עילי צ'פמן (27) פרץ לתודעה לפני שש שנים כשהשתתף בתוכנית "הכוכב הבא" והודח בשלב המבחן הגורלי, ומאז הספיק לסלול לעצמו דרך יפה עם לא מעט פרויקטים שהכניס לרזומה, הן במשחק והן במוזיקה. לפני שנתיים, החיים של עילי השתנו כשבאמצע נהיגה הביתה איבד את ההכרה ל10 שניות על כביש מהיר במהירות גבוהה, ראה חושך בעיניים ("איבדתי את החיים שלי באותו הרגע") וכמעט עשה תאונה חזיתית. במזל, עילי יצא מזה בחיים, אבל הרגע הלא פשוט בלשון המעטה הכניס אותו לתקופה לא פשוטה שבהמלכה גם עבר פרידה עם בת זוגו לשעבר מיכאלה מזרחי, עצר את עבודתו השוטפת למשך חצי שנה, נכנס לאולפן להתרכז נטו במוזיקה בכדי למצוא את עצמו מחדש והתרחק מהכל, אבל מאז הוא לאט לאט חזר לעצמו, ועכשיו מגיע אלינו לראיון כעילי חדש.

-ראיון העומק האחרון שלך כאן היה לפני שלוש שנים. עד כמה אתה מרגיש שהשתנית מאז?

"שמיים וארץ" משתף צ'פמן.

-במה למשל?

"קודם כל, בבגרות שלי. הדברים שעברתי בשלוש שנים האחרונות ביגרו אותי, גרמו לי להגיע להחלטות עמוקות לגבי: 'אני איך אני תופס את עצמי מבחינת הרצינות ומבחינת המטרות הגדולות שלי?'. אני גם חושב שמה שהכי השתניתי בו זה בהצבת גבולות שלי כלפי העולם, הפכתי לאדם יותר שלו והבנתי שכל דבר יגיע בסופו של דבר. תשמע, יש אנשים שתמיד מחפשים את היעד הסופי ואומרים 'אגיע לשם ויהיה לי טוב', אבל הם לא נהנים מהדרך ולא מתרכזים בלחוות אותה, אז אני מתמקד ברגעים האלה שבהם אני עושה את מה שאני אוהב: להיות באולפן, לכתוב שירים,  להינות עם החברים, או אפילו סתם לשבת על הדשא בקיבוץ דגניה שבו אני גר ופשוט לחייך.

כשאנשים מסתכלים על דברים קשים שקרו לי הם אומרים: 'אוי ואבוי', 'זה נורא', 'איזה דבר קשה קרה לך!', אז  אני אומר: הכל טוב, נעשה מזה מטעמים' וזה נכון, כי בסופו של דבר עם כל הלחץ והדאגה להגיע ליעד הסופי, אני מאמין שאגשים את כל מה שאני חולם עליו ומאמין בלב שלם שהכל יקרה, אז למה להיות לחוץ ולחיות בחרדה קיומית?!?. מה שהשתנה בי זה עניין ההשלמה עם המציאות של 'הכל בסדר, מה שיבוא יבוא' ולדעת שכל מה שקורה לי תפור בדיוק למידותיי".  

-בחנוכה הקרוב תיקח חלק בהפקת הענק "סולסטארס"!. מה צפוי לנו בה?

"את האמת שזו הפקה משוגעת!. לא הבנתי את הרמה של הדבר ולא קלטתי את הגודל של הדבר, ביום הראשון שנפתחה מכירת הכרטיסים 10,000 איש עמוד בתור ועשרות אלפי כרטיסים נמכרו!. באתי לדבר הזה כשלא היה לי מושג למה אני נכנס, ואני חושב שזו הולכת להיות הפקה מטורפת יחד עם יהונתן שתיוי, סטפן לגר, דילן דרור, ולהקת 'הייפ קרו' שהם אנשים משכמם ומעלה. אני בא להראות שם את המוזיקה שלי, להופיע איתה, לרקוד, לשחק, לשמח אנשים ובעיקרון אהיה כמו אווטאר, אראה את כל האלמנטים שלי".

-מה בעיניך מייחד את המופע הזה מול שאר מופעי חנוכה?

"אני חושב שהייחוד של המופע זה שהוא מאוד רלוונטי וגם מופע שמטייל בארץ, כלומר אנשים מכל מקום בארץ יוכלו לבוא ולראות אותו. הולך להיות צחוקים, כיף, אווירה טובה, יהיו שירים שאנחנו אוהבים ופשוט תהיה שמחה גדולה!".

-ובין מופעי חנוכה, נמצא כמובן הפסטיגל. זה גם חלום שאתה רוצה להגשים?

"זה גם חלום, והאמת שגם הייתי במגעים ל"Sing  פסטיגל" ובסוף זה לא יצא לפועל. יהיה לי כבוד לעשות פסטיגל, זו פסגה שאשמח להגיע אליה, ובטוח שאגיע לשם בשל וטוב". 

-בוא נחזור לתחילת הדרך שלך. לפני שש שנים, השתתפת בעונה השישית של "הכוכב הבא" כשנבחנת עם שירך המקורי "איך שאת" ואכן נכנסת לליבם של השופטים. מה בעצם הביא אותך למסקנה שזהו השיר הנכון לבוא איתו לאודישן?

"קודם כל, אני חושב שאם לא הייתי מגיע עם  השיר הזה, הייתי בא עם שיר מקורי אחר. השיר הזה מאוד בער לי באותה תקופה, כי באתי לאודישן עם האקסית שלי ששמה רומי, והשיר הזה נכתב על מישהי לפניה, אז הכל היה בוויב של 'בואנה אחי, מה אתה עושה?!?'. זה השיר שהיה בתוך הנשמה שלי, שיר שריגש, הזיז אותי, ולכן היה לי חשוב והרגיש לי לנכון להוציא אותו באותה התקופה. בתור זמר, חשוב לפעול עם מה שמפעיל אותך ולאיפה שהרגש שלך נמצא לשם אתה צריך ללכת".  

-הודחת בשלב המבחן הגורלי. מרגיש פספוס או יותר גאה שהגעת עד לשלב הזה?

"באותה תקופה זה היה הדבר הכי קשה שקרה לי" משחזר. "התרסקתי ממש, עברתי תקופה של עצבות ולא כתבתי שירים במשך חצי שנה, אבל בסופו של דבר יצאתי מזה הרבה יותר חזק ואמרתי לעצמי: 'אני לא מחכה שמישהו ייקח אותי באיזה מסוק ויעלה אותי ללמעלה של ההר, אלא שאני הולך לטפס אותו ברגליים שלי צעד אחר צעד, שלב אחר שלב, וכשאגיע לקצה של ההר- אף אחד לא יזיז אותי משם".

-היית מתנסה שוב בחוויה הזו? מעניין אותך בכלל לייצג אותנו באירוויזיון היום?

"תשמע, הסיבה שהגעתי ל'כוכב הבא'  הייתה ממקום שאני רוצה שמישהו ייקח אותי וייראה לי את הדרך. היום אני נמצא במקום שבו אני מרגיש יותר אסוף, אני יודע שאני הולך לעשות את הכל בידיים שלי, ואם אלך שוב לריאליטי הוא לו דווקא יהיה קשור לשירה, אולי 'הישרדות', אולי 'גולסטאר', ואולי 'רוקדים עם כוכבים'. הדרך ארוכה ולא יודע מה יופיע בדרכי, אבל יכול להיות שזה יקרה". 

-הצגת בפנינו את כישורי השירה שלך בלא מעט שירים. לא הגיע הזמן לאלבום בכורה?

"האמת שעוד מעט עומד לצאת אלבום  פרידה מהאקסית שלי, מיכאלה מזרחי וקוראים לו 'אני עוד חי' בעקבות חוויה שבה כמעט איבדתי את החיים שלי בתאונת דרכים. תשמע, ה-7.10 הרעיד את עולמנו, ולי ספציפי הציג את המונח חרדה שלא הכרתי קודם ולא ידעתי מה זה להיות בחרדה. הדבר הזה פגש אותי כשנהגתי ברכב, שאיבדתי את ההכרה שלי לעשר שניות ופשוט איבדתי את החיים שלי באותו הרגע.

אחרי כמה זמן שהשתחררתי מבית החולים וסיימתי עם הדבר הזה, הייתה תקופה שאני ומיכאלה לא הצלחנו לעבור יחד, אז נפרדנו והייתי במן ריקנות של אתה רואה את הסוף. מכל הדברים הללו, נוצר האלבום שהוא מן השלמה וריפוי, כלומר 'אני עוד חי' מתחיל מ'וואו, כמעט איבדתי את הכל!' ומביא אותי למקום שאני רוצה להגיד תודה על זה שאני בחיים, על זה שקיבלתי הזדמנות נוספת בחיים האלה לבוא, לטעום, לחוות ולהגשים את עצמי. קיבלתי הזדמנות השנייה לבוא ולהראות לעולם מי אני".

-ממה הגיע בעצם אובדן ההכרה?

"הרגשתי מן לחץ גדול בלב, והיה  שבוע שלם לפניכן שבו לא הבנתי מה זה. נהגתי בדרך לבית שלי בדגניה ב', כשהרגשתי מן טוויסט כזה בלב ולא הבנתי מה קורה, ואז כשהרגשתי עוד אחד אמרתי לעצמי: 'אוקי, אני בדרך לדגניה ויש לי בדרך בית חולים, מקסימום אעצור שם'. כשהגיע הטוויסט השלישי, נכבו לי פתאום העיניים, חושך מוחלט, הידיים שלי על ההגה, הרגל שלי על הגז וברגע הזה העיניים שלי היו כמו תריס שנסגר. במוח שלי אמרתי שלום לכולם, והייתה לי השלמה כזו של: 'אוקי, אני הייתי אני, ותודה רבה על הכל'".

-ואחרי שנראה שהסיפור של עילי נגמר...

"חזרה לי ההכרה וקולט שאני קרוב לעשות תאונה חזיתית עם רכב, אבל איכשהו השתלטתי על ההגה וכמעט עפתי מהכביש. עצרתי בצד, נכבה לי כל הגוף והייתי בהלם, זה לא קרה לי בחיים. מכאן, לקחו אותי לבית חולים ליומיים של בדיקות, שמו לי צינורות חמצן, כל מיני דברים לגוף ובסופו של דבר? אמרו לי שאין לי כלום, אלא שהכל הגיע מחרדה, ובכל תא בגוף שלך אתה מרגיש את השחור ואת הקושי. לא הצלחתי להשתקם מהסיפור הזה במשך חודש, ובאותו זמן גם מיכאלה ואני נפרדנו מכיוון שבין השאר לא הראיתי לה את הפצעים שלי ממה שעברתי, אז איבדתי גם אותה והרגשתי שבאותו הרגע איבדתי הכל".

-מה הרגשת ברגע שחזרה לך ההכרה?

"פחד אדיר" משחזר עילי. "בכל זאת, הייתי על הכביש כשנסעתי במהירות גבוהה והרגל עדיין הייתה על הגז. לחרדה שהייתה לי ולטון על הלב שהיה לי לקח חודש להיעלם, בכל יום קמתי עם מועקה והרגשתי שיש משהו כבד שיושב עליי. עם הזמן, הלכתי בפעם הראשונה לטיפול פסיכולוגי, ושם למדתי שאני צריך להקל על עצמי, לא להקשות עם עצמי, להגיד תודה על מי שאני, על מה שאני ולא לסחוב את הבעיות של כל העולם על הכתפיים שלי. למדתי שזה בסדר להציב גבול לעולם ולהגיד: 'הלו, אני מבין אותך ופה בשבילך,  אבל זה שלך וסומך עליך שתפתור את הכל'".

-איך התמודדת עם הכל?

"במשך חצי שנה הייתי עמוק בתוך האולפן בבית שלי, לא הלכתי לאודישנים כשקיבלתי, לא יצאתי מהבית, להכל אמרתי 'לא', לא קיבלתי עבודות, אלא הייתי רק עם הסקסופון, הדשא, התוכנה שעבדתי איתה, כתבתי שירים ובכיתי בכל יום. אמרתי 'ביי' להכל, ורציתי להבין רגע בתוך עצמי מה קרה לי, כי אני רגיל להיות הכי חזק, הכי מכיל ולהגיד לכל מי שמסביבי 'אתה צריך עזרה, בוא, עליי!'. אחרי החצי שנה הזו, הרגשתי שמצאתי את הקול האמיתי שלי, מצאתי את עילי מחדש במוזיקה, בכתיבה, בקול שאני שר ממנו והנשמה שלי נפתחה מחדש. נכנסתי לסוכנות חדשה, לנויה מגנזי שהיא כמו בית חדש, חזרתי לסוכנת המשחק שלי, טל קטיפה שגידלה אותי, איתה הכל התחיל, ואני מרגיש שהגיע הזמן להראות את עילי החדש".

-אף פעם לא היית קל עם עצמך?

"תמיד הייתי קשה עם עצמי, אם זה מבחינת הגשמה, מבחינת המחשבה שלא משנה כמה אני עובד ועושה שש סדרות במקביל, תמיד הייתי מרגיש שזה לא מספיק, שתוך כדי שאתה מצלם את הסדרה אתה חייב לקדם את השיר כמו מטורף, אתה צריך לאכול בריא ולהיות בכושר. הרגשתי שבתוך המוח שלי יש איש קטן שכל הזמן אומר לי למרות שאני עושה הרבה דברים: 'אוקי, ומה?', כלומר אתה יכול לסיים סשן לאיזה שיר, לסיים יום צילום, לצלם סרטון ולהעלות אותו, אבל הבן אדם הזה יגיד: 'למה לא עוד?', אז אין את תחושת הסיפוק, ההשלמה ואין איזושהי תודה, אז את הגישה הזו שיניתי בשנתיים האחרונות.

 היום בכל לילה בשעה 23:00, יש שעון שמצלצל ומזכיר לי להגיד תודה על שלושה דברים: תודה על משהו שקרה לי, על מישהו בחיים שלי ותודה על משהו שהוא יותר טוב אצלי היום. הרוטינה הזו גורמת לי כל יום לעצור ולהגיד לעצמי: 'וואו, איזה כיף שיש לי את הדברים האלה בחיים שלי!', וזה מהכניס אותך לתודעה של שלווה והשלמה".

-קראת ברכת "הגומל" אחרי שחזרה לך ההכרה?

"קטע שאתה שואל את זה!".

-למה?

"מלא חברים וגם מיכאלה אמרו לי שאחרי חבר אמר לי שאני חייב לעשות 'הגומל' וגם מיכאלה וזה מטורף, כי אחרי שנפרדנו והייתי באיזה חודש שבו הכל התפרק והתמוסס, בחנוכה שעבר העלו אותי לתורה בקיבוץ ועשיתי 'הגומל'. בסופו של דבר, האלבום שנוצר מכל מה שעברתי היה הריפוי שלי כי הוא מגיע מהמקום של 'איבדתי הכל' עד ל'תודה שיש לי את המוזיקה בחיים שלי', כי האלבום נגמר בשיר שידבר על כך שהמוזיקה גרמה לי לחזור לרגליים ולחזור לחיות את החיים שלי.

האלבום יוצא בתחילת 2026, ודרכו אני בעצם אומר תודה לעילי 'תודה שהיית', ועכשיו אתם תראו כאן עילי חדש שבא לתת בראש, עילי בוגר יותר, שלו יותר, שמח יותר, רגוע יותר, ועילי שלא מתבייש להראות גם את הצדדים הפחות טובים שבו, כי כמו שלא הצלחתי להראות למיכאלה את הצד הפגיע שבי, ככה גם לא הראיתי אותו עד הסוף לקהל שלי, אז עכשיו אני מרגיש יותר פתוח לבוא ולהראות את הכאב שלי לקהל".

-יש פעמים שבהן אתה פוחד לעלות על ההגה מאז מה שקרה?

"באותה השנה האמת שהיה לי את הפחד הזה, אבל ברגע שעברית את הכל לא נתתי לו את המקום והחלטתי שאין לי מה לערבב את החרדה עם כל נסיעה, כי אחרת זה יסבך לי את הנפש. בלילה אחד הייתי גם בדרך הביתה כשהסיטואציה הייתה דומה, אבל אמרתי לעצמי: 'אם אני מרגיש שמשהו לא תקין, תעצור בצד בהזדמנות הראשונה'. התקופה הזו לימדה אותי  להרגיש את עצמי, למדתי להרגיש את הגוף שלי, את הנפש שלי, לא להעמיס על עצמי ולהגיד תודה על זה שיש לי את היכולת לתת בראש ולעוף על החלומות שלי. בכל יום, אני אומר תודה לעילי שמתקדם עוד צעד אחד קדימה".

-עד כמה התקופה הזו מלווה אותך גם היום?

"תראה, אני חושב שעד שהאלבום הזה לא ייצא, משהו לא יהיה שלם אצלי עד הסוף. שכל שיר יוצא, המעגל נסגר וכל שיר מרגש אותי מאוד, אבל רק כשהאלבום ייצא עד הסוף- ארגיש שלם. השיר 'אני עוד חי' שכבר יצא החוצה עשה הדים מדהימים, אנשים אומרים שזה השיר הכי יפה שהוצאת, קהל בוגר יותר וגם זמרים גדולים ומפורסמים אומרים: 'תשמע הפתעת ברמות, זה צד שלא הכרתי בך' וכיף לי לקבל את התגובות האלה. אני חושב שכשייצא האלבום, זו תהיה האבן האחרונה שתרד מהלב שלי".

-הזכרת שאתה ובת זוגתך לשעבר שהיא מיכאלה מזרחי נפרדתם, מכיוון שלא שרדתם את הלחצים של המלחמה. איפה זה בעצם בא לידי ביטוי?

"תשמע, אנשים בארץ לא הצליחו לעבור את התקופה של השבת השחורה, כי עבור כל אחד זה היה חדש, לכל אחד היא שמטה את האדמה מתחת לרגליים וגרמה לו לחוות דברים שמעולם לא חווה. אתה יכול ללכת ברחוב עם הפחד שמישהו פתאום יקפוץ עליך בכל רגע, אתה פוחד להיכנס למקומות ציבוריים, ולפני שבוע גם קרה לי קטע מטורף: הייתי בתל אביב, ופתאום אנשים שישבו בשני ברים קמו מהכיסאות על הרגליים, התחילו לרוץ וממה זהה קרה? מבקבוק שהתנפץ!".

-מלחיץ

"כולנו בטראומה לאומית שקשה לעבור אותה, אבל צריך לתת לזה מקום. באשר למיכאלה, כשהייתי כל כך פגיע לא נתתי לה להראות את הפצעים שלי, לא יכולתי באמת להסתכל לה בעיניים, להראות לה את הכאב שלי, ואז גם הלחץ של שנינו מהמלחמה גם הוביל לפרידה".

-עד כמה  היה קשה לנהל זוגיות בתור שני שחקנים?

"לא פשוט בכלל, כי בכל זאת שיחקתי בכמה סדרות בן זוג של כמעט כל כוכבת פופ: אם זו אלה לי ב'שומקום', את הבן זוג של אנה זק ב'לעוף על אנה', ואפילו הבן זוג של שחר טבוך ב'אינפינטי'!. להיות הבן זוג או הבת זוג של זה לא פשוט, כי יש פה דרישה של פרגון, השלמה עם המצב וזה גם מלחיץ לשלוח את חבר שלך לחודש להצטלם עם מישהי, להיות צמוד אליה בכל יום ולהיות בסצנות אינטימיות איתה, שלא נדבר על מיקה צור ששם הכל התפוצץ, כי מיכאלה קיבלה הודעות מאנשים שאמרו: 'הוא לא שלך, הוא שלה!'.

לא משנה כמה חזק בת הזוג יכולה להיות כשהיא מסתכלת על סיטואציה שבה בן הזוג  נשלח להתנשק עם הבחורות הכי יפות שיש בארץ זה לא פשוט, אז אני מבין אותה וגם ב'מתחם ה-25' שהשתתפה למשל היא הייתה עם בן זוג, אז זה דרש מאיתנו להכיל אחד את השני בקטע הזה ולסמוך על אחד על השני, אבל היה לנו את הפרגון הזה ואת ההכלה, כי אם הדברים האלה היו יושבים לנו על הלב כבר אז הקשר היה מתפרק. אם בת הזוג לא מסוגלת לסמוך על בן הזוג שלך שילך ליום צילום ויחזור אליה נקי- הסיפור ביניהם יכול להסתיים".  

-נשארתם בקשר?

"לא, אבל אנחנו בטוב והכל סבבה. רק מאחל לה שתצליח ושתחייך כל יום בחיים שלה, אמן!.

-והיום אתה נמצא באיזושהי מערכת יחסים או בתחילתו של קשר?

-תשמע, אחרי מיכאלה לא הצלחתי לתת לאף אחת להיכנס לי ללב, אבל אז הייתה מישהי שהצליחה לשבור את החומות האלה, ועל אותה בת הזוג נכתב השיר 'ראיתי שחור' שהוצאתי עם עידו מלכה, כי עד שהיא הגיעה היה לי שחור בעיניים והיא פתחה לי אותן: 'עד שפתחת לי את העיניים ראיתי שחור' . עם אותה הבת זוג הייתי במשך חצי שנה, אבל נפרדנו בתקופת המלחמה עם איראן, וכרגע אני נמצא בתקופה שבה אני מחפש את עצמי, ומנסה להבין מה טוב לי, מה נעים לי, מי עושה לי טוב, ומה הצורה שבה הקשר יעשה לי טוב, כי אחרי שראיתי את מיכאלה בתור אהבת חיי וכאישה שאיתה אני 'סוגר את הבסטה', לבוא לתת לבן אדם אחר להיכנס ללב זה לא פשוט, אז לאט לאט".

-נחזור לרגע לזוגיות הטלוויזיונית עם מיקה צור. הקהל שלך ברשת הגדירו את שניכם כזוג המוכחש האהוב עלינו. מה יש לך לומר בנושא?

"תשמע, ביני לבין מיקה יש חיבור אדיר, אני שרוף עליה ברמות הכי גבוהות שיש והכימיה בינינו כל כך טובה, עד כדי כך שהיא עברה על המסך בצורה חלקה ומאוד אמינה. המשחק של שנינו היה מאוד טוב, וכשהקהל מתאהב במשהו הוא נאחז בו ואני לא לוקח את זה למקום רע, אפילו שעל כל דבר שאתה עושה מדביקים עליך תווית, אבל אין לי בעיה- אם זה עושה טוב לקהל זה מדהים בעיניי. האמת שהולכת להיות הפתעה טובה מאוד איתי ועם מיקה, כי אני עומד להוציא פרויקט מוזיקלי נחמד עם כמה אנשים טובים מאוד כשמיקה ביניהם, וכל השיתופי פעולה האלה הולכים לרגש הרבה אנשים". 

-בתור אחד ששיחק את בן הזוג של מיקה ב"מקיף מילאנו" והיו לכם אינספור  סצנות ביחד במשך ארבע עונות, יש איזושהי עצה שקיבלת ממנה והפכה אותך לשחקן טוב יותר?

"אני חושב שהסצנות שלנו לא רק הפכו אותי לשחקן טוב יותר, אלא גם לבן זוג טוב, כי כשאתה חוקר סצנות שבהן אתה משלים עם בת הזוג שלך אחרי ריב בצורה בוגרת למשל- אתה מבין מה זה קשר בריא.  הרבה מהסיבה שהדינמיקה ביני לבין מיקה התפוצצה, הגיעה מהמקום של הקשר הבריא של שנינו שבזכותו פתרנו את הריבים. בעונה שלוש לדוגמה, מטרת העל שלי הייתה שאני, גיא אהיה העוגן של סופי, ושלא משנה מה קורה אני כאן כדי להיות המקום הבטוח שלה.

זה מאוד לא פשוט, כי בכל זאת מדובר בשני ילדים כשהילדה עוברת לגור אצלך בבית- אז יכולים להצטבר יותר מטענים, אבל כאן גיא היה צריך למצוא את המקום הבוגר הזה של לוותר על האגו שלו, להיות  בשביל סופי במאה אחוז וזה בעצם גורם לך להבין מה זה אומר לתת אהבה לבן אדם אחר. כל הדברים האלה לדעתי גרמו לקהל להתאהב בגיא ובסופי, ובי ובמיקה".   

-ואם כבר מדברים על "מקיף מילאנו". מה הסיכוי לעונה חמישית בהפתעה?

"וואלה, אין סיכוי".

-זהו, נגמר הסיפור?

"תשמע, יוצרי הסדרה אמרו שנסגר הבסטה, אבל מקווה שיהיה משהו. יכול להגיד לך שדיברתי עם אחד היוצרים, ואולי יהיה איזשהו טוויסט בעלילה כמו ספין אוף שיכול לצאת מזה. את זה כבר נשאיר ל'כאן חינוכית', ואם הקהל יצעק מספיק חזק- אולי זה יקרה.

אני רוצה שיוציאו ספין אוף של גיא וסופי, זה מאוד מתבקש וגם אמרתי ליוצרים שימשיכו את הדרך שלי ושלה כמו למשל בצבא. תראה, בסופו של דבר גם הקהל של 'מקיף' התבגר, הילדים שראו אז את הסדרה מתגייסים עכשיו, וגם חיילים שנמצאים עכשיו בצבא וכאלה שהשתחררו אמרו לי 'אני שרוף עליך מהסדרה', אז זה יכול להיות יפה להביא משהו שהוא יותר בוגר. שוב, אם הקהל יצעק מספיק חזק ל'כאן חינוכית'- זה יכול לקרות, כמו שהוא ביקש ועשה הדים חזקים אחרי שהסיפור נגמר בעונה השלישית, אז הערוץ הבין שאין מה לעשות והוציא עונה רביעית".

-אז איפה אתה רואה סיבה שלא?

"אני אומר, בוא ניתן לקהל לעשות את מה שצריך, ואולי מישהו למעלה בקודקודים יקשיב לו"

-אתה מרגיש שהסדרה הזו הביאה את הבוסט המשמעותי לקריירה שלך?

"חד משמעית! מצהיר צ'פמן. מכל הדמויות שעשיתי, אם מישהו יצעק לי גיא ברחוב אני פשוט מסתובב. הדמות שהכי מזוהה איתי זה עילי, כי אני מרגיש שאני זמר מאשר שחקן, אבל בתור שחקן אני הכי מזוהה עם גיא, הוא הביא את הפיצוץ והתחיל את הדרך הגדולה שלי בעולם המשחק".

-לרזומה שלך הכנסת גם את מחזמר "שיער". איפה אתה מרגיש יותר בבית? על הבמה או מול מצלמות הטלוויזיה?

"אני חושב שמול המצלמה אני מרגיש יותר בבית, אבל על הבמה יש איזשהו קטע: כי אתה נכנס לעולם אחר לגמרי, למקצוע אחר ממצלמה וזה שמיים וארץ. אני מאוד נהנה מהבמה, מלהרגיש מהקהל, מהפידבקים על המקום שלא ניתנים כמו בטייקים במצלמה, אבל עד היום הרגשתי יותר טבעי בטלוויזיה. מה שכן, לאט לאט אני לומד להכיר מה זה תיאטרון, מקבל ביקורות מדהימות על 'שיער' שזה פשוט יצירת אומנות, רלוונטי לעכשיו, מדבר את התקופה וכיף לי שם ממש".

-ובהקשר לבמה, באפריל העלית מופע אינטימי עם השירים שלך. מתי יהיה מופע נוסף?

"האמת היא שאני בדיוק בונה עכשיו מופע שכנראה יצא עם אלבום ה-EP, ושם אני כנראה אשיק אותו עם עוד הפתעות. לגבי המקום אני עדיין מתלבט, אבל הולך להיות מופע משוגע, ואני מרגיש על הקהל שלי שהוא כל כך צמא לזה וכל הזמן אנשים רושמים לי: 'יאללה, פתח כבר מופע!'", ואני הולך לתת להם את הלב שלי". שלי.

-אני יכול לתאר לעצמי שהמקצוע שלך לא פשוט בכלל. מה מצליח להשאיר אותך בשפיות?

"הבית שלי בדגניה ב'. מה שמשאיר אותי שפוי, זה לשבת שם על הדשא, לעשות יוגה ומדיטציה, כי כשאני מגיע למרכז יש את כל הקמפיינים, ימי הצילום, מסיבות, אני פוגש אנשים ויש המון רעש שאני מחובר אליו, אבל לא הייתי יכול להסתדר בלי הצד של השקט בצפון ששם אני יכול לשבת ולעכל את מה שאני עובר. המקום שהכי ריפא אותי אחרי כל מה שעברתי זה דגניה, ואני חושב שלא הייתי יכול האומן והבן אדם שאני בלי המקום הזה, כי הוא מאזן אותי". 

-מרגיש לנו שאנחנו מכירים אותך יותר מעשור, אבל בכל זאת- מה חשוב לך שאנחנו והקהל שלך נדע עליך?

"שעוד לא ראיתם כלום, יש עוד הרים ותהומות לראות!?

-אז איפה נפגוש אותך בעוד עשר שנים?

"עושה מוזיקה בארץ ובעולם, משחק בארץ ובעולם על הבמות הכי גדולות, עושה את הדברים הכי גדולים שאפשר לעשות, ואולי יהיה לי ילד" מסכם בחיוך.