סיפור הפרברים: "משי קלינשטיין מהפנטת בתפקיד הראשי". צילום: באדיבות יחסי ציבור

סיפור הפרברים: "משי קלינשטיין מהפנטת בתפקיד הראשי"

שלחנו את מתן מיכלין, למחזמר החדש של תיאטרון הקאמרי - "סיפור הפרברים". הוא חזר עם מסקנות רבות וגם עם תשובה לכל אלו שפקפקו בעובדה שמשי קלינשטיין קיבלה את התפקיד הראשי בזכות וטענו כי מדובר בייחוס המשפחתי שקיצר לה את הדרך. ביקורת תיאטרון

המחזמר "סיפור הפרברים" עלה לראשונה על הבמות לפני 60 שנה, לכבוד כך החליטו בתיאטרון הקאמרי לקחת את המושכות לידיים ולהעלות גרסה מחודשת משלהם למחזמר המוצלח הזה שמאז שעלה על בימות ברודווי זכה לשלל גרסאות ואף לסרט קולנוע שהפך לקאלט וקטף כ-10 פרסי אוסקר.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

השירים המדהימים של סטיבן סונדהיים למוסיקה של לאונרד ברנשטיין תורגמו בהפקה הזו על ידי אלי ביז'אווי בצורה יוצאת מן הכלל. הסיפור מבוסס על-פי אחד מהמחזות היותר מפורסמים שנכתבו אי פעם - "רומיאו ויוליה" של האחד והיחיד, שייקספיר. עלילת המחזמר מתרחשת בניו יורק, עימות נצחי בין שתי חבורות רחוב בעלות מוצא אתני שונה הוא זה שמחזיק את הסיפור הכולל של "סיפור הפרברים" - מצד אחד חבורת "הג'טס" ילידי ניו יורק, ומהצד השני "השארקס" מפורטו ריקו.

© איציק בירן

טוני, אחד מבני קבוצת "הג'טס", אותו מגלם בחן רב עידו רוזנברג, מתאהב במריה, אחותו של ברנרדו (גלעד שמואלי) מנהיג "השארקס", אותה מגלמת משי קלינשטיין המקסימה. בחברה הגזענית בה חיו טוני ומריה, אין שום סיכוי לאהבתם. בניגוד לסיום הטראגי של "רומיאו ויוליה", כאן לא תמצאו התאבדות של צמד המאוהבים אלא רצח קשה מנשוא של טוני בידיה של מריה שסוגר את ההצגה במונולוג סוער, נוקב ועוצמתי בביצועה של קלינשטיין (מריה).

© רונן אקרמן

הבימוי המושלם שיצר צדי צרפתי, יחד עם הכוראוגרפיה המלהיבה של מי שמאיים להגדיר מחדש את הכוראוגרפיה בישראל ומצליח להדהים בכל פעם מחדש - אביחי חכם, יוצרים יחד חבילה מושלמת ומהוקצעת היטב. התפאורה הגרנדיוזית שעיצב ערן עצמון ממלאת את הבמה בצורה המתבקשת אך סובלת מיתר עובדי במה שמחליפים אותה ונגלים לעיני הקהל יותר מדי פעמים במהלך ההצגה. גם בגרסה החדשה של המחזמר, הצליחו בהפקה לשמור על הלהיטים הגדולים של "סיפור הפרברים" וביניהם ניתן למנות את "אמריקה", "אי שם" ("Somewhere") ו"מאוהבת" ("I Feel Pretty") שמבוצעים כאן בצורה יוצאת מן הכלל ע"י הקאסט המופלא הכולל למעלה מ-30 שחקנים ורקדנים.

 

עוד בהתחלת החזרות להפקה הזו, דובר רבות על העובדה שהתפקיד הראשי ניתן למשי קלינשטיין רק בגלל הייחוס המשפחתי שלה (משי היא ביתם המשותפת של רמי קלינשטיין וריטה) ובלעדיו היא לא היתה מקבלת אותו משום שהיא למעשה חסרת ניסיון על בימות התיאטרון (למעט תפקיד קטן במחזמר "שיער", גם הוא בקאמרי) והיא מעולם לא למדה משחק בצורה מסודרת. אז לכל המפקפקים - צר לי לאכזב, קלינשטיין מוכיחה כאן כי היא קיבלה את התפקיד רק בזכות עצמה ובזכות הכישרון העצום שלה. היא מוכיחה לכל אורך ההצגה שהיא ראויה ותפורה לתפקיד הזה יותר מכל אחת אחרת ומצליחה לשבות את הקהל בקסמה האישי ולהפנט בעזרת קול הפעמונים הזך, התמים והצלול שלה.

© באדיבות יחסי ציבור

עידו רוזנברג, שכבר מזמן ייחס לעצמו את תואר הנסיך החדש של התאטרון הישראלי, מצליח בקלות לכבוש את רחובות ניו-יורק של סיפור הפרברים. האינטרפרטציה של רוזנברג לדמות של טוני, שהולך אחרי ליבו בעקבות אהבתו למריה ולא מייחס חשיבות לחברה ממנה הוא בא מסתמנת כברורה וטובה בעזרת כישרון המשחק האדיר שיש לו, והוא מציג גם יכולות ווקאליות נהדרות שרק משבחות את טעמו של המחזמר ומוסיפות לו נקודות זכות. גם רונה לי/שמעון, שהחלה את דרכה בכלל כרקדנית ופרצה בטלויזיה כשכיכבה בשנה שעברה ב"פאודה", מוכיחה שהיא עבדה קשה מאוד בכדי להשיג את התפקיד של אניטה, אהובתו של ברנרדו (גלעד שמואלי), והיא מציגה יכולות משחק ושירה מצוינות. שאר הקאסט סובל מחוסר התאמה שכן רובו מציג יכולות שירה, משחק וריקוד טובות מאוד אך החלק הנותר מעט צולע.

© באדיבות יחסי ציבור

לסיכום, ההפקה החדשה של תיאטרון הקאמרי ל"סיפור הפרברים" עשויה היטב אך סובלת מבעיות טכניות קלילות ומעצבנות. הבחירה שלא ללהק לתפקידים הראשיים כוכבי טלויזיה ושחקנים מוכרים כפי שנעשה בשנים האחרונות במחזות זמר שונים אלא לקחת את משי קלינשטיין ועידו רוזנברג היא גאונית ובכל דואט של השניים ההרמוניה ביניהם מהפנטת את הקהל ולא נותנת להוריד מהם את העיניים. הבימוי של צדי צרפתי והכוראוגרפיה של אביחי חכם נהדרים גם הם ורק מחדדים את האכזבה שבבעיות הטכניות כדוגמת נראותם של עובדי הבמה. קרבות הבמה המלווים את המחזה נראים אמינים ומשכנעים והמוזיקה מכניסה את הקהל לאוירה המתבקשת וגורמת לשעתיים ושלושים הדקות של המחזמר לא להרגיש כל כך ארוכות. "סיפור הפרברים" של 2016 מציג תמונת מצב גזענית ועגומה שהיתה רלוונטית כשהוא עוד נכתב במאה ה-20 אך לצערי, היא לא פחות רלוונטית גם כיום.

ציון בסולם פרוגי: ★★★★

 

 

תגובות