
התלמיד שרוצה להגיע לתאטרון צה"ל. סטטוס
אלאור בכר, תלמיד י"ב, מחליט לנצל את כוחה של הרשת כדי להגשים את מטרותיו, כשהיעד: תאטרון צה"ל. הבעיה? התנגדות מצדם. הסטטוס של בכר
לא תמיד כולם מרוצים מהתנהלות הצבא כלפי המתגייסים או המגוייסים, רבים המלש"בים שעושים מראש הכל כדי לנסות להתקבל למשהו ספציפי, אך נתקלים לא פעם בקשיים מצד הצבא.
עוד במדור הדיגיטל של פרוגי:
• היזהרו: לשים לב לכתובת המסוכנת
• אז והיום: היכרויות ושידוכים באינטרנט
• איזה מגן הכי כדאי לקנות לאייפון?
גם אלאור בכר נתקל בבעיה מהסוג הזה, כשהוא רק רוצה להיות בתיאטרון צה"ל. כדי שצה"ל יתייחסו אליך ברצינות צריך נתוני קב"א גבוהים הקובעים את איכות הכשירות שלך לצבא. הקב"א נקבע ביום הצו הראשון בלשכת הגיוס שאליו נשלחים אזרחים בגילאי 16 וחצי ומעלה.
לא תמיד הקב"א משקפת את איכותם של המלש"בים, גם הדרך בה היא נקבעת שנויה במחלוקת אצל הציבור. אך האם תבוא מהפכה בעזרת הרשת?
הסטטוס של בכר.
אלאור בכר, מקריית טבעון שבעוד מספר ימים יחגוג 18, משחק על הבמות מגיל צעיר, יש לו נפש של שחקן והוא רואה את עתידו המקצועי רק בתחום הזה. בין תפקיד במחזמר "גריז" בעיר הצפונית נשר לבין תפקיד אורח קצרצר בעונה הנוכחית של "השמיניה", הוא רק רוצה להרגיש שהוא עושה שירות מועיל בשבילו ובשביל הצבא ורוצה להתגייס לתיאטרון צה"ל.
לצערו, הפרופיל הגבוה מנע ממנו את זה, אך הוא לא ויתר ולאחר התעקשות מצידו החליט הצבא לשלוח אותו לקב"ן שם הוחלט שיעשה טירונות סער - לחיילים עם קשיים מן העבר. מה שבטוח תיאטרון צה"ל לא אופציה מבחינתם.
נלחם על התפקיד.
צילום: רז חודק
אלאור החליט שלא לוותר וכמו כל מחאה או בקשה לעזרה כיום, הוא פרסם סטטוס בפייסבוק המציג את הבעיה ומבקש לעזרה. היעד שלו כאמור, לפחות להגיע למיוני תיאטרון צה"ל שמתקיימים ביום רביעי הקרוב ועל כן הוא רוצה לנסות אולי לעשות גם את הקשה מכל ולחולל שינוי בכל הנוגע למתגייסים חדשים.
עד כמה חשוב לך להתגייס לתיאטרון צהל?
"מאז ומתמיד עולם המשחק היה העולם היחידי שעניין אותי ודיבר אליי. כבר מגיל קטן הייתי עושה בבית "פסטיגל" ומכנס את כל המשפחה שיבואו לצפות. היו ימים שבקושי הייתי יוצא מהחדר כדי לזכור טקסטים, מילים לשירים ותנועות. הייתי מכין כרטיסים ורושם עליהם "הנחת משפחה" וכך כולם היו נכנסים למופע המדובר. אחרי כמה הצגות החלטתי שצריך גם תאורה, וכך יצא מצב ששניים מחבריי הטובים היו עוזרים לי בהצגות. חבר אחד היה משחק עם האור, והשני היה עושה תאורה מלייזר"
מה היה הצעד הראשון שלך בתחום?
"ההורים החליטו לשלוח אותי ללהקה הייצוגית של העיר בה אני התגוררתי, כדי שלא אצטרך לדאוג לתפאורה או לתאורה ורק לעשות את מה שאני הכי אוהב, לשחק ולשיר" אלאור אומר בשמחה ומספר על השנים שבאו אחרי "מאז עבר המון זמן והמשפט "אל תנצל הזדמנות, תיצור אותה" הוביל אותי תמיד. אני אדם שלא יכול לשבת בחיבוק ידיים. אני חייב ליצור, להתקדם תמיד, ללמוד כמה שיותר"
"אחרי שעברתי לא מעט מחזות זמר, הצגות דרמה, שיעורי משחק וערבי מונולוגים שהלהקה העלתה (ובגרות מעולה בלימודי התאטרון), ידעתי שהדבר הברור מאליו לקראת תקופת הגיוס הוא שאלך להבחן לתאטרון צה"ל, שם אוכל להגשים עוד חלום בדרך לפסגה ולא להפסיק את ההתקדמות לרגע"
אז למה הצבא לא רוצה לתת לך להתגייס לשם?
"הצבא טוען כי הנתונים האישיים שלי אינם עומדים בקריטריונים הדרושים בכדי להיבחן. ואני שואל, האם הקריטריונים הדרושים לכניסה לתיאטרון או ללהקות לא אמורים להיות מקצועיים בלבד? המסגרות הללו לא אמורות לתת מקום וביטוי לאנשים מוכשרים? כנראה שהתשובה היא לא"
ויש לך העדפה אחרת אם לא תתגייס בסופו של דבר לתיאטרון צה"ל?
"בתחום הבידור יש מגוון רחב של תפקידים. אני לא פוסל אף אחד מהם, אך כמובן שבראש ובראשונה תיאטרון צה"ל, ואם לא אז להקה צבאית"
אתה חושב שהדרך בה צה"ל נותן נתונים וזימונים כיום. היא נכונה?
"לגבי הזימונים וקביעת הנתונים אני חושב שישנה עוד דרך ארוכה מאוד עד שנוכל לומר שהדרך היא נכונה". אומר נחרצות ומוסיף "לצערי צה"ל זו מסגרת מקובעת שכמעט ולא ניתנת לשינוי או ערעור. מקרי ה'יוצאי הדופן' הם מעטים מאוד. אני לא מצליח להבין מדוע הפרופיל הרפואי שלי יחסום בפניי את האפשרות לעשות את הדבר שאני הכי אוהב בעולם? מדוע תיחסם בפניי האפשרות לתרום תרומה גדולה ולשרת שירות משמעותי עבורי? למה אין קצה של פתרון לבעיה שאני סבור ובטוח שלא רק אני חווה, אלא מאות מלש"בים בישראל?
אז איך אתה מציע לשנות את הדרך הזאת?
"כשיגיע היום בו יהיה ניתן לקיים שיח הוגן, היום בו יבינו בצה"ל שלא כל מי שבעל פרופיל קרבי מסוגל לשרת ביחידה קרבית ויאפשרו לתת לו לגשת לתפקידים אחרים הרלוונטיים בשבילו, כשהפתרון היחידי לא יהיה לאכוף את המערכת, רק אז נוכל להגיד שקביעת נתונים וזימונים נעשית בצורה מעולה". מסכם אלאור את דבריו.