״קודם כל זו באמת חשיפה מטורפת. היה איזה קטע שמישהו העלה שאני נראה כמו הבן של אליעד ודודו אהרון, וזה הגיע ליותר מעשרים אלף לייקים, וגם אליעד עשה איזה טיקטוק על זה. המון אנשים גם עצרו אותי ברחוב בגלל השיר של נטע, שגם נהיה מאוד מאוד ויראלי. זה קטע כי אני מוזיקאי מגיל מאוד צעיר, מגיל תשע, ורוב הזמן הייתי בקונצרטים מאחורי הקלעים, הייתי יותר כמנצח עם המון זמרים שהופיעו איתנו- חנן בן ארי, ישי ריבו, גלית גיאת, מירי מסיקה. אבל תמיד הייתי עם הגב לקהל, ופתאום הפנים שלי בפרונט, פתאום כל עם ישראל רואה אותי, אז זה ממש שינוי משמעותי״. 

אתה נהנה מלהיות בפרונט? 

״יש בזה חוויה מאוד נעימה, אבל הייתי רוצה שזה יבוא ביחד עם היכרות עם העשייה שלי, שיתחברו לשירים. אני מאמין שזה מה שיקרה בהמשך הדרך ככל שנמשיך לעשות וליצור. היה לי גם קטע קצת מוזר, שמישהי שבוע שעבר פשוט צילמה אותי במשך חמש דקות קונה אוכל בשוק מחנה יהודה כאילו אני ליאונרדו דיקפריו שהגיע לארץ״.

כפי שאמרת, השיר שכתבת על נטע ברזילי ושרת אותו בתכנית תפס את האוזן והפך לויראלי. איך הגעת למצב שאתה כותב על נטע שיר?

״כתבתי את השיר בערך שנה אחרי שהיא הגיעה לכוכב הבא. נטע בעיניי היא אחת הבחורות הכי מעניינות שיצא לנו להיתקל בהן בשנים האחרונות בארץ, גם כמוזיקאית וגם כאדם. אני חושב שהיא השראה להמון אנשים, לא רק לנשים אלא גם לגברים. איך שהיא פשוט אוהבת את עצמה, הולכת בדרך שלה, שוברת מחסומים וגורמת לאנשים פשוט להתאהב בה. אז זה פשוט נתן לי השראה וזה גרם לי לכתוב שיר, שיצא בצורה מאוד מאוד מהירה ולא היה קשה לכתוב אותו. זה היה קליל והומוריסטי. מישהי כתבה לי איזו תגובה על השיר, שאני לקקן. הכל זה בקריצה. אבל בלי קשר אני מאוד מעריך את נטע ואני בטוח שאנחנו נעשה משהו ביחד בקרוב״.

יש לך שירים כאלו על עוד אנשים?

״אני מאמין שאני אכתוב כי זו הייתה הצלחה. אני כתבתי כבר מחזמר אחד, אז אני אוהב גם את הז’אנר הזה של מיוזיקל ושירים כאלה עם קריצות וסרקסטיים. אני אוהב את הסגנון הזה אז אני מאמין שיהיו עוד. נראה לי הראשון שאכתוב עליו צריך להיות משה דץ אחרי כל מה שהוא אמר עליי בראיון עם גלית ואילנית״. 

אתה התחלת עם המוזיקה בגיל מאוד צעיר. מאז ומתמיד היה לך ברור שזה מה שאתה הולך לעשות בחיים?

״האמת שלא לגמרי. בגיל 18 אני זוכר שממש הייתה לי את ההתלבטות בין ללכת לכיוון של פיזיקה או מוזיקה. הייתי במגמת פיזיקה בתיכון ולא הייתה אצלנו מגמת מוזיקה. אני זוכר גם את החברים שאמרו לי שברור שכדאי ללכת לפיזיקה כי משם אוכל להתפרנס, והיו לי חששות ללכת לכיוון של מוזיקה. אני זוכר שישבתי עם עצמי איזה ערב אחרי שסיימתי תיכון, ולא שזה היה קריטי להחליט באותו הרגע, פשוט הרבה פעמים אני חושב קדימה מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול.וכשישבתי אז דמיינתי איפה אני נמצא בגיל 30, אם אני באמת רואה את עצמי במעבדה יושב על פרויקט במשך כמה שנים, וזה הרגיש לי משהו מאוד אפור.

אז חשבתי או שאני הולך לעשות את זה, או שאני הולך לעשות מוזיקה, ליצור, לעשות שיתופי פעולה, לטייל בעולם תוך כדי. פתאום קלטתי שהמקצוע שלי גם יכול לסדר לי פתאום לטוס לשבועיים בארה״ב לנגן בקונצרטים, פתאום לטוס לדרום אפריקה ולהכיר תרבויות ואנשים דרך האומנות והמוזיקה. ולהכיר אנשים זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם. אז בסוף החלטתי ללכת עם הלב, שזה לעשות אומנות, עם המון פחד של מה יהיה בעתיד וכמה המקצוע הזה הוא הפכפך, וראינו את זה בקורונה. אבל הנה זה בסוף איכשהו השתלם. אני לא חשבתי בחיים שאלך לתכנית ריאליטי, וזו הקורונה שגרמה לי להבין שגם אם כולם סביבי יכולים להיות נגד זה, בא לי לחוות. המציאות לא כל כך האירה פנים וזה היה נראה שכאילו עוד שנה כזאת הולכת להיות בלי הופעות ובלי כלום. הדבר היחידי שאפשר לפגוש קהל ולפגוש אנשים קצת זה בטלוויזיה, אז אמרתי שאלך לנסות״.

 אז משם הגיעה ההחלטה ללכת לתכנית ריאליטי?

״הלכתי עם חבר באיזה מוצאי שבת, עשינו הליכה כזו של להוריד את האוכל של כל השבת, ואז שיתפתי אותו בזה שאין הופעות ושקפץ לי בפייסבוק מודעה של הרשמה לכוכב הבא. ואז הוא אמר לי ׳מזתומרת, ברור שאתה נרשם עכשיו׳, והוא עזר לי להחליט ללכת על זה. נרשמנו תוך כדי ההליכה. הם פנו אליי ואמרו לי שזה ממש האודישנים האחרונים ושהגעתי ממש ברגע האחרון״.

אתה מרגיש שריאליטי זה סוג של קיצור דרך?

״אני חושב והיום אני מבין שבסוף, אפשר לומר שחצי מהמוזיקאים או רבע מהזמרים בארץ עברו בתכניות ריאליטי כלשהן. אני רואה את זה כעוד איזושהי אבן דרך, אבל ממש לא קיצור דרך. יש גם אנשים שזכו במקומות הראשונים ולא שומעים עליהם היום, כי הם פשוט לא ממשיכים לעשות ולא מתמידים. הדרך בסוף בעיניי היא פשוט לעשות ולהתמיד ולא להתייאש, פשוט להסתכל לטווח הארוך. בעיניי ההשראה לדבר כזה הוא למשל אלון עדר, שזה מדהים, הבנאדם עשה כל כך הרבה אלבומים וצבר כל הזמן יותר ויותר קהל, עד שהיום הוא נהיה באיזושהי צורה מיינסטרים, גם אם הוא לא רוצה להיקרא ככה. אז אני יותר מתחבר לדרך הזו. לא כל מי שמגיע לריאליטי הופך להיות עומר אדם ועדן בן זקן, הוא הופך להיות מי שהוא פשוט עם המון חשיפה, אבל אם הוא לא ימשיך את הדרך ויתן לקהל מהלב שלו ומהיצירה והתוכן שלו, אז זה לא יחזיק״.

הדרך שלך בתכנית הסתיימה, מה הדבר שאתה לוקח איתך משם להמשך?

״אני לוקח איתי את החוויה המפתיעה, האינטנסיבית והמיוחדת הזאת שכוללת המון מוסיקאיות ומוסיקאים מוכשרים, את כל ההפקה של הכוכב. צוות של אנשים חכמים וחמים, מקצועיים ויצירתיים. בנוסף, לוקח איתי את האומץ לעשות דברים שלא תמיד העזתי או חשבתי שנכון לי לעשות. לאמץ את היכולת לקפוץ למים, לחוויות מפתיעות, לא מוכרות שפתאום מסקרנות אותך״.

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

A post shared by Orian Shukrun ?? אוריין שוקרון (@orianshukrun

אתה במקור שלך פסנתרן ומנצח ולא זמר. מתי התחלת בעצם ממש לשיר?

״כשהייתי קטן אני שרתי בצעירי מעלות, ואפילו זכיתי במקום הראשון בתחרות שהייתה כששרתי את ׳פני מלאך׳. זה קטע ששכחתי מזה לגמרי, כי הייתי במקביל פסנתרן, זה היה מהצד כזה. הרגשתי אז באותה תקופה שלשיר זה פחות מקום של גאווה, ושללהיות פסנתרן יש יותר יוקרה, ככה הרגשתי. אז יכול להיות שזה היה קצת מודחק או שכחתי מזה. ואז הפסקתי לשיר, לא שרתי עד שהגעתי לתואר שני וכשטסתי ללמוד בבודפשט באקדמיה, אז כתבתי את האלבום שלי, ופתאום התחלתי לכתוב שירים ולשיר אותם. הדבר הזה קרה לפני שנתיים אז זה די חדש, ולפני שנה הוצאתי שיר ראשון שאני שר- 'מחכה לך'. התאהבתי בזה כי זה מקום שאתה יכול לבטא את עצמך עוד יותר חשוף. גם הקול שלך, גם הכתיבה שלך, אתה פשוט נמצא שם, והרגשתי שאני מוכן להיות חשוף עכשיו״.

ולסיום- אם חושבים הכי רחוק, מה השאיפה הכי גדולה שלך בעולם המוזיקה?

״אני חושב שאני רוצה לראות את עצמי נגיד עוד 20 שנה עם כמה אלבומים ביד, עם סבבי הופעות בכל העולם, עם כמה מחזות זמר, אני רוצה לכתוב אופרה. בעולם היצירה בגדול, מוזיקאי רב תחומי הייתי אומר״.