בשבוע שעבר יצא לקולנוע הסרט החדש והמדובר - "משחקי חובה". הסרט מספר לנו על נערה בשם וי, שמגלמת אותה אמה רוברטס. וי היא תלמידת תיכון בשנתה האחרונה שמחליטה לשנות את אורח חייה ממתבוננת מהצד, למבצעת. זאת היא עושה בעזרת המשחק שממכר את כולם "משחקי חובה" - שם היא צריכה למלא חובות, לעיתים לא שגרתיות, על מנת לזכות בכסף, תהילה וכדי לעלות בדירוג בליגת המשחק. רק שהמצב לא כזה פשוט וכמובן, כל דבר טוב בסוף מסתבך.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• כבר לא ממש דיווה: שיר מורנו פורשת מ"מרי לו"
• עדי ביטי לעידן עמדי: "הערצתי אותך כאמן והפסדת אותי"
• בחירה מושלמת? הזוכים הגדולים של טקס נבחרי הנוער

כבר כשראינו את הטריילר ציפינו לגדולות מהסרט הזה, ולא יכולנו לחכות לבדוק מה קורה עם המשחק המשוגע הזה - כיצד הוא מסתבך. מראש אפשר להגיד בבטחה - הסרט לגמרי לא איכזב. הוא מרתק וסוחף, מעורר חשיבה, צבעוני ומודרני. בקיצור, הוא מוכיח שיש לו בדיוק את מה שאנחנו מחפשים בסרט. 

המשחק, שהוא הנושא המרכזי בסרט, הוא משהו חדש, שלא ראינו, אך הוא בהחלט לא מופרך. הוא משהו שאנחנו יכולים לדמיין כטרנד, בדיוק כמו ה'פוקימון גו', אפילו אם הוא נראה קצת יותר מורכב לביצוע. מדובר כאמור במעין גרסה נטולת 'אמת' למשחק 'אמת או חובה', כאשר ה'חובה' לא תמיד תמימה. הוא מתואר כטרנד מאוד מצליח שסוחף אחריו כמעט כל דמות וניצב שמופיעים בסרט - אך הוא עדיין די ריאלי ומחובר למציאות, כך שהוא גורם לצופים בסרט עצמם לרצות לשחק בו (לפחות בחלק הראשון של הסרט). 

הדבר הראשון שהיה מורגש בסרט, ומבחינתנו היה נפלא, הוא התחושה שהוא מכיל את כל הז'אנרים האפשריים. כל סרט שיוצא לקולנוע, ברוב המכריע, מיד מקוטלג כ'דרמה סוחפת', או  כ'רומן סוער של סרט נעורים' וכיוצא בזה, אבל את "משחקי חובה" אי אפשר לקטלג - הוא פשוט מכיל הכל מהכל. המון אקשן, דרמה, מתח, פחד, וכמובן איך לא – התאהבות סוחפת בין שתי הדמויות הראשיות – וי ואיאן. כל אלו יוצרים סרט לא פחות ממושלם כאשר זה שלא ניתן להגדיר את הז'אנר שלו זה דווקא דבר נפלא, וזהה הופך אותו למסקרן יותר.

מעבר לזה, ישנם המון סרטים שמנסים ואפילו בכוח להחדיר בך מעט לחץ ופחד, ולא ממש מצליחים. משחקי חובה הצליח לעשות זאת, ובגדול. כל רגש שהיה כביכול 'מאסט' להרגיש, ומה שניסו להעביר, הצליח. ושוב, לא הרבה סרטים מצליחים לעשות זאת. האפקטים היו יותר מבקום, השחקנים היו אמינים ומשכנעים, המוזיקה תאמה לכל סצנה וניכר שהיא נבחרה בקפידה, ולבסוף, זוויות הצילום הייחודיות שנבחרו לחלק מהסצנות - כולם יחד הצליחו ליצור את המתח הדרוש. אם דמות מסוימת נתלתה מסולם בגובה מטורף והביטה למטה למשל, הצופים הרגישו ממש בתוך הסרט כי ראו בדיוק את מה שהדמות ראתה, וחוו את החוויה באופן מלא ומטריף.  

המסר שעולה מהסרט גם הוא יוצא דופן ומכונן. כפי שציינו, הסרט גורם לנו לחשוב ונותן מין שיקוף מוגזם לתרבות שלנו. הוא מציג את הרדיפה אחרי טרנדים, ריאלטי וטכנולוגיה, את הצורך להיות נאהב וידוע, את החיים ללא הפסקה ואת העובדה שלפעמים הדברים האלה שוברים את הגבולות שלנו. ב"משחקי חובה" נשברים הגבולות האנושיים כאשר הצופים הצמאים לבידור זול נותנים חובות מסכנות חיים רק בשביל מבחן האומץ. 

לסיכום, אם אתם מעוניינים ללכת לסרט של הקיץ הזה - זה ללא ספק יהיה "משחקי חובה". לא רבים הסרטים שמצליחים באופן מדויק להבטיח הנאה משולבת במחשבה. אל תפססו!