שירה מרגלית (31) הופיעה מול בני המשפחה בתור ילדה קטנה כשעמדה על השולחן בערב חג, והרגע הקטן הזה היה הפרק הראשון בסיפור שלה עם עולם המוזיקה. מרגלית פרצה לתודעה דרך העונה הראשונה של תוכנית הריאליטי "פרויקט הלהקה" ששודרה ב"ערוץ הילדים", ואחריה התחילה לאט לאט למלא את הרזומה שלה במגוון שירים כמו: "היי ניב", "מגיע לי יותר", "אחותי כבר לא סובלת אותך" שהפך ללהיט גדול והתפוצץ גם בטיקטוק. לפני כשבועיים שחררה את הסינגל החדש "אאוץ'". בין יציאת השיר לבין הכנות לחתונה עם ים רפאלי בתחילת החודש הבא, מרגלית עוצרת אצלנו לראיון מיוחד. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• אייל לוי: "אתה מוריד מעצמך אבן ענקית וכבר לא מרגיש לבד"
• עילאי אלמקייס: "רוצה לשפוט בתכנית ריאליטי מוזיקלית"
• נונו: "זה היה כמו לעבוד על ילד שנה וחצי ואז פשוט גנזתי אותו"

"כשהייתי ילדה אמא שלי הייתה מבקשת ממני לשיר", מספרת מרגלית על תחילת ההתאהבות שלה עם עולם המוזיקה. "הייתי נהנית מזה ורואה מה זה גורם למשל למשפחה שלי בלב כשנעמדתי על השולחן בערב חג והופעתי מולם, כשעוד לא הייתה לי הבנה כזו גדולה במוזיקה בתור ילדה. אני זוכרת איך אמא שלי, יפה, זכרונה לברכה, הייתה מאושרת מזה ואמרתי לעצמי: 'וואו, אני כל כך נהנית ורואה שזה עושה לאנשים חיוך על הפנים!'".

-שחררת לאחרונה שיר חדש בשם "אאוץ'". מה הסיפור מאחוריו?

"על החיים בגדול... בשיר הזה אני מדברת, או יותר נכון קצת מתלוננת, חצי בציניות וחצי ברצינות, על זה שהבנק מתקשר, על זה שיש להיט אבל אין כסף לחיות, ועל איך שאנשים מגיבים לי תגובות רעות ואני צריכה להגיב לתגובות אחד אחד בגלל שהביטחון שלי מתרסק. אני בעצם מדברת על כל התחושות של להיות בן אדם, להיות מתוסכל מהחלומות שלך, מהרצונות שלך, מההשלכות לדברים שאתה בוחר בהם, ובפזמון אני פשוט אומרת 'יאללה, תן לי ליפול', כלומר אני מעדיפה ליפול ולהרגיש משהו, מאשר לא להרגיש וכל הזמן לחשוב על ההשלכות של הרצונות שלי. בא לי פשוט להתפרק, להיות ילדה, לעשות דברים בלי לחשוב על מה יהיה, ואני חושבת שכולנו מרגישים ככה לפעמים". 

-מתי נראה ממך אלבום חדש? 

"סבלנות!", משיבה מרגלית. "רק לפני שנה הוצאתי אלבום, אז אני חושבת שייקח עוד טיפה זמן. מה שכן, יש מלא שירים חדשים שלאט לאט מתחילים להתגבש לאלבום, אבל אני לא יודעת לומר תשובה חד משמעית על  מתי זה יקרה, אז תצטרכו לחכות!".

-אחד מהשירים הראשונים שלך היה לזכר אמך, והשנה גם שחררת שיר לכבוד אבא שלך, רוני. כמה המשפחה משפיעה על הכתיבה?

"האמת שפעם לא ידעתי את זה, אבל הסתבר לי שהמשפחה משפיעה כאן מאוד. בכל זאת יש שיר גם על אמא שלי, שיר על אבא שלי, על אחותי... אני חושבת שהמוזיקה היא פשוט המראה שלי. המשפחה היא חלק ענק בחיים שלי, ואני לא יכולה להעביר יום בלי לדבר איתם ולא יכולה להעביר שבוע בלי לראות אותם. מעבר לזה שאנחנו משפחה, כולם החברים הכי טובים שלי. שתי האחיות הגדולות שלי הן החברות הכי טובות שהיו לי בחיים, ההורים תמיד היו המקום לרוץ אליו לספר כל דבר, ותמיד הרגשתי בנוח לספר להם הכל, גם על דברים טובים וגם על דברים רעים. המשפחה שלי גם תמיד ידעה לבקר אותי כשצריך, ולא רק להגיד 'את מושלמת ועושה הכל מושלם', ככה שעם המשפחה שלי אני מרגישה שלמה לספר הכל בלי לחסוך". 

-אמא שלך נכחה בתחילת הדרך שלך על המסך. יש איזו תחושת החמצה שהיא לא כאן לראות את ההצלחה שלך?

"אם יש מישהי שהייתה מאושר מזה עד השמיים - זו אמא שלי. היא הבן אדם שהכי האמין בי, הייתה באמונה שלמה שהמוזיקה זו השליחות שלי, שזה הייעוד שלי, ובכל פעם שהייתה שומעת אותי שרה היא הייתה אומרת 'בואי נוציא לך אלבום!' ושואלת 'כמה עולה להוציא אלבום?'. תחושת ההחמצה היא ענקית וקשה, אבל אני מקווה שאיפשהו אמא כן רואה, רוצה להאמין שהיא רואה הכל ובטוחה שיש לה גם חלק בזה". 

-מה היא חשבה על ההתחלה שלך בתחום?

"אמא שלי נורא רצתה שאתעסק במוזיקה, ואני חושבת שלא הייתה מבחינתה אופציה אחרת. אמא גם הובילה אותי לזה כל החיים והיא לא הייתה פושרית, כי הרצון לעשות מוזיקה תמיד היה בי, אבל היא תמיד עודדה את זה מכיוון שהיא ראתה כמה אני מאושרת, וגם היא הייתה מאושרת מזה. מה שכן, היו לאמא ולי שיחות על 'האם מוזיקה זו פרנסה?', 'האם זו עבודה?', 'האם יש בזה עתיד?', ו'האם אני יכולה להיות אמא, להקים משפחה ולעשות את זה במקביל?'. 

בהתחלה נורא כעסתי על השיחות האלה, אבל היום אני מבינה שהן חשובות משום שהן הכניסו אותי לקו מחשבה שהוא נכון בתור מוזיקאית, שהמוזיקה הפכה למקצוע שבו אני עם יד על הדופק, חושבת על הכסף, על העתיד, וזה חשוב ללכת אחרי החלומות שלך ולא לאבד את עצמך. אני חושבת שמצאתי איזון בחיים שלי בהתעסקות עם המוזיקה, והרבה בזכות השיחות עם אמא". 

 

 

כמה מזכירים לך היום את "פרויקט הלהקה"?

"כל יום ואני מאושרת מזה, אבל פעם הייתי מתעצבנת מזה".

-למה?

"כי אמרתי: 'די אני זמרת!' בנוסף לזה שתמיד היו אומרים לי 'יואו זו את מהאינסטגרם' ושהגדירו אותי בכתבות ככוכבת רשת אמרו גם 'יואו זו את מפרויקט הלהקה' וזה הפריע לי, כי הרגשתי שכאילו קראו לי בשמות כמו ילדה קטנה, אבל היום 'פרויקט הלהקה' זו גאווה בשבילי. אחרי הכל שם הייתה תחילת הדרך שלי, וכשהורדתי טיקטוק הבנתי כמה 'פרויקט הלהקה' אייקוני כי הוא הופיע שם, ואנשים גם כתבו 'רק מי שאיכותי זוכר'". 

-את זוכרת את זה לטובה?

"רק לטובה! אני בטוחה שכשהולכים לריאליטי כמו 'האח הגדול' זה הרבה יותר קשוח, אבל המטרה כאן לא הייתה לשגע ולקחת אותנו לקצה, אלא שזו הייתה תוכנית דוקו ב'ערוץ הילדים' שעסקה במוזיקה. אני גם חושבת שהמשפחה, המקום שבאתי ממנו והסנטר שלי, עזרו לי לא לאבד את זה בגלל התוכנית, אז יש לי ממנה רק חוויות טובות". 

-סיפרת באחד הפודקאסטים שהתראיינת אליהם על הזוגיות האלימה/רעילה שהייתה לך עם יוצא התוכנית, ישראל מרמרוש. כמה היה קשה לחשוף את זה?

"זו באמת הייתה החוויה היחידה הלא נעימה שקשורה לתוכנית. אתה רואה לפי הזמן שלקח לי לחשוף ולפתוח את הנושא הזה... אין לי בעיה עם הטייטל שיווצר בעקבות הסיפור הזה, אבל הייתה לי בעיה אם זה היה אחד מהטייטלים הראשונים". 

-תסבירי.

"פחדתי אז לספר ושכולם יגידו 'אוי, זו ההיא עם הסיפור' ולא רציתי שזה מה שיהיה. דבר שני, אני חושבת שהייתי צריכה להגיע לאיזשהו ריפוי עם עצמי, כדי שאוכל להגיע למקום שבו אפשר להסתכל על התמונה הגדולה, ובסופו של דבר היה לי חשוב להעביר את זה הלאה, זה מעשה אחראי מבחינתי". 

-ישראל ניסה לפנות אלייך אחרי הריאיון?

"האמת שלא", משיבה בכנות. "באופן כללי, לא דיברנו מהיום מאז שנפרדנו". 

-יש ציפייה שיתנצל?

"היום כבר לא".

-למה?

"כי אז לא הבנתי שמדובר בנרקסיסט, אבל עכשיו כשאני מבינה את זה אני לא מחכה ממנו לסליחה. כן ביקשתי סליחה מעצמי על המקום שאפשרתי לעצמי להיות בו, כי בסופו של דבר המקרה הזה רק כלי בכדי לתת לי איזושהי זווית ראייה על עצמי בעולם שלי. ככה אני מסתכלת על זה היום, ואם לא היה לי את החלק הזה כאן היה לי אותו במקום אחר, אבל אם הייתי בסיטואציה דומה כזו היום-לא הייתי נותנת לאנשים לדבר כמו שהיו מדברים אליי, ולא הייתי מרצה כמו שניסיתי לרצות רק בכדי לקבל קצת אהבה. 

מצד שני, אני כן חושבת שריצוי הוא דבר חשוב בזוגיות, במובן שאני רוצה לעשות טוב למשל לבעלי לעתיד, ים' ואני עושה את זה גם בסופו של דבר בשביל למלא את עצמי, אז כל עוד זה הדדי-אין שום דבר רע בריצוי. גם כשהלכתי ללמוד חינוך מוזיקלי ב'רימון' כמו שאבא שלי רצה - אז זה היה מרצון לרצות את אבא שלי, כי בכל זאת הוא נותן לי הרבה, מאפשר לי הרבה והשקיע הרבה בתחילת הדרך שלי במוזיקה. היה לי חשוב להגיד לאבא: 'חשוב לי ממך, חשוב לי מהרצונות שלך, וחשוב לי מהציפייה שלך כלפיי בתור הבת שלך. בשורה התחתונה, אני מרצה בן אדם שאוהב אותי, ובעקיפין עושה טוב גם לעצמי". 

-קיבלת תגובות או פניות מבנות שהחשיפה שלך עזרה להן לסיים קשר?

"קיבלתי הודעות מהמוני בנות שכתבו לי שממש נתתי להן כוח לסיים קשר לא טוב, וגם מנשים שהיה להן אינטרקציות עם ישראל וחוו את אותו הדבר, מה שהייתה לי הפתעה אבל גם לא הפתעה. אני לא חושבת שבאמת גרמתי לאותן הבנות להיפרד מבני הזוג שלהן, אבל אולי הייתי הבעיטה האחרונה והחזקה שלהן בקיר, וזה בשבילי עולם ומלואו. אני זוכרת את עצמי מתנגחת עם המשפחה שלי, שאמרו 'מה קורה לך שירה?!, זה רעיל, זה לא טוב לך וגורם לך להתנהג לא כמו עצמך', אבל בסופו של דבר גם אצלי קרתה הבעיטה החזקה בקיר".

-במעבר חד, בעוד חודש תעמדי תחת החופה עם בעלך לעתיד, הזמר והיוצר ים רפאלי. מתי הבנתם שזה זה?

"אני חושבת שלא היה רגע כזה".

-כלומר?

"הכל בקשר שלנו היה כל כך טבעי, עד כדי כך שאני חושבת היה ברור שאנחנו הולכים להתחתן. התחלנו בקשר מזדמן, מפגשים פה ושם, אבל אחרי תקופה התחלנו לדבר על רגשות, לאט לאט התאהבנו והתחלנו להיות יותר אחד עם השנייה. מאז היה לנו קשה להיפרד אחד מהשנייה ליותר זמן, כי בהתחלה היינו נפגשים פעם בשבועיים. לאט לאט מצאתי את עצמי מתגעגעת לים, רוצה להתקשר רק אליו, רוצה להיות רק איתו והיה לי קשה כשהלך, אבל אחרי כמה זמן פשוט התחלנו להיות יותר ביחד, ויום אחד אמרנו אחד לשני שאנחנו רוצים להתחתן - עד שזה נהיה רציני".

 

 

-התארסתם אחרי חמש שנים של זוגיות, ובכל זאת - הופתעת מההצעה?

"לא, כי ידעתי שזה מוביל לשם, אני כבר לא צעירה יותר, אני בת 31 וידענו שאין לנו מה לחפש יותר, אז אנחנו יודעים שאנחנו רוצים לחיות יחד את שארית חיינו". 

-איך ההכנות?

"אני לחוצה מאוד, כי יש מלא דברים קטנים לחשוב עליהם, אם זה המקווה, הדרכת הכלה, הקישוט לאוטו, ההושבה של האורחים, ההגעות וזה כאב ראש, אבל כיף לסגור למשל אולם ודיג'יי".  

-והחתונה הרי של שני מוזיקאים - מי יופיע?

"יש לאנשים ציפייה מאיתנו שנופיע בחתונה בגלל שאנחנו זמרים, וגם אני הייתי שואלת את זה, אבל התשובה שהיא שאף אחד לא מופיע, אלא רק הדיג'יי. אני אומרת שיתנו לנו לשכוח מזה שאנחנו זמרים במקצוע שלנו, אנחנו רוצים ליהנות!".

 

 

-עד כמה זה מקשה או עוזר ששניכם מאותו התחום?

"טפו, חמסה, זה לא מקשה! כנראה שבטוח יש סטראגלים בזה שאנחנו מוזיקאים ואכיר אותם רק כשיהיו ילדים, אבל אני יודעת שאנחנו מספיק חזקים בכדי לעבור את הכל ובתור מוזיקאים, אנחנו מבינים את החשיבות של הדבר הזה בחיים של כל אחד מאיתנו. אני יודעת מה זה גורם לים להרגיש כשהוא יוצר שיר שאוהב, יודעת איך הוא כשהוא עומד על במה בפני אנשים כמו שאני הופעתי מול המשפחה כשהייתי ילדה קטנה, ויודעת מה זה עושה לו כשאחר כך מגיעים אנשים ואומרים לו כמה המוזיקה שלו עוזרת להם. מי שמוזיקאי לא יכול להיות בלי התחושה הזו שאתה עושה טוב לאנשים וגם לעצמך, כמו שאתה אוכל משהו טעים ובריא, ואתה אומר לעצמך: 'לא יכול להיות שהדבר הזה קיים, זו מתנה!', אז אני שמחה שהוא מבין מה אני מרגישה, ואני מבינה מה הוא מרגיש".

-כל כך הרבה זמן ביחד, אבל עד היום לא יצא דואט רשמי. זה משהו שעל הפרק בכלל?

"האמת שיש לנו כמה התחלות לשירים ואנחנו בכל פעם מתחילים וגונזים אותם. אני מאמינה שזה צריך לקרות בשלב מסוים. אנחנו הרבה פעמים גם מדברים על אלבום EP והייתי רוצה שאחרי הרבה זמן ביחד יהיה לנו אלבום כזה, כי למי יש הזדמנות לעשות את זה עם בן הזוג שלו?! בטוח יהיה משהו שנוציא ביחד". 

-אז איך תקראו לאלבום? 

"אולי 'כאן גרים בכיף משפחת רפאלי!'". 

-הפריצה שלך למיינסטרים הייתה עם "אחותי כבר לא סובלת אותך". עם ההצלחה והשמחה - גם הלחיצה אותך המחויבות להתעלות על להיט בסדר גודל כזה?

"בהתחלה זה מאוד הלחיץ,  אבל היום כבר אני מסתכלת על זה אחרת. יש אומנים מצליחים שמנהלים קריירה ארוכה ולא היה להם להיט אחד בסדר גודל כזה, ולקח לי זמן להבין שזו קללה וברכה - מצד אחד כל הזמן השוו אותי ללהיט הזה, אבל מצד שני אני ברת מזל שמשהו הצליח ברמה הזו, ואני חושבת שלשיר הזה יש עוצמה עד כדי כך שזוכרים אותי ממנו כי הוא שיר מיוחד. לא מדובר בשיר שהוא אחד מיני שירים, אלא שיר ישראלי שהוא סופר מיינסטרים, כזה שהוא על זמני, והוא נתן גוון במוזיקה הישראלית מבחינת סגנון הפאנק רוק, אז אני מרגישה שליחות של הז'אנר הזה בארץ, ובזכות הייחודיות הזו שלו אני חושבת שהוא הגיע למימדים שהגיע. 

אנשים עד היום מספרים לי שזה השיר האהוב עליהם, שנתן להם כוח, ואיפשהו השיר הזה לא היה רק להיט בטיקטוק, אלא שאנשים מכירים אותו בכל גיל. חשבתי לעצמי איך אעמוד בציפיות לשחזר דבר כזה?! אבל אז הבנתי שלא צריך לעשות את זה ולא צריך להשוות לשירים אחרים בגלל ש'אחותי' זה 'אחותי', הוא יצא בזמן שלו, עשה את האפקט שלו ואני אומרת תודה על המתנה הזו שאלוהים נתן לי, אבל אני מקווה שכל שיר שאוציא יגיע להרבה אוזניים כמו השיר הזה. אני שמחה שהשיר הזה הוא תעודת הזהות שלי, כי כאן הייתה הפעם הראשונה שבה הורדתי מעצמי את הקליפות ואמרתי: 'אני עושה מוזיקה שאני אוהבת, בלי להתחשב בעובדה שאני ישראלית, ובלי להתחשב בפזמון הזה והזה', אז השיר הזה נתן לי גושפנקא ואמרתי: 'לא סתם הרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות'".

-עד כמה קשה כשלא הכל מתפוצץ?

"זה מאוד קשה. כי הייאוש הוא מה שמקשה, אבל אתה צריך לאסוף כוחות, להכניס את עצמך לפרופורציות, למקום טוב ולהיות בתפיסה טובה. הכי קל להגיד: 'אני שונאת את העולם' ו'בא לי לפרוש', אבל הרבה יותר קשה לאסוף את עצמך ולהגיד: 'היי, קחי הכל בפרופורציות, הכל בסדר!'. קשה לייצר מומנטומים, אבל זה גם הספורט שלי קצת ואני חיה אותו כבר 13 שנים.  

אני כבר רגילה לרכבת ההרים של המקצוע הזה, וזה גם קורה לכל אומן שלא חשבתי שהוא מרגיש כמוני. אתה יודע, יש אומנים שמקליטים כל היום ומופיעים כל היום, אבל פתאום אתה שומע שיש ימים שבהם חושבים לפרוש. בא לי שקט, בא לי להיות אדם רגיל שלא כל הזמן חושב על שורה לשיר, אבל אני לא יכולה שלא לעשות את זה, לא יכולה לברוח מזה, והראש שלי בעצם לא יפסיק לחשוב על זה גם כשאני בשיחה עם בן אדם למשל, אז אי אפשר לברוח מנפש של אומן. מה שאני עושה זה תמיד מוצאת את הדברים שאני אוהבת במקצוע הזה, כי יש דברים שאני לא אוהבת בו, אז אני נאחזת בדברים החיוביים- אני מרגישה שאני עושה משהו בעולם הזה,  ובכל פעם שאני מופיעה יותר ויותר ופוגשת קהל- אני יכולה להגיד שאני נותנת משהו. כיף לי להרגיש שאני עושה משהו בשביל אנשים מדברים שאתה נהנה מהם, אז ברגעים שקשה- אני נזכרת ברגעים האלה שמישהו פונה אליי, מספר לי מה לשיר עשה לו, כמה אני מלווה אותו וזה עולם ומלואו". 

 

 

-יש מחשבה להתנסות בריאליטי נוסף, אולי אפילו ב"כוכב הבא" אם תרצי לייצג אותנו באירוויזיון?

"הכי לא בעולם!", משיבה נחרצות. "אני לא רואה את עצמי כמוצר שעומד על הבמה, ומשכנעת אנשים למה אני יותר טובה מאחרים, קשה לי עם זה. אם אלך לעוד ריאליטי, זה יהיה ל'אח הגדול' או ל'הישרדות'. תשמע, במוזיקה אני חושפת הכל, אין משהו שאני לא חושפת בתור אומן, הקהל מרגיש את כל הגוונים ואת כל סגנונות הדיבור שלי, אז אם יש משהו שהייתי רוצה זה שאנשים יכירו אותי יותר כבן אדם ואז יוכלו לקבל עוד זווית על המוזיקה, אבל לעמוד אני לא רוצה לעמוד על במה ושישפטו אותי על כמה אני טובה. 'נבר סיי נבר', אבל כרגע אני לא אעשה את זה". 

-מה לגבי משחק, זה משהו שמעניין אותך?

"במקביל למוזיקה שיחקתי כל החיים, עד שהגיע רגע שבו אמרתי לעצמי בדיוק כשהתחלתי ללמוד ב'רימון': 'אני מוזיקאית ורוצה להתמקד בזה'. מה שכן, אני לא שוללת כי אני אוהבת לשחק, והאמת שהיו הרבה פעמים שבהם אנשים אמרו לי שאני טובה כשחקנית משאמרו שאני מוזיקאית. אני לא הולכת לאודישנים כי אין לי זמן, אבל אם תהיה הזדמנות - אקח אותה בשתי ידיים. בתור ילדה שיחקתי בהצגות בבית ספר, ופעם גם השתתפתי בפרק אחד ב'שנות ה-80', כשיום אחד דניאל אסייג פנה אליי ואמר: 'תקשיבי, אני מת על המוזיקה שלך!, מה את אומרת על לבוא להשתתף בפרק?' ואחרי שאמרתי כן הוא אמר: 'אני שולח לך אודישן, תצלמי את עצמך עושה אותו ואשלח למלהק'". 

-ולסיום, על מה את מאחלת שנראיין אותך בפעם הבאה? 

"אני מקווה שתראיין אותי כש'אאוץ' יתפוצץ, כי עברו שבועיים והסוף לא ידוע", משיבה בצחקוק. "אני רוצה שתראיין אותי בפעם הבאה על עוד הרבה דברים, אם זה על הריון, ואם זה על ההופעה ב'בארבי' שהייתה אמורה להיות לפני המלחמה והתבטלה, אחרי שהעלתי את הפוסטר שלה יומיים לפני".