מאטיס קוגן בכלל לא חלמה להיות סופרת, כמי שבאה ממשפחה של המדע היה דווקא נראה שהמסלול שלה ידוע מראש. אבל אז הגיעה הקורונה, שגרמה לה לעשות סדר בחדר ולמצוא את מחברת השרבוטים שלה ושם את הסיפור שהחלה לכתוב בגיל 15. מאוחר יותר, עם השלמת הספר, וכשהייתה כבר בת 18, היא הגיעה לדוכן "ידיעות ספרים" שפעל במסגרת שבוע הספר, פנתה לאחד העובדים ואמרה שמעוניינת להוציא ספר. למרות הניסיונות להבהיר לה שהיא צעירה, מאטיס החליטה לא לוותר ולשלוח מייל לעורכת ספרי הילדים והנוער של 'ידיעות ספרים', שהביעה עניין בסיפור.

5 שנים אחרי שהחלה לכתוב את הספר, מאטיס מוציאה את ספרה הראשון "המיועד ה-21", שכבר זוכה להצלחה. בראיון היא מספרת לנו על הסיפור שעומד מאחוריו, על תקופת הכתיבה שלו ועל החיבור בינה לבין עולם הספרים, בעידן שהכל הופך לדיגיטלי.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הכוכבים חושפים את שומרי הגלקסיה שלהם
• מ"כמעט מפורסמת" אל "האולימפיים": מיכל בכר חושפת הכל
• הצביעו: אילו כוכבים תרצו לראות שוב בפסטיגל? 

מאיפה הגיעה האהבה לספרים?

"הכל למעשה התחיל, כשהייתי בבית הספר היסודי. עוד לפני שהגיעה האהבה שלי לכתיבה, הגיעה אהבתי לקריאה כשהתחלתי לקרוא ספרי פנטזיה, כמו 'הארי פוטר', 'משחקי הרעב', 'מפוצלים' וה-'רץ במבוך'". 

 מהו הדבר הראשון שהתחלת לעשות כשהבנת שאת רוצה להוציא ספר?

"כשהספר שלי היה כבר ערוך, הבנתי שאני רוצה שיתפרסם ובשביל זה, חיפשתי אנשי קשר בתחום. בנוסף לכך, הלכתי עם החברה הכי טובה שלי לשבוע הספר, כשעברתי דוכן דוכן עם עותק של 'המיועד ה-21' והצעתי אותו לאנשים. חלק מהעובדים ענו שלא מוציאים ספרי פנטזיה לילדים ונוער, חלקם ביקשו לשלוח בדרך המסורתית וחלקם היו אדיבים, אך לא הייתה להם דרך לעזור. כשהגעתי לדוכן של 'ידיעות ספרים', מנהל אתר האינטרנט שלהם צחי פוקס, הסכים לתת לי ייעוץ, נתן לי את המייל שלו ושלחתי לו את העותק. מכאן, צחי העביר אותו לעורכת ספרי הילדים והנוער שלהם-עדי זליכוב רלוי, כשבמקביל גם שלחתי את הספר בדרך המסורתית ולאחר חודש וקצת, קיבלתי תשובה חיובית שזו הגשמת חלום".

איך אנשים הגיבו כשסיפרת להם שאת כותבת ספר?

"כשסיפרתי למשפחה שאני כבר הגעתי לרבע הספר, התגובה הייתה עוטפת. המשפחה שלי בכלל באה מתחום המדע ואני הראשונה מתוכם, שהחליטה לכתוב ספר. כולם אמרו לי 'כל הכבוד לך, אם נהנית מזה תמשיכי ותפרחי' ובאותה התקופה, אף אחד מאיתנו לא חשב על הוצאת ספר, הכל היה בגדר תחביב. בלי הרוח הגבית של המשפחה, לא הייתי מצליחה להתקדם". 

איך הגבת כשהעורכת אמרה לך שמעוניינת להוציא את הספר שלך?

"זה כנראה אחד הרגעים הכי טובים בחיים שלי" משתפת מאטיס. "הכל קרה לפני שנתיים, כשהייתי בצרפת וזוכרת שקיבלתי את המייל, פתחתי אותו ומי שהיה לידי באותו הרגע, יתאר אותו כצעקה גדולה וכהתרגשות בלתי פוסקת. המשפחה שלי בזמן הזה הייתה במטבח, אני הייתי בחלק אחר בבית וכששמעו שצעקתי כאילו ראיתי חרק, הם באו בריצה וראו שקפצתי מאושר, כי יש מישהו שמעוניין להוציא את הספר שלי". 

ספרי לנו על העלילה של "המיועד ה-21"

"הספר מתמקד בפיטר מיילס-נער אמריקאי טיפוסי לחלוטין בן 17, שחייו עומדים להשתנות ב-180 מעלות. בעל כורחו, פיטר מוצא את עצמו במיונים למשלחת נוער לפלנטת 'נור', כשהמיונים מתקיימים במקום שנקרא 'האחו'. במהלך הספר, חלק מהדמויות מתגלות עם כוונות טובות, חלק פחות טובות ואנחנו נחשפים, יחד עם פיטר ושאר הגיבורים להמון רגשות כמו הומור, תקווה, תחרותיות ומסתורין. השאלות האמיתיות של הספר, הן מי יהיו 21 הנערים, שיישלחו לפלנטת 'נור' וכמה רחוק ילך פיטר בשביל המשלחת". 

ומאיפה הגיע הרעיון לספר? 

"כשטיילתי פעם ביפן, נסעתי ברכבת שנראתה לי עתידנית וחלפה בראשי המחשבה, שאם הרכבת הייתה חללית, זה היה מגניב אם הייתי יכולה לטוס לחלל. כאן חשבתי לעצמי, למה שלא תהיה קבוצת נערים שטסה לחלל וכך, עלה הרעיון לספר שהתחלתי לכתוב, באותה הנסיעה ברכבת". 

את הספר התחלת לכתוב בגיל 15 ובשלב מסוים עצרת, למה?

"לפני שהתחלתי לכתוב את 'המיועד ה-21', היו עוד כמה ספרים נוספים שניסיתי לכתוב. כשחזרתי מיפן לארץ, חשבתי ואמרתי לעצמי 'פרק ראשון זה נחמד, אבל כרגע לא דחוף לי להמשיך מעבר לזה והחלטתי לשלוח את הספר למגירה".  

ומה הוביל אותך להמשיך אותו? 

"לפני הכל, הקורונה הייתה בשבילי תקופת מורכבת, התחלה של זמן פנוי ואני בן אדם שצריך תעסוקה. התחלתי מלעשות סדר בחדר ואז מצאתי את המחברת שבה כתבתי את תחילת הספר עם הכתב הירוק, קראתי אותה שוב והיא נשמעה מעניינת. מה שעשיתי ליתר ביטחון, העתקתי את המחברת למחשב כקובץ 'word' ובלי ששמתי לב, כבר כתבתי את הכותרת לפרק השני, יום למחרת לפרק השלישי  ולאט לאט, צברתי תאוצה עם הכתיבה".  

אי פעם העלית על דעתך, שתוציאי ספר משלך בגיל כה צעיר?

"האמת היא, שאני לא חשבתי שאוציא ספר. כשהייתי קטנה, לא הייתי מהילדים שיש להם חלום מוגדר, כמו ילדים שרוצים להיות רופאים, שחקנים ולא חלמתי להיות סופרת. עם הזמן, ראיתי שאני אוהבת לקרוא ובשלב מאוחר יותר, ראיתי שאני אוהבת לכתוב. החלום להיות עם ספר ביד מעולם לא היה קיים ורק לאחרונה, העובדה שהוצאתי ספר מתעכלת בשלבים בראש שלי". 

מהו הספר שהכי אהבת לקרוא עד היום? 

"אני חושבת, שסדרות הספרים הטובות ביותר שקראתי בכל הזמנים, הן ׳הארי פוטר׳ ו-׳גיבורי האולימפוס׳, שאלו שתי סדרות שמאוד אהבתי לקרוא כי העולמות שהספרים הללו יצרו מגוונים, עשירים בדמויות, מלאים בדמיון ואני מוחאת כפיים לסופרים, שהרגישו את הדמויות כמו החברים הכי טובים שלהם. כשאני כותבת ספר, אני מרגישה את התגובה הבאה של הדמויות שלי, כי לאט לאט אני לומדת להכיר אותן וגם בדיאלוגים, אוכל לומר איזו דמות תגיב, האם התגובה תהיה בנימה צינית וגם אדע להגיד, מה יהיו הוויות הפנים שלהן. בנוסף, הספר שהכי השפיע על כתיבת ספרי, הוא 'הרץ במבוך' ".

איזו בחינה?

"התוכן של הספר הזה מאוד משך אותי, מהבחינה שהוא מתאר עולם של נערים שיש להם מטרה כלשהי. כמו ב-'רץ במבוך', גם בספר שלי קיים האלמנט, שהנוער הוא המפתח להצלת דבר מסוים".   

מהן העצות הכי טובות שלך, לבני נוער שרוצים להיות סופרים?

"העצה הראשונה שלי, היא שכל מי שמאמין שרוצה להיות סופר, שיתחיל לכתוב מה שעולה לו בראש ויתגבר על המחסום הספרותי, של הדף הריק שמולו אתה יושב ולא יודע מאיפה להתחיל. הדבר השני, זה לתת לדמיון לזרום ופשוט לצאת מגבולות ההיגיון. המכנה המשותף, ביני לבין הקוראים שמשתפים אותי על חווית הקריאה גם ברשתות, הוא ההנאה שלהם מרגעי השיגעון בספר, שאותם הכי נהנתי לכתוב. לכן, הטיפ שלי לבני הנוער הוא להעז בכתיבה, לא לפחד להשתגע, לצאת מהבנאליות ולכתוב כל מה שבאמת רוצים. בסופו של דבר, הקוראים נהנים מנפילות חדות בסיפורים, ממתחים ומרגעים לא צפויים, שמרימים להם את הרצפה מתחת לרגליים".   

מהן השאיפות שלך להמשך? 

"השאיפה שלי, היא בעיקר להמשיך להנות לכתוב. אני יכולה לספר, שאני עובדת על הספר השני בסדרה כבר במשך שנה, כשאני כבר לקראת סיומו וגם הספר השלישי, נמצא בגדר מחשבה. כל עוד אני חווה הנאה מהכתיבה, התחושה היא מאוד מספקת".