הבוקר הרמתי סקר איזו סדרה חייב לעשות לקאמבק מבין מה שהקהל דורש: התחנה, גאליס או החממה, אבל אם אני אגיד את האמת: חד משמעית שקודם כל "התחנה". למה? כי יש סדרות שמביאות צפיות, ויש סדרות שמצילות חיים באופן אקטיבי בשטח. כשהסדרה החשובה אותה יצרו שחר סגל ואורן יעקובי שודרה על המסך, היא עשתה משהו שאף דרמת נוער לפניה או אחריה לא עשתה, היא לקחה את המושג "מחויבות אישית" והפכה אותו למפעל חיים של ממש. המוני בני נוער בישראל קיבלו ממנה השראה ישירה, קמו מהספה, לבשו מדים והלכו להתנדב אקטיבית בתחנות מגן דוד אדום ברחבי הארץ. זו סדרה שייצרה ערכים, נתינה וחיבור אמיתי למציאות, והריקנות הנוכחית על המסך זועקת לתיקון ולחזרה של התוכן המשמעותי הזה לחייהם של בני הנוער.

הכוח הדרמטי של הסדרה הזו נשען על קצב פעימות לב קשוח בעלילה שזרקה אותנו אל תוך חבורת תיכוניסטים בקורס מתנדבים, לצד ותיקים כמו אדר, נמרוד המכונה 'נימי', ונועם המדריכה. כולנו זוכרים את מתח השיא באירוע רב הנפגעים  המטלטל בכביש הראשי,  כשנימי מפר את הכללים ויוצא מהאמבולנס בלי אישור, בזמן שאדם לא ידוע מכוון אקדח מטווח אפס על אדר. הריצה המטורפת של אדר לעבר המכונית השועטת כדי להציל את נימי והפצועים, שהסתיימה בפציעה קשה ובפינוי לבית החולים, הגדירה מחדש מהי הקרבה. משם נשאבנו לחקירה של אחותו רומי, ששמעה שיחה חשודה בבית החולים והחליטה לחקור את התאונה ולוקחת חלק בקורס לצד נימי,  שנאלץ לעשות אותו שוב כעונש. המתח הזה, שהסתיים בפרק סיום מטורף שבו רומי ונימי מוחזקים כבני ערובה של חן ואסי, השאיר פצע פתוח בלב של כולנו.

אי אפשר לדבר על "התחנה" בלי להוריד את הכובע בפני נבחרת השחקנים החד פעמית שהפכה את הדרמה הזו ליהלום אמיתי על המסך. הכימיה והעוצמה שהביאו איתם שירן סנדל, שירה לוי, יובל גונן, יוני מלס, לירון רביבו, רעות אלוש, ירון בן הרוש וגפן ברקאי, יחד עם שאר חברי הקאסט המוביל, יצרו דמויות שעד היום המעריצים מסרבים לשחרר. החבורה הזו לא רק שיחקה, היא חיה את התפקיד והביאה למסך רגישות ודיוק פנומנליים שגרמו לכל נער ונערה להאמין לכל דמעה, לכל חיוך ולכל רגע של סכנת חיים. גם אם כרגע אי אפשר להתחייב על הלו"זים שלהם, אין ספק שהאנרגיה והמוניטין שהם השאירו שם באמבולנס הם המנוע העיקרי לגעגוע של השטח.

התירוץ הרשמי של התעשייה לכך שהסדרה קבורה הוא טכני ויבש: 'התחנה' שודרה בערוץ 'קידז' שכבר מזמן לא קיים היום. אבל בעידן הסטרימינג הנוכחי, להשתמש בסגירת ערוץ כתירוץ לגנוז מותג ערכי כזה זו פשוט חובבנות ועצלנות של מפיקים. הפתרון לקאמבק ברור לחלוטין ואסור לחכות לערוץ ליניארי מהעבר: גופי השידור הקיימים (כמו הוט, יס או ניקלודיאון) חייבים להרים את הכפפה ולייצר איחוד בפורמט של סרט קולנוע, או סדרת רשת מוגבלת ואקסקלוסיבית. האינטרס הציבורי ברור, והגיע הזמן שמי שצריך להחזיר את האנרגיה הזו למסך יעשה את זה עכשיו!