כששומעים את צמד המילים "עולם מקביל" קופצים הרבה רעיונות לראש, ביניהם עד כמה שהסרט הזה הולך להיות מטומטם אם הוא מתעסק בדבר שכזה. אז זהו, כשזה קורה ב"המסע לאסטרה" זה בדיוק ההפך. בסרט, שהוא בעצם סרט ההרפתקאות הראשון מסוגו בישראל, קורים לא מעט דברים מעניינים, מרגשים, מצחיקים, עצובים או סתם קטעים שכיף לצפות בהם.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• אינסטוש: מי מסתנור מהשמש?
• כך נראה הוואטצפ של הסלבס
• רוצים לזכות בכרטיס לסרט של גאליס?

נתחיל מהדבר הכביכול הכי פשוט - הלוק החיצוני - תלבושות ושיער. מהבחינה הזו אין ספק שהדבר הצליח. אם לפני שצפינו בסרט חשבנו עד כמה מוזר והזוי זה נראה, אז במהלך הצפייה בסרט בכלל לא חשנו בהבדל. למה? כי הכרנו משהו אחד שהיה מקובע בראש, וזו הסדרה, בסרט נשאבנו לאן שצריך ופשוט נהננו מהצפייה. התלבושות המיוחדות של חברי הקאסט בעולם אסטרה לגמרי ראויות לשבח, הן נראות מצוין ומעבירות סוג של שוני, משהו אחר. על השיער והתסרוקות כלל אין מה לדבר, בין אם אלו התוספות של דניאל מורשת, הצמות המגולגלות של שירן סנדל או סתם הפאות של נווה צור שעושות את כל ההבדל.

נעבור לדברים קצת יותר מורכבים כמו סאונד, מוזיקה, אפקטים, צילום, עריכה ובימוי. בכל הקטגוריות הנ"ל הצליח לעמלים ובגדול. הסאונד המעולה של כל חלק וחלק בסרט, המוזיקה שמתחברת בצורה מושלמת וגורמת לך להרגיש כאילו אתה נמצא באותו מקום שלא מזכיר כלל סט צילומים, שיר הנושא שהופק מחדש בגרסתו של עידן חביב, דרך הצילום המסובך והרציני שיש בסרט, עם כל הזוויות המיוחדות והקלוז/אפ על השחקנים. בכל הנוגע לאפקטים, בין אם זה הפיצוצים או המסכים הירוקים, כלל לא ניתן להבחין בהם והם נראים רגילים לגמרי. כלום לא גרם לנו לחשוב שמשהו מחזיק את תובל שפיר בסצנה בה הוא קופץ מעל הצוק.

בסך הכל מדובר בפרויקט הקולנועי הראשון של חברי הקאסט וזה לגמרי מרגש. יחד עם זאת צריך לומר שחוץ מכמה משפטים בודדים – המשחק היה... איך לומר? אדיר. זו הרמה. דניאל מורשת ושירן סנדל הראו לכולנו שהם ראויים להישאר בתעשייה הזו לטווח הארוך, כי אין ספק שאת טורסו וזויה הם גילמו בצורה מושלמת, כולל הפרטים הכי קטנים בהם. הם גרמו לצחוק, לבכי, לרגש ולפחד. היה אפשר לחוש את מה שהדמויות שלהם הרגישו. תובל שפיר, אליל הנערות של הדור שלנו, משחק שני תפקידים שונים בסרט (אך גם מאוד דומים בסופו של דבר), או אפילו שלושה. יש כאן צד אחר לגמרי במשחק המעולה של שפיר שעדיין לא זכינו לראות ממנו על המסך הקטן.

מה שלא היה צפוי לפני צאת הטריילר בפרט והסרט בכלל, היא הנשיקה בין אליאנה תדהר ודניאל מורשת, או שמא כדאי לומר טיקה וטורסו? הייתה נשיקה אחת לאורך כל הסרט ונראה כאילו כולם נתפסו בה ויזכרו אותה לעד. תכלס, לא חיכיתם שזה יקרה בין דני וליעם ב"גאליס"? עזבו את זה שזה היה עולם מקביל ואלו לא ליעם ודני, אבל עצם החשיבה על כך היא גאונית, הרי אי אפשר לשמר כל הזמן את המשולש החברי של יונתן, דני וליעם. צריך לשבור אותו קצת, משהו שכדאי לאמץ מכל העניין לעונה הבאה!

כדאי להדגיש כי חסרונו של דניאל גד, חבר הקאסט הראשי מימי העונה הראשונה, אכן מורגש, שלא נדבר על מבאס. אנו בטוחים שהוא היה עושה עבודה מעולה בתור דמות כלשהי מספטימה או אפילו מהצד הרע של אסטרה, וחבל שמערכת לימודי המשחק שלו לא איפשרה זאת, אבל מי יודע, אולי ייצא סרט שני ונראה אותו בו? בתקווה.

אם יש משהו שנורא בולט בסרט הוא המסר. המסר שחברות הוא ערך חשוב, שאולי מי שקרוב אלייך באמת רוצה בטובתך, יודע מה טוב עבורך וכדאי להקשיב לו לפעמים, שחברים לא משאירים מאחור. עם זאת, יש בסרט כמה חורים בעלילה, אך עדיין עושה זאת בצורה מתחוכמת והתוצאה הסופית מרשימה.

ביום ראשון תחל פעילות מגניבה בפרוגי ודרכה תוכלו לזכות בכרטיסים ל"גאליס - המסע לאסטרה"!