מאור ארגמן: "כשאין הופעות המוזיקה הולכת לאיבוד". צילום: עידן דמרי

מאור ארגמן: "כשאין הופעות המוזיקה הולכת לאיבוד"

מאור ארגמן שחרר הבוקר שיר חדש בשם "אהובתי", זאת לאחר שבשיר הקודם שלו הוא דיבר על אלימות והטרדות כלפי נשים ("כתבתי את השיר כמילות אזהרה לאחותי"). בראיון איתו דיברנו על צניחת המוזיקה בישראל בשל הקורונה, על הרצון לעסוק במוזיקה מהבוקר עד הלילה, על השירים החדשים והשאיפות להמשך

הזמר מאור ארגמן עושה את דרכו בעולם המוזיקה באומץ, גילוי לב ובכשרון רב. אחרי שהשתחרר מהצבא והחליט שזה הייעוד שלו - הוא לא מפסיק לעבוד. תפסנו אותו לראיון על השירים החדשים "פוגעת" ו"אהובתי", על דעתו על הטרדות מיניות כלפי נשים, על המשבר שבה נמצאת תעשיית המוזיקה ועל השיר החדש "אהובתי". 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

מתי הבנת שאתה רוצה לעסוק במוזיקה?

"אני מבית שהוא חצי תימני חצי בולגרי ואבא תמיד היה דואג לקחת אותי לבית כנסת שהייתי ילד בחגים ושבתות. בבית הכנסת תימני כולם שם זמרים, אני נמצא בסביבה שכולם זמרים, כולם יודעים לסלסל וכולם יודעים להחזיק את הקול שלהם בצורה מאוד נכונה. הגעתי לצבא והייתי בטוח שכולם יודעים לשיר, אז התחלתי גם לנגן ולפתח את הדבר הזה. ראיתי שזה כל כך סוחף אותי עד כדי כך שהדבר הראשון שעשיתי כשהשתחררתי מהצבא זה להירשם לבית ספר רימון, שם למדתי שלוש שנים. פגשתי את צחי אלוש, שאיתו אני עובד על האלבום, הוא ממש אהב את איך שאני שר ונתפס עליי. מזה שנתיים שאנחנו לא מפסיקים לעבוד".

אחרי הרבה זמן של עבודה אתה מוציא אלבום ראשון, איך ההרגשה? 

"תהליך מדהים, אתה מגלה את הסאונד שלך, את המוזיקה שלך, אתה מגלה איך אתה נשמע.. זה מתחלק להרבה דברים שאתה קובע ושהשם שלך בסופו של דבר יהיה על הדבר הזה. נגיד בשיר 'פוגעת' אני בחרתי שם כל תו, באלבום כל שיר הוא עולם ומלואו! כל שיר הוא עוד חדר בלב ואני מגלה את כל הסודות שלי ואת כל מי שאני שם".

© צילום פרטי

איך זה לכתוב שיר מההתחלה? 

"בתקופה הזאת של הקורונה לא הצלחתי לכתוב שירים. אני כל הזמן יכול לכתוב, אני שולט במוזה שלי בצורה כזאת שאני תמיד יכול להביא אותה, לקרוא לה והיא תגיע. מתחילת הקורונה היה משהו כללי לכל האמנים בארץ שעוצר. באמת אפשר לכתוב אבל זה לא אותם שירים שהיו יוצאים לפני הקורונה, לפני המשבר הזה. זאת לא אותה יצירתיות שהייתה פורחת כמו כשהייתי כותב שיר בעבר". 

זה משהו שלדעתך קורה לכל האמנים בתקופה הזאת? 

"זה פוגש את כולם. כשאין הופעות המוזיקה הולכת לאיבוד, בגלגל"צ יש הרבה פחות שירים, המוזיקה נהיית מאוד דלילה ומה שהכי מפחיד אותי שהדבר הזה יפיל את כל התעשייה הזאת".

לאור המקרים הרבים של היחס לנשים החלטת להוציא את השיר "פוגעת". מה הסיפור מאחוריו? 

"זה מאור מאוד אישי. זה נכתב בגלל יותר מדי סיפורים ויותר מדי מקרים על אונס. זה לא הגיוני, אלו דברים שהם לא הגיוניים והם קורים יותר מדי. לא יכול להיות שעשרות אנשים יאנסו בחורה, לא נתפס. אני בא בגישה לשמור על הקרובים אליי, יש סכנה גדולה בחוץ ואני חייב לשמור על מי שקרוב אלי וכתבתי את השיר כמילות אזהרה לאחותי. אחותי הקטנה היא בת 18 והיא הכירה בחור, כששמעתי על כל המקרים האלו חשבתי אם הייתי אח של אחת מאלה מה הייתי עושה. אני צריך להזהיר את הקרובים אלי, אני מאוד פחדתי עליה. חייב להעלות את המודעות - אלו הנשים שלנו ואנחנו אוהבים אותן. לא כתבתי את זה על שום מקרה, כתבתי את זה נטו כדי שאחותי תיזהר".

 

לרוב אנחנו שומעים את קולן של הנשים בנושאים האלו, איך זה כגבר לדבר על נושא כזה?

"אני לא חושב שאני בצד השני, כי אם נחלק את זה לצדדים אז יש פה את הצד האלים שזה הגברים והצד שנפגע של הנשים, אבל זה לא ככה. יש פגיעה בחברה כולה. החברה פגועה, אם דברים כאלו קורים, אז יש פה משהו שלא עובד. אני לא בא לייצג את הגברים או לייצג את הנשים ואני לא בא במטרה לעשות פה מהפכה. אני חושב שכל אחד צריך להכניס את הסכנות שיש בחוץ ולהיות מודע אליהן. אני חושב שצריך שהבנות ייזהרו, שיבינו שלצערנו יש גברים כאלה בחוץ ולכן יהיו אחראיות ולא יתפזרו יותר מדי עם שתיית אלכוהול ויאבדו שליטה במהירות. כמו כן, שלא יסמכו על כל אחד. כל הגברים קוראים לעצמם 'אחי', אבל תראה גם את האחיות שלך ולא רק את האחים שלך".

הבוקר הוצאת שיר חדש ונוסף בשם "אהובתי". ספר לנו עליו.

"השיר הזה מאוד מיוחד הוא מוקדש כולו לתעשיית המוזיקה בגלל שהיא הולכת ונעלמת. קראתי לשיר כך כי 'אהובתי' זאת המוזיקה. היא נמצאת במצב מאוד לא טוב נפשית, צריך שמישהו יעזור גם לה. האומנים לא יפסיקו, לא יעצרו ויתנו לה להמשיך להתנגן. אם נדע שאין הופעות, אז נפסיק להוציא שירים ואז מה יישאר כאן? לא יהיו שירים חדשים. מי שניגן איתנו בשיר הזה הוא מארק אליהו נגן צ'לו בינלאומי מאוד מיוחד". 

מה הנושא שתכתוב עליו?

"אני אגיד לך את האמת, אני לא יכול לעלות על השאלה הזאת כי בכל פעם שאני בא לכתוב, אני קודם כותב ואחרי זה אני בודק על מה כתבתי, היד כותבת לבד והלחן מגיע לבד. אני כמו איזה צינור שמביא ניגונים מהיכל הנגינה. רק בסוף אני קורא את מה שכתבתי, כמו פיצול אישיות".

מהו החלום הגדול?

"לקום כול בוקר ולהתעסק רק במוזיקה ולכתוב שיר עם כוס קפה. אחרי זה, ללכת לאולפן להקליט את השיר שכתבתי ובערב להופיע עם אותו שיר שכתבתי. החלום הוא שהדבר הזה לא יעזוב אותי לרגע וזה בדיוק מה שאני עושה מאז שגיליתי את המוזיקה".

 

תגיות
תגובות