יכול להיות שהשם איתי לוי עדיין לא מוכר לכם, אולי רק בפנים. אחרי הצלחה מסחררת של הסינגל הראשון "כמעט שיר אהבה", אלבום בכורה שזכה לביקורות רבות בזכות הייחודיות שלו והופעות ברחבי הארץ (כולל זאפה), לוי כבר מזמן לא עוד זמר מזרחי, אלא מאחורי הקול המחוספס פלוס ח' וע' קלים, הוא הולך לכבוש את המדינה. לוי, רק בן 27, נולד בגן יבנה אבל חי עד היום ברחובות, נמצא לטענתו כל הזמן בעשייה. "אני מקליט סקיצות כל הזמן, ומה שמרגיש לי הכי טוב יכנס לאלבום".

"במוזיקה זה הכול על הגבול"

מה מרגיש לך הכי טוב?

"שיהיה איכותי, ואני משמיע לחברים שלי קצת, מאוד חשוב לי מה אנשים חושבים. ברגע שאני משמיע, אני בא במטרה שאני שלם. ברגע שיצאתי מהאולפן והקלטתי, אני מתקשר באותו רגע לבן אדם ואומר לו, זה שלי".

"אני לא כתבתי שום שיר שלי וגם לא הלחנתי שום שיר שלי, אבל אני מאוד בתוך החומרים שאני עושה. אם זה התערבות בעיבוד או שאני משנה את ההגשה. אני מקבל את השיר כמו שהוא, ואז מכניס את איתי, את השינויים הקטנים. אני מתערב בכל דבר, יש לי קטע כזה להבין, להקשיב, ללמוד כל הזמן".

מי זה איתי? תספר לי עליו.

"בחור פשוט, איש מאוד פשוט, אוהב את ביתי, אוהב את החברים שלי אוהב את הסביבה הקרובה אליי. ילד של אמא, עובד קשה ברוך ה', חרוץ, אוהב מוזיקה, אוהב לאהוב את המוזיקה ומשתדל לעשות הכול באהבה, בכיף ובנועם. משתדל לחייך תמיד".

"זה לא היה במסגרות מקצועיות, אבל אני זוכר את עצמי כל הזמן שר, אם זה יום שישי שהייתי שר את שירי שבת בבית ואפילו באירועים משפחתיים. האמת שבצבא, שירתי בבית ספר לצניחה, רציתי לעשות קריירה צבאית, היה לי חלום לזה. הייתה לי הפסקה עם המוזיקה אבל המשכתי לשיר, לקראת סוף השחרור שם זה התחיל. הזמינו אותי להופיע באירוע, זמר לא הגיע, הקלידן נזכר בי באיזה 12 בלילה, ואמר לי שאני חייב לבוא. עכשיו אני לא מבין, אין לי מושג בכלל מה קורה שם, אמרתי לו 'אחי על מה אתה מדבר אני לא יוצא מהבית', התביישתי. זה היה הטריגר שהבנתי שאני יכול לעשות עם עצמי משהו, לא חשבתי שאני זמר".

"אף אחד לא גילה אותי. כשהשתחררתי מהצבא התחלתי להופיע בלהקת חתונות, הייתי מופיע באירועים. התחלתי להקליט סקיצות, התחברתי לשני אנשים אבי אוחיון ('דרך השלום') ואסף צוריה ('מודה אני'), הם היו כותבים ואני הייתי מקליט, ככה זה היה בערך 3 שנים. אז שמעתי את 'כמעט סיפור אהבה' שינינו את השם אחר כך, אמרתי להם שאני רוצה להקליט את השיר הזה, וכשהקלטתי אמרתי אין זה שלי אני לא מוותר. התקשרתי לכותב אלעד טרבלסי, אמרתי לו שאני רוצה את השיר ושאני אעשה הכול כדי שהוא יצליח, הוא אמר לי 'לא אני רוצה להביא את זה לזמר מפורסם, אתה לא מפורסם' תכלס אני יכול להבין את זה. אחר כך התקשר אליי צוריה ואמר לי שהשיר שלי, אני זוכר שקפצתי מאושר".

אני רוצה לחזור לפני הפריצה, צברת את הניסיון שלך בחתונות חפלות כאלה, זה בעיקר?

"הופעתי הרבה שנים בכל מיני מסגרות, צברתי המון המון שעות של טברנות וחפלות, אני מאוד אוהב לעשות את זה".

באילו תגובות נתקלת?

"היו תגובות טובות והיו גם תגובות פחות טובות. יש את אלה שאומרים 'בסדר הוא נחמד מה יש לו זה..', אבל מנגד היו את אלה שאמרו 'ואוו'. לא כל אחד חייב לאהוב את הקול שלך ולא כל אחד חייב לאהוב את השירים שלך. מי ששר טוב שר טוב, אי אפשר לקחת את זה ממנו, זה עניין של טעם וריח. במוזיקה זה הכול על הגבול, יכולים פתאום לאהוב אותך ויכול לקרות גם ההפך".

"אני מאמין מאוד באבן אבן, לאט לאט, ומדרגה מדרגה. לא בלחץ ולא במעלית"

איזה שירים נמצא אצלך בפלייליסט?

"אני אגלה לך סוד, אני כמעט ולא שומע מוזיקה. אין לי את האייטוב בטלפון, אבל לפעמים אני נוסע באוטו אני שם לי שיר של אייל, ישי, משה או דודו. גם איימי ווינהאוס אני שומע ואני אוהב אותה כל כך".

אז על מה גדלת בבית?

"גדלתי בבית מאוד מוזיקלי, אחי שר ואחותי גם שרה, שמענו את כל סגנונות המוזיקה, יוונית לצד טורקית. גם אייל גולן, יואב יצחק, ישי לוי ובועז שרעבי. אבל שמענו בנוסף אנגלית כמו מריה קארי. ערוץ 7 היה פתוח כל הזמן בבית, ערוץ MTV".

לכל זמר יש את הזמר האחר שבשבילו הוא מודל לחיקוי, ואף שואב ממנו השראה לשירים שלו, וגם ללוי יש כמה כאלה. "אני משתדל ללמוד מכולם, אני חושב שכל זמר שעשה דרך ארוכה ומצליח הוא מודל לחיקוי, אבל אם יש מישהו אז זה שלומי שבת. הוא עבר דרך מאוד מאוד ארוכה, אני אוהב את החומרים שלו, הסגנון שלו, מאוד אוהב את האיש גם, והוא אבא של כל המוזיקה".

אמרת שאפשר ללמוד ממנו המון, אז למה בעצם לא הלכת ל"דה וויס"? הוא היה בטוח עוזר לך.

"הציעו לי מכמה וכמה תכניות ללכת, אבל אני לא הלכתי לתחרות מעולם מסיבה פשוטה, אני מאמין מאוד באבן אבן, לאט לאט ומדרגה מדרגה, לא בלחץ ולא במעלית. מי שאוהב את זה שילך לזה, אני חושב שצריך ללכת צעד צעד, אבל זה גם מבורך בעיניי". אם כבר מזכירים תכניות ריאליטי, האם יש מספיק מקום לכולם? "מוזיקה עולה על הכול ומרפה את הכול, חשוב מאוד להבין את זה, אנשים אוהבים לשיר וזה דבר מדהים. יש מקום לכולם".

"זה עניין של קארמה, לחשוב טוב אז יהיה טוב, גם כשזה לא נראה טוב"

זה מעצבן שמשווים אותך לזמרים אחרים?

"לא מעצבן אותי הדברים האלה, כי אני בן אדם שמאוד ממוקד בעשייה ובשירים שלו, אני עושה את מה שאני אוהב. מי שרוצה להשוות זה בסדר. עצם זה שמדברים עלייך זה טוב. עושים השוואות תמיד, תמיד משווים ותמיד ישוו".

אתה מכיר את הזמרים המזרחיים אישית?

"אני מכיר בטח, אל תשכחי אנחנו גרים באותה שכונה אני ואייל למשל, האמת שהיינו שכנים עד לא מזמן שהוא היה גר אצל אמא שלו, אבל אנחנו מתראים באירועים ואני אוהב מאוד את אייל גולן, הוא מפרגן לכולם. אני ודודו יותר קרובים, אנחנו חברים, אני מאוד מעריך את דודו. כולם מכירים את כולם אבל לא אישית".

בדרך כלל כשזמרים רוצים לפרוץ, הם לא חושבים על ההשלכות שיכולות לקרות. אולי תהיה הצלחה של סינגל אחד, ואחריו יגיע השני אבל הוא לא יצליח כמו הקודם, משמע שהזמר יחווה ירידה משמעותית בקריירה. אבל לוי לא בהכרח חושב על כך. "זה מחשבה שמשתדלים לא לחשוב עליה, כי זה עניין של קארמה, לחשוב טוב, אז יהיה טוב גם כשזה לא נראה טוב".

"אני חושב שכולם פוחדים, אני לא משתמש במילה פחד, זה יותר חשש. אני בן אדם מאוד דאגן באופי שלי ובגלל זה גם אני עובד כל הזמן. כשיצא לי האלבום הראשון, אני כבר התחלתי לעבוד על השני, תוך כדי. אני כל הזמן בעשייה, וחושב איך לייצר. אני מזיז את המחשבות הרעות בצד ומתעסק במוזיקה. במוזיקה יש צדדים מאוד יפים, ויש גם צדדים לא יפים, אבל עדיף לא להיכנס למקום הזה. אני חושב שאדם צריך להיות מודע לעצמו ולמקום שלו".

"אם אני אוהב משהו אני עושה אותו עד הסוף. אני אוהב לעבוד, יש לי קטע כזה. בלילה אני מתקשר לכותבים, הם שולחים לי ב4 לפנות בוקר שיר, אני מסוגל לקום בשתיים בלילה ולהקליט שיר בקריית שמונה. אני כל כך אוהב את זה, אני כל כך אוהב את העשייה הזאת. שיר זה ילד, השירים שלי זה הילדים שלי ואני מתייחס אליהם בהרבה כבוד ובהרבה הערכה, זה סוג של חיים".

אתה ממש בתוך זה. גם בהופעות שלך אתה דואג להכל?

"תמיד. חשוב לי איך הנגן ישמע, ושההגברה נשמעת טוב. אבל תדעי, זה טוב ולפעמים זה גם פחות טוב. כי אתה 24/7 דרוך, כשיש את המאני טיים להופיע, אני חייב להיות הכי ממוקד שיש, להיות לבוש נכון, לעלות עם חיוך, שהנגנים ישמעו טוב, אני מאמין שההצגה חייבת להימשך. ירדת מההצגה, אתה חוזר הביתה".

אתה חולם על קיסריה?

"אני לא חולם על קיסריה, לחלום זה דבר טוב, לשאוף זה דבר עוד יותר טוב, ולהגשים זה פצצה. אז אם הגשמת זה בומבה. עכשיו יש לי שנה ארוכה, אני מתמקד בשנה הזאתי, ואני לא מסתכל עכשיו עשר שנים קדימה, זה נראה לי רחוק, לי בכל אופן. זה לא מעמד פשוט. לפחות אחרי שלושה ארבעה אלבומים. עוד שנתיים שלוש, בכיף". אז 30 בקיסריה? "הבאת לי רעיון!". עד קיסריה, לוי יופיע ב-19 במרץ בקיבוץ בית קשת, ב-23 במרץ בזאפה הרצליה, ב-25 במרץ בזאפה ירושלים ובשמיני באפריל בבר'לה להבות חביבה.

אחרי שהוציא סינגלים מצליחים בינהם "נשב נדבר", "צלצול השעון" ו"בלילות קרים", לוי שיחרר דואט עם האחת והיחידה מרגלית צנעני. "מעבר לזה שזה חוויה, היה לי חלום לעשות דואט עם מרגול, היא הסכימה והופעתי מאוד. היינו ביחד באולפן, הקלטנו את השיר ביחד והיה ממש חיבור. מרגול היא כמו אמא, מאוד מצחיקה, יש לה ידע עשיר במוזיקה, הכבוד הוא לי".

עם מי עוד תרצה לעשות דואט?

"דודו טסה, אני מכוון לשם ומקווה שזה יקרה. הוא זמר מזרחי, שר בסלסולים ויש לו מניירות של זמר מזרחי, אבל החומרים שהוא עושה הם קצת שונים מהז'אנר. הוא התחיל גם את דרכו כזמר מזרחי".

כרגיל, לכל זמר מזרחי חייב להיות באחד האלבומים שיר על אמא, כי זה הכי מתבקש. אבל עם כל האהבה של לוי לאמו, זה עדיין לא קרה. "אני גר לבד, אבל אמא שלי אצלי המון, פתאום אני מתקשר לאמא שלי אני אומר לה 'אמא בואי, אני לוקח אותך חודש אליי'. כל שבת אמא שלי אצלי, משישי עד ראשון, היא יושבת ולא עושה כלום, אני עושה הכל. אמא זה נקודה מאוד רגישה אצלי והיא איתי בכל הדרך. כל פרויקט שאני עושה אני רואה את אמא שלי".

יש לך כבר מעריצים? מקבל תגובות ברחוב?

"תתפלאי, אבל לא הרבה מזהים אותי, אבל כשמזהים אז לא תמיד מחברים בין הבן אדם לפנים, וגם הסתפרתי. כשעשיתי את הגאלח ושמתי משקפי שמש, ישבתי בבית קפה בתל אביב ומישהי זיהתה אותי זה היה שוק חיי. היא עמדה ואמרה 'איתי לוי, זה אתה?', זה מקסים בעיני. גם כשלא מזהים זה מקסים בעיניי, לא מוריד משום אגו, מה צריך את הפנים שלי באיילון? מזהים אותי ומכירים אותי תודה לאל, אבל אני לא איזה מולטי טאלנט".

יש אנשים שאומרים שהשתנית?

"השאלה איך מסתכלים על הדברים. יכול להיות בן אדם שיקנה בית ויקנה אוטו חדש ויגידו 'שכח מאיפה הוא בא' או שיגידו להפך 'תראו לאן הוא הגיע', עכשיו זה הכל בעיני המתבונן. ברוך ה' אני בבית שלי עם אותם החברים כבר 20 שנים, גר באותה השכונה, הולך, מכבד את כולם, משתדל מאוד, נשארתי אותו בן אדם. עדיף לא לצאת בהצהרות".

"אסור לנקוב בשנים ובזמנים"

עד לרגע הזה, לוי לא הפסיק לדבר, צחק, דקלם משפטים על החיים ואפילו שר בשיחה שלנו. אבל מיד כשעברתי לדבר על מערכת יחסים וזוגיות, לוי השתתק מעט, והרגיש לא בנוח לדבר על אהבה.

בשיר שלך "אף אחת אחרת", על מי אתה שר?

"לא בהכרח מה שאני שר מכוון למשהו, אני לא מכוון לאף אחת. כרגע אין לי מישהי, היו מערכות יחסים, אני שר לא משנה על מה, מי שרוצה שייקח את לפה מי שרוצה לשם. הייתה לי מערכת יחסים ארוכה, אבל זה כבר לא כזה משנה. נפרדנו לפני שנתיים, היינו ביחד תשעה חודשים, היו לי לפני זה קשרים יותר ארוכים. אם זה משהו טוב אז נשארים, אם לא אז חותכים, הכל באהבה ובכיף. אני לא מחפש, אבל מאוד הייתי רוצה בעזרת השם חתונה בית, ילדים. כשזה יבוא זה יבוא, אני מאוד אוהב ילדים, אני מחובר מאוד. אסור לנקוב בשנים ובזמנים, מה שהקדוש ברוך הוא יעשה אני אקבל באהבה".