אם אתם כבר נמצאים עמוק בהליכים לקראת הגיוס ויצא לכם לחפש באינטרנט את כל המידע על היחידות השונות או שרשרת החיול, כנראה שנתקלתם בו מהסרטונים שמפורסמים ברשתות החברתיות של יחידת מיטב ובאתר מתגייסים, שם הוא מופיע ככתב צבאי (או כדניאל המלש"ב מהסרטון על יום הגיוס). יש סיכוי שבכלל רקדתם בטיקטוק את הריקודים שהוא העלה לשירים כמו "קיוט בוי" ו"ראשון בבוקר". כך או כך, קשה לפספס את עידן כהן, שמכנה את עצמו כ"עידן הגבר" ופרץ לדף הפור-יו שלנו ביום בהיר אחד עם ריקודים קלילים, תוכן מיוחד והרבה פרצופים מוכרים.

ֿתפסנו אותו לראיון מיוחד ומעמיק- על ההתחלה שלו בטיקטוק, העשייה שלו מאחורי הקלעים, עניין ה"דמויות" בטיקטוק, השירות שלו כרכז רשתות חברתיות ביחידת מיטב ודעתו על סערת המשפיעניות שהתלקחה עוד יותר בחודש האחרון.

איך התחלת לעשות סרטוני טיקטוק?

"זה התחיל ממש בטעות, בתקופת הקורונה הייתי מעלה סרטונים על מצב פרטי כי הייתי ממש ביישן ואמרתי 'רק שלא יראו את הסרטונים שלי'. באותה תקופה הטיקטוק היה בחיתוליו ופתאום נהיה משעמם, להיות סגורים בבית ולהיפגש בקפסולות בבית ספר. בעקבות זה פשוט אמרתי 'בואו נתחיל לעשות בלאגן!' ולהעלות סרטונים. זה התחיל מסרטונים עם חברים. אפשר להגיד שהתגלגלתי לשם בטעות, או מתוך איזה רצון לשבור שגרה. אז התחלתי להעלות לאט לאט ופתאום ראיתי שיש סרטונים שמגיעים לעשרים, שלושים ואפילו מאה אלף צפיות!".

מה היה הרגע שהוביל לדעתך לפרסום שלך?

"מהרגע שהתגייסתי, הגעתי למדור שהוא נורא מעודד ליצור תוכן. זה עצם הקיום שלנו, ככה אנחנו בעצם מעודדים את הגיוס. כשהגעתי לשם פגשתי מלא אנשים שיש להם תחום עניין שדומה לשלי, אז במקביל לעבודה בצבא התחלנו להעלות סרטונים ביחד. הסרטון ששם אותי על המפה זה הריקוד שעשיתי לשיר 'קיוט בוי' של נונו, ישבתי במשרד ושמעתי בדיוק את כל השירים שיצאו באותה תקופה, באותה תקופה היה את מצעד הגאווה ושמענו מלא שירים. משום מה השיר הזה של נונו נחקק לי בזיכרון ואמרתי לעצמי 'יא, אני אעשה לו ריקוד, יכול להיות מגניב'. אז עשיתי לו ריקוד, עם כל מיני תנועות שזרמו לי באותו רגע. אני זוכר שכאשר העליתי אותו, ממש רציתי שהוא יתפוצץ, אמרתי לעצמי 'בא לי שזה יצליח'. זה ממש לא הצליח בהתחלה, זה אפילו לא הגיע לעשרת אלפים צפיות ואמרתי לעצמי 'החלום שלי להיות רקדן בפסטיגל הלך קפוט!'.

כמו בסיפור סינדרלה, הלכתי לישון וקמתי יום למחרת למציאות בה הריקוד שלי התפוצץ בטירוף, נונו העלתה את זה לסטורי וכל בן אדם שני העלה אותו רוקד את אותן תנועות בטיקטוק. פתאום התחלתי לקבל הצעות, זמרים ששלחו לי את השירים שלהם וביקשו שאעשה לזה ריקוד וזה פשוט התפוצץ בצורה קיצונית. היום כמעל ארבעים אלף סרטונים השתמשו בסאונד של 'קיוט בוי' בטיקטוק הזה, רובם זה אנשים שרוקדים את הריקוד שלי וזה היה מטורף! זה גם היום בו הבנתי את הכוח האמיתי של האפליקציה הזאת, אפשר להעלות משהו ולהפוך להיות סנסציה אינטרנטית בלי שבכלל התכוונת".

איך נוצר טרנד או ריקוד?

"האמת שטיקטוק זאת אפליקציה מסתורית, אי אפשר באמת לדעת אם הסרטון שתעלי יקפוץ ויהפוך לטרנד ברמה הזאת. בגדול, הזמרים יוצרים איתי קשר ואומרים 'אמור לצאת לי איזשהו שיר ואני אשמח שנעשה פרויקט ביחד' ואני מוקיר על זה תודה עד היום, כי יצא לי ליצור קשרים מדהימים עם אנשים מדהימים, שעד היום הייתי שומע את השירים שלהם בזמן נסיעה והיום הם חברים או קולגות לעבודה. מעבר לייצור טרנד, אותם הקשרים הם הכי חשובים לי ואני מקווה שיחזיקו לעד. אני אגלה לך סקופ, רוב הריקודים שלי נוצרים או בצבא או במקלחת. אני שם את השיר בריפיט, חושב על התנועות הכי קלילות שאפשר ליצור ושואף לייצר ריקוד שאנשים יכולים לרקוד בכל מקום ובכל הזדמנות, שזה לא יהיה כבד או קשה מדי אלא משהו כיפי, קליל וזורם שאפשר לעשות את זה גם עם חברים מהכיתה וגם עם אבא אחרי יום עבודה. בסופו של דבר, אני פשוט רוקד מה שבא לי. כשזה תופס, זה מושלם! ושזה לא תופס, זה גם מושלם, מכל דבר לומדים".

יש לך ניסיון בריקוד או שזה משהו שבא לך בטבעי?

"תמיד אהבתי לרקוד, גם לפני הטיקטוק הייתי עושה את זה. אני חושב שהרבה יכולים להזדהות עם זה, אבל כשאני במקלחת אני מתנהג כאילו אני מופיע, זה לא רק לרקוד. אני מרגיש כאילו אני בפארק הירקון! אז תמיד אהבתי והתחברתי לזה, אבל חוץ מלשבור את היד בשיעורי ברייקדאנס בכיתה ב', שם הבנתי שלעמוד על יד אחת זה כנראה לא הייעוד שלי, אין לי רקע מקצועי בזה. אבל אני שמח שמצאתי את הנתיב הנכון, בו אני אוכל להראות את כישרון הריקוד שלי גם מבלי להיפצע".

מאיפה אתה שואב השראה לתוכן?

"הטיקטוק, בכללי ובשונה משאר הרשתות החברתיות, זאת אפליקציה שמאפשרת לאופי לצאת החוצה וזה משהו שמאוד חשוב לי. אמנם מיתגתי את עצמי כ'עידן הרקדן', שמפזז ורוקד כל הזמן, אבל יש לי אופי שנורא בא לי להוציא החוצה- אם זה ההומור שלי, הצחוקים, המשפחה והחברים שלי שהם דמויות ואישיות בפני עצמם. חשוב לי שאנשים יבינו שיש משהו מעבר לריקודים, לפאן, לתנועות ולכיפיות. בסופו של דבר אני אדם שיש לו אג'נדות ודעות, שאני חייל בן עשרים וחי במדינה הזאת. הטיקטוק הוא המקום להוציא את האופי ולהראות את עצמי בצורה הכי אותנטית, כך גם אנשים יכולים להתחבר לתוכן שלי- מעבר לריקודים ולפרסונה מסוימת שהצגתי את עצמי דרכה עד היום. יש כל מיני חברות ומותגי ביגוד, שרואים את האופי שלי ורוצים להתאים את המותג לאופי שלי מלבד הריקוד, שזה הדבר שהכי מרגש אותי בעולם. מעבר לזה שאני אוהב לרקוד, אני אוהב להציג את עצמי והאג'נדות שלי ואנשים מתחברים אליי בינתיים. זה הזוי, כיף ומרגש אותי בטירוף בכל יום מחדש".

יש משהו שאתה בחיים לא תעלה לטיקטוק?

"יש משהו שאני יכול להגיד בעקבות כל הקטע עם סערת המשפיעניות, שלא אכפת להן באמת מה הן מקדמות כל עוד משלמים להן צ'ק גדול. אני חושב שכבודן במקומן מונח, כל אחד ואחת יכול לפרסם בחשבון שלו איזה תוכן שהוא רוצה ויכול לעשות במרחב שלו כל מה שבא לו. אבל ויש אבל גדול - אני יוצר את התוכן שאני אוהב. אני יכול להגיד לך שהיו מיליון ואחת הודעות ממותגים ומזמרים, שסירבתי להן בנימוס ובאהבה, כי חשבתי שזה לא יתאים לי במשבצת. אם אני לא מתחבר למשהו אני לא אפרסם אותו, לא מעניין אותי כמה שמן הצ'ק שיציעו לי או כמה חשיפה ופרסום אני אקבל. בסופו של דבר, לא הגעתי לאן שהגעתי בשביל זה, התחלתי בקטע של לעשות כיף ואני דוגל ושומר על זה. ביום שזה יפסיק להיות בשביל לעשות כיף, אני אפסיק לעשות את זה".

חלק גדול מהעיקרון של האפליקציה הוא לרקוד לכל מיני שירים. מה אתה חושב שהפך דווקא אותך למיוחד מכל השאר?

"זאת שאלה מצוינת, שאני עדיין מנסה לפענח את התשובה אליה בעצמי. קשה לי מאוד לדבר על עצמי ולהרים לעצמי, אבל אני חושב שהבאתי משהו שנחשב אותנטי. יש לך את צ'ארלי דמיליו שרוקדת ויש מיליון ואחת ובנים ובנות ברחבי הארץ שגם עושים ריקודים. עוד לא יצא השיר והם כבר עושים לו ריקוד, אפילו אני לא מספיק לעשות אליו ריקוד, כאילו אני במירוץ אחרי ילדים בתיכון, אבל זה הכי מושלם ואני הכי שמח לראות את זה. אני מאמין שיצרתי איזה טרנד, קהילה מסוימת שכל אחד פותח טלפון, ממציא תנועות וזה מתפוצץ לו. אני חושב שמה שמייחד אותי מהם הוא העובדה שאני עצמי, באותה מידה זה יכל לקרות למישהו אחר ואני מצליח להביא את האותנטיות שלי. אין לי מילים להוקיר תודה לאותם אנשים שעושים את הריקודים שלי וצופים בתוכן שלי. אני קורא לאותם ילדים קטנים שמתביישים, שיפסיקו להתבייש, שייצאו החוצה ויוציאו את התוכן שהם אוהבים. מאחל שכל אחד יצליח בתחומו ושאני אצליח בתחום שלי".

יש איזושהי הפרדה בין עידן כהן כאדם לבין הפרסונה של 'עידן הגבר'?

"יש את כל הקטע בטיקטוק עם הדמות. אני חושב שעידן כהן ו'עידן הגבר' זה אותו בן אדם, אני לא עושה שום הפרדה בחיים האישיים שלי. בסופו של דבר, כל יוצר תוכן בוחר את התוכן שהוא מפרסם, השליטה היא בידיי. ברגע שאני רוצה שיראו שעצוב לי, אני מפרסם לי שעצוב לי וגם להפך. אני שם את האופי שלי מאוד בחוץ, מתי שלא בא לי לעלות סרטונים או עובר עליי משהו קשה, רואים שאני לא מעלה וכנראה מניחים שעובר עליי משהו, כשאני מרגיש יותר טוב אני מעלה ומפרסם. ברגע שקיבלתי משהו שאני מתלהב ממנו אני אראה אותו. אם תפגשי אותי במציאות ותסתכלי על העמוד שלי, לא תראי כל כך הבדל. אמנם אני לא ארקוד לך באמצע הרחוב, אבל אני אותו בן אדם ואני משתדל להיות כמה שיותר אותנטי גם בחיים שלי".

אתה מגדיר את עצמך כמשפיען?

"אני לא בן אדם של הגדרות, נקודה. אני לא אוהב להגדיר את עצמי, לא כמשפיען ולא ככוכב רשת. אני עושה את הדברים שלי, בנישה שלי, בבית שלי, עם החברים והמשפחה שלי. יש אנשים שקוראים לזה 'כוכב', 'משפיען או 'סלב', אני לא מעיז להגיד את הדברים עלי את הדברים האלו ולשים עלי תוויות. אני עידן, 'עידן הגבר' וכשמישהו ייכנס לעמוד שלי, זה מה שהוא יקבל- את החיים שלי ואותי. האם אני מקדם דברים? כן, כי אני עובד עם אנשים. אני רוצה שהשירים שלהם יצליחו ומפרסם אותם כי אני אוהב אותם וממליץ עליהם, זה קורה אחרי שניסיתי, בדקתי וחקרתי. כמו שאמרתי מקודם, אני לא מקדם שום דבר שלא ניסיתי או התחברתי אליו. אני לא קורא לעצמי משפיען, עם כמה שאני אוהב לקרוא לעצמי יוצר תוכן, אני מכוון לעשות להיות גם בטלוויזיה ולהוציא את עצמי החוצה. יש אנשים שאוהבים את כל הכינויים האלו, אני לא מחפש את הכותרות האלו. אני רוצה לעשות את התוכן שאני אוהב, שיגיע לכמה שיותר אנשים ושכמה שיותר יתחברו אליו. אם הצלחתי להזיז למישהו את הלב או לגרום לו לרגש מסוים, אם היה לו יום רע והוא צחק אז השפעתי, זאת ההשפעה שלי".

בתחילת השבוע שעבר בלוגרית האוכל דניאל עמית יצאה נגד מעיין אדם בטענה שהיא סוחטת מותגים לקבל הנחה גדולה יותר עבור העוקבות שלה, ועל הדרך מרוויחה יותר מכוכבות רשת אחרות. בעקבות כך, דורין אטיאס יצאה כנגד תרבות המשפיעניות "אל תקראי לעצמך משפיענית, את סוחרת בשוק" והויכוח המשיך להתלקח. מה דעתך על הנושא, מנקודת המבט שלך בתור יוצר תוכן אבל במקביל מקדם מותגים?

"יש הרבה דברים שדורין אמרה והם נכונים, זה מעציב אותי שמשפיעניות מאבדות את האותנטיות והאמינות שלהן. בכללי כל הדור שלנו שחי ברשת, בעיקר הישראלים, יודע לזהות שקרים, חוסר אותנטיות ואמינות מקילומטרים. אני לא נכנס למי צודקת ובצד של מי אני בויכוח, אני לא מכיר אף אחת מהן אישית ולא יודע איזה חתול שחור עבר ביניהן. בכל זאת, משפיענים ומשפיעניות בכללי צריכים להיות אמינים עם הקהל שלהם. יש השפעה למה שהם אומרים, במיוחד שזה מניע אנשים להוציא כסף או לצאת מהבית ולעשות משהו. ברגע שאנשים ימליצו על מוצר מסוים נטו מאהבה שלהם אליו, אנשים ילכו אחריהם. אני תמיד חוזר ואומר כמה חשוב להיות אותנטי, כנה ואמיתי. זה אבד עם הזמן, כי יש אנשים שחושבים לפרסם מוצר מסוים ולקבל כסף, לא באמת אכפת להם מההשלכות.

 

 

בסופו של דבר אנחנו מתעסקים תמיד באנשים, בחינוך ובהנעה שלהם לעשייה. אפשר לנצל את אותה הפלטפורמה כדי להניע אנשים לעשיית טוב- אם זה לרקוד ואם זה לתרום כסף לנזקקים, אני בטוח שגם את זה הן עושות. אני גם לא רואה שום בעיה בלפרסם משהו ולגזור עליו קופון, זאת עבודה לכל דבר ואנשים צריכים להבין את זה- יש אנשים שהיום המקצוע שלהם זה לעסוק בזה. כל עבודה מכבדת את בעליה. חשוב להיות אמינים ושחברות לא יעשו איפה ואיפה בין משפיענים, כי בסופו של דבר כולם באו לשרת את אותה מטרה. אני חושב שהגיע הזמן לעוד משפיענים ויוצרי תוכן, יש כל כך הרבה אנשים בעולם ולכל אחד יש דעות ואגנדות משלו והרשתות הן המקום לפתוח, להיפתח ולחשוף את עצמכם ללקוחות חדשים. בנוגע לסערה, יש דברים שהן צודקות ויש דברים שהיא צודקת, אין אחד שצודק יותר או פחות. כן צריך לחזור לשורש ולהבין שאם את מפרסמת משהו, תעשי את זה כדי להמליץ עליו לאנשים שיתלהבו ממנו ויקבלו את הטוב שאת קיבלת מזה, לא רק להסתכל כמה כסף נכנס לך לחשבון הבנק. שזה גם בסדר, כל עוד את אוהבת את המוצר שאת מפרסמת".

אתה גם כתב צבאי במיטב, איך הגעת לתפקיד?

"וואו, זה סיפור. החלום שלי תמיד היה להפעיל רשתות חברתיות. אני כתב צבאי בהגדרה, אבל כעיקרון אני רכז רשתות חברתיות- אני אחראי על כל הרשתות החברתיות של מיטב ויש לנו את הכתבים הצבאיים, שהם חלק מאתר מתגייסים. כשהגעתי לצבא לא ידעתי שהתפקיד הזה קיים, הייתי אמור להתגייס ללוחמה ולעשות משהו אחר לגמרי. הייתי בשלבים האחרונים של הגיוס והשלמתי עם זה שאני הולך להיות לוחם ואז נפצעתי, יום לפני הגיוס פרקתי את הכתף. כתוצאה מכך, ירד לי הפרופיל ונכנסתי לתהליך שיבוץ מחדש. העלתי סרטון לטיקטוק, תייגתי את מיטב וכתבתי שאני נורא רוצה להיות רכז רשתות חברתיות ולעסוק בזה וזה קרה. קיבלתי זימון לראיון במדור שלי אצל המפקדת שלי לשעבר, היא אמרה לי שהחשבון שלי כנראה התגלגל לידיים הנכונות, ככה שהיא ראתה את התוכן שלי והתלהבה ממנו.

עשיתי מיון כמו כולם ובסוף הגעתי לאיפה שאני היום. אני הרבה פעמים אומר שזה סיפור סינדרלה, אבל כך זה היה. כשהתקבלתי, התחלתי לעשות טיקטוק לעמוד של הצבא, עברתי לאינסטגרם ואז עברתי לנהל את כל המערכת הזאת. אני לא אגיד שאני צהוב, עם כמה שאני מעריך את המערכת הזאת, את האנשים שאיתי ואומר תודה כל בוקר שאני קם ועושה את מה שאני עושה. זה המקום שפותח לי אופקים, מביא לי הזדמנות להיות מי שאני בכל יום מחדש ונותן לי פתח ליצירתיות שלי. בנוסף, התפקיד נותן לי את האפשרות לגעת בכמה שיותר מלשבים, לעזור להם ביום הזה ובתהליך הזה שנקרא גיוס לצהל. אני מקווה שאני עושה עבודה טובה".

איך נראה 'יום בחייך' בתפקיד?

"אני מגיע לצבא כל יום בשעה שמונה בבוקר. אנחנו מדור של למעלה מעשרים אנשים- יוצרי תוכן, כתבים, גרפיקאים צלמים ועורכים. כל יום אנחנו חושבים איך להמציא את עצמנו מחדש ומעלים תוכן לרשתות החברתיות השונות- כל יום לאינסטגרם ולפייסבוק וארבע פעמים בשבוע לטיקטוק. אני מגיע למשרד, פותח את כל הרשתות, החדשות או ההודעות מכל מני אנשים שצריכים סרטונים ופוסטים בנוגע לכל מני נושאים בצבא. ככה אני משלב את הכל ביחד על מנת ליצור סרטונים פוסטים ותוכן שיעזור למלשבים. אחר כך אני יוצא לעשות את אותו דבר גם במסגרת אזרחית".

לוח הזמנים בתפקיד מתעדכן לאורך היום או ידוע מראש?

"התוכן הרבה בא מאיתנו, המון פעמים הוא לא יורד מלמעלה. גם אם כן, הוא בא בצורה של מידע שאני צריך לכלול, ככה שאני יודע לעשות את הטרנספורמציה הזאת בעצמי. זה מקום שמעודד יצירתיות, לפתוח את הראש ולצאת מהמסגרת בכל פעם מחדש, זה מה שאני אוהב בו. שאלת אותי מה הסדר יום שלי, אני יכול להגיע וכל יום הוא הפתעה חדשה- פרויקט חדש, צילומים חדשים רוב הזמן אני עובר בין בסיסים, מכיר לוחמים ואנשים מדהימים שעיקר העיסוק שלהם זה להגן על המדינה שלנו וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בתפקיד הזה. זאת לא עבודה שנמצאים בה מול המחשב משמונה עד חמש ודופקים את הראש במסך, אלא היא פותחת אופקים ומאפשרת לחקור ולצאת להכיר אנשים מדהימים כל פעם מחדש".

ספר על רגע מיוחד שקרה בזמן השירות שלך

"הלכנו לעשות סרטון אחד עם לוחמים מיחידת 669, זה היה אחד מהפרויקטים הראשונים שעשיתי בתפקיד. זה היה בפורמט של ראיון פורמלי, שאני יושב מולם ומראיין אותם כמו באולפן חדשות. זאת הפעם הראשונה שנחשפתי לפעילות של יחידה עלית בצבא ופשוט הוקסמתי ממה ששמעתי. אני זוכר שתפסתי לעצמי את הראש ואמרתי 'וואלה, יש אנשים בצבא שעיקר תפקידים הוא להציל חיים של אנשים ואזרחים'. הבנתי שאני יושב עם בן אדם שיכול להיות מוקפץ עוד דקה כדי להציל למישהו את החיים ואני עכשיו מראיין אותו. פתאום הבנתי שהתפקיד שלי הוא לאו דווקא פחות חשוב, לצד התפקידים של הלוחמה יש את הצד של האנשים שמעלים את המודעות לאופי התפקידים ביחידות הקרביות הללו. אם אני עשיתי סרטון עם לוחם 669 ובזכותי מלשב בן 17 הולך ליום סיירות במטרה להגיע לשם, מבחינתי עשיתי את התפקיד שלי ואני לגמרי יכול לישון בשקט.

אמנם לא הלכתי, לחמתי והצלתי חיים, אבל עודדתי את הגיוס לתפקיד הזה. האמת שזה קרה לי, מישהו שהתגייס ל-669 פגש אותי באיזושהי מסגרת צבאית ואמר לי 'ראיתי את הסרטון שלך ונדלקתי על התפקיד הזה'. אני לא יודע כמה באמת הגיעו לאותה היחידה מתוך ה-300 אלף צפיות שיש על הסרטון, אבל אני יודע שלפחות בן אדם עשה את זה ומבחינתי זה עולם ומלואו".

מהי החשיבות של התפקיד שלך?

"זה תפקיד מאוד חשוב כי הוא חושף את כל הטוב ואת כל המכלול הרחב שיש לצהל. כשחושבים על הצבא, כל אחד בא עם הדעות שלו ועם העצות שלו- אם זה האבא שהיה לוחם ואם זה הדוד שהיה טייס. נגיד, יש כאלו שאומרים להתקשר למיטב מלא פעמים כדי לשנות את השיבוץ, אז אותו מלשב מגיע לאתר מתגייסים ומבין שככה לא פועלת המערכת, יש מיונים, חלון מיונים, יום המאה ויש טיפים ודוגמאות שלנו למבחנים דומים, ככה שתהיה לו הזדמנות להשיג את התפקיד שהוא רוצה בכוחות עצמו. התפקיד שלי הוא חשוב לא פחות מכל תפקיד אחר, כי הוא מעניק את המידע שהמלשב צריך כדי לבוא לכל תחנה בהליך הגיוס עם כמה שיותר ידע, רגוע ושיהיה חשוף ושקוף להתנהלות של הליכים שכל מועמד לשירות ביטחון צריך לעבור, ככה שאף אחד לא יעלה לאוטובוס כשהוא חושש ומפחד, או לא יודע מה הוא צריך להביא לגיוס.

כל אחד יכול להיכנס למתגייסים, שם יש את כל המידע וכל הסרטונים על כל מה שהם צריכים. כשמישהו מקבל שיבוץ, יש לו סרטון של החטיבה או היחידה הספציפית שהוא מתגייס אליה והוא לא נשאר תלוי באוויר. אנחנו דור שצורך הרבה מאוד מידע דרך הרשתות החברתיות והצבא הבין שהוא חייב להיות גם בערוצים האלה, כדי שהוא יוכל לגעת בכל מלשב. למשל, כשהורידו את ציון הקבא (קבוצת איכות) לאחרונה, אם הייתי מפרסם את הידיעה בעיתון- כנראה שלא היית קוראת את זה".

מזהים אותך ברחוב?

"האמת שכן. כשאני מעלה סרטון, בין אם לצבא ובין אם לעמוד האישי שלי, אני רואה מספר גדול של צפיות- מאתיים אלף, חצי מיליון, מיליון במוח שלי אני לא קולט שמיליון ומשהו איש באמת ראו את הפרצוף שלי. פתאום אני יוצא לרחוב ואנשים מבקשים תמונה, סרטון ברכה, או סתם רוצים להגיד שלום או שהם אוהבים אותי ואת התוכן שלי. בפעמים הראשונות שזה קרה לי, מרוב שלא קלטתי שזה קורה לי, אמרתי לאנשים שבאו אליי 'רגע, אני רוצה איתכם תמונה!' כל כך לא האמנתי. הזמן עבר ולאט לאט הבנתי את ההשפעה של התוכן שלי, שמאחורי המספר של הצפיות יש אנשים שרואים ואוהבים את מה שאני מעלה, גם תוכן שפורסם לפני שנה. זאת הרגשה טובה ואני מעריך כל אחד שפונה אליי, אז אל תפחדו לבוא אליי אם אתם רואים אותי ברחוב- כל מחמאה וכל מילה טובה גורמת לי להרגיש מיוחד ולגמרי עושה לי את היום".

אתה רואה את עצמך נכנס לתעשייה לא רק בתור יוצר תוכן, אלא גם מאחורי הקלעים?

"אני מנהל סושיאל של עסקים וזמרים ועובד עם אנשים בתחום הייעוץ לדברים כאלו. אני חווה את שתי העולמות כרגע, מצד אחד אני מאוד מאחורי הקלעים ויוצר תוכן לאנשים שלאו דווקא רואים אותי ומצד שני אני יוצר תוכן בפני עצמי. בינתיים כיף לי לדלג בין שני העולמות, לטעום ולחוות מהכל. אני חושב שנועדתי לפרונט, אני מאוד אוהב ליצור תוכן לעצמי ועם האנשים שלי. לשם אני בגדול מכוון".

בהרבה מהסרטונים שאתה מעלה, רואים גם את מאיה קיי ואת אנה זק. מה טיב הקשר ביניכם?

"את שתיהן הכרתי בצבא. עם אנה הקשר התחיל בקטע של לעשות סרטונים ביחד, פיתחנו את זה לחברות מטורפת ואני אוהב אותה מאוד ומעריץ את הדרך שהיא עושה. אנחנו בקשר עד היום, עובדים ביחד עד היום במסגרות אזרחיות והתברכתי להכיר אותה. עם מאיה זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, היא הייתה חיילת איתי במדור והתחלנו לעבוד ביחד על סרטונים. יש בינינו חברות שקשה לי להסביר, במילים נטולת אינטרסים ואגו, אנחנו מצליחים להבין אחד את השנייה במבט. יש מלא אנשים שאומרים 'המתנה שלי מהצבא', אז הן לגמרי המתנות שלי וזה הכי כיף בעולם. יש תמיד שאלה של 'עם אילו אנשים אצליח לשמור על קשר אחרי שהם השתחררו' ועברתי את זה יחד איתן ועם עוד הרבה אנשים רבים וטובים, גם כאלו שפחות מוכרים בהכרח. אני אוהב אותן, הן מושלמות, מדהימות וחברות שלי לנצח נצחים".

 

 

הזכרת מקודם את החלום שלך להיות רקדן בפסטיגל. עכשיו, אחרי שהתפרסמת, יכול להיות שהוא דווקא השתנה לכוכב במופע?

"זה באמת חלום שהשתנה, אחד מהחלומות הגדולים שלי הוא להיות בפסטיגל. אני נורא מאמין ב'מניפסטינג' וזימון של דברים, אני מזמן את זה כבר עשרים שנה ומקווה שזה יקרה יום אחד. אני רואה את עצמי עושה דברים גדולים בבמות הכי גדולות- משחק, מנחה, שר, רוקד ונוגע בכל התחומים שאני אוהב ועושה. אני חושב שהשמים הם הגבול, אותי תמיד לימדו לשאוף גבוה- מקסימום תיפול טוב. זה מה שאני עושה שואף הכי גבוה שאפשר ומאמין שהכל קורה בעיתו ובזמנו, אז הלוואי שאני אהיה בפסטיגל- תחזיקו לי אצבעות!".

מאיה קיי, שהזכרתי מקודם, מופיעה בימים אלו על מסך הטלוויזיה בתוכנית הריאליטי "הישרדות". אתה רואה את עצמך נכנס לריאליטי?

"אני נורא אוהב ריאליטי. מאיה היא פשוט תותחית, היא די לביאה בחיים האלה. בנוגע ל'הישרדות', גם אם היו מציעים לי שמונה עשר מיליון שקל רק בשביל שכף רגלי תדרוך בשדה התעופה, הייתי חושב על זה בכובד ראש. תכניות ריאליטי אחר מהסוג של 'האח הגדול', לעומת זאת, הן תוכניות שאני מאוד אוהב. אבל אני דוגל במשפט 'אף פעם לא להגיד אף פעם', מי יודע לאן הדרכים יובילו אותי. אני מזמן דברים, מה שיגיע- יגיע. כל מה שמגיע יבוא בזרועות פתוחות וחיבוק. אני לא שולל כלום, אני תמיד בעד".

מה החלום הכי גדול שלך?

"עד שאני לא אעשה פסטיגל אני לא אשן בלילה, אז למפיקי הפסטיגל- נא ליצור קשר בהקדם, אני עושה פסטיגל! יש לי גם חלום להקים משפחה ושיהיה לי בית קטן בקיבוץ, זה גם אחלה חלום. אבל החלום הכי גדול שלי, כמה קלישאתי שזה ישמע- שאני בריא ומאושר ושכל החברים שלי יהיו בריאים ומאושרים, שאזכה להגשים את עצמי והחלומות שלי כל פעם שאני קם בבוקר. אם אני ארגיש בעוד עשרים שנה שהחלום שלי הוא בכלל עריכת דין, זה מה שאני אעשה".