מי שעוקב אחרי אסתר אווקה (30) ברשתות החברתיות, על המוני העוקבים שלה, יכול לדמיין בקלות חיים בוורוד אבל מהלך החיים שלה היה רחוק משם... בנערותה, אסתר איבדה את אביה זכרונו לברכה, נאלצה לחיות ברחוב ובהוסטלים לאחר שהורחקה מהבית על ידי אמה בעקבות יציאתה מהארון עד חזרתם לקשר אחרי שבע שנים, ואיבדה את אחותה הגדולה לילך זכרונה לברכה לאחר התמכרותה לסמים, אך היא הרימה את עצמה לבד מהקרשים, ולא וויתרה לרגע על החלומות שלה גם כשנקלעה לתקופות אפלות. בנוסף לכך שאסתר כבשה את הרשת, היא גם הספיקה לכבוש את העונה האחרונה של "הכוכב הבא", את העונה השנייה של סדרת הנוער "הסדרתיים", ועכשיו גם את הצגת החנוכה "סימבה מלך הסוואנה" שתחל מסוף החודש. רגע לפני שתעלה לבמה, אווקה הגיעה אלינו לראיון פתוח מהלב.

-את בכלל התחלת מהרשת. מאיפה הגיע החיבור לעולם המשחק?

"תמיד היה לי את זה" משתפת אווקה. תמיד הייתי שחקנית, זה היה בתוכי כל הזמן וזה סוג של כישרון מולד, אבל רציתי לפתח את זה יותר. התחלתי ללמוד משחק מול מצלמה אצל איתי תורג'מן, כשלמדתי אצלו איך לבכות למשל בסצנה וממש התחברתי לזה, אז היום אני משלבת את המשחק לצד העיסוק ברשת כמו למשל דרך הסדרה 'סודות בחנות הקסמים', עכשיו משתתפת במחזמר 'סימבה מלך הסוואנה' כששם אני גם משלבת את האהבה למוזיקה וזה כיף".

-מה הצעד הראשון שעשית כדי להכניס לרזומה שלך גם את הטייטל הזה?

"הייתי עושה ליפסינקים לדמויות של הסיטקום 'חברות', כשדיברתי למשל במקום מגי אזרזר וליטל שוורץ, העליתי סרטונים כאלה לרשתות ואנשים עפו על זה. בנוסף ללפיסנקים, הייתי כותבת קרייאטיב לכל מיני סרטונים ושיחקתי מול המצלמה, אז עם הזמן מלהקים קלטו אותי ואמרו: 'בואנה, היא יכולה לשחק!', כי אני לא מסתכלת על המצלמה, אלא פשוט מדברת באופן טבעי, אז מלהקים פנו אליי ולקחו אותי למשל לשחק ב'סדרתיים'".  

-בחנוכה הקרוב תיקחי חלק בהצגה של "סימבה מלך הסוואנה"!. זו פעם ראשונה בכלל שאת לוקחת חלק בהצגה. איך ההרגשה?

"אימאל'ה, מלא רגשות!" מספרת בהתרגשות. "אני בהלם שזה קורה בכלל, וכשאני מגיעה לחזרות אני תמיד אומרת תודה על ההזדמנות הזו שניתנה לי, זה דבר מדהים שקורה לי. אני הולכת לשחק את המכשפה של הסוואנה כאני הולכת לכשף את הבמה, אז הולך להיות כיף וגם קומי, כי המכשפה הזו היא גם לא ממש מפחידה".

-מה הולך לקרות בהצגה הזו?

"בהצגה הזו יש דמות שמנסה להשתלט על הממלכה של מלך הסוואנה, סימבה ו... תצטרכו לחכות ולראות!".

-בהצגה את משחקת לצד שורדת השבי, מיה שם. איך החיבור איתה?

"מיה מדהימה, ובאופן כללי כל הקאסט שם מדהים".

-יצא לכן לדבר על מה שהיא עברה, או שהעדפת לא להיכנס לזה?

"לא דיברתי עם מיה על מה שקרה, כי לא רציתי להחזיר אותה למקום שבו הייתה ועברה את הדברים שעברה, אז אני מדברת איתה על החיים, שואלת מה שלומה ואיך היא מרגישה".  

-כאמור, ההצגה הזו היא לא התחנה הראשונה שלך בעולם המשחק, מאחר ששיחקת גם את מרתה בקומדיית ההרפתקאות המוזיקלית "הסדרתיים" שעומדת לחזור בעונה שנייה!. איך את מסבירה את ההצלחה של הסדרה?

"קודם כל הבמאית שירלי דשא מדהימה!, היוצרים מדהימים, ההפקה מדהימה, הקאסט מדהים, וגם היינו הרבה זמן בימי צילום יחד אז כולנו נהנינו מהחוויה שם".

-תיארת לעצמך שהיא תעשה טירוף כזה גדול, עד כדי כך שעלתה גם בנטפליקס לא מזמן?

"ממש לא! משיבה אסתר בהתלהבות "הייתי בהלם שזה עלה בנטפליקס!. בדרך כלל אני צופה בסדרות ובסרטים בנטפליקס, אבל פתאום לראות את עצמי שם?!?, זה מטורף!".  

-עושה חשק לקריירה בינלאומית?

"אתה לא מבין בכלל עד כמה ובאיזו רמה אני רוצה שזה מה שיקרה!. אני מאמינה שהיום הזה יגיע, אבל לאט לאט, קודם נתחיל מכאן, כי אני רוצה קודם כל להשפיע על העולם בקטע של האותנטיות ושל הכנות. הרי יש סטיגמה כזו על תעשיית הבידור שאין בה אנשים טובים, ואני מה זה לא כזו, אז בא לי לשדר את זה החוצה ולומר: 'חבר'ה, לא כולם כאלה!".   

-קל להסתדר בעולם הזה?

"תלוי. תשמע, אני בעיקר באה לעבוד וחוזרת הביתה בסוף היום, אני גם מסתדרת עם אנשים ולא רבה איתם. מה שכן, אם אתה בן אדם שזקוק לתשומת לב ואתה מאוד תחרותי, אז יהיה לך מאוד קשה להסתדר בתחום הזה, כי אתה מסתכל על מישהו אחר שמצליח וזה יכול להוריד לך את הביטחון, כי אתה כל הזמן עסוק בלתפוס את המקום שלו. בסופו של דבר, אנשים גדלים ותמיד יצטרפו עוד יוצרי תוכן חדשים, אז לפעמים צריך לחשוב ולומר לעצמך: 'הכל יהיה בסדר גם אם אעלם, כי יש לי את העוקבים שלי, את הקהילה שלי ואם איחשף בפני עוד אנשים, מה צריך יותר מזה?!?".  

-בנוסף למשחק, את גם שרה והגעת עם הכישרון הזה עד לעונה הקודמת של ה"כוכב הבא" ששלחה את יובל רפאל לאירוויזיון. מה הוביל אותך לעשות את הצעד הזה?

"תשמע, תמיד רציתי את זה אבל ממש פחדתי" משתפת בכנות. "מה שכן, חברה מאוד טובה שלי האמינה בי ושכנעה אותי ללכת, אז אמרתי 'סבבה, אלך'. בסופו של דבר, צריך בן אדם אחד שיאמין בך שתעשה את הצעד שאתה כל כך רוצה לעשות, אז באמת עשיתי את זה, הרמתי את המסך, השופטים היו בהלם ממני ואנשים אמרו לי 'וואי, חשבנו את הולכת לעשות צחוקים ופתאום את שרה!'".

-הודחת בשלב הרכבת הנבחרת. חושבת שביום מן הימים תנסי שוב לייצג אותנו באירוויזיון, או לכל לפחות להשתתף בריאליטי מוזיקלי?

"אני אייצג אותנו  אולי במקום אחר, אבל לא באירוויזיון. הסיבה היא מכיוון שהחלטתי להתמקד במשחק, כי אחרת המוח שלי ילך לאיבוד, אי אפשר לעשות גם את זה, גם את זה ואני צריכה למקד את עצמי. ברגע שאני ממוקדת אני משיגה את המטרה שאני רוצה".

"איפה?!?, זה כל כך רחוק ואני אפילו לא חשבתי על זה!. אם הייתי רוצה להתמקד במוזיקה ובהוצאת אלבום הייתי ממוקדת נטו שם, ואני מאוד אוהבת לשיר, אבל אני לא רוצה להפוך את הזה לעיסוק העיקרי שכרגע זה המשחק ואני גם שואפת לשחק דמות ראשית בסרט קולנוע".  

-נעבור לצד היותר אישי שלך. בנערותך, הורחקת מהבית בעקבות יציאתך מהארון. איך הצלחת לעבור את כל התקופה הזו?

"הרבה אמונה בהשם" משחזרת. "לא הייתה לי אמונה כמו שיש לי היום, אבל האמנתי שיש מישהו ששומר עליי למעלה. אם עכשיו תשאל אותי מה היה כל התקופה, המוח די מחק את זה, אבל אני זוכרת את השמיכה הכחולה שלי, ילדים נרקומנים ואת עצמי גרה ברחוב. אני יכולה להגיד לך שאם לא הייתי עוברת את מה שעברתי- לא הייתי חזקה כמו שאני היום, אם זה התמודדות עם תגובות בטיקטוק, אם זה עם אנשים בכללי ואם זה לשרוד, היום אני נורא חסינה בדברים האלה".

-ואחרי שבע שנים, אמך התקשרה אלייך במפתיע. מה עבר לך בראש באותו הרגע?

"קודם כל, באותה התקופה עבדתי כשוטרת במשך ארבע שנים בתחנת עוז בירושלים. אמא התקשרה אליי, אמרה לי 'אני מתגעגעת אלייך', הייתי בשוק ואז היא המשיכה ואמרה: 'אני אוהבת אותך ומקבלת אותך כמו שאת, רק תבואי הביתה אבל בואי לא נדבר על הנושא הזה' מעניין של כבוד. אמא בעצם אמרה שאין בעיה שיודעת מי אני במובן של הגאווה, רק לא להביא אישה הביתה ופשוט לא לדבר על הנושא הזה. כשהיא התקשרה אליי לא היה לי אכפת מכלום, כי התרגשתי כשהתקשרה אליי אחרי שנים שבהן הייתי בטוחה שהסיפור בינינו נגמר".

אנשים עד היום שואלים אותי: 'איך סלחת לה?' ואני אומרת לעצמי: 'ברור, מי אני שאשפוט אותה?!?.הרי אלוהים סולח לנו על כל טעות שאנחנו עושים, ואני בן אדם, זו אמא שלי ואני אפילו לא יכולה להבין בכלל מה שהרגישה, אבל בטוחה שהיא חשבה עליי".

-הצלחתן לגשר על הפערים שהצטברו ביניכן  בשבע השנים הללו ולצבור חוויות?

"היום אנחנו צוברות חוויות כשאנחנו עושות למשל טיקטוק ביחד, עושות צחוקים, מדברות ושותות קפה. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אני נמצאת איתה, גרה איתה, אנחנו ביחד והיא אהבת חיי. תמיד אמרתי לה: 'אמא, אני מצטערת אם גרמתי לך צער' ואמרה לי: 'הכל בסדר, ואני מצטערת בכלל שהגעת למקום שהגעת' כי היא גם לא ידעה, הרי לא היה לי טלפון ולא הייתה איתי בקשר, ואמרתי: 'הכל טוב אני סולחת לה'".

-למה עזבת את העבודה במשטרה?

"כי זה לא היה בשבילי. העבודה הזו שאבה ממני המון אנרגיות, כי עשיתי הרבה משמרות לילה למשל וגם התנהלתי כמו רובוט, אז הרגשתי פשוט שזו לא אני. היום כשאני מתעסקת בסרטונים ובקמפיינים- אני נהנית מכל רגע".

-אחרי כמה שנים שבהן התאהבת בנשים, לפני שנה שיתפת בפודקאסט שאינך מעוניינת יותר בנשים. מה בעצם גרם לך לעשות סוויץ''?

"הכל התחיל כשבחור אחד הגיע לחיים שלי, שלח לי פתאום הודעה, התחלנו לדבר, חייכתי ומאז תמיד הייתי מחכה להודעות שלו. הסתכלתי על הטלפון מחויכת, אמרתי לעצמי: 'מה קורה לי?!?' ומאז דברים התחילו לזרום. היינו ביחד לזמן קצר והיום אנחנו לא ביחד".

-קיבלת תגובות שליליות מהקהילה הלהט''בית על הצעד הזה?

"היו כאלה שאמרו: 'את עושה שם רע' ולא הבנתי בכלל את הכוונה, ואמרתי: 'זה סיפור אישי שלי, מה לוקחים את זה כל כך קשה?', אבל בסדר, שיבושם להם. היה מוזר להרבה אנשים בקהילה שעברתי פתאום משם לפה, אבל אני שרופה על הקהילה הלהט''בית ויש לי הרבה חברים ממנה".

-עד כמה נתת מקום לתגובות כאלה?

"היה לי קשה עם העובדה שאוותם האנשים לא הבינו את מה שאמרתי בפודקאסט. תראה, לא הספקתי לראות את כל הפודקאסט אלא רק חלק ממנו, ומישהו הגיב לי עליו: 'איך את יכולה להגיד שלהיות הומו או לסבית זו בחירה?', וזה ממש לא נכון, מעולם לא אמרתי משפט כזה!".

-את ואמך בסופו של דבר התאחדתן מחדש ובעצם לא נשארת לבד, אבל הפצע שנוצר אחרי שאביך זכרונו לברכה הלך לעולמו מאחר שלא התמודד עם החיים בארץ, עדיין נשאר. איפה התבטא הקושי בחיים שלו כאן?

"הקושי התבטא בעיקר עם השפה בעברית, עם הגזענות, עם העובדה שפתאום הפך משופט גדול באתיופיה למנקה בישראל, אז הצער שהתמלא בו הפך אותו לאט לאט לצמח והוא נפטר. הדבר הכי נורא זה למות מצער כי זה מוות איטי".  

-אביך שיתף אותך במה שעובר עליו?

"לא, כי באותה התקופה הייתי רק בת שמונה, אז אפילו לא ידעתי מכלום. בדיעבד אחרי ששאלתי והתעניינתי, אמא סיפרה לי הכל".

-את חולמת לפעמים שאת מדברת איתו?

"האמת שאחותי לילך זכרונה לברכה באה אליי בחלומות, אבל אני יודעת שהוא שומר עליי".  

-עד כמה הסיפור שאבא שלך עבר משפיע עלייך עד היום?

"אני לא יודעת להגיד עד כמה זה השפיע כי אני לא זוכרת הכל, אבל כן יכולה להגיד לך שהיה לי חוסר באבא, והייתי למשל מקנאה בבנות בבית ספר שאבא שלהן בא לקחת אותן משם. יש לי חולשה לאבות, ואני מתה למשל גם על האבות של החברות שלי, וחברה אחת אמרה לי: 'יש לך את החוסר הזה, אז את מתה עליהם'. אימאל'ה, האבות של החברות שלי הם הבסטיז שלי!".  

-היה קשה לגדול כאן כילדה ממוצא אתיופי?

"לא היה לי קשה, כי תמיד הייתי חלק מכאן ואף פעם לא הרגשתי שונה. תמיד היו לי גם חברות לבנות, וחוויתי גזענות אולי פעם אחת בחיי. יום אחד הלכתי לאיזושהי חנות, ואחת העובדות שם אמרה לי: 'אתם האתיופים לא שייכים לפה' וקפאתי במקום. תחשוב שגם באותה התקופה הייתי עדיין שוטרת, ואז הגזענות כנראה הייתה סמויה כי הייתה יותר מכבדת אותי, אבל בפנים שונאת אותי".

-איך התגברת על המקרה הזה?

"המקרה הזה השפיע עליי במשך כמה ימים, וגם עשיתי על זה סרטון לטיקטוק שנהה ויראלי של החיים. תבעתי את אותה החנות, אבל אפילו השופט אמר שהוא לא מתעסק בגזענות, אין לבתי משפט סבלנות לזה שתבין".

-את חושבת שהמדינה פועלת מספיק כדי למגר את תופעת הגזענות, או שבעינייך יש עוד עבודה?

"אני לא חושבת שהמדינה עושה משהו בעניין, אלא שפשוט לכל אחד יש נציג מהעדה שעוזר לקהילה שלו, גם מבחינת הקהילה האתיופית וגם מבחינת הקהילה הגאה. בכל מקום שהוא ביטחוני וממשלתי יש נציג אתיופי שמדבר אל הקהילה שלו ומסביר פנים בכל מיני נושאים, אבל עם כל זה שהמדינה לא עושה מספיק כדי למגר את תופעת הגזענות והיא יכולה לעשות הרבה, היא לא יכולה לשלוט על כל אחד שיגיד 'את שחורה', אז מה שנשאר זה לפגוע בכיס של אנשים כאלה. אני גם בטוחה שאותה האישה מהחנות פוחדת בכלל היום להוציא את המילה שחור, אז אם אתם נתקלים באנשים גזענים כאלה פשוט תתבעו אותם. גדל פה דור אחר, דור חזק יותר ודור אמיץ יותר, אז אל תתעסקו איתנו!".

-הזכרת קודם את אחותך הגדולה לילך שהלכה לעולמה לפני שנה. מה הייתה החוויה האחרונה שלכן ביחד?, גם הלכה לעולמה אחותך הגדולה, לילך. מה הייתה החוויה האחרונה שלכן ביחד?

"אני לא אקרא לזה חוויה, אבל אני זוכרת שהרגע האחרון שלנו ביחד היה כשלקחתי אותה מנווה שאנן הביתה ורבנו, כי רצתה לחזור לישון ברחוב בתל אביב ברמה שרצתה לצאת מהאוטו. התחלתי לבכות מולה, כי הסמים השתלטו עליה. זו לא הייתה הבן אדם שהכרתי".

-הגעת עד לכנסת כדי לנסות להציל אותה ולעזור לה להיגמל מסמים, אך לא קיבלתם את המענה. מרגישה בגידה?

"לא רק בגידה, אלא שאף אחד משם לא דיבר איתי אחרי שבאתי וצעקתי. אני עוד אז הרגשתי שזה הסוף של אחותי, ובגלל זה אמרתי: 'אני חייבת לעשות משהו' ונלחמתי, אבל זה לא עזר, חברי הכנסת ישבו, הקשיבו אבל לא עשו שום דבר, ויש הרבה משפחות שמתמודדות עם אותו הדבר. נלחמתי שם גם החוק העולמי שהוא כבוד האדם וחירותו, וגם לזה לא התייחסו כי לא היה אכפת להם".

-סיפרת שאחותך באה אלייך בחלומות. מה החלום החזק שזכור לך?

"כשהייתי בהלוויה, חששתי שאולי אחותי סובלת למעלה, ובאותו הלילה ראיתי אותה כמו שהייתי רגילה לראות אותה, חייכה אליי, אמרה לי 'תודה' ואחרי החלום הזה הבנתי שהיא במצב טוב. מאז, כל פעם הייתי חולמת עליה שאנחנו יחד בחדר , שאנחנו יושבות שם, שאני מביאה לה אורז ואחרי כל חלום קמתי ואמרתי לעצמי: 'למה זה נגמר?!?', כי הרגשתי שזה אמיתי. עכשיו היא כבר מגיעה לאמא שלי בחלומות".

-לו הייתה לך הזדמנות, מה המשפט האחרון שהיית אומרת לה?

"סליחה שלא הצלחתי להציל אותך".  

-איך את מצליחה לסחוב כל כך הרבה על הנפש שלך?

"אני מדברת עם עצמי מלא, ומפנימה שיש דברים שהם לא בשליטתי. אם אחשוב שהכל בשליטתי- אאבד את זה, וברגע שלמדתי לשחרר ולהגיד 'אוקי, אני משחרר' אני חיה הרבה יותר טוב".

-את מרגישה שהאובדנות שחווית יחד עם התקופה שבה גרת מחוץ לבית חישלו אותך באיזשהו מקום?

"ברור!, היום אני  כולה להסתדר לגמרי לבד ולא צריכה אף אחד. היום אני אדון לעצמי, וכל מה שעברתי גם מביא אותי למקום שבו אני יכולה לעזור גם לאנשים אחרים".

-ואת מרגישה שהמקצוע שלך מציל אותך מנפילה לקרשים?

"חד משמעית!, כיף לי לעשות את כל הסרטונים, הקמפיינים, הסדרות ומרגישה שזה הייעוד שלי בחיים. אני עושה משהו שאני אוהבת, וגם אנשים אחרים אוהבים את זה. אני חושבת ש95% אוהבים ומי שלא- זה בסדר. לא כולם חושבים שאני מצחיקה, לא כולם מתחברים, אז אני מקבלת גם אותם וגם את מי שמתחבר אליי".

-מה המשפט הראשון שאת אומרת לעצמך כשאת קמה בבוקר?

"'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה ובאמונתך'. זו תפילת הבוקר לבורא העולם ואאני מודה לו על זה שהעיר אותי בבוקר".

-נחזור לעולמך המקצועי. עם השנים, צברת קהל גדול ברשתות. מה בעינייך מחבר אלייך את הקהל שלך?

"במילה אחת? האותנטיות"  

-האמנת שתגיעי בכלל למקום שאת נמצאת בו היום?

"האמת שלא, מכיוון שלא האמנתי בעצמי בעבר כמו שאני מאמינה בעצמי היום. לא האמנתי שאגיע לטלוויזיה שזה מה שתמיד רציתי- אבל ברגע שהאמנתי בעצמי, החלטתי שאני מתפטרת מהמשטרה, עושה סרטונים ומגיעה גם לטלוויזיה".

-מהי העצה שלך לבני נוער שרוצים להיות יוצרי תוכן מובילים?

"תהיו אותנטיים בלי מסכות וזיופים. פשוט תהיו אתם, כמו שאני עשיתי".

-על מה את הכי גאה בעצמך עד עכשיו?

"על ההצגה של 'סימבה', על הסדרות שהשתתפתי בהן ועל 'הכוכב הבא'. יותר מהכל, אני גאה על זה שאני יכולה להיות בשביל המשפחה שלי, כי לא חשבתי שאני יכולה לעשות את זה, אבל היום אני עוזרת להם נפשית, כלכלית ואני העורף שלהם".

-איך היית מגדירה את אסתר אווקה בשלוש מילים?

"מוכשרת, מצחיקה ואמינה".