שיר נצחי: איך "מישהו כמוני" הצליח לשגע מחדש קהל שלם?
הלהיט הבלתי נשכח של "נעלמים" אומנם נמצא ביוטיוב בתור קליפ מתוך הסדרה, אבל האודיו הרשמי מעולם לא שוחרר לפלפורמות הסטרימינג המוזיקליות הבינלאומיות. סקרים שהעלינו ובהם קבעתם בצורה חד משמעית ש"מישהו כמוני" מול "נצלול" חייב לצאת ראשון, טיקטוק דרמטי אחד של ענבל ביבי, ועצומה ציבורית שנולדה תוך יום אחד מאז שהעלתה אותו, מוכיחים שהשטח פשוט רעב לשיר הזה. למה חברות הסטרימינג פשוט לא יכולות להתעלם מהדרישה של השטח?
לפעמים, כדי להבעיר את כל מדדי המדיה בישראל לא צריך מהלכים מורכבים, אלא גפרור אחד קטן ורעב ציבורי של קהל שלא מוכן לשכוח את מה שהוא אוהב.
הטירוף שרץ בתקופה האחרונה סביב "מישהו כמוני" של ענבל ביבי הוא כזה שמעולם לא נתקלנו בו, והכול סביב שיר אחד מתוך פרק הבכורה של "נעלמים", שכתבה דפנה ממן והלחין עילי בוטנר. לא מדובר בשיר נושא קלאסי שמקבל קידום אוטומטי בכל פרק, אלא ברצועה מוזיקלית פנימית, כזו שמצריכה קשב אמיתי מהצופה. העובדה שדווקא השיר הזה הפך לקונצנזוס, מוכיחה שלקהל יש אינטואיציה חדה לגבי מה שבאמת נוגע בו. דרמת הנוער הבלתי נשכחת אומנם סיימה את דרכה על המסך לפני חמש שנים, אבל השיר המיתולוגי יחד עם שיר הנושא "נצלול" בביצועה המופתי של ענבל ביבי, ששיחקה את יובל הופמן בעונה הראשונה, מלווה את המעריצים כבר עשור שבו הוא ממשיך לחיות בלבבות של דור שלם.
אבל אז, לאט לאט התפתחה סערה שאי אפשר היה לחשוב עליה: מאז שפרסמתי לראשונה על המגעים לעונת האיחוד של "נעלמים", השטח קיבל בוסט גדול של געגוע. הסאונד של השיר התחיל להדליק את הטיקטוק, וענבל ביבי בחיבור המובהק שלה לקהל ובאינטואיציה האומנותית שלה זיהתה את הטירוף, הרימה את הכפפה, וכעת מנסה לייצר מגעים כדי להעלות את השיר לפלטפורמות הסטרימינג המוזיקליות. מה שיפה במהלך של ענבל, זה שהיא לא מחכה למפיקים או לחברות תקליטים שיעשו בשבילה את העבודה, היא פועלת מתוך כבוד טהור ונאמנות מוחלטת למעריצים שליוו אותה מהרגע הראשון, ומזכירה לכולנו מהי אומנות אמיתית בגובה העיניים.
מכאן, אחרי שענבל סיפרה על זה בטיקטוק, התפתחה שרשרת אירועים בטורבו של ממש: אמש העלינו סקר גולשים פשוט שמנתח את מדדי ההכרעה של שני השירים, והתוצאה? כמות הצבעות בלתי נתפסת ל"מישהו כמוני" בכלום זמן. הקהל בשטח חטף שיגעון של אושר, לקח את המושכות לידיים, ופשוט פתח עצומה ברשת שקוראת להוציא את השיר באופן רשמי, מהלך שאף אחד לא באמת ציפה לו.
כשאומנית כמו ענבל ביבי רותמת את השטח, כשהקהל מייצר גל דיגיטלי עצום סביב שיר אחד, וכשהשטח כולו קולט את הבאזז, אין פה שאלה של לחץ, יש פה שיקוף של עובדות קיימות. לכן, שחרור רשמי של היצירה הזו הוא כבר לא שאלה של החלטה, אלא פשוט צעד מתבקש, טבעי ונכון עבור כל מי שמקשיב לשטח. כשמגעים, סקרים, עצומות ורעב של עשור שלם מתחברים ביחד, כוח ההתמדה של הנוער מנצח את הכל, אז אין בכלל ספק שגם "נצלול" וגם "מישהו כמוני" פשוט חייבים לנחות בכל פלטפורמות הסטרימינג. הקהל הכריע פה אחד, וכל מה שנשאר הוא לתת למוזיקה לעשות את שלה ולנחות במקום הראוי לה.