כתבה פרסומית

דניאל דרניצ'רו - "דרני", קצין בשירות קבע בדרגת סגן, משתחרר לטובת עבודה על EP בשם "הלוואי". במהלך העבודה על ה-EP דניאל גוייס למילואים מה-7 באוקטובר למלחמה - וגם זה לא עצר אותו להמשיך לעבוד בכל הכוח. עם מוזיקה שהיא גם עכשווית, קלילה, קליטה – וגם עמוקה, ישירה ומלאת תודעה – דניאל בא לשבור מוסכמות ומגיע לראיון כנה מלב שמדבר על הרצון לכבוש את קהל ישראלי  .

1. מה הסיפור שמאחורי השיר החדש? מה השראה לכתיבה שלו?

"אז בגדול 'לא חוזר' הוא שיר חמישי מתוך האי.פי השני שלי 'הלוואי'. האי.פי בנוי כיצירה קונספטואלית גדולה שמאגדת בתוכה 7 יצירות מוסיקליות ו-5 סקיטים. לכל יצירה וסקיט משמעות רבה שתורמת למסר הכללי של כל האיפי וכך גם בחירת המיקום, הסדר ומספור היצירות ורובו נוצר במקביל לקורס תאוריה מוסיקלית שעשיתי ובהשראתו. ההשראה לטקסט עצמו באה לי במילואים וזה פוגש אותי בעיקר בבחירה שלי בעצמי אל מול הבחירות ש'החברה' מצפה ממני לבחור. אני לא אפרט יותר מדי אבל ברור שזה קשור גם למערכת היחסים שלי עם הצבא.

2. איך נולד הרעיון למילים וללחן של השיר?

"בגדול, לא תמיד כשאני יושב לכתוב זה מתוך פרץ השראה שתופס אותי כלומר, זה גם קורה וכשזה קורה זה בהחלט מדהים, אבל אני מאמין שעל מנת לתפוס פרץ השראה טוב כמו שצריך, חשוב ללמוד לכתוב או ליצור גם כשאין השראה. קודם כל, זה כלי שמייצר דברים נפלאים בפני עצמו בלי קשר, גם אם לא מכל לילה או סשן של כתיבה יוצא לי שיר מטורף.
ודבר שני, משום שכשאתה שולט בכלי הזה, אתה בעצם נמצא במקום שבו כשההשראה מכה בך, אתה יכול לתעל דרכו את מה שאתה מחליט לספר בצורה קצת יותר מדויקת ולא לבזבז סתם פרץ השראה טוב. בכל אופן, במקרה של 'לא חוזר'. אני קצין במילואים הראשונים שלי בחיי, ללא תפקיד מוגדר כי הרגע השתחררתי, מסתפח לחטיבת הנחל הצפונית בחודשי הלחימה הראשונים מיד אחרי הטרגדיה בשביעי באוקטובר. מפה לשם, כבר בימים הראשונים למלחמה, אני מקבל תפקיד חדש שלא שייך בכלל להכשרה שלי. מפוצץ במוטיבציה ותוך כדי תנועה, אני לומד את התפקיד מ-0 ומשתלט יחסית מהר על הפער.

עובר לו הזמן והמלחמה עדיין בעיצומה. ליתר דיוק, היינו בדיוק בחצי השני של הפעימה הראשונה.. אז עוד לא היה ברור כלכך שנותרו רק עוד חודשיים לפעימה הזו, וההחלטות בנושא השתנו כל כמה ימים בהתאם למצב. בשלב הזה כבר תפסנו קו קדמי בלבנון. פעם אחרונה שהייתי בלבנון הייתה בקבע שלי, כשתפסתי קו תוך כדי פיקוד על מחלקה ותיקה של לוחמים ברובאית והזכרונות משם, לא זוהרים נקרא לזה ככה - בכללי זו נק' מפנה מהמשמעותיות בשירות שלי בפרט ובחיי ככלל, אבל לא ארחיב כרגע.

כמו הרבה כמוני, תחת מתח רב של שגרה מבצעית ושינה לא מבוקרת, סטירות רציניות של פרופורציה, אחרי שאתה שומע על חברים וקרובים שנופלים, ובשילוב טיפול תרופתי של "ריקוטאן" שלקחתי באותה תקופה (בדיעבד הבנתי שאחת מתופעות הלואי של התרופה היא דיכאון), ניסיתי למצוא משמעות בתוך כל סערת הרגשות שחוויתי. באותה העת הייתי בשלבי מיקס מאסטר לאיפי הראשון בכלל וממש לא ציפיתי להתחיל לעבוד כלכך מהר על עוד אי.פי, לא חשבתי שיהיה בכלל עוד אי.פי. 

היה לי מאוד קשה לכתוב דברים חדשים, גם כשממש רציתי והכרחתי את עצמי, והאמת שעם כמה שניסיתי לשפר ולרומם אותו, כמו לאכול יותר בריא (עד כמה שאפשר במלחמה) להתאמן עד כמה שאפשר ובכללי לשמור על איזון, המצב הנפשי שלי בכל זאת רק הלך ודעך. חיפשתי לברוח, כשאפשר גם להתנתק לגמרי ובשלב מסויים הצלחתי למצוא מעין מפלט בנגינה על גיטרה זרוקה שמצאתי במקום ששהינו בו. ערב אחד, התיישבתי כהרגלי באיזור שאהבתי ללכת אליו כדי להתנתק והפזמון פשוט החל לצאת ממני.

התיישבתי מול הפתקים ופשוט שפכתי מה שיושב עליי, משם נגררתי לכתיבה אסוציאטיבית שהיוותה פורקן רציני וכבר באותו לילה נגררתי לסשן כתיבה של כמה שעות כמו שאני נוהג לעשות כשמכה בי ההשראה. בין לבין היו כמה הפוגות.. בכל זאת שגרה מבצעית. אבל אחרי הלילה הזה, אם אני זוכר נכון כבר באותו הלילה, השיר כבר היה בנוי ברובו המוחלט".

יש בשיר מסר מסוים שאתה מנסה להעביר לקהל?

"כמו שאמרתי, האי.פי עצמו נבנה בהשראת קורס תאוריה מוסיקלית שעשיתי במקביל, די מהר אחרי השחרור מהפעימה הראשונה במילואים. השתדלתי ליישם בו את החומר הלכה למעשה דרך המסרים ומבנה היצירה תוך מתן התחשבות ותשומת לב לסיפור האישי שלי.

על האי.פי אפרט עוד בהמשך, אבל נחזור רגע ל'לא חוזר' ספציפית:
אז הספרה 5 (שיר מס' 5) משמשת כמוטיב בכל מני אופנים, אלה העיקריים שביניהם:

• בדומה לסולם הפנטטוני ובו 5 דרגות "לא חוזר" הוא שיר מאוד מגניב, פשוט ונשמע טוב כמעט בכל הקשר.

הפנטטוני הוא סולם שמייצר פשטות, יופי וזרימה, ולכן: קל "לצוף" עליו בלי לטעות, הוא מתאים קצת יותר לכולם והוא קליט ואינטואיטיבי.

• בדומה לדרגה החמישית בסולם מינור או מז'ור קלאסיים, תפקידו המרכזי של "לא חוזר" הוא ליצור מתח שמוביל חזרה לטוניקה (הדרגה הראשונה),כלומר להוביל לשיר "הלוואי" שפותח את האיפי. השיר הלוואי הוא שיר תפילה שפותח ומוביל את כל אופי היצירה השלמה, האיפי. 

כל היצירות שאחרי "הלוואי" נמשכות אליו ומתכתבות איתו בקשר ישיר.

• החמישית נחשבת כדרגה יציבה וברורה ו"לא חוזר" במקרה הזה, בא לייצב אותנו רגשית אחרי כל מה ששמענו עד כה.. (3 – "מבחירה" שיר רגשי, עוצמתי ומטלטל ו4 – "צודקת" כשובר שגרה וקליל שמרים מעולה ל5 המייצב) ולפני מה שאנחנו עוד עומדים לשמוע.. (6 – "פרפרים" ו7 – באמונה שלמה").

לצד כל התאוריה הזו ישנו גם המסר של השיר עצמו אשר אותו ניתן להבין דרך המילים והמוסיקה עצמם. אני לא חושב שאני צריך לפרש יותר מדי את האמנות שלי משום שמהרגע שהיא רואה אור היא זוכה למשמעויות רבות נוספות של מי שנחשף אליה. אני מאמין שאמנות טובה, בין היתר, מקדמת רעיונות ושופכת אור על סיטואציות מסויימות שהאמן בוחר לשים בפרונט, היא מניעה אדם לחשוב, להרהר ולהטיל ספק בדברים מסויימים ולכן, כל אחד צריך לקחת אותה למקום שבו היא תופסת אותו ולהבין מה הוא לומד ולוקח משם. אני חושב שבכל השירים שלי ניתן לחזור אחורה ועם כל שמיעה להפיק רגשות, תחושות ותובנות חדשות וזה מאוד תלוי בתקופה שהמאזין שנחשף ליצירה נמצא בה.

אבל אם בכל זאת לסכם במשפט: מדובר בשיר שמזכיר שהמסע האמנותי ובכלל מסע החיים הוא מסע נפשי. זה שיר של חשבון נפש, של ניסיון לפענח את הכאוס, של הבנה שהדרך האותנטית – גם אם מלאה קוצים – היא היחידה ששווה ללכת בה. אין דבר כזה מושלם, אנחנו יכולים לשאוף לשלמות אבל עלינו לקבל גם את הטעויות וללמוד מהן על מנת להתקדם בשלבים במשחק הזה שנקרא החיים. "לא חוזר" זה שיר שקורא לאנשים להיות קשובים ללב ולבטן ולא לפחד לקבל החלטות קשות כשהן מגיעות ממקום אותנטי של אמת.

עם מי עבדת על ההפקה המוזיקלית ואיך הייתה העבודה?

"על השיר עצמו עבדתי עם אופק שמעון. אחד האנשים שאני הכי שמח בעולם שיצא להכיר ולפני כל הכשרון המוסיקלי המטורף שלו מדובר בבן אדם נדיר שכל תכליתו היא אהבה וטוב.
הכרנו במכללה ורצינו לעבוד יחד כבר תקופה ארוכה לפני כן, אבל אז עוד הייתי עסוק באיפי הראשון שכבר היה בשלבי עבודה מתקדמים. זכרתי את הקליק שהיה לנו (וכמי שמשתדל לקיים הבטחות), כשחזרתי לעבוד על המוסיקה שלי (שוב, עוד לפני שהבנתי שיש פה עוד אי.פי...) אופק היה הצלצול הראשון שלי ו"לא חוזר" היה הפרוייקט הראשון שלנו יחד.

תקשיב, הספקתי לעבוד עם המון מפיקים ולהכיר המון אמנים בתקופה האחרונה, אני לא סתם אומר שאת החיבור שיש לי עם אופק בעבודה שלנו יחד, אני לא חושב שאני מסוגל לתאר במילים. זה כמו חיבור משמים.

בדיעבד זה מצחיק כי אם אני חוזר ל"טועה מתקן" שזה השיר האחרון ב"זה רק האי.פי", האי.פי הראשון שלי, בתחילת הבית השני, אני אומר.. "משתדל להיות פעיל אני שומר על הדופק, כשהחיים הם מרתון אז לא רואים את האופק".. חחח מבלי לשים לב זימנתי אותו עוד אז וכמעט שהתפספסנו בשל המרתון והמרדף האינסופי הזה של החיים ובאמת מהרגע שאופק נכנס לתמונה פתאום היה לי אופק.

בקיצור, מפה לשם המשכנו לעבוד על עוד שתי יצירות נוספות יחד, אופק הפיק גם את "הלוואי" ו"פרפרים" שנמצאות גם הן באיפי החדש. על שאר היצירות עבדתי עם מפיקים מדהימים נוספים וכשסיימנו לעבוד על העיבודים של כל היצירות, העברנו את כל הערוצים לדן אביבי, שהפיק את "באמונה שלמה", ויחד עם יולי רשף, שהפיק את "צודקת", הקדשנו ארבעתנו כמה ימים ממוקדים לסגירה סופית של כל העיבודים והיצירה השלמה לפני ששלחנו אותה למיקס מאסטר אצל ג'ורדן שולץ שדאג להרים לנו את כל הפרוייקט הזה לשמיים מבחינת סאונד.

4. איך נולד הרעיון לקליפ?

5. "כמעט בכל דבר שאני ניגש אליו ובדגש על אמנות, דבר ראשון אני חייב לנסות בעצמי, לא מתוך מקום גאוותני אלא מתוך מקום סקרן שסומך על עצמי ואומר – אם כבר התעניינת אז כנראה שיש שם שיעור או חוויה מעניינת עבורך, ובמקרה הכי גרוע, אתה לומד ומרחיב את ארגז הכלים. כך שאין בי פחד ממה יהיה התוצר וממה שאנשים חושבים כשאני מקבל החלטות לעשות משהו חדש ולא צפוי כמו להפיק קליפ תוך שבוע וחצי כשלא הפקתי קליפ מעולם. איכשהו בכל פעם מחדש זה מוכיח את עצמו כבחירה נכונה לטובה. בגדול את הקליפ הראשון שלי "צודקת" הפקתי בעצמי בלחץ היסטרי של זמנים כי רועי רשף, אחי ובכלל שותפי לחיים ולשיר ספציפית, היה צריך לטוס למשהו כמו חודשיים.

איכשהו כנגד כל הסיכויים ולמרות הבלגן וחוסר הנסיון, ומעבר לתוצר באמת לא רע, הצלחנו לבצע תהליך ממוקד ומרשים של פרה פרודקשן והוצאתו לפועל. הבנו בעצם שיש לנו פה צוות לעניין שעם עוד קצת עבודה, זמן כמו שצריך לתכנון מקדים ופיתוח אורגניות משותפת יכול לעבוד כצוות ויז'ואל מטורף לכל דבר ועניין (מדובר בפרילנסרים שרובם כבר ממש עובדים במקצוע שלהם בתחום, אני פשוט איגדתי אותנו לצוות). התחלנו בקליפים של דרני ותוך כדי כבר עבדנו גם עם אמנים נוספים.

בכל אופן, הרעיון המקורי לקליפ של "לא חוזר" היה שונה בתכלית ובהתחלה חשבתי שאני הולך להפיק גם אותו בעצמי. אממה, הבעיה המרכזית שעלתה לי עוד "בצודקת" הייתה שקשה מאוד לשלב בין שני התפקידים. להיות גם האמן המרכזי וגם המפיק בפועל של אותו פרוייקט יכול להיות מאוד מורכב מאחר ומדובר ביחס שונה ליצירה תחת כל כובע ובמיוחד כשמדובר באמנות האישית שלי שמערבת לי גם את הרגש בכל החלטה.. בקיצור, החלטתי שאני "לא חוזר שוב על אותה טעות.." 

הבנתי שאני זקוק לעזרה חיצונית, מקצועית וניטרלית, ובעצם שעליי לקחת את תפקיד האמן על מלא ולסדר שמישהו מקביל שאני סומך עליו ידאג שזה יצא לפועל כמו שצריך ויראה מליון דולר. ואז ירין, הסוכן שלי, הפגיש אותי עם מתנאל גוטליב. לא ידעתי כלכך לקראת מה אני הולך, לא הכרתי אותו לפני וכל מה שידעתי עליו זה מסיפורים של ירין אבל ירין המליץ לי אז זרמתי והאמת, שמהרגע הזה הכל הסטוריה.

כבר בפגישה הראשונה עם מתנאל הבנתי שמדובר בכריש שיודע מה הוא עושה. באתי בראש פתוח ומתנאל בא עם המון רעיונות מקוריים לשנות לי את התסריט מקצה לקצה אבל משהו בי קרא לזרום עם הסיטואציה, בכל זאת, "הסוד טמון באנשים, פשוט צריך להיות קשוב.."

כמה ימים אחרי הפגישה מתנאל הביא את הרעיון הגאוני של המשאית הנוסעת ובכללי כפרה עליו, באמת שהוא דאג לכל הקליפ ורמתו מא' ועד ת', הוא התמסר לפרוייקט והתייחס אליו ברצינות יתרה. הוא כתב, הפיק, ביים, וערך את הקליפ ובו זמנית כיבד אותי ודאג להיות קשוב ולתת לי מקום לבוא לידי ביטוי – גם כשלא הסכמנו בדרכי פעולה מסויימות. וואלה לא יכולתי לבקש מישהו טוב יותר ממנו לפרוייקט הזה. כך, בשיתוף פעולה של הצוותים שלנו, יחד, הוצאנו לפועל את הקליפ האדיר הזה. זה היה יום של המון כוכבים במקום אחד ובאמת מעבר לתוצר שאני מבסוט עליו, החוויה סביב כל הפרוייקט הזה וביום צילום עצמו, הייתה שווה את כל מה שזה כרך בדרך.

7. יש סצנה מסוימת בקליפ שאתה הכי מתחבר אליה?
   "קודם כל, השוט שלי עם המצית, אני מת עליו! חחח זה דבר ראשון. וכמובן שאני אוהב את כל הקליפ. אבל אם בכל זאת לבחור אז אחת הסצנות שאני הכי אוהב זה המעבר בבית השני לחלק האפל לקראת פזמון שני. אני עומד לבד במשאית ריקה לגמריי, הכל תוך כדי נסיעה כמובן, ברקע תאורת פליקרים ושוט שלי רץ אחרי המשאית. כל המעבר הזה יחד עם הפזמון השני מצליחים להמחיש ויזואלית בצורה מאוד יפה לדעתי את מה שאני אומר שם.

8. איך אתה מרגיש עם השחרור של השיר הזה לעומת יצירות קודמות?

באופן כללי כשאני עובד על שיר או יצירה חדשים, אני משקיע וחורש אותם כלכך הרבה פעמים שכשאני כבר משחרר אותם, אישית, אני זקוק לזמן לפני שחוזר לשמוע אותם שוב. אני מאוד אוהב את כל היצירות שלי וחושב שהן משקפות את ה-100% שהיה לי לתת באותה התקופה ועם זאת יודע לומר שלא מימשתי עוד חצי מהפוטנציאל שלי באמת. כמו שהאי.פי השני היה קפיצת מדרגה מהראשון, אתה יכול להיות בטוח שהאלבום הולך להיות קפיצה משמעותית גם הוא. "לא חוזר" ספציפית עבר טרנספורמציה של שלושה עיבודים שונים (הכל עם אופק) כדי להגיע לתוצר הסופי הזה ומה שהכי יפה זה שבסוף בחרנו ללכת דוקא על הגרסא הכי "פשוטה" (less is more). אני נזהר לומר, אבל אני חושב שזה אחד השירים היותר מדויקים שלי כרגע. לא היחיד, אבל אין ספק שהוא מהמובילים!". 

9. איך אתה רואה את המקום שלך היום בסצנת ההיפ הופ הישראלית?

"אני עדיין שחקן יחסית חדש בסצנה, כן אני כותב מעל עשור אבל תכל'ס? יש לי כולה שנתיים על הכביש. אני מבין שבשביל לבנות משהו אמיתי, חזק ויציב, צריך לעבור דרך אמיתית (ולא רק סינגל שמתפוצץ) והאמת שזו גם הסיבה שאני לא ממהר לשווק בכל מחיר, אני סבור ובטוח זה רק עניין של זמן עד שיותר אנשים יכירו אותי ויצטרפו למסע שלי והאמת שאני סומך על הדרך שלי, ויותר מכך, אני סומך על אלוהים שיודע להביא לי בדיוק מה שמגיע לי בזמן הנכון.

אני מרגיש שהדרך הזו שאני סולל לעצמי מעצבת ומחשלת אותי ובהחלט מכינה אותי היטב לקראת כל האחריות הזו שנקראת "הצלחה" בעיניי אחרים... היום אני ניגש לזה ממקום בוגר ושלם יותר, אני לא מסונוור מהתהילה, להפך, והאמת שאני מקווה שגם כשאהיה ממש מוכר אוכל להגיד את זה. עם זאת, אני כן שואף להגיע לאזני כל מי שצריך לשמוע אותי משום שזו הסיבה שאני עושה את זה בכלל. האמנות שלי קודם כל מרפאת אותי, ובתקווה שבהמשך תרפא גם אחרים".

10. יש ראפרים שאתה שואב מהם השראה או היית רוצה לשתף איתם פעולה?

"יש המון אנשים מוכשרים מאוד בארץ והאמת שזה בא לי בתקופות. כל כמה זמן אני נתפס על מישהו וחורש שירים ספציפיים שלו. זה קצת נדוש לומר אבל וואלה גדלתי על רביד וטונה ואני חושב שהם פתחו דלת אדירה לכל הז'אנר הזה אבל במקביל אליהם יש כמה חבר'ה נוספים מאוד חזקים במשחק שאני שואב מהם המון השראה, בטח לא אמנה את כולם עכשיו אבל סתם דוגמא: ניסמן, ליעם חכמון, דודא, שרק, וייב איש, הסוויסות, לא יודע אם עטר מיינר מחשיב עצמו כראפר אבל גם הוא מוסיקאי גאון! הרשימה עוד ארוכה וזה רק אמנים בארץ.
לגבי שיתופי פעולה, אני עם ראש פתוח למה שיבוא, מעדיף לדבר על דברים אחרי שהם קורים. 

11. מה השלב הבא שלך – אלבום, הופעות, אולי שיתוף פעולה מעניין?

"תראה אני אחרי שני אי.פיז בפחות משנתיים, אני כן צריך קצת אויר ודוגרי אין לי גם לאן למהר כל כך. כמו שכבר ציינתי, יהיה עוד אלבום מתישהו אבל מעבר לזה אני מעדיף לשמור על זכות השתיקה שלי בינתיים".