"זיתים": הצגה חשובה, רלוונטית ובגובה העיניים. צילום: ז'ראר אלון

"זיתים": הצגה חשובה, רלוונטית ובגובה העיניים

יצאנו לסקר את ההצגה ״זיתים״ שתעלה בימים הקרובים בפסטיבל ״תאט. תרבות״ בחיפה. למה כדאי לראות את ההצגה ולמי היא מיועדת? ביקורת.

החוויה שנקראת ״זיתים״ תתחיל לצופים עוד בכניסה לבניין ההצגה – בית הכט. מדובר בבניין לשימור שצמוד לבניין האודיטוריום הגדול בחיפה, ובניגוד אליו אינו מכיל אולם גדול. ולא סתם אנחנו מתארים את מיקום ההצגה, כי מסתבר שאם בכוונה או לא הוא משרת אותה ועל זה נדבר בהמשך.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

אז מה זו בכלל ההצגה ״זיתים״? ההצגה מספרת על נערה בת 17 מפתח תקווה בשם נויה ציוני. נויה אוהבת את הזמרת אדל וחלומה הנוכחי הוא לזכות בתחרות השירה בעירה שתתקיים בעוד כשלושה חודשים. עוד פרט שמסופר על נויה הוא משקלה החריג, ואם להיות יותר מדויקים – עודף משקלה.

דוגמנית למידות גדולות מייעצת:
כך תאהבו את עצמכם
שחר בן-ימיני
איסקרה לורנס היא אחת מהדוגמניות היותר מדהימות בשטח כרגע. לא רק בזכות העובדה שהיא יפה כל כך, אלא גם בזכות העובדה שהיא עובדת קשה מאד בשביל להפוך את תחום הדוגמנות לתחום יותר מקבל, ולשנות את אידיאל היופי שהוא מציב. עכשיו, היא יוצאת בטיפים לנערות צעירות על כיצד ניתן לאהוב את עצמכן

הסיפור שמסופר מנקודת מבטה של נויה אשר שוברת את הקיר הרביעי ומדברת אלינו, הצופים, מתחיל בהכנסתה של נויה לאשפוז בן שלושה חודשים שנועד להורדת משקלה. באשפוז נויה פוגשת בחלי המכונה ״גפרור״ ובמריה, שותפותיה לחדר שמאושפזות בגלל המצב ההפוך – תת משקל. במשך כל ההצגה נויה מספרת לנו על הקשיים עם השותפות, ההתאהבות, המוזיקה שבוערת בה ומעל להכל – הקושי שבירידה במשקל.

ההצגה לא הייתה רגילה. למרות שיכולנו לספור בערך עשר דמויות, חלקן מרכזיות וחלקן פחות, לא ראינו עשרה שחקנים, אלא רק אחת. דליה שטורך שמה, והיא מובילה את המונדרמה בעזרת משחק של כל הדמויות לפי השקפתה של הדמות הראשית.

נויה, הדמות למקרה שהתבלבלתם, מגלמת בעצמה את יתר הדמויות בעזרת שיטת משחק מתא – תיאטרונית (משחק בתוך משחק, הצגה בתוך הצגה). זאת עושה על ידי חיקוי הדמויות האחרות. את זאת שטורך עושה על ידי מעבר בין אינטונאציות ומימיקות ושימוש נרחב ויוצא מן הכלל בפרופס.

© דניאל קפלן לוגסי

בעצם, האביזרים בהצגה משמשים הרבה יותר מתפאורה. הם מעטים ובהתחלה קשה לייחס להם חשיבות, אך ככל שמתעמקים יותר בהצגה מבינים שכל אחד מהם "מתעורר לחיים" ומייצג דמות אחרת כאשר נויה מחזיקה בו. למשל: כשנויה סיפרה על האח הראשי, דליה לקחה את המשקל שעמד מאחוריה והתחילה בחיקוי האח.

ראוי לציין את השחקנית לטובה במעבר החלק והטבעי בין הדמויות ששונות פלאים אחת מהשנייה. בכלל אפשר לדבר על האמינות של הדמות הראשית. שטורך הצליחה להעביר את נויה במצבים הכי נוחים או קשים שלה באופן מצויין. וגם אם נתקעה, היא הצליחה לאלתר בהתאם לדמות ככה שלא הרגשנו כלל שהיא יצאה מעולם ההצגה ומגוף הדמות.

שתי נקודות ששטורך חזרה אליהן פעם אחר פעם במהלך ההצגה הן נקודות הנוחות של נויה, הדברים שאותה משמחים והם – זיתים ומוזיקה. המאכל האהוב על נויה מוזכר כמה פעמים במהלך כעסה על התפריט החדש, אך החזרה היותר מרגשת נראת דווקא כשמדובר במוזיקה. מדי חודש יש לנויה הזדמנות לשיר במקום להתעסק בצרות של האשפוז. אותם שני דברים שאולי נתפסים בעיני רבים כטריוויאלים – הזיתים והמוזיקה, מכניסים את נויה למקום של נוחות אמיתית בתוך מציאות נוקשה ואנחנו מוזמנים להיכנס לנוחות הזו ולרוגע ביחד איתה.

© ז'ראר אלון

המשחק היה טוב, יכולות השירה של השחקנית שנחשפו בכל שיר ושיר היו מספקות והסיפור הכללי היה בנוי טוב. אך שלושה דברים הפכו את ההצגה מהצגה מן השורה, למשהו שנזכור. האופי המפולפל, חצי רגיש חצי ציני והומוריסטי של נויה, הפשטות והאינטימיות.

הדברים שההצגה הצליחה להעביר, בניגוד להרבה הצגות אחרות, הם תחושות הפשטות והאינטימיות. ההצגה הזו לא הלכה על הגרנדיוזיות שנראת בהצגות מוזיקליות אחרות בארץ, אלא להפך. תחושות אלה מתחילות בפרטים הטכניים, שבכלל לא קשורים למהלך ההצגה אלא בקשר עקיף.

זוכרים את בית הכט? הבניין בו התרחשה ההצגה ועליו דיברנו בהתחלה? הוא לא סתם הוזכר. החיפאים שבקהל יכולו להעיד שבצמוד לאותו בניין עומד בניין האודיטוריום ובו אולם ענק. ולמרות שהוא יכול היה להכניס קהל הרבה יותר גדול, הוא לא נבחר. בבית הכט ההצגה מתרחשת בחדר גדול בקומה השלישית. בו יש במה לא ממש גדולה, בטח שלא כמו הבמה הגדולה באודיטוריום. החדר עצמו נראה כמו סלון של בית ישן והוא מלא בכמה שורות של כיסאות. בדיעבד אפשר להבין כמה החדר הזה היה חשוב וכמה הוא נתן תחושה אינטימית. ההצגה הפכה להיות פתאום הצגה שמסופרת לאורחים על הספה.

© אינסטגרם

ועכשיו על המתרחש על הבמה: תיווכחו לדעת שנויה לבושה בדיוק כמוכם. ג'ינס, חולצה וסוויטשירט פשוט, פשוט, פשוט. אין ניסיון להמציא פה מחדש את עולם האופנה אלא להראות נערה בת 17 כמו שהיא – בקז'ואל. הבמה הינה לבנה, אין כמעט תעלולי תאורה ובטח שלא אפקטים, והפרופס? כמו שאמרנו, מעטים. תוך מספר דקות הבמה (שגם אינה גבוהה) מאבדת תחושה ומשתלבת בחדר.

ההצגה "זיתים" היא לא באמת הצגה, ככה לפחות אנו מרגישים, אלא בעצם שיחה. היא אינטימית ופשוטה ומשחוקת בצורה טובה. היא נעימה לעיניים ולאוזניים (במיוחד כשמדובר בשירים של אדל).

אבל רגע! מה עם המסר? אז בהצגה הזאת יש מסר ביג טיים. "המסר הוא לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך, את\ה תצליח\י לא משנה מי אתה". ככה דליה אומרת לנו בעצמה. ההצגה מדברת על עודף שומן ועל תת משקל, אך לא רק מי שאוחז באחת מההגדרות הללו יכול להזדהות איתה. מי שיראה את ההצגה עד הסוף ירגיש טוב עם עצמו וידע שכך צריך להרגיש גם כל אדם בסביבתו. וזו הסיבה הכי חזקה שבגללה צריך לראות את ההצגה. אגב, סיפרנו שזה מבוסס על סיפור אמיתי? הכי אינטימי ופשוט.

ההצגה תוצג ב – 12-13.4 בבית הכט שבחיפה במסגרת פסטיבל תרבות לנוער "תאט. תרבות"



תגובות