גם השנה, יצא לדרך בפעם החמישית ברצף פרויקט "מעלים זיכרון" של Meta בישראל ועמותת "שם ונר". במסגרת הפרויקט, 20 ידוענים ויוצרי תוכן נפגשים לשיחה פנים אל פנים עם 20 ניצולי וניצולות שואה ושומעים את הסיפור השואה והתקומה שלהם. כל אחד מהמפגשים הופך לסרטון Reels שעולה לאינסטגרם בפלטפורמות הגדולות שלהם, וזאת כדי כדי לחבר את הדור הצעיר בישראל לעדויות הניצולים דרך הרשתות במציאות של דור הולך ונעלם. השנה, בצל התקופה המטלטלת שעוברת מדינת ישראל, מפנה הפרויקט זרקור אל תקומתם של שורדי השואה. לצד הזוועות ששרדו, שיתפו השורדים גם על הרגעים שאחריהן: איך בנו חיים חדשים מתוך האפר, כיצד עלו לארץ זרה, לעיתים לבד וללא שפה והצליחו להקים משפחות, קהילות ותקווה.?איך הגבת על הבחירה בך השנה להעביר את הסיפור?

>> לעוד תכני יום השואה בפרוגי

דניאל פרץ: "האמת היא שכבר בשנה שעברה תכננתי להשתתף, אבל בגלל לוח אימונים עמוס, זה פשוט לא הסתדר. כשהגיעה אליי שוב הפנייה מ-Meta, לא היה לי ספק שהפעם אני בפנים. זה פרויקט כל כך חשוב וזו זכות גדולה לקחת בו חלק ולהיות זה שמספר את סיפורה של שרלוטה קנובלוך". 

רועי הראל: "קודם כל - ברור שאמרתי כן והודיתי למטא על הבחירה בי. כל שנה החשיבות היא ענקית והרגשתי שנפלה בחלקי הזכות לקחת חלק בפרויקט המדהים הזה. תכל׳ס, כואב לחשוב על זה - אבל עוד כמה שנים, לא יהיה לנו את מי לראיין ולכן ההשתתפות שלי הייתה מובנת מאליה; גם בתור נכד לניצול שואה וגם בתור ישראלי, יהודי וציוני".

רועי ממשיך ומפרט את הסיפור האישי.

"סבא שלי, צביקה, הוא היחיד ששרד מבין כל משפחתו את השואה ואת התקופה הזו. אני מכיר מקרוב, שמעתי סיפורים וכמובן את מסלול חייו של סבא. כשהייתי במסע לפולין סגרתי את המעגל המשפחתי ומצאתי את כל השמות של משפחתו בספרי המוות הענקיים, ואפילו הלכתי למיקום הבית שבו גדל סבא שלי. זה היה מרגש מאוד".

יש חשש לדעתך שהשנה, בגלל שאנחנו עדיין במלחמה, לא ישימו דגש וחשיבות על זכר השואה בגלל האובדן הנוכחי?

רועי הראל: "אין ספק שהמלחמה משפיעה על הכל והמון אנשים חוו אובדן גדול וכואב, כולל אני בעצמי. אבל אני לא חושב שזה משנה את היום הקשה בו אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אני דווקא חושב ההיפך - הדברים קשורים אחד לשני ואנחנו צריכים להמשיך לציין כל אירוע ומקרה שעיצב אותנו כעם, בין אם הוא טראגי ובין אם הוא שמח. הסיטואציה הנוכחית הקשה שאנחנו נמצאים בה מרחפת מעלינו תמיד, אבל לדעתי למרות זאת אנחנו צריכים למלא את הבקשה של ניצולי השואה: נזכור ולא נשכח".

דניאל פרץ: "להיפך, אני חושב שדווקא בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, זיכרון השואה מקבל השנה משמעות חזקה מתמיד. לצערנו המציאות הוכיחה לנו שוב עד כמה אנטישמיות ושנאה כלפי יהודים לא נעלמו. הסיפורים של ניצולי השואה לא רק מספרים את העבר, אלא מזכירים לנו למה אנחנו כאן ולמה אסור לנו לשכוח. הדורות הצעירים צריכים לשמוע, להבין ולהפנים שהמאבק שלנו על הקיום היהודי לא נגמר ושחובה עלינו לשמור על הזיכרון ולהעביר אותו הלאה".

יש שישוו בין זוועות השואה לבין אירועי ה-7 באוקטובר.

רועי הראל: "זו שאלה מורכבת לדיון שלם, אבל בקצרה - אי אפשר להתעלם ממה שהאחים והאחיות שלנו חווים וחוו בשבי. זה ברור. ההשוואה הזו לדעתי מיותרות וגורמת לעוד סכסוכים פנימיים בחברה, ויש לנו מספיק. אני לא שופט אף אחד משני הצדדים, אלו שטוענים שאנחנו עוברים 'שואה מודרנית' ואלו שלא מוכנים לשמוע על ההקבלה הזו. אנחנו צריכים לזכור דבר אחד - בשני המקרים האלו, רצו להשמיד אותנו. הלוואי שהדבר הזה יגרום לנו, לישראל, לעם היהודי - רק סיבה עוד יותר טובה להתחזק ולצמוח מזה".

דניאל פרץ: "אני חושב שהשואה היא אירוע ייחודי בהיסטוריה, משהו חסר תקדים בהיקפו ובממדיו ולכן קשה להשוות אותו לכל דבר אחר. יחד עם זאת, האירועים של ה-7 באוקטובר עוררו תחושות קשות מאוד, שהזכירו לנו שוב עד כמה השנאה כלפי העם היהודי לא נעלמה. ראינו רצח אכזרי של יהודים רק בגלל היותם יהודים, משפחות שנפגעו, ילדים שנחטפו וזה החזיר אותנו לשיעור הכי חשוב שלמדנו מהשואה- אסור לנו להיות שאננים. החובה שלנו היא לזכור, להנציח ולהילחם בכל הכוח כדי שזה לא יקרה שוב". 

איך התכוננתם למפגש עם שורדות השואה?

דניאל פרץ: "שרלוטה קנובלוך ואני נפגשנו כבר כמה פעמים בעבר, כשהפעם הקודמת הייתה ביום השואה הבינלאומי בינואר האחרון. היא אישיות ציבורית ופוליטית מוכרת מאד בגרמניה ובקהילה היהודית הבינלאומית. היא סמל של כוח ותקומה. שרלוטה שרדה את השואה בזכות אומץ יוצא דופן. עוזרת המשפחה שלא הייתה יהודייה הצהירה עליה כבת מחוץ לנישואין, החביאה אותה בביתה בכפר קטן בבוואריה ובכך הצילה אותה מגירוש למחנות.

אחרי המלחמה, במקום לעזוב, היא חזרה למינכן כאשר אביה הקים מחדש את הקהילה היהודית של מינכן. שרלוטה נבחרה לפני 40 שנה להיות נשיאת הקהילה, שהיום היא הגדולה ביותר בגרמניה, ומכהנת בתפקיד זה עד היום. מעבר לכך, היא הייתה נשיאת המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, סגנית נשיא הקונגרס היהודי האירופי והעולמי, והיא גם הקימה את המרכז היהודי במינכן הכולל בין היתר בית כנסת מרשים ומוזיאון ליהדות . ידעתי ששרלוטה היא דמות משמעותית, אבל ככל שהעמקתי לקרוא על פועלה לפני המפגש, הבנתי את סדר הגודל של ההישגים שלה. זה גרם לי להעריך אפילו יותר את ההזדמנות לשבת איתה ולשמוע את סיפורה ממקור ראשון". 

רועי הראל: "אני מרגיש שזכיתי פעמיים - גם להיבחר לפרויקט הזה, וגם לפגוש את מרים הראל [אין קשר משפחתי - מ.א]. אישה מדהימה ומעוררת השראה, שחגגה 100. צלולה, רהוטה ובעלת חוש הומור. כשקיבלתי את שמה, ישר חיפשתי אותה ברחבי הרשת והבנתי שאני נפגש עם לא פחות מאשר 'סלבית'! מרים היא סופרת, מורה לעברית ואפילו יקירת העיר של קריית ביאליק. מרים הקדישה את רוב חייה לספר את סיפורה ואת ההיסטוריה המפוארת שלה. היא סיפרה לעשרות אלפי אנשים וחיילים את סיפורה ונגעה בהמון לבבות. גם בלב שלי מרים נגעה, וערכנו שיחה של כמה שעות בהם שמעתי את הסיפור שלה, קראנו שירים שלה ואפילו עשינו קצת כושר".

מה הדבר הכי קשה ששמעתם מהשורדות אותן פגשתם?

דניאל פרץ: "אחד הרגעים הכי מטלטלים במפגש היה לשמוע על ההקרבה הבלתי נתפסת של סבתה, אלברטינה. לפני המלחמה, כשהייתה בת 4, הוריה של שרלוטה התגרשו והיא גדלה אצל סבתה. עם עליית הנאצים לשלטון הקהילות היהודיות נאלצו, באופן אכזרי, להכין רשימות של אנשים מבוגרים או ילדים שנשלחו למחנות הריכוז. משפחת נוילנד, משפחתה של שרלוטה, קיבלה הודעה נוראית המחייבת אותם למסור שם אחד. אלברטינה, בלי להסס, אמרה שהיא תלך וכך הצילה את נכדתה, תוך ויתור על חייה. הסיפור הזה צמרר אותי לגמרי. לחשוב על הרגע שבו אדם צריך לקבל החלטה כזו, על אהבה כל כך חסרת גבולות, זה בלתי נתפס. במהלך המפגש שלנו, הדלקנו נר זיכרון של עמותת ׳שם ונר׳ עם שמה של אלברטינה וזה היה רגע עוצמתי ומרגש במיוחד".

רועי הראל: "הדבר הכי קשה שמרים סיפרה לי הוא איך חיה ניצלו בזכות איש יהודי אחד. שכשהגיעה לאושוויץ אמר לה לשקר לגבי גילה, בלי להסביר למה. התברר שהשקר הזה הציל לה את החיים, כי אם הייתה אומרת לקאפו שהיא יותר צעירה ממה שהייתה, והיו שולחים אותה לתור בצד שמאל - הצד הזה היה מוביל אותה למוות. מסתבר ששקר יכול היה להציל חיים בתקופה הזאת". 

עד כמה היום יש חשיבות למה שמראים ברשת עבור העברת מסרים כאלו?

דניאל פרץ: "היום הרשתות החברתיות הן הכלי הכי חזק שיש להעברת מסרים, במיוחד עבור הדור הצעיר, שצורך מידע דרך אינסטגרם, טיקטוק ופלטפורמות דיגיטליות אחרות. אם מכוונים לקהל צעיר אני חושב שצריך לפגוש את הצעירים שם. כמובן שחשוב להנגיש את המסר בצורה שתהיה אמיתית, קרובה ונוגעת ללב. הפרויקט 'מעלים זיכרון' עושה בדיוק את זה".

רועי הראל: "החשיבות היא סופר קריטית, במיוחד בתקופה הזו שאנחנו חווים אנטישמיות בכל העולם. חשוב לנו להמשיך להשמיע את הקול שלנו כדי שיהדהד בכל אוזניי העולם בהבנה שאנחנו כאן ואנחנו נשארים כאן. כדי להבליט את התכנים האלו צריך לעשות אותם מדויקים, מעניינים ולא ארוכים מדי. התשומת לב כאן היא קריטית ולפעמים בשגרה הזו שאנחנו חווים לאנשים אין מספיק סבלנות ורצון להמשיך לראות דברים עצובים וזה מובן, למרות שזה סופר חשוב. הפרויקט הזה הוא הוכחה לאיך לעשות זאת בצורה מונגשת לכמה שיותר אנשים".

חווית אנטישמיות מאז התחילה המלחמה?

רועי הראל: "אחרי שסיימתי את המילואים התחלתי לעשות תוכן הסברתי גם באנגלית, חלקו קומי וחלקו רציני. ההסברה שלי הגיעה למיליוני צפיות ברשתות אז כמובן שקיבלתי הודעות נאצה מכל מיני פרופילים. זה לא מרגש אותי, זה אפילו מצחיק אותי קצת.. כותבים לי ׳תעזוב את ישראל׳. סבבה - התחלתי לארוז".

איך אפשר להמשיך ולכבד את יום השואה לדעתך בקרב בני נוער?

רועי הראל: "אני לא אוהב שאומרים ש'בני הנוער של היום הם לא כמו של פעם'. רוב בני הנוער מדהימים, תורמים, מתנדבים ואכפת להם. ברור שכמו בכל דבר יש קבוצות קטנות שפחות מתאפיינות ככה, אבל צריך להתרכז ברוב. דרך הנגשה טובה לבני הנוער ויצירת תכנים שמתאימים לשפה שלהם היא שיוכלו להזדהות ולהתחבר - גם אם זה מרגיש רחוק מהם באיזשהו מובן. אני חושב שהפרויקט המדהים מלפני כמה שנים 'הסטורי של אווה' למשל, בו הראו ילדה בשואה עם רשת חברתית ואיך היא הייתה מתקשרת את זה, זאת דוגמא מצויינת איך להנגיש את נושא השואה. המסעות המדהימים לפולין, וגם יוזמות פרטיות אחרות, הן עוד דרכים שיכולות לגרום לבני הנוער יותר לכבד את היום הזה".

דניאל פרץ: "אני חושב שהדרך הכי טובה לגרום לבני נוער להתחבר למשמעות של יום השואה היא להנגיש את הסיפורים בצורה שתדבר אליהם. לא רק דרך טקסים רשמיים או שיעורים בבית הספר, אלא גם דרך הפלטפורמות שהם צורכים ביום יום, כמו רשתות חברתיות ותוכן דיגיטלי. מעבר לכך, אני מאמין שהשתתפות במפגשים עם ניצולי שואה היא חשובה מאוד. זה לא רק מעביר להם את הסיפור ממקור ראשון, אלא גם נותן לניצולים עצמם הרגשה טובה – שהם לא רק חלק מהעבר, אלא שהסיפור שלהם נוגע, מחנך וממשיך קדימה עם הדור הצעיר".

כל סרטוני הפרויקט יהיו גם זמינים לצפייה ב-yesVOD וב- +STING החל מערב יום השואה. כמו כן, לראשונה, יוצג הפרויקט ברחבי נמל התעופה בן גוריון ובמערכת הבידור בטיסות אל על. בשערי העלייה למטוס ובדלפקי הצ'ק-אין יוצבו קודי QR שיאפשרו לצופים לסרוק ולהיחשף לסרטונים המלאים. בנוסף, קטעים נבחרים מהפרויקט יוקרנו על גבי מסכים שבאזור הדיוטי פרי בטרמינל 3. נוסעי טיסות אל-על יוכלו לצפות בתכני הפרויקט במהלך שבוע הזיכרון לשואה ולגבורה, דרך מערכת המדיה בטיסות יוצאות מישראל וחזרה.