כולנו שמענו על ג'יימס בונד לפחות פעם אחת בחיינו, אם לא בשנת 1953 כשיצא הספר הראשון בסדרה בשם "קזינו רוייאל", אז כשיצא הסרט הראשון "ד"ר נו" בכיכובו של שחקן סקוטי בשם שון קונרי.

ואם את שני אלו לא הכרתם, אז בטוח שמעתם על סרטו בשנת 2006, כאשר החליפו את השחקן הקודם בשחקן דניאל קרייג, בעל הבלונד הנוצץ והעיניים התכולות כקריסטלים.

בונד, ג'יימס בונד. סוכן הוד מלכותה בשירות החשאי בבריטניה. חוזר כשהפעם עליו להשיב רשימה של סוכנים סמויים בתוך ארגוני טרור בכל העולם שנגנבה על ידי האויב של M, במהלך המשימה בונד נורה ונחשב למת.

M נחקרת וכמעט מאבדת את תפקידה. במהלך הסרט, אנגליה מתחילה להתמלא בפעולות טרור שמעמידות את כל אנגליה בכוננות גבוהה נגד מתקפת טרור שלא מביישת את ארגוני הטרור הגדולים ביותר בעולם.

השיר המדובר שפותח את הסרט נקרא "סקייפול", ואותו מבצעת הזמרת הבריטית הידועה אדל. השיר מבהיר לכל הצופים שישנה כניסה לעומק העלילה. בזמן השיר, התמונות על המסך נצבעות בכחול, אדום ושחור והגרפיקה ללא ספק מרשימה.

בתור שחקנית ובמאית, כשצפיתי בסרט שמתי לב לכל הפרטים הקטנים: העריכה המושקעת, שיטת המשחק היחודית והצילום המיוחד. השילוב של כל מה שנעשה בסרט מצליח לייצר לצופה את התחושה כאילו הוא נמצא בתוך הסרט.

יכולתי להרגיש את הרוח והפחד, יכולתי להרגיש פיזית את הגובה ואת האדרנלין זורם בדם שלי. מי שביצע את עבודת הבימוי והעריכה - עשה עבודה מעולה לסרט מעניין.

עם כל היתרונות לסרט - יש לו גם חסרונות. ג'יימס בונד כמו שכולם כבר יודעים הוא לא רק סרט או דמות מספר, הוא מותג. הוא מייצג את "החיים הטובים" והרבה חברות תופסות גב על העובדה הזאת, מה שהפריע לי בתור חובבת הדמות והסרטים של ג'יימס בונד.

כולם יודעים שג'יימס בונד לא שותה בירה - אז למה הוא נמצא בבקתה על החוף עם הייניקן? מה שאולי טיפה מוכיח שכסף בעולם שלנו חשוב יותר מאותנטיות, דבר שפוגע באמינות בדמות. מעבר לדברים הקטנים האלה, הסרט טוב, העלילה זורמת, והאקדח - יורה. אז למה אתם מחכים? לכו לראות.