יהונתן בשן: "בצבא התמודדתי מול פלשתינאים ופחדתי יותר ממעריצות"
בין גל הסדרות בעולם הנוער והנחיה בערוץ הילדים, יהונתן בשן מצליח לשלב בין הז'אנרים השונים על המסך, וביניהם בעונה השנייה של "פולמון". בראיון מיוחד מספר לנו על האינטנסיביות בתחום, המעריצות שהצליחו להבהיל אותו ועל תחילת העבודה על סדרה משלו
בניגוד לרוב הכוכבים שצצים לאחרונה, יהונתן בשן הגיח אל חיינו רק אחרי גיל ההתבגרות. התפקיד הראשון שלו היה בלהיט הנוער "יומני החופש הגדול" של דיסני ומאז לא הפסיק לעבוד. בשן (27), המשיך לסדרת הנוער "שוברי גלים", הנחיה בערוץ הילדים, "כדברא" ובמקביל כבר החל למצוא לעצמו מקום גם בז'אנר הסדרות המיועדות לקהל הבוגר יותר. כעת, עם כניסתו לאמצע העונה השנייה של "פולמון" (א'-ד, 20:45, HOT בידור ישראלי), הוא מספר לנו על הפחד העז שתקף אותו בפגישתו הראשונה עם מעריצות, על השילוב השנוי במחלוקת בין עולם הילדים ועולם המבוגרים, ועל התכניות לעתיד, ביניהן סדרה חדשה שהוא כותב בימים אלו.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- לא רק קירל: השחקנים שכיכבו בתפקיד כפול
- פרסום ראשון: גאיה גור אריה ונאיה פדרמן בסדרה ספורטיבית
- דרגו את החיקויים הגדולים של הסלבס
"אני מגלם את יותם, שהוא 'דושבג' שבא לסבך את העלילה" מספר לנו בשן על הדמות בכיכובו שמגיחה בגל באחרון של "פול מון": "יותם למעשה הוא הקונטרה לעידן (תומר קאפון), מתנשא, אחד כזה חושב שיכול לסדר את העולם כמו שהוא רואה, חושב שהוא יכול להשיג את קארן באיזשהו מובן ועובד עם זאק".
נשמע מסובך.
"בהחלט. הייתה סצנה שהיה מעורב בה דם וזו פעם ראשונה ששיחקתי בסצינה כזאת. שמו עליי את השקית עם סירופ פטל וחיררו אותה, וכשהיה צריך הכנסתי את היד ואז זה התחיל להשפריץ החוצה וזה התפזר על החולצה שלי, תוך כדי שעפתי אחורה".
לדרמה היומית הזו, מגיע בשן לאחר ניסיון של צילומים של כ-100 פרקים בתפקיד הראשי בסדרת הנוער "שוברי גלים" ובעוד כמה סדרות נוער אחרות, אך בשן מרגיע את העובדה שהפעם מדובר בתפקיד קצת קטן יותר, אליו נכנס די בקלות: "לא היה לי תפקיד ראשי בפולמון, אז הצילומים לא היו אינטנסיבים כמו ל'שוברי גלים'. שם הייתי מצלם כל השבוע 'נון סטופ', מחמש בבוקר. כל יום 20 סצנות, זה שלב אחר של אינטנסיביות. הסטים והבמאים אומנם דומים, אך כאן השחקנים קצת יותר מבושלים ומנוסים, כמו יובל שרף ותומר קאפון שזה תענוג לעבוד איתם".
איך הייתה ההתחלה בעולם הילדים?
"חוויה עוצמתית בטירוף, אף פעם לא תיארתי לעצמי שזה יגיע למצב כזה. גם כשהייתי נער צפיתי בסדרות נוער ואהבתי את 'הילדים מגבעת נפוליאון', אבל היום הילדים מעריכים אחרת, עוקבים ברשתות החברתיות, הפידבק מיידי יותר. זה מאוד מרגש ומחמם את הלב. הילדים הם קהל מדהים ונאמן, וקהל יותר טוב מקהל של מבוגרים ששוכחים אותך אחרי שתי דקות. עד היום קשה לי להסתובב בסינמה סיטי".
ההערצה לפעמים קצת מוגזמת מדי.
"בפרימיירה הראשונה של 'יומני החופש הגדול' חשפו את כל השחקנים והיו 200 בנות שצרחו. עמדתי בצבא מול גדודים של פלשתינאים שרצו לכיווני עם צמיגים בוערים ובקבוקי תבערה, ולא פחדתי באותה רמה כמו שפחדתי מהצרחות בשילוב הדציבלים, זה חותך את האוזן, זה מרטיט. זה היה הפחד העיקרי".
אחד הדברים המאפיינים את יהונתן הוא שהוא לא מנסה להראות את הכוכבות שלו מדי, הוא נהנה מהרגע אבל לא נותן לעצמו לטבוע מהפרסום הנלווה למקצוע. "לי אישית חשוב להשאר עם רגליים על הקרקע בתחום, שכל השאר יעשו מה שהם מבינים", מספר ומציין כי: "קשה לי עם אנשים שמתפרסמים קצת ואז משנים את הגישה שלהם".
פחדת להיכנס לעולם של בני נוער ושתישאר על המשבצת הזאת?
"אף פעם לא פחדתי מזה. גם כשהייתי מנחה בערוץ ואמרו לי שזה יתקע אותי בערוץ ואני אף פעם לא אוכל לעבור לעולם המבוגרים. אני ממש לא מקבל את האימרה הזאת, אני חושב שזה לא קשור. אני יכול להיות מנחה בערוץ הילדים, לשחק בסדרת נוער, ומחר לשחק בסדרה למבוגרים".
רק עכשיו הסתיימה לה תקופת חנוכה וכל המופעים, זה למשל משהו שדווקא כן קורץ?
"מעניין אותי להיכנס להפקות חנוכה, אפילו פסטיגל, אני לא אתנגד. לא יודע אם חלום, אבל זה משהו שהייתי שמח לעשות".
אז מה כן החלום?
"החלום זה לעשות פיצ'ר בהוליווד. הצגת חנוכה זה אחלה של דבר, אני מאוד אוהב תיאטרון ואני טוב בלזוז ולשיר כך שאני מסוגל לעמוד בציפיות. אבל זה לא מושך אותי באותה רמה שהתשוקה שלי היא קולנוע. עכשיו אני עובד על הצגה ב'קאמרי', ואני מכור לתיאטרון, זה כיף ענק וזה שונה לגמרי מטלוויזיה וקולנוע. אבל ה'פאשן' האמיתי שלי זה קולנוע".
מתי הבנת שאתה רוצה להיות שחקן?
"אחרי הצבא. חשבתי על זה גם במהלך השירות הצבאי שלי ופנטזתי על זה שאני אנסה ואתן לזה צ'אנס. גם בתור ילד הייתי מחובר לזה, תמיד הייתי בטקסים, בבית ספר, בצופים, היינו כותבים שירים, מופיעים, מתחפשים. תמיד אהבתי במה וצילומים, ולעשות קליפים".
לרוב מדובר דווקא בחלומות ילדות ולא בגיל מאוחר יותר.
"בתור ילד חלמתי בכלל להיות וטרינר, החלום לא ממש הצליח. אבל יש לי את הכלבה שלי בבית וקוראים לה ג'יני".
מה הדבר הכי קשה בעולם הבידור?
"זאת עבודה שכל הזמן צריך ללכת בה לראיונות עבודה כדי לקבל עבודה. זה מרדף אחרי פרויקטים, כל פעם אתה נבחן מחדש ומתחיל מנקודת אפס. והכנה לאודישן, הכנה נפשית, אתה נמצא תחת עין שבוחנת אותך מאוד וזה מלחיץ. במיוחד אם אתה יושב מול כמה מלהקים ובמאים וכותבים. לפעמים משהו באינטימיות של לעמוד מול בוחנים באודישן מלחיץ יותר מלעמוד על במה, מול מאות אנשים".
ב'פולמון' יש את החבר'ה שהם אחרי צבא ופשוט נשארים בתאילנד לזמן בלתי מוגבל, משהו שאתה היית רואה את עצמך עושה?
"לגמרי, זאת תאילנד! הייתי שם שלוש פעמים. פעם אחת הייתי עם המשפחה בתאילנד במשך חודש, ופעמיים נוספות עבור צילומי פרסומות, כך שיצא לי להיות שם המון. אני אוהב את האוכל של הרחוב שם, הריח של הקארי והמרקים החריפים".
אבל היו לך רגעים שבהם רצית לברוח ולהיות 'בלי דאגות'?
"האמת שהיו לי מעט מאוד רגעים שלא רציתי לברוח", צוחק ומוסיף: "הרבה פעמים רציתי לטוס בלי דאגות, לשתות קוקוס ולהיות על חוף עם חול צהוב - מה שאין בישראל".
איך ממציאים או מביאים משהו מעצמך לדמויות שאתה אמור לשחק?
"המון פעמים אמרו לי לא לצייר בראש דמות כשמקבלים טקסט. צריך להיות אתה וכמה שאתה יותר קרוב לדמות במקום הטבעי שלך ככה זה ישתלב יותר טוב ויוצג הכי טוב, הכי טבעי ואמיתי. כשאתה מקבל על עצמך דמות תנסה שתהיה לך הבעה אישית ממנה, זה קשה באיזה שהוא מובן כי אתה 'כלוא' בתוך טקסט מסויים. ב'פול מון' למשל הייתי יותם - הוא שחצן ומתנשא ורחוק ממני, לעומת עומרי מ'שוברי גלים' שזה ממש אני וידעתי שהטקסט שאני אומר הייתי יכול להגיד אותו במציאות לחברים או בבית".
זה תקף גם לגבי תחום ההנחיה בו התנסית?
"האמת זה שונה מאוד ממשחק, אתה מדבר עם מצלמה ועדשה ולא עם פרטנר, אתה קורא מפרומטר. זה נורא מסודר והכל מוכן לך ופשוט צריך לחיות את הרגע. בהתחלה הייתי קצת עצוב מזה, אבל השתחררתי והתרגלתי לעניין הזה, ועם הזמן היה קצת יותר אימפרוביזציה, שאלות מאולתרות ולצחוק עם הילדים באותו הרגע. במשחק אתה צריך להיות הכי מפוקס וחד שאפשר באותו רגע ונותנים לך הרבה הערות שאתה צריך ליישם באותו זמן שאתה משחק. בהנחיה זה קצת פחות קשה".
ובכל זאת, אתה רואה את עצמך ממשיך גם בהנחיה?
"אני עוד רואה את עצמי מנחה, יכול להיות שריאליטי, הכל תלוי בפרויקט אם הוא מעניין אותי מספיק. אבל אני רוצה ליצור בעצמי, לביים משהו בעצמי. אני גם רוצה לכתוב סדרה. למעשה אני כותב עכשיו משהו, הוא עדיין לא מוצק מספיק כדי להרחיב עליו כי זה עוד בהתהוות. אני כן יכול לספר שאני מכוון לקהל הבוגר בקטע הזה".
אתה תרצה לככב בסדרה הזאת?
"אני חושב שקשה מאוד גם לביים וגם לשחק, ארצה להיות יותר מאחורי הקלעים כי אני חושב שזה לא אפשרי לעשות גם וגם, אני לא יודע איך בן אפלק עושה את זה. אבל אולי יהיה תפקיד בסדרה שאני כותב שיהיה 'תפור' לי".
|
|