יהודה בוחבוט (25) התחיל בכלל בתור כדורגלן בליגה הצעירה כששיחק ב"מכבי נתניה" והיה בטוח שזה היעוד שלו בחיים, אבל פציעה אחת וצפייה ממושכת בסרטים, הובילו אותו לשנות את התמונה והתחיל ללמוד משחק. עם הזמן, בוחבוט כיכב לראשונה על המסך כשהשתתף בתוכנית הריאליטי "הבנים והבנות", אחרי כמה שנים פרץ עם תפקיד המשחק הראשון שלו בסדרת הנוער "ספיידרז" שהגיעה ל-180 מדינות, המשיך לסדרות כמו "האחיין שלי בנץ", "בת השוטר", "המזח" ועכשיו יעלה על במת אחד המופעים הגדולים של חנוכה "קסם של דינוזאורים". לפני הכל, בוחבוט מספר על הצד הראשון שעשה כדי להוכיח ששייך לעולם המשחק.

"דבר ראשון, התחלתי ללמוד משחק בבית הספר לדרמה "בוסתן" בנתניה. אחר כך, למדתי משחק אצל גל אמיתי, לקחתי שיעורים פרטיים, ובמשך שנים למדתי משחק כמעט כל יום. מכאן, השתתפתי ב'ספיידרז' כשהייתי בן 18, עם הזמן הסדרה הזו הגיע ל-180 מדינות, ומכאן המשכתי לעוד סדרות וניסיתי להדביק את הקצב".

-בחנוכה הקרוב, תשתתף בהפקה הגדולה "קסם של דינזוארים". מה הולך לקרות בה?

"מדובר בהצגת חנוכה הכי מטורפת שיש!" מספר בהתרגשות. "בהצגה הזו אני משחק את טורנדו, ויחד עם עוד ארבעה חבר'ה אנחנו מנסים למצוא את ביצת הדינזוארים האחרונה, וכל אחד מאיתנו גיבור על שמקבל את הכוח והייחודיות שלו. ממליץ לכל אחד לבוא ולראות!".  

-זו למעשה פעם שנייה שלך על במה. עדיין מלחיץ או דווקא יותר מרגש?

"זה יותר מרגש וברמות!, כי התגעגעתי לבמה ולפידבקים של הקהל, אז אני הכי מחכה בעולם שנעלה כבר עם ההצגה!".

-עוד הרבה לפני שבוחבוט התחיל לככב בסדרות, הוא השתתף בתוכנית הריאליטי "הבנים והבנות" כשהיה בן 12

"תשמע,  אני בכלל שיחקתי בכדורגל במשך תשע שנים, זה היה כל החיים שלי, וכל מה שתכננתי להמשך החיים שלי. זו הייתה האהבה הכי גדולה שלי, אבל בסופו של דבר הכל מלמעלה ומה שצריך לקרות קורה, אז המשכתי לטלוויזיה, ובגיל 12 הציעו לי ללכת לתוכנית הזו. אמרתי לעצמי: 'מה יכול להיות?, נלך נהנה', כי בכל זאת לא היו אימונים, לא בית ספר וזה יה חופש גדול, אז אני הילד בן ה-12 התחרותי הגיע ל'בנים והבנות', נכנס לבריכה, עשה משימות וזה היה כיף".

-איך היה לך להיחשף למצלמות כבר בגיל כזה צעיר?

"האמת שהיה קצת קשוח להיחשף לעולם הזה בגיל 12, כי בכל זאת עוד הייתי ילדי ולא הכרתי אותו. מה שכן, נורא נהניתי מהחוויה בסך הכל, אבל אחרי התוכנית הייתי צריך פסק זמן מהתחום הזה".

 

-אז כמה שנים, פרצת עם תפקיד המשחק הראשון שלך ב"ספיידרז". איך אתה מסכם את החוויה הזו בתור התחלה?

"מטורפת!" משחזר. תשמע, אתה יכול ללמוד, אתה יכול לעבוד ואתה יכול לקרוע לעצמך את הצורה, אבל אתה לא לעולם לא יכול לדעת מה יקרה ביום הראשון של הצילומים. אי אפשר להתכונן ליום כזה, זה יום שחווים אותו בבת אחת, ואני זוכר שמהיום הראשון הבמאי רני סער היה איתי והאמין בי. הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש זה לפגוש את רני סער, כי הוא כל כך תמך בי למשל כשהייתי לחוץ בסצנה הראשונה עד כדי כך שלא יכולתי לדבר, אבל אחר כך אתה פשוט עף על הכל, משתפשף, מתרגל וחי את זה".

 

-הסדרה ירדה לפני שלוש שנים מהמסך. מאמין שיהיה קאמבק מפתיע?

"הלוואי!, אבל אין לדעת. אני רואה הרבה סדרות שחוזרות פתאום אחרי כמה שנים, אבל יהיה מאוד נחמד אם תהיה עוד עונה ל'ספיידרז' שתציג איך גדלנו. עבר הרבה זמן מאז שהסדרה הסתיימה, אבל אם תהיה עוד עונה- למה לא?!?".

-הזכרת ש"ספיידרז" שודרה גם ב180 מדינות!. קיבלת תגובות מצופים בחו''ל?

"ברור!, אני זוכר שקיבלתי באינסטגרם הודעות מאנשים בברזיל ובאוסטרליה למשל שאהבו את הסדרה. קיבלתי מהם הרבה מחמאות, תגובות של 'רוצים לראות עוד' והם פשוט עפו על זה".

-תפקיד נוסף ובולט שלך הוא ליטל, בקומדיית הנוער "האחיין שלי בנץ" שחודשה לעונה רביעית!. מתי הצילומים ייצאו לדרך

"אני מאמין שבאזור יוני נצא לדרך. 'האחיין שלי בנץ' זו פשוט סדרה שאין כמוה!".

-מה ההסבר שלך לטירוף סביב הסדרה?

"אני חושב שהטירוף נוצר בזכות העבודה שהסדרה לא רק מצחיקה, אלא שהיא גם שנונה, וגם נוגעת בכל הקהלים. הורים לילדים בני 40 למשל אומרים לי 'וואלה, אני יושב לבד ורואה את הסדרה', ככה שהיא מצחיקה את כולם והכתיבה שלה מדהימה".  

-נכון שזו לא הסדרה הראשונה שאתה משתתף בה, אבל בכל זאת- אתה חושב ש"האחיין שלי בנץ" זה השיא שלך?

"אני חושב שהיא חלק גדול מזה. עשיתי הרבה סדרות טובות כמו 'בת השוטר' ו'המזח', אבל אני חושב של'אחיין שלי בנץ' באמת יש חלק גדול בדבר הזה". 

 

-בעבר היית כדורגלן צעיר בליגה הצעירה כששיחקת בקבוצת "מכבי נתניה". איך בכלל הגעת לשם?

"תשמע, אני משחק כדורגל כל החיים. אני זוכר שהתחלתי לשחק כבר בכיתה ג', המשכתי ל'מכבי נתניה', אחרי שסיימתי שם שיחקתי ב מכיתה ג' זוכר שהתחלתי לשחק כדורגל, התחלתי במכבי נתניה, וכשסיימתי המשכתי לשחק בשביל הכיף, ועד היום אני בנבחרת האומנים, ככה שאיפה שמציעים לי לבוא אני ישר נכנס. סיימתי עם הכדורגל כמקצוע, אבל לא בתור בתחביב, אז זה יהיה חלק ממני לכל החיים".

-למה החלטת לקום ולעזוב?

"תראה, אני שיחקתי הרבה זמן, הגעתי לגיל קריטי שבו נפצעתי בקרסול והייתי צריך לנוח בבית. מכאן אמרתי לעצמי שאעשה את החושבים שלי, וקיבלתי החלטה שעדיף לקום ולעזוב. בתור ילד שאהב סרטים, הייתי צופה בו למשל ביחד עם חברים שלי, מסתכל על השחקנים ואמרתי לעצמי: 'אני בן אדם שצריך לזוז, צריך ריגוש ולעשות משהו שמעניין אותי'. כשציפית בסרטים תהיתי: 'מה השחקן הזה עושה טוב שאני לא יכול לעשות?', אז כבר ביום למחרת הלכתי ללמוד משחק. אני לא מפחד מכלום, אז כל מה שבא לי אני הולך ופשוט עושה".  

-אתה רואה את עצמך חוזר לשחק באופן מקצועי?

"עם כמה שזה עצוב, אגיד לא".

-למה?

 "כי טוב לי איפה שאני נמצא ביום, הגעתי למקום שאני חושב שהוא הכי נכון לי,  ואני נהנה ממה שאני עושה. תשמע, אני בכל זאת בן 25 היום, אז עכשיו אני כבר לא אחזור לכדורגל ויקח לי שלוש שנים עד שאחזור לכושר, אז אני מבסוט מהמקום שלי".

 

-מה קורה בגזרה הרומנטית?

"האמת שיש התחלה של משהו, אבל אני לא יכול כרגע להגיד כלום, כי אני לא יודע לאן זה יתפתח, אז נראה ונזרום".

 

-אתה נלחץ מדייט ראשון או מצליח לשמור על פאסון?

"אני לא נלחץ מכלום, אז אין לי בעיה עם דייטים. לא משנה אם זה דייט ראשון, דייט שני או דייט שלישי, אהיה הכי חופשי בעולם".  

 

-מה מבחינתך הדבר הכי חשוב שיבנה מערכת יחסים מוצלחת עם בת הזוג שתהיה לך?

"תקשורת טובה. חשוב לי שבת הזוג תצחיק אותי, תהיה אכפתית, תדאג לי בדברים הכי קטנים, אם זה למשל בלהקשיב לי כשאני חוזר הביתה מיום קשה ופשוט תהיה בן אדם טוב".  

 

-נחזור לצד המקצועי שלך. היום לא מעט שחקנים מעבירים סדנאות משחק. יש מחשבה לעשות גם את זה?

"האמת שלא, כי פתחתי עסק אחר של ברים חיצוניים. אני עובד למשל עם אולם האירועים 'אלוהה סקיי פול' שבנתניה, וזה אולם של דוד שלי שקשור אליי נורא, אז אני מפעיל את הברים גם שם, באירועים פרטיים ובעוד מקומות.

-חשבת כבר על שם?

"עדיין לא, אבל בוא נגיד 'יהודה בוחבוט'" מסכם בצחקוק.

 

-מעבר למשחק, לדוגמנות, לספורט ועכשיו גם לאירועים, באיזה עוד תחום אתה חולם להשאיר חותם?

"תשמע, אני חושב שכל דבר שאני חולם אני מתחיל אותו. רציתי לפתוח עסק שמעניין אותי?-פתחתי, רציתי לשחק כדורגל בקבוצה?- שיחקתי, אז אני בטוח שכל דבר שאני חולם עליו- אעשה אותו במאה אחוז או כלום. אני מאמין שבכל דבר שארצה לגעת אשאיר חותם".  

-איך אתה מצליח לשמור על עצמך, בעולם שלפעמים גם יכול להיות ציני וקר?

"אני כבר התרגלתי להכל. פיתחתי חוסן שבזכותו אף אחד לא יכול להזיז אותי ימינה או שמאלה, אני עושה מה שנכון לי, ואם בתחושות שלי ירגיש שתפקיד מסוים לא נכון לי- לא אעשה אותו. אף אחד לא יכול להזיז אותי ממה שאני חושב, ואני עושה מה שמרגיש לנכון אישית ומקצועית".   

-מה אתה חושב שהוביל אותך להיות שחקן מוצלח?

"שאני לא מוותר בחיים. אם אני רוצה משהו- אני אשיג אותו, בין אם זה בתחום המשחק ובין אם זה בכל תחום אחר".  

-לסיום, מה חשוב לך לספר לקהל שלך עליך?

"הקהל שלי יודע הרבה עליי, אבל לא מכיר אותי כמו שאני. הרבה אנשים שפוגשים אותי בפעם הראשונה, חושבים שאני רק פנים יפות, אבל כשמכירים אותי לעומק אומרים שאני הרבה מעבר לזה. אני לא מתבאס מזה, כי בסופו של דבר כשבן אדם פוגש מישהו לראשונה הוא יסתכל עליו חיצונית וישפוט ממבט ראשון, אבל כשלומדים להכיר אותו- רואים בן אדם אחר".