה סבו תיאר בפניו ובפני בנו בעבר. הוא הולך לפסיכיאטר משום שהוריו בטוחים שהוא מתחיל להשתגע אך אז נסיעה ללונדון משנה את הכול. ג'ייקוב נוסע עם אביו על מנת לתצפת על ציפורים, במסגרת עבודתו של אביו, וגם כדי לבקר בבית היתומים של סביו. הוא מגלה שבית היתומים נהרס אך צעדיו מובילים אותו קדימה ודרך היער הוא חוזר לעבר, לשנת 1940 וליום המלחמה שהרגה את כל היתומים מלבד הסב. ג'ייקוב מכיר את הילדים המשונים וביניהם אמה, נערה יפהפייה שהיא למעשה בת שמונים אך אין זה מפריע להם להתאהב זה בזו, למרות שג'ייקוב הוא הנכד של המאהב שלה. ילד משונה הוא ילד שיש לו כוח בלתי רגיל וג'ייקוב מגלה שגם הוא ילד משונה ובכוחו לראות ולהרגיש את הנפחלול. בספר הראשון החבורה מתגבשת ונעזרת בג'ייקוב כדי להשמיד את כל הנפחלולים ולהבטיח את שלומם, למרות שלא בידיהם לתקן את העבר. ג'ייקוב גם מכיר את בעלת בית היתומים, מיס פרגרין, שהיא למעשה עתית, בן אדם שיכול להפוך לציפור וכן להיפך. בסיום הספר הראשון ג'ייקוב שמתחבט ברגשותיו הסוערים אם להישאר עם חבריו החדשים או לחזור לעולם המוכר והטוב, מחליט באפשרות השנייה ועוזר לחבריו במשימה חשובה. 

הנושא המרכזי שבסדרה הוא לולאות הזמן, וגם בספר השני "עיר חלולה" הן משחקות תפקיד. במשך כל העלילה הזמן הוא המכריע והוא בעצם מראה שיש לו משקל רב. ג'ייקוב וחבריו נמצאים בעיצומה של המשימה שנקטעה בסוף הספר הראשון, אגב, סוף מעט מאכזב בהתחשב לעובדה שהחלק הראשון של הספר גרם לנו לא לרצות לסיים לקרוא בכלל. המשימה יוצאת מכלל שליטה והמתח רק גובר, הילדים המשונים נחשפים לסודות רבים, מגלים שלג'ייקוב יש כוח גדול ומיוחד וגם הרומן שלו ושל אמה ממשיך לצבור תאוצה. הפעם הילדים נמצאים בלונדון והם עוברים מסע ארוך ומפרך שבמהלכו הם נתקלים בדמויות רבות ומעניינות. אני לא רוצה לגלות הרבה כי זה יהרוס את ההפתעה, אבל מה שכן אוכל לגלות זה שהסוף ישאיר טעם לעוד. 

מה חשבנו על הספר?

הכתיבה מעולה, פשוט מעולה. כל ה-407 עמודים פשוט נהדרים. למרות שהעלילה משונה היא מרתקת ומכניסה אותנו לעולם של ג'ייקוב בפשטות ובמהירות. הסדרה כולה מצמררת לכן עדיף שבני 15 ומעלה יקראו אותה, למרות שיש קטעים מסוימים שמצטיירים כפנטסטיים יותר מאשר מצמררים. אי אפשר שלא לתת את הפרגון המלא למחבר הספר, רנסוס ריגס, שכתב את רומן הביכורים הראשון שלו "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" שהסתמן כלהיט חדש ולאחריו כתב את "עיר חלולה" שהסתמן כספר הרבה יותר טוב. ריגס יודע לנסח את המשפטים היטב והוא משתמש בתיאורים מפורטים ומדויקים שגורמים לנו להתאהב בכתיבתו המופלאה. מה שהיה בולט במיוחד בנקודת ראייתו של ג'ייקוב זה שהוא לאורך כל העלילה היה בטוח שהוא עומד למות והוא השתמש במשפטים מצמררים, כמו: "משני צדי השביל היו שדות בר שופעי עשב ופרחים, שהמו מחרקים של סוף הקיץ. מקום יפה למות בו". לעיתים הוא הקסים אותנו ברומן הקסום שלו עם אמה, "'מה קרה?' שאלה אמה. 'אתה בוהה בי'. 'אני רוצה להגיד לך תודה'... 'תודה על מה'?' שאלה. 'את נותנת לי כוח שלא ידעתי שיש בי,' אמרתי. 'בזכותך אני אדם טוב יותר'. היא הסמיקה. 'אני לא יודעת מה להגיד'. אמה, נשמה מאירה שכמוך. אני זקוק לאש שלך - לאש שבתוכך. 'את לא צריכה להגיד כלום,' אמרתי. פתאום התחשק לי לנשק אותה, וזה מה שעשיתי".

ומה באשר לעיצוב? כמו שכבר כתבתי למעלה העיצוב מהמם, פשוטו כמשמעו. חלק מהגלויות שנמצאות בתוך הספר הן גלויות אמיתיות והשאר מעובדות. כל גלויה מתאימה את עצמה לפסקה הנכונה בספר ונותנת לנו את המקום לדמיין בדיוק איך כל סצנה מתרחשת ואת הדמיון היא רק פותחת. למרות שאין ממש מקום לדמיין איך הילדים המשונים נראים זה מקסים שיש את הגלויות האלו, משום שהן נראות כל כך מוחשיות ואמיתיות שזה מרגיש שאנחנו נמצאים בעולם הזה. להשתוקק להיות שם לא בא בחשבון, במיוחד בגלל הנפחלולים, אבל לנסוע בלולאות הזמן ולהכיר את הילדים המשונים ואת כוחותיהם מקרוב, זה משהו שבאמת מתחשק לי. כמה מזל שהוחלט לעבד את הספר לסרט קולנוע ובשנת 2016 הוא ייצא, בבימויו של טים ברטון. עד שהסרט יגיע אקרא שוב ושוב את הספר עד שאתעשת על עצמי ואלך לקרוא משהו אחר, כי בינינו, לקרוא את אותו הספר כל כך הרבה פעמים זה קצת משעמם. 

ציון בסולם פרוגי: 10 מתוך 10.