אתחיל בגילוי נאות: לא קראתי את הספר "שחקן מספר אחת" של ארנסט קליין. כששאלתי חברים על הספר, הרבה אמרו לי שהספר מעולה והם מחכים בקוצר רוח לסרט. הטריילר מספר לכם כבר את העלילה המרכזית שרק מתפתחת לאורך הסרט. מה חשבתי על הסרט החדש?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• kca 2018: מילי בובי בראון וקמילה קביו הן הזוכות הגדולות
• שימו פליי: כך מתכוננים היוטיוברים לעונה השלישית
• NoFilter2 פרק 3: יורדים לאילת והכוכב מהעבר חוזר

השנה היא 2045 והעלילה שלנו מתמקדת בקולומבוס, אוהיו. אנשים חיים בתנאים נוראיים ואיכות החיים מאוד ירודה. אנשים רוצים את ההזדמנות לחיות חיים טובים יותר, שונים ומגוונים, ולכן הם קופצים בתדירות מאוד גבוהה לעולם וירטואלי (VR) שנקרא אואזיס. בעזרת משקפי VR, שלטים וחליפות, יכולים לנוע במרחב הלא-מציאותי הזה. מי שיצר את העולם הזה נקרא ג'יימס הולידיי (מארק ריילנדס) ולפני מותו, הוא החביא שלושה מפתחות וירטואלים בעולם המורכב שלו. מי שימצא את כל המפתחות וישיג את האיסטר אג (פריט חבוי שכולל בתוכו מידע או תכונות מסוימות עבור המשחק), יזכה בסכום כסף ענקי וגם יקבל את השליטה על העולם הענקי הזה. איך מגיעים למפתחות? היומנים של הולידיי התגלו בעולם והוא אמר שבתוך הזכרונות שלו יש את הרמזים למציאת המפתחות.   

הגיבור שלנו בסרט הוא וווייד וואטס (טיי שרידן) או בשמו הוירטואלי - פרזיבל. כמו רוב האוכלסייה, הוא מעדיף לחיות את חייו בעולם הוירטואלי. במציאות ווייד הוא נער בודד, ביישן ומאוד אנמי כשבתוך העולם הוירטואלי הוא הבחור המשוחרר, הספונטני והחברותי. יש לו שלושה חברים טובים בתוך המשחק, הייץ' (לנה ווית'), דאיטו (ווין מוריסקי) ושו (פיליפ זאו). ווייד הוא גיק, אבל גיק אמיתי. הוא יודע הכל על הולידיי והוא עושה הכל, כחלק מהתחרות, כדי להשיג את שלושת המפתחות. הוא עבר על היומנים של הולידיי ועדיין לא הצליח לפתור את הרמז הראשון. אנחנו מצטרפים אליו בתחילת הסרט כשאין לו קצה חוט אחד.

זה הזמן לספר על דמות משנה לגיבור שלנו והיא ארטימ0 (אוליביה קוק). ארטימ0 (קוראים את זה "ארטימוס") מתגלה בתור ה"מרד". אנשים רעים מעוניינים להשתלט על העולם הוירטואלי והיא תעשה הכל כדי למנוע מהם לעשות את זה. זה הזמן לספר שלפחות לדעתי, ארטימ0 והדמות שלה בעולם האמיתי (שלא נגלה לכם מי היא) היא הדמות האהובה ביותר עליי בסרט. היא מעניינת, היא מסתורית, היא חדה והיא פשוט נהדרת. קוק שיחקה את הדמות לא רק אמין, אלא בצורה חדה ומדויקת. אל תתבלבלו, זה שהדמויות מעניינות לא אומר שמתעסקים בהן. הסרט מתעלם מכל עבר שיש לדמויות ולא מפתח בכלל את החלקים האלו - מה שהוביל לכך שקיבלנו דמויות חלקיות ולפעמים לא ברורות. אפרופו אנשים רעים, נולאן סורנטו (בן מנדלסון) עומד בראש חברה שמתחרה לחברה של הולידיי וממוקמת במקום השני. הוא כמובן רוצה להשתלט על האואזיס בשביל הכסף ושליטה בתחום. הוא מעסיק צבא שנקרא "הסיקסרס" (השישיות) שפשוט מציפים את השרתים של המשחק בתקווה שמישהו מהם יצליח לעשות את המשימות.

העולם של אואזיס רץ מהר מאוד. דברים שם זזים כל הזמן, תמיד יש התרחשות ותמיד יש על מה להסתכל במסך. בהתחלה, כשעוברים לעולם האמיתי, שם יותר רגוע ושם אנחנו רואים את ההבדלים בין העולמות. למרות הדומננטיות של העולם המדומה, עם התקדמות הסרט, בעולם האמיתי מתחילים להתרחש דברים וכבר אי אפשר להתעלם ממנו. חשוב לציין את זה, העלילה של הסרט היא לא מתוחכמת מדי. למעשה היא די צפויה ובשלב מסוים אתם יכולים להמשיך לנחש את מה שעלול לקרות. למרות זאת, היו כמה פרטי מידע שהפתיעו אותי למדי, כאלו שגרמו לי לסיים את הסרט בטעם טוב ועם תחושה חמימה של סגירת מעגל. לצד זה, קטעים רבים במהלך הסרט היו משעשעים שגרפו צחוק מתגלגל בכל הקולנוע, מה שהוסיף במיוחד לסרט. בנוסף, הסרט מתעסק בעולם הפופ, במשחקים של שנות ה-80 ובעצם בכל מה שהולידיי אהב. 

זה הזמן לדבר על כמות הרפרנסים שיש בסרט. מסצנה לסצנה אנחנו נפגשים עם רפרנסים להמון מקומות, מבאטמן והארלי קווין, דרך היילו ו-OverWatch ועד "בחזרה לעתיד" ופארק היורה. הייתי בטוח שבגלל שהסרט גדוש ברפרנסים, יהיה איזה שלב שכבר יימאס לי ושהסרט לא יצליח לעמוד בעד עצמו. מהר מאוד גיליתי שזה לא הגיע והרפרנסים רק הוסיפו. בכל סצנה תמיד העיניים שלי היו על המסך בשביל לא לפספס שום רפרנס שאני עלול למצוא, ואני חושב שזו עבודה נהדרת של ספילברג. בגלל שהזכרתי את שמו, זה הזמן להגיד את זה. סטיבן ספילברג הוכיח לי פעם נוספת שהוא יודע מה הוא עושה ולמה אף אחד אחר לא היה יכול לעשות את זה במקומו.  

התחושה שלי שהסרט הזה לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. למרות שיש קטעים שתרגישו שעכשיו צריך להיות רציניים, קטעים רבים בסרט היו משעשעים ושוברי רצינות וזה הוסיף במיוחד. לצד זה, עבודת הארט הייתה מעולה. הגרפיקה הייתה מוצלחת מצד אחד, ומצד שני היא הייתה בגבול הטעם הטוב. הצבעים היו חדים ותמיד היה מה לראות על המסך. האפקטים היו משכנעים וטובים והצליחו להשתלב מעולה בכל זרם הסרט. הסאונדטרק היה לי במקום ולא היה מפוצץ, כך שכחוויה כוללת - נהניתי מעבודת הארט.

כיאה לסרט שמתעסק בעולמות הטכנולוגיה, התבאסתי שלא עסקו בנושאים האלו. מה קורה לאנשים שנשאבים לתוך העולם הזה יותר מדי? למה העולם האמיתי כל-כך שולי בחלקים רבים בסרט? איך הטכנולוגיה הזו יכולה להתפתח בעוד כמה שנים? אם אין לאנשים שם כסף, איך הם יכולים להרשות לעצמם חיבור אינטרנטי או את הציוד המדובר? כל מיני שאלות שאפשר לשאול ואפשר להתעסק בתוך העולם הטכנולוגי, שהסרט פשוט מתעלם מהן וחבל. נכון, הסרט הוא שעתיים ו-20 דקות שזה ארוך במיוחד ואי אפשר להתעסק בהכל, אבל משהו בי מאוד מחפש תשובות לשאלות האלו ואני יצאתי מהסרט קצת מבואס בהקשר הזה.

בשורה התחתונה, הסרט גרם לי לאהוב הרבה יותר את ספילברג. הוא עשה עבודה טובה והסרט שיצא הוא משעשע, מושך, מלא בפרטים וצבעים והיה מאוד כיפי. בסך הכל הקאסט מוצלח למרות שחסר לנו מידע בשביל לאהוב את הדמויות. העלילה לא מטורפת, אבל יש לה כמה נקודות אור שזה נהדר. וכמוצר סופי, הסרט טוב וקל מאוד להתעלם מהדברים הלא טובים שבו.

>> "שחקן מספר אחת" יהיה זמין בבתי הקולנוע ביום רביעי הקרוב, ב-28 במרץ <<