אתם מכירים את הספר הזה, הפוסט-אפוקליפטי, עם היקום הדיסטופי והמלחיץ, האווירה האפורה והגיבורה שהיא הראשונה לצאת נגד המוסכמות ולכסח את השלטון האכזר? ככל הנראה שכן - אתם מכירים את הספר הזה וגם את הסרט הזה בגלל שהתבנית הזו נמצאת בכל מקום. אני לא יודע אם אתם מכירים את "הגן הכימי" או את "אגדה", אבל את "משחקי הרעב" אתם בטוח מכירים / הרי אי אפשר שלא. זה נמצא בכל מקום, בכל פינה / הן הספרים והן הסרטים (אלה שכבר יצאו ואלה שיצאו בקרוב) והן הג'ניפר לורנס. אז בואו נגיד ככה, "מפוצלים" הוא פחות או יותר אותו הדבר: התבנית נשארה בדיוק כפי שהייתה (פוסט/אפוקליפסה, יקום דיסטופי, אווירה אפורה וגיבורה מאוד "מיוחדת"), וחוץ מזה, גם לסרט הזה יש שחקנית ראשית מקסימה (שיילין וודלי) שאפילו משחקת לא רע בכלל.

עוד במדור הקולנוע של פרוגי:
• טקס פרסי הקולנוע של "MTV": רשימת הזוכים
• "מפריח היונים": סיפורים מבית סבתא קמים לתחייה
• מה כוכבי "מפוצלים" עשו עד עכשיו?

אבל מה בכל זאת גורם לי לאהוב את "משחקי הרעב" יותר מאשר את "מפוצלים" (ואני מצטער, אבל ההשוואה נמצאת שם עוד לפני שהזכרתי אותה. אי אפשר שלא להשוות)?

ובכן, קודם כל בואו וניכנס לתוך נבכי הסרט. ב"מפוצלים" מסופר על שיקגו בדיונית, בעתיד הלא-יותר-מדי רחוק. שיקגו הבדיונית הזו היא אחת מהערים היחידות ששרדה באיזו מלחמה מזעזעת כלשהי שהחריבה את כל שאר העולם ובלה בלה בלה. בעקבות האירוע הנ"ל, הומצאה מעין שיטה שלפיה כל בן וכל בת בעיר הזו ממוינים לאחד מתוך חמישה פלגים: כנות, אוריינות, ידידות, הקרבה עצמית ואומץ לב. בגיל שש-עשרה, לא משנה לאיזה פלג נולדת, אתה עובר מבחן שאומר לך לאיזה פלג אתה משתייך, ואז אתה בוחר לעצמך את הפלג בטקס מיוחד. או משהו כזה. אם אתה בוחר בפלג שבו נולדת, יאי לך, כל הכבוד. אם לא, אז אתה עובר לפלג החדש ולא רואה יותר את המשפחה שלך. אף-פעם. שזה, ת'אמת, די מבאס.


"שחקנית ראשית מקסימה" - שיילין וודלי. "מפוצלים"

אה כן, ויש גם את המפוצלים. כן, נו, מפוצלים – אותם אנשים שמחזיקים ברשותם כמה תכונות שונות במקום אחת ותו לא. קיצר, הם, לדברי הסרט, הם אנשים מאוד משונים (יותר מתכונה אחת לאדם? טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, מלח מים מלח מים!) שגם מהווים איום על השלטון כי, אממ, *בולשיט כלשהו*.

ביאטריס (וודלי) היא אחת מאותם מפוצלים. היא נולדה במקור לפלג "הקרבה עצמית" אבל מסתבר שחוץ מליפול על רימונים, היא יכולה לעשות עוד כל מיני דברים -  לקפוץ מרכבות וכד'. אולי אפילו ג'אגלינג, מי יודע. מתישהו בתחילת הסרט, ביאטריס מחליטה לעזוב את משפחתה כשהיא עוברת לפלג של החבר'ה האמיצים.

כעיקרון, זו פחות או יותר כל העלילה. התפתחויות כאלו או אחרות מתחילות רק בחצי שעה האחרונה של הסרט. זה לא דבר רע בהכרח, ממש לא, הרי "מפוצלים" הוא רק הסרט הראשון בטרילוגיה, כך שהיכרות ארוכה עם כל הנפשות הפועלות היא לא איזה חטא נורא. הבעיה בזה היא שהסרט מסתמך על זה שנראה את הסרטים הבאים, מסתמך על זה שהוא יצליח מספיק כדי לספק תקציב לסרטים הבאים. ופה, בעצם, קבור הכלב.

ואם אתם חושבים שעד עכשיו ירדתי על הסרט, תופתעו בוודאי לגלות שעוד לא ציינתי את הדבר הכי נורא ב"מפוצלים". נכון, העלילה לא הכי חכמה, אבל זה אשמת הספר עליו הסרט מבוסס. הדמויות לא יותר מדי מפותחות, אבל גם זה מגיע מהספר. סיפור האהבה קצת מאולץ, אבל שוב, הספר אשם. הבעיה העיקרית עם הסרט זו העובדה שהוא ממוצע להחריד.תנו לי להסביר את עצמי - זה לא סרט טוב, ממש לא. מנגד, זה גם לא סרט רע. זה פשוט סרט. נקודה. סוף פסוק. השחקנים ממוצעים, העלילה ממוצעת, האקשן ממוצע, הבימוי ממוצע, הצילום ממוצע, ממוצע, ממוצע וממוצע עוד קצת (יופי, עכשיו "ממוצע" נשמע כמו מילה ממש מוזרה).


"מסתבר שחוץ מליפול על רימונים, היא יכולה לעשות עוד כל מיני דברים - לקפוץ מרכבות וכד". "מפוצלים"

 מצד אחד, אין שום דבר באמת רע להגיד על הסרט, אבל מצד שני, אין גם שום דבר באמת טוב בו. נראה שהסרט החליט לא לקחת סיכונים על ההתחלה בהנחה שהוא יוכל לעשות זאת בסרטים הבאים. אבל שוב, מי אמר שבכלל נרצה לחזור?

אז בשורה התחתונה, לא הייתי ממליץ לכם לראות את הסרט בקולנוע, אם בכלל. אבל אם אתם כן מתכוונים לצפות בו, לפחות נסו לעשות את זה ביום ממש משעמם שבו אפילו סרט כה ממוצע ומטומטם יוכל לספק אתכם.