"תאי אב" הוא יומן אישי של יובל קדוש, שכתב על תקופת המחלה של בתו עמית. בספר מסופר על התלאות הרבים שעברה המשפחה מהרגע שנודע לה על המחלה, דרך כל ההתלבטויות ורגעי המשבר, עד לרגע שנודע להם שהתאים החולים בגופה של עמית נעלמו לחלוטין והם יכולים לחזור ולחיות חיים רגילים. 

שלושה שבועות לאחר שעמית עלתה לכיתה א' הכל התהפך. היא חשה ברע ולאחר סדרת בדיקות מקיפות הודיעו הרופאים: "עמית חולה ככל הנראה בלוקמיה", סרטן הדם. מרגע זה חייה של משפחת קדוש מכפר סבא התהפכו והם נטשו את חייהם הקודמים לטובת הקדשה למחלתה של עמית, כשיש לנגד עיניהם רק מטרה אחת והיא לנצח במלחמה הזאת. 

עמית שהייתה אז בת שש הייתה זקוקה לתרומת מח עצם, ולאחר בדיקה במאגרים של בתי חולים ושל עמותות שונות שבהם לא נמצאה תרומה מתאימה לסוג הדם של עמית, החליטה משפחת קדוש לשבור את כל החוקים ולצאת למלחמה. הם יצאו ביחד עם עמותת "עזר מציון" למבצע ארצי שנועד לאתר תרומות מח עצם, ואף על פי שהכנותיו נערכו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" המבצע תפס תאוצה ונחשב לגדול ביותר בהיסטוריה. במהלך מבצע זה המשפחה החליטה לחשוף את עמית לציבור כדי להבטיח שבאותו יום אף אדם לא יישאר אדיש. התכנון היה שיגיעו לעמדות התרומה כמה שיותר תורמים, כאשר כל אחד מהם יכול לתת לעמית חיים חדשים.  

ביום המבצע יובל קדוש הגיע לאחת מנקודות ההתרמה ולא האמין למראה עיניו, אלפי אנשים עומדים בתור כדי לתרום ובנוסף לכך אחיות רבות הגיעו לנקודות ההתרמה מיוזמתן והתנדבו לבצע את הבדיקות לאנשים העומדים בתור, כדי לקצר את זמן ההמתנה. במבצע זה נאספו מעל ל-60,000 תרומות דם שסייעו בהצלת ילדים חולים, אך לעמית הן לא סייעו משום שלא התאימו, ובאותו הזמן המצב נראה רע מתמיד. 

בהמשך הספר משפחת קדוש החליטה לעשות החלטה גורלית. תוך חמישה ימים הם ארזו מזוודות ונסעו לארה"ב, שם תוכל עמית לעבור השתלת מח עצם מדם טבורי. הם נסעו אל הלא נודע ולא ידעו מה מצפה להם, אבל היו נחושים בדעתם להציל את עמית ולחזור לחיות חיים רגילים. במהלך שהותם באמריקה הם הגיעו לרגעי משבר רבים וקשים אך בעזרת אנשים מדהימים שהכירו תוך כדי מסעם הם הצליחו לעבור את המכשולים ולהמשיך בשגרת הבדיקות והחיים החדשים שהחלו בצפון קרוליינה-אמריקה.

© צילום: שיר רגב

הספר קיבל תפנית חדה ביום המיוחל, ברביעי באוגוסט, 2009. זהו התאריך בו החיים החדשים של עמית החלו ובו המסע של משפחת קדוש הגיע לנקודת השיא. לאחר שנה ב-14 באוקטובר, כשנתיים לאחר הבשורה על מחלתה של עמית, אישרו למשפחת קדוש לחזור לישראל לאחר שהייה של שנה וחצי בארה"ב. כאשר הם נחתו בשדה התעופה חיכו להם החברים, המשפחה ואנשים שלא הכירו שבאו להתרגש איתם ביום המיוחד שלהם. ביום מרגש זה המסע של משפחת קדוש נראה כעומד להסתיים ובנוסף התאים החדשים של עמית נקלטו בגופה. עתה המשפחה שעברה כל כך הרבה טלטלות סביב המחלה יכולה לחיות את חייה כרגיל. 

בנוסף לסיפור שכולנו הכרנו מהכתבות הרבות בטלוויזיה, בספר יש פן יותר אישי ומרגש שחושף אותנו, הקוראים, להתלבטויות הרבות ולרגעי המשבר הקשים שהמשפחה נאלצה להתמודד איתם כמעט מדי יום. החל מההחלטה לגזוז את שיערה של עמית, דרך ההחלטה להיחשף לציבור במהלך המבצע הארצי, ועד להחלטה ששינתה את חייהם של משפחת קדוש: לנסוע לאמריקה במטרה להשיב לעמית את החיים הרגילים שכל כך ייחלה להם. הספר יגרום לכל אחד להעריץ את המשפחה כולה ובפרט את עמית, על כך שגם ברגעים קשים לא ויתרו לרגע, הפכו עולמות וחצו אוקיינוס ובעיקר הרימו מדינה שלמה על הרגליים. 

לסיכום, "תאי אב" הוא ספר מטלטל שאפשר להזדהות איתו בקלות ודרכו גם להסתכל על החיים בצורה שונה. יובל קדוש חושף בפני קוראיו את הרגעים הקשים, הרגשות והאירועים הרבים שהוא ומשפחתו עברו בתקופה זו. מדובר בספר מרגש ואמיתי שאי אפשר להיות אדישים אליו. אני ממליצה לכל אחד ואחת מכם לקרוא אותו ולקבל תמונה קצת שונה על החיים.

ציון בסולם פרוגי: 10 מתוך 10.