בתחילה, חשבתי שאני צופה בסרט שמיועד לכל המשפחה, אך עד מהרה התגלה לי כי נורמן (הדמות הראשית), מתקשר עם הרוח של סבתו בעוד שהיא מקיימת עם בעלה שיחה בגן עדן על יחסי מין (לכל המשפחה אמרתם?).

אם חשבתם שכאן זה נגמר? טעיתם, זאת רק ההתחלה. במהלך הסרט ניתן היה לראות את חברו הטוב של נורמן שמתענג מהישבן של אימו (קריפי) ועד לרוח רפאים שמגיחה היישר מקרקעית אסלת השירותים שעליה ישב נורמן.

קולי צחקוקים בקהל - כמעט ולא נשמעו. רוב הסרט לא כולל סצנות מצחיקות מאוד, אבל אם להודות, היו כמה סצנות שלא הפסקתי לצחוק מהן. באופן מפתיע, נרשמו גם מספר סצנות מרגשות עד דמעות שתמיד הסתיימו במשפט שנון של אחת מהדמויות בסרט.

הסרט הוקרן בתלת מימד וללא ספק, ניתן היה להבחין ביתרונות. בזכות משקפי התלת מימד הקהל הושפע יותר מהסרט וזכה לצפות בסרט עם חוויות עוצמתיות יותר מאשר בסרט רגיל. אבל כאשר הסצנות בסרט מתחילות להיות יותר מגעילות, אף אחד לא נהנה.

לא יכולתי להתעלם מהקהל שנגעל ממספר סצנות כמו לשון של אדם מת אשר התגלגלה אל נורמן וגם, כאשר ילדה אחזה ביד של זומבי. בהחלט לא כיף לצפיה ובמיוחד לא בתלת מימד.

אם אסכם את הסרט במילה אחת הסרט הוא קריפי. הסרט ממש לא מתאים לילדים קטנים, בעיקר בשל המסרים המיניים שבו וגם בגלל דמיונו הפרוע של הילד שלא מפסיק לפעול במהלך הסרט. על אף זאת, מדובר באחד מסרטי האנימציה המשובחים שהוקרנו בישראל.