כיצד עלה בך הרעיון לספר?

"האמת שזה התחיל מזה שממש רציתי לכתוב משהו שאני ארצה לקרוא. כתבתי הרבה דברים לפני ומאוד התחשק לי לכתוב משהו שיהיה לי כיף, אני הרגשתי בעצמי כמו קוראת בתוך הספר והייתי צריכה לכתוב אותו כל פעם כדי לדעת מה הולך לקרות עכשיו, אז מתוך זה - זה התחיל. עשיתי תואר בספרות היסטוריה ותנ"ך וככה אני חושבת שכל הדברים שלמדתי, כל הסיפורים אם זה מהספרות אם זה מהמקרא ואם זה מהיסטוריה, הכל התחבר ביחד לספר הזה. הרבה רעיונות לאורך הלימודים קיבלו כיוון לתוך הספר הזה, אז משם הכל התחיל".

בעקבות כתיבת ספר הפנטזיה, טענו שאת ג'יי קיי רולינג הישראלית, מה דעתך על השוואה זו?

"אני מאוד מאוד אוהבת את העולם שנוצר, את העולם של המלאכים והשדים, וגם יש כיף בזה שמשהו קורה פה בישראל, שאתה לא צריך לטוס לאנגליה כדי לראות את כל המקומות. יש משהו שאתה יכול ללכת בישראל וממש לראות ולדמיין את המלאכים והשדים ואת הכל קורה פה, ואני חושבת שזה משהו מיוחד ויוצא דופן והוא באמת כיף. מישהו שקרא את הספר אמר לי שמאז שהוא קרא אותו, כל פעם שהוא עובר מתחת לגשר המיתרים הוא לא רואה אותו כפי שהיה רואה אותו בעבר, וכבר היו כמה אנשים שאמרו לי 'וואי לא היה כזה אף פעם בירושלים, עשית לי חשק לטייל, עד עכשיו נרתעתי מללכת לשם ועכשיו עשית לי חשק לטייל ולראות איפה כל דבר קורה', וזה נורא כיף לי, זה משהו שאני חוויתי נגיד בתור ילדה ב'מישהו לרוץ איתו' - שפתאום דברים מתעוררים לחיים, אז זה נחמד לתת פנטזיה ישראלית".

למה דווקא ספר פנטזיה ולמה דווקא לנוער?

"זה הז'אנר האהוב עליי, אז היה לי ברור שזה הכיוון, שאני רוצה לכתוב משהו מתוך הז'אנר הזה. זה גם משלב עוד דברים, היה לי חשוב להכניס מקום למערכות יחסים. יש כל מיני סוגים של פנטזיה, יש פנטזיה אפית לדוגמה שזה אלפים, אורקים וקרבות ענקיים. גם פה יש גם קרבות ואקשן אבל יש גם הרבה מערכות יחסים, גם בין אחיות וגם סיפורי אהבה ודברים כאלה".

מה קסם לך דווקא במלאכים?

"אני חושבת שזה מתקשר לשאלה הקודמת שלך. חיפשתי משהו שיכול לקרות פה, משהו שיכול לקרות בישראל. הספר משלב בתוכו מיתולוגיה שמית וכל התחום הזה של המלאכים והשדים זה משהו שהוא לא יש מאין, הרבה פעמים אני עושה המון סרטונים בטיקטוק, ותמיד יש לאנשים מה להגיד: 'השד הזה לא נראה ככה' או 'הוא לא נקרא ככה' 'מלאכים הם בכלל כאלה'. זה משהו שהוא מאוד שלנו, הוא מאוד פה, ובתוך התהליך של המחקר על הספר, קצת נחשפתי להרבה סיפורים ולמיתולוגיות וגם דברים שכתובים בתנ"ך שמספרים על מלאכים ושדים וכל מיני כאלה, וזה עניין אותי לקחת משהו שהוא לא יש מאין, שהוא נמצא פה. יכולתי לקחת ציטוטים מהמקרא ולשנות אותם קצת ולהתאים אותם לספר ולשתול אותם בפנים ושזה יעבוד, אבל אני חושבת שזה מוסיף לזה איזשהו סיפור של קסם שזה משהו שהוא גם מבוסס על חלק מאיתנו".

מקום התרחשות הסיפור הוא בירושלים, למה דווקא שם?

"אני חושבת שיש איזשהו קסם בירושלים, אפשר ללכת ולדמיין את הדברים בין החומות של העיר העתיקה, בין ההרים של ירושלים מסביב, זה הרגיש לי כמו התפאורה המושלמת לסיפור פנטזיה ישראלי.  הסדרה לא נשארת רק בירושלים, הספר הראשון קורה בירושלים אבל בהמשך הם גם מגיעים לדיזינגוף סנטר שזה נראה מקום מצוין לשים בו שדים ולתחנה המרכזית בתל אביב ואפילו ליער ביריה בצפון, אז בספר הראשון זה מתחיל משם ולאט לאט זה מתפרס לכל ישראל".

מאיפה שאבת את הידע על מלאכים ומיתולוגיה המוזכר בספר?

"אז באמת חלק מהתואר, למדתי הרבה, וכל מה שלא ידעתי התחלתי לחקור, ראיתי המון סרטונים וסרטים ביוטיוב, קראתי כל מיני ספרים שעוסקים בנושא, דיברתי עם הרבה אנשים. הרבה פעמים אני מספרת על הספר ומתחילות שיחות וכל אחד מוסיף מהמידע שלו וממה שהוא שמע, אם זה סיפורים שסיפרו לו או דברים שהוא גדל עליהם ואם זה דברים שמבחינתו זה האמת האחת הבטוחה. אני הרשיתי לעצמי בספר לא לבחור אמת אחת, יש שם כל מיני סיפורים שלקחתי מכל מיני מקומות, הדברים כבר כל כך מעורבבים אחד בשני שאני כבר לא יודעת מה אני המצאתי, מה אני קראתי, מה שמעתי, הרשיתי לעצמי לא ללכת עם קו אחד אלא לאסוף סיפורים מעניינים, לאסוף דברים מעניינים שאנשים מספרים, דברים שאני קוראת במחקרים ולהרכיב מהם את העולם של מלאכיות עליון שהוא מצד אחד מבוסס על מחקרים ומצד שני הוא גם פנטזיה והוא גם שלי וככל שהספרים ממשיכים גם נוצר עולם שהוא ספציפי לספר הפנטזיה הזה".

בספר אין דמות ראשית אחת אלא ארבעה, מה גרם לך לעשות את ההחלטה הזו?

"אני חושבת שזה התחיל מזה שבאמת יש ארבעת מלאכי עליון: מיכאל, אוריאל, גבריאל ורפאל. רציתי לקחת את אותם מלאכי עליון ולעשות להם גרסה נשית, וזה מיד הפך את הדמויות האלה לארבע צעירות וכל אחת מהן היא מאוד שונה. מיקה שמאפיין אותה המלאך מיכאל היא לוחמנית ובטוחה בעצמה והמסע שלה מאוד שונה מאור שהיא המלאך אוריאל שהיא צריכה לעבור חיפוש עצמי ומציאת הביטחון שלה ולאן היא שייכת ובעצם כל אחת נתנה גם חלק בי ובאישיות שלי, וגם היא נותנת אור על תהליך שונה של דמות, גם עניין אותי לקחת סיטואציות ולתת להם כמה זויות וכמה כיוונים".

יש דמות בספרך אליה התחברת במיוחד?

"ארבעת הבנות הן זווית שלי, כל אחת מהן לא סתם היא דמות ראשית. אי אפשר לבחור בין הילדים, אני אוהבת את כולם, אני יכולה להגיד שאולי מכל הדמויות אור היא הכי קרובה לדברים שאני עברתי בחיים שלי אבל כל אחת מהדמויות היא חלק ממני והיא מייצגת משהו בי".

מה את מתכננת לספר ההמשך?

"כפי שראית, הספר הזה, למרות שהוא הראשון בסדרה, הוא עומד בפני עצמו. הסוף שלו הוא סוג של סגור עם רמז קטן לבאות בסוף אבל הוא עומד בפני עצמו, אבל הוא ספר ראשון מבין חמישה ספרים. אני עכשיו כותבת את החמישי. כל השאר כבר כתובים ובעצם הספר השני כבר סיים עריכה גם עם הגר ינאי, שהיא העורכת של הספר הראשון, והוא לאט לאט או מהר מהר יצא. המטרה היא באמת לא להיות מהסופרים המעצבנים האלה שמוציאם ספר ואז לוקח להם חמש שנים להוציא את הספר הבא ואז 30 שנה אחרי זה הם מוציאים ספר נוסף. המטרה היא באמת לשפר את הספרים כמה שיותר ושכולם יוכלו לקרוא את כל הסדרה, אני צריכה כבר לסיים את החמישי ואז אני אוכל להגיד שהסדרה הסתיימה, ואז לאט להתחיל לכתוב כל מיני דברים בתוך העולם הזה, כבר כתבתי כמה ספין-אופים על דמויות שמצאו חן בעיניי והגיע להן ספר משל עצמן".

מתי הספקת לכתוב את כל זה?

"התחלתי לכתוב את הספר לפני בערך ארבע שנים או שלוש וחצי שנים, הספר הראשון לקח הכי הרבה זמן לכתוב, בעצם כמעט שנה וחצי כתבתי רק את הראשון כי ליצור את העולם, את הכללים ואת הדמויות - כל זה באמת לקח הכי הרבה זמן. שני הספרים הבאים בסדרה נכתבו ממש מהר, זה היה תקופת הקורונה ובעצם במקום שאני אקום ואלך לעבודה כמו תמיד, אז יכולתי להשתמש בזמן שלי. יצא מצב שהיינו אנ, ינון, בן הזוג שלי, ושחר הבת שלנו, בבית ובעצם מה שעשינו זה חילקנו את הזמן שלנו: שש שעות אני כתבתי, שש שעות הוא כתב - ושאר הזמן שיחקנו והיינו עם הילדה. בעצם בשש שעות האלה שקמתי בבוקר ועליתי לקומה למעלה וישבתי לכתוב, זו בעצם הייתה הזדמנות עבורי להגשים חלום שלא קורה הרבה - להיות סופרת במשרה מלאה. כל יום לשבת לכתוב וברגע שמתחילים לכתוב ועושים את זה כל יום אז העולם חי והרבה יותר קל לכתוב אותו. יצא שאת הספר השני כתבתי בשלושה חדשים, זה מטורף כי זה לא ספר קצר. ככה קרה גם עם הספר השלישי, גם הוא נכתב בשלושה וחצי חדשים וממש ככה הסיפור שכבר היה בנוי נשפך ממני ונוצרו שני ספרים הבאים בסדרה. הרביעי לקח עוד חצי שנה ועכשיו אני כותבת את החמישי".

מתי הספר הבא?

"אני ממש מקווה שזה עניין של כמה חדשים, כשכתבתי את הספר הפתיע אותו כמה קשה וארוך זה תהליך של הוצאה לאור. היה לי מן דמיון כזה שמסיימים לכתוב, כמה חדשים עושים עריכה, עוד איזה חודש עריכה לשונית, הגהה והופ! ספר יוצא! אבל התהליך היה כל כך ארוך וזה לקח שנה וחצי רק להוציא את הספר. זה היה בתקופת הקורונה אז הכל היה לאט בגלל זה, ואני מאוד ממהרת! אני כבר אחרי עריכה של הספר השני ומחכה באמת להוציא את זה כמה שיותר מהר, אז אני מאוד מקווה שתוך כמה חדשים. הייתה לי פנטזיה להגיע לשבוע הספר בשנה הבאה עם שלושה ספרים על השולחן, אז אני עוד לא יודעת להגיד בדיוק מתי אבל בתקווה כמה שיותר מהר".

אמרת שיש לך חשבון טיקטוק...

"נכון, אני מעלה בחשבון הטיקטוק שלי מלא דברים - הכל על הספר! אם זה עוד מידע על הדמויות ועל העולם, אם זה דברים שעוסקים בשדים או במישלינגים או במלאכים, 'מה שם המלאך שלך' וכל מיני. הטיקטוק עוסק במלאכים ושדים, ואני ממש נהנית ממנו, זה הזדמנות להקים לתחיה את כל הדמויות, אני גם עושה שם קוספליי של המלאכיות".

ויש לך מסר אחרון לקוראי 'פרוגי'?

"אני מאוד אשמח להזמין אותם לצלול איתי לפנטזיה הישראלית ובאמת לצבוע את החיים שלנו פה בגוונים של פנטזיה. אפשר להרים את העיניים למעלה ולראות את המלאכים או את השדים. הרבה פעמים אנחנו רואים את כל הדברים האלו בטלוויזיה או בכל מקום אחר, אז זה כיף כשדברים קורים פה ושאפשר לעשות ספרות ישראלית טובה ופנטזיה ישראלית טובה".