רבים מכם בוודאי מכירים את המשפט "!This Is Sparta", וסביר מאוד להניח שאף הספקתם לשאוג אותו מתישהו אל עבר אחד מחבריכם רגע לפני שהוא נבעט לתוך תהום (או בריכה, במידה ואתם ממש נחמדים), אבל האם יצא לכם לשמוע מאיפה נלקחה אותה אמירה מפורסמת? אם כן - סבבה, אם לא - הרשו לי לספר לכם כי למעשה מדובר בציטוט מתוך הסרט "300", אותו סרט שכביכול מגולל את קרב תרמופילאי הנודע שבו שלוש מאות לוחמים ספרטנים וג'רארד באטלר והקוביות של ג'רארד באטלר ניסו להביס את האימפריה הפרסית כולה.

עוד במדור התרבות של פרוגי:

• החנון הכי גזעי: הכירו את יואב רוטמן
• מה קורה בסרט של "גאליס"?
• הטרנד של ניקי מינאז': סלפיז במלקחת

עוד עובדות מהנות אודות "300": עם כמה שהוא היה כייפי (והוא בהחלט היה כייפי), העלילה שלו הייתה מזעזעת והדבר היחיד שנלמד ממנה הוא שהספרטנים לא היו בדיוק העיפרון החד ביותר בקלמר (ברצינות, למה חשבתם שיהיה לכם סיכוי מול צבא של מאות אלפי פרסים, הא?). כך קרה שממש כמו סרטיו האחרים של במאי הסרט, זאק סניידר (ביניהם "השומרים" ו"איש הפלדה"), גם "300" עורר חילוקי דעות רבים - היו אנשים שטענו כי מדובר בסרט קדוש, יצירת מופת של ממש, ומנגד ניצבו אלו שהחליטו שזהו אחד הסרטים היותר גרועים ומיותרים שנוצרו אי פעם. בסופו של דבר, העולם אמר את דברו והסכים שלא להסכים.

אני עצמי לא תמכתי באף אחד מהצדדים, לא באמת לפחות, הרי היה זה תענוג צרוף לצפות בקרבות הברוטליים; ואילו מנגד, לא יכולתי להתעלם מזה ש"300" הוא סרט מטומטם שיורק להיסטוריה בפרצוף בכל הזדמנות שניתנת לו (תאמינו לי שהספרטנים לא באמת היו עדיפים על הפרסים, לא - 90% מספרטה הייתה מלאה בעבדים אומללים, כך שמתחת לשרירים המסוקסים של "גיבורי" הסרט מסתתר לו לב שחור בדיוק כמו זה של "האויב").

קיצקץ, אני לא יודע מה לומר על "300", ולכן גם לא ידעתי אם לשמוח או לחשוש כששמעתי שיוצא סרט נוסף בפרנצ'ייז בשם "300: עליית האימפריה". לאחר צפייה בו, גיליתי שהן ההתרגשות והן החששות היו מוצדקות לגמרי:

מצד אחד, הסרט השני לא רק לוקח את כל הדברים הטובים מ"300", אלא גם משפר את כל מה שהפריע לי בו - יכול להיות שבצורה מינורית, בניואנסים שכמעט לא מורגשים, אבל בכל זאת יש שיפור ניכר. הדוגמה הבולטת ביותר היא כנראה העלילה, שב"עליית האימפריה" היא מרכיב הרבה יותר חשוב: הפעם אנחנו מתרכזים באתונאים (מסוקסים ו"טובי לב" גם כן) שאף הם נאבקים עד המוות באימפריה הפרסית. אם בסרט הקודם כל הסיפור שמסביב למכות היה משעמם, כאן המצב שונה, והכל הודות להארטימיסיה שבחדר: 

כל מה שלא היה בנבל של הסרט הקודם (עומק, קשיחות, מגניבות כלשהי) יש בארטימיסיה - "האויב" בסרט הנוכחי, אותה מגלמת באופן הגובל בשלמות השחקנית היפהפה, אווה גרין. ארטימיסיה היא אישה חזקה, ובכנות, היא מה שנקרא לרוב "הדמות הראשית". כן, כן, אני מבין שהיא ה"רשעה" של הסרט, זה בלבול נפוץ - יש הבדל בין ה"גיבור" ובין ה"דמות הראשית": הגיבור הוא האיש עם החרב שמנצח את כולם וזוכה לבסוף בליבה של הנסיכה, והדמות הראשית היא הדמות שהסרט מתמקד בה יותר מכל. לרוב, הדמות הראשית היא הגיבור, אבל לא הפעם. וזה דבר טוב, כן? כי מדובר בדמות ראשית מעולה שבקלות יכולה להיכנס לרשימת הנבלים המוצלחים ביותר בהיסטוריית הקולנוע, ממש לצד חניבעל לקטר של אנתוני הופקינס והג'וקר של הית' לדג'ר.

ועכשיו לצד הפחות אופטימי - הצד השני. ובכן... מצד שני, על אף ש"עליית האימפריה" הוא אנרגטי, מגניב, מהנה, מגניב, נמרץ, ו... מגניב, הוא אינו סרט מושלם, אלא טראש לכל דבר: הרבה דם והרבה מכות, אבל בלי מסר וללא פואנטה, כך שאין פה איזה משהו בעל ערך לקחת הביתה. הוא אפילו לא מדייק בפרטים ההיסטוריים (ממש כמו קודמו).

אז תוכלו לצחוק עליו ועל כמה שהוא דבילי ומלא בסלואו מושנים מרגיזים, אבל תכלס? לצחוק עליו לא יהפוך אותו לעמוק או טוב יותר. לצחוק עליו גם לה ישנה את העובדה ש"עליית האימפריה" לא יגמור כחומר לימוד חובה בבתי ספר, אז אולי במקום לצחוק עליו, בואו ננסה ליהנות ממנו. גם אם ההנאה לא תהיה בוגרת כמו ההנאה מ"היא" או מ"מועדון הלקוחות של דאלאס", הנאה ממנו בכל זאת תהיה הנאה, SO... עצה שלי, כמה דקות לפני תחילת הסרט, פשוט תעשו OFF למוח שלכם וסגרו עניין.

(אלא אם טרם מלאו לכם שש עשרה, ואז לא תוכלו לצפות בו בקולנוע היות והוא סופר-מגה אלים ומעבר לדם גם כולל לא מעט טופלס - הן גברי והן נשי. באסה לכם).