נאמסטה לגולשי פרוגי! כאן קארין כהן, והחלטתי קצת לכתוב לכם על כל החוויה הבוליוודית שלי בהודו, על כל הרגעים, התחושות, כל מה שצף לי במחשבה באותה תקופה, ואני אשמח לשתף אתכם בזה! תצטרפו אלי?

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• "משחקי הרעב", מאחוריך: הכירו את הלהיט הבא
• אמא של פטריק שוורצנגר לא מרוצה מהקשר שלו עם מיילי?
• מתי יגיע למסכי הקולנוע הסרט "קדחת הקרח"?

רגעים לפני כל תחילת המסע הזה אני מוצפת בפחד מדבר חדש, לא ביקרתי שם לפני והסתמכתי על השמועות והסיפורים, זה להיות חודש בלי משפחה ובלי בן זוג, לא קל, אבל כשאני הולכת על משהו זה בעיניים עצומות, מסלקת את הפחד, לוקחת את החוויה של זה ומגיעה עם ראש פתוח ושאפשר ללמוד ולגדול מהחוויה הזו. 

לא חשבתי יותר מידי על מה יהיה, אני חושבת שצריך לחיות את הרגע ולראות את התוצאה! בחיים שלי אני לא נוטה לחשוב על מה יהיה מחר, לפעמים זה טוב ולפעמים זה טוב ולפעמים לא, אבל זו אני.

אני נזכרת שכולם היו בשדה תעופה, ואני מסתכלת עליהם, כולם נראו לי מדהימים, מודה ומתוודה, איציק כהן היה נראה לי ה"מישהו" שאיתו אני יכולה להסתדר, רק במבט, ברור שעם כולם מסתדרים ומראה ראשוני הוא רק מראה ראשוני, צריך לבחון כל אחד ואחד, פשוט איציק היה נראה לי אחד שאתחבר אליו ישר.

הגעתי לבוליווד בצורה שהכי לא מתאימה להגיע אליה, חשבתי שאני טסה למשהו כמו "הוליווד", כנראה התבלבלות בכתובת (ובאותיות..), אגיד את זה בצורה חד משמעית - זה המקום הכי לא זוהר, מלוכלך, מטונף והכי מטורף, לא יודעת איך להסביר את זה בדיוק, פשוט מדינה שאיך שהגעתי אליה הרגשתי שכל מה שדמיינתי הלך לפח, כשנחתתי הבנתי את כל הסיפורים ששמעתי על הודו, חשבתי שאנשים מגזימים עם הסיפורים שלהם והבנתי שהם אפילו לא מספרים את הכל, זה היה קיצוני ברמות.

הגעתי לבוליווד ולתכנית מסיבה אחת פשוטה - משחק. זה מה שבוער בי ושאני מייעדת לעצמי ואמרתי יאללה, אם זה המקום ואם זו ההזדמנות שנתנו לי - אני נותנת פול גז, לא מעניין אותי שום דבר, לא מקלחות, לא המקום, מתרכזת ב-להוציא את הכשרון שלי החוצה וזה משהו שקשה לאנשים לראות בי כי הגעתי מדוגמנות וזה בדיוק המקום לעשות את הדבר הזה.

למדתי המון, כמו זה שאני מסוגלת לעמוד בתנאים שאני לא חשבתי שאני מסוגלת לעמוד בהם, אפילו להתאהב במקום שחשבתי שאני אשנא אותו, למדתי להכיר חברים מדהימים אחד-אחד, שזו המתנה הכי גדולה מהחוויה הזו.

אני לא יכולה לשים את האצבע למי הכי התחברתי, כי כל אחד כל כך שונה, כל אחד רמה אחרת לגמרי, התמזל מזלנו והיה קאסט שהוא כמו משפחה, בתכניות כאלו בדרך-כלל, יש ריבים ואנחנו היינו יותר מידי חברים. רק שתדעו, כולנו בקשר עד היום ועושים מפגשים אחת לשבועיים סתם לכיף!

בתוך כל החוויה הזו, אין ספק שהיו רגעים קשים, כמו הגעגוע הביתה, או כשאתה מנסה להוכיח את עצמך ולפעמים אתה נתקף בחוסר בטחון כי אתה נעמד מול אנשים מאוד מנוסים ומרגיש שאתה לא מספיק טוב או יכול לפשל בקלות.

אך עדיין, כשנגמרו הצילומים והיינו צריכים לחזור לארץ, ירדו לי דמעות, היה קשה לי לחשוב שזה נגמר אבל מצד שני הכי שמח לחזור לאנשים שאני אוהבת, עצב שמהול בשמחה, כמובן שכשחזרתי הביתה, הדבר הראשון שעשיתי היה לחבק את הבן זוג שלי.

מבחינתי בוליווד עכשיו היא זיכרון חם בלב, הייתי שמחה לחזור לשם שוב, הזמן יגיד את שלו, מה שבטוח - היה כיף ואפשר לראות את זה על המסך.

אז אפרד מכם במקצב הודי מהפנט ומקווה שתמשיכו לצפות ב"בוליווד"!
אוהבת מכל הלב, קארין כהן.