מה זה בעצם מדריכת צניחה? "התפקיד שלנו בעצם להכשיר את כל מי שעושה קורס צניחה, כל מי שאמור לצנוח בסופו של דבר, במשך שבועיים"

ומלבד למידה, מה אתם עוד עושים? "אני קשורה לבית הספר לצניחה, חוץ מהצנחת לוחמים וחיילים שעושים קורסי צניחה, אנחנו מצניחים גם ציוד, אמצעי לחימה וכל מה שאפשר להצניח בעצם"

התפקיד דורש מיונים מסוימים? "התפקיד ממיין לפני הצבא, כלומר חצי שנה לפני הגיוס שלי ידעתי שהתקבלתי לתפקיד הזה. לבנות זה דרך מיון מדגיות, מדריכות אימון גופני, הן מגיעות למיון ואם יש להן נתונים מתאימים מבחינת יום המא"ה, אומרים להן שהן יכולות להתמיין לתפקיד של מדריכת צניחה. זה בעצם מחולק לשלושה מיונים, הראשון זה מיון המדגיות, לאחר מכן אם עוברים את השלב הראשון, יש עוד מיון בבית הספר לצניחה עצמו, בבסיס, שהוא משלב גם דינמיקה קבוצתית, הדרכה, ראיון עם פסיכולוג, קפיצה ממגדל של 9 מטר, ואם עוברים גם את השלב הזה, אז יש גם ירפ"א, בדיקות רפואיות, ובמחזור שלי לפחות, נשארו 13 בנות מתוך 200-300 שהתחילו"

טיפים למיונים? מי שמגיעה, מה חשוב שיהיה לה? "למיונים עצמם אני חושבת שמי שמתאימה צריכה ממש לרצות את התפקיד, זה לא מספיק רק להראות יכולות, כי המסלול עצמו וגם התפקיד בסדיר, הוא לא קל בכלל, צריך כן לדעת לאן נכנסים. צריך יכולת של אחריות, מנהיגות ופיקודיות"

את זוכרת משהו מיוחד מיום הגיוס? "בעיקר כמו כל מי שמגיע ליום הראשון בבקו"ם, זאת התרגשות גדולה, לא כל כך ברור מה קורה סביבנו, אבל מהר מאוד נשאבים לזה, ומבינים פחות או יותר מה קורה. אני זוכרת שהיינו ביחד, כל מי שהייתה מיועדת להיות מדריכת צניחה, ועברנו את הכל מההתחלה ביחד, וכעת אנחנו עד סוף השירות ביחד, אז זאת חוויה מאוד טובה"

ובראש היה לך תפקיד אחר לפני שהגעת להיות מדריכת צניחה? "בהתחלה לא הכרתי את התפקיד הזה. רק בגלל שאמרו שאני יכולה החלטתי להתמיין לזה. כעיקרון רציתי להיות מדריכת חיל רגלים או מדריכת ספורט ואפילו גם התמיינתי לדובר צה"ל, אבל הכיוון היה הדרכה"

איפה ההורים והאחים שירתו בצבא? "אבא שלי הוא סגן אלוף ביחידת חילוץ של פיקוד העורף ואמא הייתה מכי"ת בחיל נשים. אחותי הגדולה הייתה בדובר צה"ל"

לפי ובמהלך הגיוס, ההורים תמכו? אילו טיפים הם הביאו לך? "הם בעיקר דחפו ללכת בדרך שלי ולהאמין ביכולות שלי. אבא שלי הוא איש צבא בגדול.. הוא עושה הרבה מאוד מילואים והוא בעצם נתן לי את הדרייב הזה ללכת רחוק, אבל בגדול הם סומכים עליי"

נשארת לקבע או חתימה על קצונה? "בעיקרון התפקיד מחייב לבנות לחתום עוד שנה סדיר, "דין אישה כדין גבר". יש אופציות של חתימה על קצונה ויש אופציות להישאר לקבע, זה עומד על הפרק"

זה שווה את המאמץ? כדאי להישאר? "מלכתחילה חתמתי עוד שנה, כך שזה לא מפחיד אותי להישאר עוד קצת בצבא. אם אני אוהבת את המקום ואת התפקיד והאנשים שנמצאים בו וכמובן את מה שאני עושה, אין סיבה שלא אשאר, אבל צריך להתאים לזה ולרצות את זה"

מה היה רגע השיא שלך עד כה בשירות? "אני חושבת שכל המסלול ההכשרתי משאיר חותם, במיוחד על הבנות. זהו מסלול שהוא הכשרה קרבית, עושים 4 חודשים טירונות קרבית 05 עם הלוחמים והלוחמות של גדוד קרקל, אם זה אומר בוחן מסלול, שבועות שטח, סדאות, תרגיל חוליה - הכל; ולאחר מכן מגיעים לעוד שבעה חודשים של קורס מדריכי צניחה שהוא מאוד קשה גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מנטלית, מאוד אינטנסיבי ומשמעותי. דבר אחד שאני באמת זוכרת, זה הפעם הראשונה ששלחתי ממטוס את חברים שלי, פעם ראשונה שנתתי לו את ה"קפוץ הזה החוצה", פשוט הרגשתי שהכמה שניות האלה שבין הזמן שאני צריכה להיות מוכנה שחבר שלי בדלת, מחוץ למטוס, עד שאני נותנת לו את המכה הזאת בכתף ואני אומרת לו "קפוץ החוצה", אלו שניות שחקוקות אצלי ולא אשכח אותן לעולם"

זה לא מפחיד? "זה מפחיד.. אני לא יכולה להגיד שלא. מי שאין לו את החשש הזה, זה כבר בעיה. אבל בשביל זה יש את הקורס ובעצם מתרגילים לזה וזה הופך לפחות מפחיד"

איך מסתגלים לתפקיד? "הכי חשוב זה לבוא עם גישה נכונה. מי שיבוא עם גישה של "יאללה בו נתפוס את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים ונלך עם זה הכי גבוה שאפשר" - יצליח בוודאות. דבר שני שמאוד חשוב, זה באמת הסביבה שאתה נמצא בה, אם זה המשפחה, החברים מחוץ ובתוך הצבא, אין ספק שזה מאוד מקל.. זה לעבור את התהליך הזה ואת החוויה הזאת עם אנשים שאתה אוהב, זה מאוד משפיע"

למי שעוד לא התגייס, מה את ממליצה שיעשה? "כל הזמן לשאול ולהתעניין, וכמה שיותר לבדוק את התפקידים שקיימים בצבא. בתור מלש"ב זה קצת מבלבל כל התפקידים שמציעים, כי לא תמיד מבינים את השפה הצה"לית. אפילו להתקשר למיט"ב ולבדוק מולם על התפקיד, ולא להתייאש. ובאמת להגיע בגישה טובה ובראש פתוח ולא לשלול ישר דברים"

לסיום, מה למדת על עצמך במהלך השנה וחצי שלך בצבא? "למדתי שאני יכולה לקפוץ ממטוס ואין לי את הפחד הזה. ואם עשיתי את זה אני יכולה לעשות עוד הרבה דברים. התגברתי על הרבה מגבלות ומכשולים שהיו לי במהלך המסלול"