היי חברים, איך עובר החופש עד עכשיו? יש שפע של זמן לעשות דברים שאוהבים, נכון?! נזכרתי היום שבשנה שעברה, באותו הזמן בדיוק, התחיל הטירוף של "כדברא". אני זוכרת שככל שהתקדמתי בקריאה התרגשתי יותר וגיליתי עוד ועוד ובמיוחד על הדמות אותה גילמתי - אביגיל.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• כוכב נוסף מ"החממה" מצטרף ל"שכונה 3"
• פרוגי מציגים: מאחורי הקלעים של "מועדון החנונים"
• ראש בראש: היריבה החדשה של נועה קירל

כבר מהקריאה ראשונה הבחנתי שהסדרה מיוחדת, מגוונת ונוגעת בכשפים המסתוריים ובלחשים הכדבריים המיוחדים. אך מה שבלט לי לעין וריגש אותי במיוחד הוא הכח הנשי העוצמתי. אותו כוח שכל כך חסר לי לאחרונה, אותו כוח שקיים באביגיל כדמות דעתנית, חזקה ועומדת על שלה. תרשו לי לקחת אתכם מעט אחורה אל סרטי דיסני שראיתי כשהייתי ילדה. בכולם בלטה העובדה שהנסיכה זקוקה לדמות גברית כלשהי על מנת להינצל (שלגיה חיכתה לנסיך שינשק אותה, כיפה אדומה ניצלה על ידי הצייד, היפיפייה הנרדמת התעוררה בזכות הנסיך מתרדמת וכדומה).

סדרות וסרטים הם לא הנושא היחיד המציג את נושא המגדר (העוסק בהבדלים בין נשים וגברים), יצא לי להיתקל ברשת בסרטון על ילדה אמיצה ושמה נעמה רוזנהק, המציג אי שוויון מגדרי אפילו בנושאים נלמדים בבתי הספר.

לאחר צפיה בסרטון, לא יכולתי שלא לשאול מי קבע? מי קבע שבנות סופרות קלוריות? מי קבע שרק בנים הם אוהביי מכוניות? מי קבע שבנות אוהבות ורוד ובנים כחול? מי קובע שריקודים זה לבנות ומכוניות זה לבנים? היופי בעולם המודרני שבו אנו חיים הוא החופש לבחור בכל יום מחדש.

תחשבו איזה מדהים זה! אני קמה בבוקר ומחליטה מה ללבוש, מה לאכול, לאן ללכת, מה המקצוע אותו ארצה ללמוד ולעסוק בו, לאיזה מוסיקה אני רוצה להאזין ומתי. ולכן, אינני מבינה מדוע אנחנו ממהרים לתייג ולשפוט מה מתאים לנשים ומה מתאים לגברים? הרי זה סותר את חופש הבחירה שלנו.

מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לעשות הרבה דברים שנחשבים "גבריים". לא פעם נתקלתי בתגובות כאלה ואחרות, למשל כשהייתי בכיתה ג' בשיעור ספורט המורה חילק את הכיתה לבנים ולבנות והחליט שהבנות ישחקו במשחקי "גומי" ובקלאס, ואילו הבנים ישחקו כדורגל. אני זוכרת שממש רציתי לשחק כדורגל וכאשר ביקשתי ממנו לעבור לקבוצת הבנים הוא לא איפשר לי לעשות זאת מכיוון שאני בת. התבוננתי על קבוצת הבנים במבט מלא קנאה ולא הבנתי למה אין באפשרותי לשחק במה שאני רוצה.

אני לא מנסה להעביר חלילה ביקורת על שיטת הלימוד של אותו מורה, זאת לא מטרתי ובטח לא החלטה שגרמה לי להפסיק לשחק כדורגל. מה שאני מנסה להגיד זה שלצערי לבני האדם יש נטייה "לתייג". אני בטוחה שישנם ילדים אמיצים שנלחמים על הדברים שהם אוהבים לעשות, ואני בטוחה שישנם אחרים שנכנעים לתכתיבי החברה. ללכת נגד הזרם, נדרשים אומץ ותושייה, אבל זה אפשרי! מצד שני, אני שמחה וגאה לראות ניצנים של שינוי בתפיסה, בטלוויזיה, בספורט וביוזמות כמו של נעמה רוזנהק ואני מקווה שזה רק ילך ויתעצם.

שלכם באהבה, 
#דנה♥

>> לכל היומנים של דנה מהקיץ האחרון - לחצו כאן