אחרי שמארוול שחררה "הנוקמים: מלחמת האינסוף", שהטיל בסופו דרמה מאוד כבדה על המעריצים, חברת הקומיקס מחליטה לרענן את הצופים בקו עלילה חדש בכיכובה של ברי לארסון (קפטן מארוול) - שזו אמורה לספק בין השאר את הקתרזיס שצפוי להגיע ב"הנוקמים: סוף המשחק". ואכן אנחנו שמחים לספר כי הסרט השכיח מאיתנו את הטרגדיה של הסרט הקודם והצית תקווה מחדש בחבורת הנוקמים.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רואים כפול: התאומים הכי מוכרים בביצה
• ניחוח בינלאומי: HOT חשפה את הסדרות החדשות של 2019
• משפחת על: משפחות הסופר על המופרעות ביותר

זהו סרט הסולו הראשון של מארוול בכיכובה של אישה ובפרט זהו גם הסרט הראשון בסאגא הנוכחית בו אנחנו רואים על המסך לראשונה את קפטן מארוול. "קפטן מארוול" היא המענה של מארוול לוונדר-וומן של DC, וכיאה למארוול שעשו זאת בגרסה קצת יותר צבעונית ומהנה (סורי גל, לא אישי). הסרט לוקח אותנו אל שנות ה-90, תקופה שטרם נחשפה ביקום הסינמטי של מארוול. הסרט עוקב אחרי מסעה של קרול דנברס (AKA "קפטן מארוול") כשהיא הופכת לאחת מהגיבורים החזקים ביותר ביקום. בשעה שהיא מתמודדת עם משבר זיכרון שבעקבותיו היא שכחה מאיפה היא באה, קרול מצטרפת אל בני הקרי כדי להיאבק בגזע חייזרי מסוכן שלכאורה מאיים להשתלט על כדור הארץ. אלא שתאונה קטנה מנחיתה אותה בארה"ב של שנות ה-90, שם היא מתאחדת עם קבוצת מורדים דרכה היא תגלה את האמת לגבי המלחמה ולגבי עצמה.

נתחיל בכך שמדובר בסרט מרענן, הוא מציג לנו קו עלילה חדש עם גיבורה חדשה שעוברת מסע מהנה ומלא חוויות. הוא גם מציג לנו את התקופה שלפני עידן "הנוקמים" ומסביר ומציג איך הכל התחיל. ברי לארסון עושה עבודה מעולה בתפקיד הראשי, כך גם סמואל ל. ג'קסון שהוא תוספת מבדרת לכל תפקיד שניתן לו (חוץ מ"מיסטר גלאס"). התסריט כתוב נהדר וכולל בתוכו טוויסט מפתיע שלגמרי מוסיף עניין לסרט. וכיאה למארוול, הפסקול הרשמי שטמון בסרטי מארוול לא מאכזב גם כן. והדובדבן שבקצפת זו האפקטים הויזואלים המעולים שתרמו לחווית הסרט, בעיקר בצפייה בתלת-מימד. כל זה מתובל במסר חזק להעצמה נשית שברוב המקרים משתקף בצורה טובה.

מה שפחות אהבנו בסרט זה שכוחות העל שניתנו לקרול, קצת יותר מדי חזקים. לא מעט פעמים היא מדלגת מעל מכשולים עם הכוחות החזקים שלה וממשיכה הלאה, היינו כן רוצים לראות אותה מתמודדת עם יותר מכשולים שכוחות העל שלה לא יצליחו להתמודד מולן. עוד עניין הוא סטריאוטיפ נשי שטמון בסרט, בו מסופר כי היא מתקשה לשלוט ברגשות שלה והיא אימפולסיבית מדי - על אף שבעיה בגיבור זהו דבר לגיטימי בסרטי גיבורי על, פה הרגשנו שהעניין קצת מוקצן מדי, ולשמחתנו היא מתגברת עליו.

קרול עוברת במהלך הסרט שינוי אישיותי, כאשר בשיאו מגיע הטוויסט הגדול והמפתיע שמשנה את כל זווית מבטה על המלחמה. מבלי לתת לכם ספויילרים, לדעתי השינוי מכיל בתוכו קריצה למסר מאוד ליברלי שהסרט מנסה להעביר. כך גם ניתן לראות במגוון האתני של הקאסט הראשי, שבו הגבר הלבן היחיד בקאסט מתגלה כהנבל המרכזי של הסרט שנלחם באותם בני מיעוטים. כך שמעבר להיותו סרט גיבורי על סטנדרטי, הוא מעביר מסר פוליטי - והאחריות לא על ראשה של מארוול, אלא על תעשיית הקולנוע בשנים האחרונות שעוברת מהפכה מאוד רצינית עקב המצב בארה"ב. בעידן התקינות הפוליטית קשה מאוד שלא ליצור סרט מיינסטרים להימנע משתילת מסרים פוליטיים-חברתיים לשני הצדדים. האם הדבר תורם? כל עוד זה לא פוגע באיכותו, אנחנו בעד.

לסיכום, מארוול חוזרת לנוסחת הסרטים המקורית שלה (שחדלה להשתמש בה בסרט עם ת'אנוס) ומציגה לנו את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - סרט מהנה עם רגעי נחת משעשעים שנע בקצב טוב ומספק את כמות האקשן הנדרשת יחד עם ברי לארסון המעולה שיעבירו לכם את 120 הדקות בפאן. אם נתעלם מהתיבול הפוליטי והקצרים שיש בעיצוב דמותה של קרול, נקבל סרט מקסים שמעודד העצמה נשית ומספר לנו איך חבורת הנוקמים החלה.