שבוע עבר מאז שאמה זיזה כהן שחררה את שיר הבכורה שלה, "פעם ראשונה". מי שקטפה את המקום הראשון על הבמה של "דה וויס", מציגה בשיר החדש קו מוזיקלי מגובש ומוכיחה שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה להביא איתה ליצירה. הדרך שלה למרכז הבמה התחילה עוד כילדה בתחרויות שירה ובמחזות זמר, אבל לצד זה מסתתר גם סיפור על סרט קולנוע שלם שצילמה בגאורגיה כשהייתה בת 13 בלבד. תפסנו אותה לשיחה בגובה העיניים על הפרסום המהיר, על הטיפים שקיבלה מאחורי הקלעים, על האנשים שסובבים אותה, ועל החיבור הנצחי והעמוק שלה לעולם המוזיקה – זה שמלווה אותה מהרגע הראשון ומנחה אותה בכל בחירה מקצועית שהיא מקבלת בדרך...

"כשהתחלתי לעשות מוזיקה לא חשבתי על זה בתור המקצוע שלי ועשיתי את זה נטו לכיף" משתפת. "אני חושבת שרק באזור גילאי 13-14, התבגרתי לאט לאט והתחלתי להבין דבר או שניים הבנתי שיש הבדל גדול בין להיות בת תשע ולשיר סתם בשביל הכיף בבית כתחביב, לבין גיל שלוש עשרה וארבע עשרה שזה ללכת לעשות פיתוח קול, להפוך את זה ליותר מקצועי ולהבין שזה מה שאני רוצה לעסוק בו בעתיד בתור מקצוע".

-הדרך שלך בתעשייה התחילה כבר בכיתה ב׳, כשהשתתפת בפעם הראשונה בתחרות שירה ביישוב שלך, שרת שיר של עדן בן זקן וזכית במקום הראשון. והנה, באודישנים של ״דה וויס״ 2026, עדן הסתובבה אלייך בתוכנית ובכל זאת בחרת ללכת עם נועה קירל. איך אומנית צעירה שמגיעה לרגע האמת, מצליחה לשים את הנוסטלגיה הרגשית של הילדות בצד, לקבל החלטה מקצועית לחלוטין וללכת עם נועה?

"האמת שהתלבטתי ממש בין נועה לעדן, אבל הגעתי מראש במחשבה שאני רוצה ללכת עם נועה. היא השראה ענקית עבורי, היא עובדת קשה וגם התחילה מגיל צעיר, אז היא מבינה בדיוק את המסלול הזה ומחוברת לנישה שאני שרה בה. עדן בן זקן מכוונת יותר לסגנון הים-תיכוני, וזה פחות מה שרציתי להביא איתי לתוכנית. לכן בסופו של דבר בחרתי בנועה".

-בהמשך הדרך קיבלת הזדמנות לקחת חלק בפרסומת נדל״ן ששודרה בטלוויזיה והופיעה על שלטי חוצות ברחבי הארץ, לצד הופעות במחזות זמר כמו ״צלילי המוזיקה״ ו״סאלח שבתי״ לצד שחקני על ותיקים בתעשייה. מה המשמעת והניסיון של הבמות הקלאסיות והחשיפה המוקדמת הזו נתנו לך, שהפך אותך ליותר מיוצבת ומלאת ביטחון מול המצלמות של ״דה וויס״ לעומת אומנים אחרים שהגיעו בלי שום רקע קודם?

"אני חושבת שהניסיון שצברתי על הבמות כן תרם לי, אבל כשהגעתי ל'דה וויס' עדיין הייתי בסטרס ובלחץ ענק. מצד אחד, הרגשתי שאני כבר מכירה דבר או שניים וזה קצת הרגיע אותי, אבל מצד שני, אני לא חושבת שהיה הבדל גדול ביני לבין מי שלא התעסק בזה קודם. כשעליתי לבמה הייתי באותה רמת לחץ, ואולי אפילו לחוצה יותר מאנשים אחרים שהיו רגועים יותר. הניסיון לא באמת שינה את רמת החרדה באותו רגע, אבל כן הרגשתי בנוח מול המצלמות באופן טבעי, בלי לחשוב יותר מדי על מה שעשיתי לפניכן".

-לפני שבוע שחררת את שיר הבכורה הרשמי שלך, ״פעם ראשונה". על פניו, קל לקחת את השיר למקום של שברון לב, אבל כשמקשיבים למילים יש תחושה שזה שיר על ההחלטה לשים את עצמך במקום הראשון, ולא לספור יותר אף אחד ממטר. על מי את חושבת כשאת שרה אותו? זה שיר ניצחון מול אדם ספציפי שפגע בך בעבר, או שזו הבטחה נשמתית לעצמך?

"תשמע, השיר 'פעם ראשונה' לא מדבר על שברון לב, למרות שכל אחד יכול לקחת את זה למקום שלו. הוא מדבר יותר על החוויה שלי ב'דה וויס'. ברגע שנכנסתי לתוכנית נחשפתי להמון סטרס וחרדה שלא הכרתי לפני כן. לכולם היה לחץ, אבל אצלי זה היה אובריות מטורפת. במהלך הצילומים הרגשתי שאני פשוט צריכה את השקט שלי, ושאיש לא יתקרב אליי. יש בשיר משפטים נסתרים שמרמזים בדיוק על זה. בתוכנית יש אנשי הפקה שלעיתים קרובות אומרים לך 'תעשי ככה' או 'תעשי ככה וזה יהיה לך יפה'. הרגשתי שבאותם רגעים אין לי זמן או דעה משל עצמי, וכל מה שרציתי זה שנייה אחת של ניתוק – לחשוב מה אני רוצה ומה אני חושבת. וזה בדיוק מה שנתן לי בסוף את הביטחון".

-הצורך הזה בתוך כל הרעש של התעשייה, לקחת שנייה של ניתוק ולמצוא את השקט והביטחון שלך, מוביל אותי גם לחיים האישיים. בתוך כל הטירוף של הביצה והפרסום, כמה פשוט או מורכב זה לשמור על האנשים הנכונים סביבך? יצא לך להרגיש לפעמים שאנשים שהיו קרובים אלייך שמו אותך בצד או לא שמו אותך בעדיפות ראשונה?

"לאורך כל החיים דאגתי להקיף את עצמי בסביבה מפרגנת, שאני יודעת שאני בראש סדר העדיפויות שלהם ושלא יתנו לי להרגיש בצד. הסביבה שלי מאוד קטנה, מאוד מצומצמת ובפינצטות, אז לא יצא לי להרגיש משהו כזה. ברור שיצא לי בחיים, אבל באותו רגע התרחקתי. דאגתי שברגע ששמים אותי בצד, ישר התרחקתי והקפתי את עצמי באנשים שעושים לי טוב". 

-בתעשייה הזו כולם מחבקים, מזייפים ואומרים שאוהבים אותך, אבל הלב האמיתי נמצא בבית. מי האדם הראשון ששמע אותך שרה בחיים, ושעד היום הדעה שלו חשובה לך יותר מכל פידבק או מחיאות כפיים בחוץ?

"ההורים שלי" משיבה בלי למצמץ. "הם מאוד מאוד אובייקטיביים, הם הראשונים ששמעו אותי שרה, ומאז ותמיד היו ולא תמיד אמרו שאני שרה מושלם אם היו דברים שפחות החמיאו לביצוע. בשיר של האודישן, יש מן עלייה כזו שמהלחץ והסטרס פחדתי שאפשל בה שם, אז הם דחפו אותי והאמינו בי שאני יכולה לעשות את העלייה הזו, ומזל שהקשבתי להם  כי יכול להיות שעידן ועדן לא היו מסתובבים, והם הסתובבו בדיוק ברגע הזה!". 

-הרבה אמנים מספרים שהשירים הכי טובים נולדים דווקא מתוך כאב, עצבים או תסכול שחונקים את הגרון. איך נראה המרחב הפנימי והחשוף שלך כשאת יושבת לכתוב לבד בשקט של הלילה?

"תראה, את 'פעם ראשונה' עשיתי יחד עם רון ביטון, שגיא ברייטנר ואלמוג קריאף. כשמגיעים לסשן כתיבה כזה, אפשר לבחור שהכותבים שמולך פשוט יביאו את הרעיון ויכתבו את המילים בעצמם, אבל לי היה חשוב להביא את עצמי ואת החוויות שלי לתוך כל התהליך הזה. שיתפתי אותם בזה שחוויתי המון חרדה וסטרס בתקופת 'דה וויס' כמו שסיפרתי קודם, ועל זה שלפעמים רציתי רק את השקט שלי עם עצמי ואת הלבד הזה. השיר הגיע מהמקום הזה, ושם הרגשתי שזה היה הכי נכון לי".

-הרגע שבו מכריזים עלייך כזוכה הגדולה של ״דה וויס״ הוא זריקת אדרנלין מטורפת. אבל ביום שאחרי, כשהמסך יורד והקונפטי מתחלף בטלפונים קרים של ביזנס, מה היה הדבר הראשון שגילית על עולם הבידור שהנחית לך כאפה של פרופורציות קשות לפנים?

"האמת היא שגיליתי אנשים שחשבתי שהם חברים שלי, ומסתבר שהם היו צבועים והתנהגו בדיוק ההיפך. למרות שזה מאוד הציק לי, השתדלתי שלא לשים לב לזה יותר מדי ולהתרכז אך ורק בקריירה שלי".

איך מתגברים על הרגשה כזו וממשיכים הלאה בכל הכוח?

"שיתפתי בזה את נועה, כי היא עוזרת לי המון עם הביקורות, עם הציפיות וגם עם החוסר בציפיות. מעבר להכל, היא פשוט קואצ'רית בשבילי. שיתפתי אותה והיא הסבירה לי שאין לי מה להתייחס לזה, ושככה העולם הזה עובד. היא הבהירה לי שזה עוד יקרה, והשיחה איתה מאוד עזרה לי. נועה יודעת בדיוק מה היא אומרת".

-בתור אחת שהייתה בנבחרת של נועה קירל בתוכנית, והיום  היא המנהלת המוזיקלית שלך בשטח, בואי נדבר על מה שקורה מאחורי הקלעים באמת: נועה הרי ידועה במוסר עבודה פסיכי בלי מעצורים. מה המשפט שלקחת ממנה איתך לדרך?

"תשמע, נועה זיהתה בי מהרגע הראשון את כוח הרצון והחריצות שלי, ואת זה שאני באמת רוצה לעבוד קשה. אבל כן אגיד לך שאילנה, אמא של נועה, אמרה לי: 'את עולה לבמה, את לא מסתכלת ימינה או שמאלה מי יותר טוב או לא. את עולה במחשבה שאת הכי טובה, והולכת לנצח עם מה שאת מביאה איתך'".

-העבודה הצמודה עם נועה באולפנים מביאה איתה משקולת כבדה של ציפיות מטורפות מכל כלי התקשורת והתעשייה שמחכים לך בפינה. מתי קורה בתוך העבודה איתה שאת מרגישה שהלחץ המקצועי המטורף הזה יושב עלייך, ואיך את מצליחה לייצר זהות מוזיקלית עצמאית וייחודית שלך כשבכל פגישה יושבת מולך אומנית בסדר גודל כזה?

"אני לא מרגישה שאני צריכה להתאמץ כדי לייצר לעצמי איזה משהו או לבנות תדמית בכוח, הכל פשוט טבעי וזורם ואני מרגישה איתה מאוד בנוח. גם מבחינת הזהות המוזיקלית, לנועה סופר חשוב שאני אעמוד על שלי. היא תמיד אומרת לי שאם יגידו לי משהו ואני לא אסכים אז שזה לא יישאר ככה, אלא שאביע את עצמי בשיר ואשתף מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת".

-נניח שהחלום והמציאות שלך היו מתחלפים הלילה, והיית יכולה להופיע על הבמה הכי מפלצתית וגדולה במדינה בשיא הפאסון המלכותי שלך, איזה שואו היית נותנת כדי לקרוע את הבמה?

"אני לא יודעת אם הייתי עושה פופ, הייתי עושה שיר ווקאלי עוצמתי. אם יהיו לי בעתיד שירים קצביים ורקדנים, אז עם תפאורה כזו על הבמה, ובין לבין שיר שקט, שיר עדין, בלדות, שירים קטנים, ים-תיכוני וקאברים". 

-ואיפה היית רוצה להופיע?

בפארק הירקון!", אמה מכריזה בחיוך ענק. "בכל זאת, הבמה הכי גדולה!".

-מה לגבי משחק, זה משהו שקורץ לך?

"תראה, מגיל 9 אני גם עושה אודישנים לסדרות ופרסומות, כשאני משלבת את זה עם המוזיקה שתמיד הייתה מעל הכל".

-ומתברר שמעבר לאודישנים, מסתתר כאן סיפור די מטורף: עוד לפני שהגיעה לבמה של "דה וויס", אמה כבר הספיקה לקחת חלק בצילומים של סרט קולנוע בחו''ל.

"בגיל 13 שיחקתי בסרט בשם 'יאקוטה שלי' שצולם בגאורגיה!", היא מספרת. "הסרט מדבר על מרוקו שהייתה לפני 250 שנה! שיחקתי שם אחות קטנה לאחות גדולה שאוהבת לצאת להרפתקאות, ויוצא שחוטפים אותה ואחותה הגדולה נלחמת בשבילה! זו הייתה הכנה  מעולה בשבילי, והיה מטורף!".

 -יש תפקיד מסוים שהיית רוצה לקטוף?

"הייתי רוצה לשחק תפקיד אפל של נערה מתבגרת שחווה ועוברת דברים, שכל גיל ההתבגרות נופלת פה ושם לדברים לא טובים! דמות משמעותית, אפילו אפלה כזו ממש, של החיים שבני הנוער עוברים! זה תלוי ברמה כמובן, אבל משהו שהוא לא הפוך ממני ולא דומה לי, אלא משהו באמצע".

-כשתביטי בראי בעוד עשר שנים ותקטפי את כל התארים והזהב של הבמות, מהי התחנה הכי קשוחה בדרך שתרצי לדעת שנשארה איתך, ושבזכותה הפכת לאישה הבלתי מנוצחת שאת היום?

"זה תלוי מה אעבור, אבל אני יכולה להגיד ש'דה וויס' הייתה חוויה מאוד משמעותית, הכי מטורפת שחוויתי בחיים! באותו מטבע, זה הביא איתו גם דברים שלא ציפיתי להם ושינה בי המון דברים".

-למשל?

"לפני 'דה וויס' הייתי בן אדם עם המון פרופורציות, שלוקח דברים בקלות ובאדישות. פתאום בזמן התוכנית ואחרי התוכנית התחלתי לקחת דברים בחוסר פרופורציה, להילחץ מדברים קטנים ולא משמעותיים. אבל אני חושבת שזה קרה בשביל להיות מוכנה לרגע שבו תגיע תקופה של לחץ, ועכשיו אדע איך להתמודד עם הדבר הבא".

-מה את רוצה להעביר לקהל שלנו?

"תאמינו בעצמכם! אל תתנו לרעשי רקע להפריע לכם, ותזכרו תמיד שכשיש ירידות,  תמיד יש גם עליות!".