ביקורת: מופע היחיד של מירי מסיקה
כתבנו נשלח לצפות בהופעתה של מירי מסיקה בזאפה אמפי שוני בבניימינה וחזר עם תובנות על הכשרונות החבויים של מסיקה על הבמה, זכה לשמוע כמה קאברים מעניינים ונהנה מהופעה אינטימית ביותר
אין כמו מירי מסיקה, אמרתי לעורך התרבות של האתר, ששלח אותי להופעתה של אלילת הזמר הזו, במועדון הזאפה אמפי שוני בעיר הקטנה בניימינה.
נשלחתי לצפות בהופעתה של הזמרת במתחם הצפוני ביום חמישי שעבר, וזכיתי להופעה יוצאת מגדר הרגיל עם שלל אנרגיות חזקות, שמחה, הומור ולהט כמו שרק מסיקה יודעת לתת על הבמה.
בין השירים שהעלתה מסיקה על הבמה, היו הלהיטים: לשם, מלך, נובמבר, לצד קאברים שונים ביניהם: שיר לזכר מותו של חיים חפר, שיר לזכרה של אידית פיאף בצרפתית, אינטה עומרי בערבית ושער הרחמים.
ההופעה הייתה זורמת וקלילה ולמסיקה התגלו מספר כשרונות נוספים, אחד מהם הוא הכשרון שהחל לפרוץ ממנה בכוכב נולד: ציוניות וקלילות. שני הכשרונות האלו הצליחו להמיס את הקהל מצחוק.
בין נאמבר לנאמבר מסיקה השתדלה לדבר עם הקהל ולשמור איתו על קשר עין. ציון לשבח מגיע לזמרת על כך שבכל שיר ושיר היא נהגה להתנענע בצורה מיחודת האופינית לה ובכך לשמור ולהצדיק את הופעתה הייחודת.
לאמפי הקטן בבניימינה לא נכנסו יותר מארבע מאות איש (המספר המקסימלי לקהל במקום) ולכן ההרגשה הייתה נעימה, מזג האוויר היה נוח וההופעה לא הייתה המונית ורועשת במיוחד.
הקהל אכן היה נעים ושקט, אך חשוב לצין שרוב הקהל נשק לגיל חמישים פלוס, ובלטו בחסרונם בני הנוער שמעריצים את מסיקה. כשבעלה של מסיקה, אורי זך, שמלווה אותה בהופעותיה על הקלידים, נטש את הבמה לדקה היא אמרה: "אני לא יכולה לפטר אותו, האמת אני לא מבינה איך הוא סובל אותי". בקיצור, היה מצחיק.