זה נגמר בצורה טובה. אפשר לומר. בדרך כלל כתבי האתר נשלחים על ידי לכתוב ביקורות טלוויזיה על סדרות חדשות שעולות על המרקע הקטן. הפעם, החלטתי להקדיש את זמני בצפייה בפרק הגמר של מאסטר שף ילדים. 

זאת אחרי שבחג השבועות האחרון, בני המשפחה לא הפסיקו לדבר על הילד הקטן דניאל תירוש, שמשתתף בתוכנית ומבשל מאכלים אניני טעם, שלא היו מביישים בשלנית מרוקאית בת 80 (יש לי סבתא אחת כזו, אז אני יודע).

אז פיניתי את זמני וצפיתי בפרק. זה הרבה יותר מעודן, אני חייב להודות, מתוכנית הבוגרים, בה לא אשכח, איך השופטים הצליחו לגרום למתמודד איציק הראל לבכות במהלך צילומי התוכנית.

נכון, מדובר בפאן, בתוכנית כייפית שאמורה לספק רייטינג, אך כאן, במאסטר שף ילדים, הצליחו היוצרים לעשות זאת, ללא יותר מדי מניירות וללא יותר מדי הצגות ושואו מיותר, שיכול היה לפגוע בילדים.

את המאכלים, אכן אהבתי, אומנם רק מבהייה דרך המסך ולא על ידי אכילה אמיתית (לא הייתי מתנגד לעבוד באיזו תוכנית בישול), ואת שיר הסיום שהוצמד לרגע הזכייה, בהחלט שמחתי לשמוע. דניאל שהתרגש ממעמד הזכייה, הונף באוויר, וברקע נשמעה הילדה שזכתה במקום השלישי אומרת: "זה מכובד מאוד להגיע למקום השלישי".

זו תחרות הוגנת חברים. זו תחרות, שהייתי שמח אם כל התלמידים בבתי הספר בישראל, היו צופים בה, ומגלים שלא תמיד חייבים לשאוף למקום הראשון, ושגם, המקום השלישי, יכול להיות מכובד ומספק. אז בפעם הבאה שתקבלו ציון פחות טוב מ-100, אל תתבאסו ישר. בתאבון!