הספר "אשמת הכוכבים" של ג'ון קרי הפך לרב מכר מטורף ולהיסטריה מטורפת לא פחות, וכשהודיעו על הפקת אדפטציה קולנועית כמובן שהציפיות היו גבוהות. אז האם הסרט באמת עמד בציפיות? האם היה שווה לחכות? כל זאת ועוד ממש כאן למטה:

עוד במדור הקולנוע של פרוגי:

• דברים שכדאי לציין
• הסרט של גאליס בדרך. כל הפרטים עליו
• הטריילר לסרט השלישי של "משחקי הרעב". צפו

אם כבר הספקנו להתאהב בשיילין וודלי בסרט "מפוצלים", אז ב"אשמת הכוכבים" היא מוכיחה לנו שהיא כאן כדי להישאר. שיילין משחקת את הייזל גרייס, נערה בת 17 החולה בסרטן בלוטת התריס עם גרורות בריאות, דבר שמקשה עליה לנשום ולכן היא מסתובבת בקביעות עם מיכל חמצן וצינורות המחוברים לאפה. היא מצטרפת לקבוצת תמיכה לאחר שהוריה והרופאה שלה בטוחים שהיא בדיכאון בעקבות המחלה. היא לא מרוצה מהקבוצה, עד שמגיע לשם ילד חדש, אוגוסטוס ווטרס, שחלה גם הוא בסרטן. הוא מתאהב בה, ובמהרה השניים מפתחים רומן מדהים, ויחד הם מתמודדים עם המחלה באופן שמחמם לנו את הלב.

בשביל מי שקרא את הספר זו עלולה להיות אכזבה, מפני שהסרט כמעט ולא נצמד לספר ופרטים רבים הושמטו באכזריות ושונו לגמרי. תאורי הדמויות בספר לא תאמו כלל לשחקנים בסרט, כך יצא שאייזיק במקום להיות בלונדיני הופיע בשיער שחור, והסופר האהוב על הייזל ואוגסטוס, פיטר ואן הוטן, שתואר כאדם מוזנח בעל כרס, הופיע בתור אדם יחסית רזה (וויליאם דפו).

למרות העלילה הלא פשוטה בכלל, הסרט מועבר בהומור קליל, באופטימיות ואפילו מעט צוחק על המוות ועל החיים שאחרי. הסוף מעט מדכא, אבל הסרט עצמו מחפה על כך.

שיילין וודלי ואנסל אלגורט (אוגוסטוס ווטרס) ששחקו ב"מפוצלים" בתור שני אחים (כן כן) עושים עבודה נהדרת והצליחו לרגש ולהצחיק אותנו. הסרט מרגש ביותר, וייתכן שיגרום לכם להזיל דמעה או שתיים, או אפילו שלוש, אבל קצת חבל שהוא כולו מתמקד רק ברומן ולא מתפתח לעוד כיוונים נוספים שבהחלט היו יכולים לתרום לסרט להפוך לעוד יותר מדהים.       

לסיום, אם אתם אוהבים רומנים סוחפים, להתרגש, ובעיקר ללמוד שיעור על החיים, זהו הסרט בשבילכם. אז הצטיידו בחבילת טישו ולכו לראות את הסרט. אוקיי? אוקיי.