שיינה היידי רוצה שהצגות חנוכה יתנו במה לקהילה הגאה: "לא רוצה שהם ירגישו שונה או מוזר"
מריקוד אל עולם הטיקטוק ואז אל עולם המשחק: שיינה היידי עוברת מרקדנית מאחורי השחקנים אל קדמת הבמה בהצגת חנוכה חדשה ורגע לפני היא עוצרת אצלנו בריאיון מיוחד בו לא חוסכת בביקורות על אי שילוב עלילתי של הקהילה הגאה בז׳אנר, על הדרך המיוחדת שלה וגם - נזכרת בחווית האירוויזיון המנצחת
שיינה היידי, רקדנית וטיקטוקרית עסוקה במיוחד, תעשה את הצעד הראשון שלה בעולם המשחק ותככב בחנוכה הקרוב בהצגה "תיבת נח", רגע לפני שזה קורה, תפסנו אותה לראיון מיוחד בו שוחחנו איתה על הכשרון החדש שגילתה, חזרנו איתה לאירוויזיון ושמענו ממנה על הייצוג הגאה הלוקה בחסר בעלילות מופעי החג.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- סדרות הטלוויזיה שהיינו רוצים לחיות בהן
- The Story: הפאדיחה של נאיה בינשטוק
- שיחת הוואטסאפ הסודית של חברי הפסטיגל נחשפת!
"התחלתי לרקוד בגיל שלוש", משתפת אותנו היידי על הכניסה לתחום הריקוד. "התחלתי כי בעצם אחותי רקדה… הייתי בחוג באותה התקופה, וכשהייתי בת 14, טזתי לאבא שלי שגר בניו יורק והלכתי שם לסטודיו הכי מפורסם בעולם, ׳Brodway Dance Center׳, ואז ראיתי מה זה עולם הריקוד האמיתי, איך זה נראה, איך הרקדנים נראים, איך נראה הלבוש שלהם, איך הם רוקדים. מפה אמרתי לעצמי שאני הולך להיות רקדנית.
מתי הבנת שאת רוצה לקחת את התחביב הזה כמה צעדים קדימה?
"בגיל 14 כבר הבנתי שזה מה שאני רוצה ובגיל 16 הרצון הזה התחיל להתממש, כשהתקבלתי ללהקה מקצועית בראשון לציון, בסטודיו שנקרא ׳קצב הגוף׳. פתאום הופענו בקליפים, הופענו בכל הארץ! שם החלה הקריירה המקצועית".
View this post on Instagram
תיכף תתחילי מרתונים של הצגות "תיבת נח", איך ההרגשה?
"זאת פעם ראשונה שאני עושה תפקיד משחק בהצגה, כשכל החיים הייתי רקדנית וכוריאוגרפית. אני מאוד קשורה לעולם הבמה, אבל לוהקתי לתפקיד הזה בגלל שמדובר בחיות, בגלל שמדובר בתיבת נח. מאוד התרגשתי מזה וגם הרגשתי שזה משהו אחר וחדש, אז באתי גם עם המון התרגשות ותוך כדי גם עם לחץ של לספק את הסחורה".
"בריקוד אני מרגישה שמה שזה יזרקו עליי יהיה בסדר ובהצגה הזאת רציתי להוכיח את עצמי, באתי לכאן הרבה יותר דרוכה. זו הצגה חדשה לגמרי, דורון מור שכתב ומביים את ההצגה. היו הרבה שכתובים, שחזורים ובסוף מצאנו את הדמויות".
את מי תגלמי בעלילה?
"אני מגלמת את טופי הפלמינגו, שהיא החברה הטובה של כולם, מתוקה כזאת… די מתחברת לעולם של הילדים והנוער, כשהיא מדברת למשל על ה׳טיק-טוק׳ ומספרת כל מיני בדיחות עכשוויות. הדמות שלי היא מאוד צבעונית, ורודה, חייכנית, רוקדת, ככה שממש מצאנו את הדמות ביחד ומה מתאים לטופי להגיד, איך אני מחברת בין שיינה לטופי וזה היה ממש כיף ומעניין".
כאמור, פעם ראשונה בעולם המשחק. מה למדת על עצמך כשחקנית?
"למדתי שצריך להדליק מחדש את ההתרגשות, צברתי יותר ביטחון, יותר אומץ להגיד את שלי ולהרגיש המרכז של משהו. ברשת אני רגילה לזה שמכירים אותי לא רק כ׳רקדנית של נטע׳, אלא כשיינה וזה מטורף שפתאום אני על מרכז הבמה, כמישהי שרקדה מאחורי אנשים והפעם זה הפוך. כאן למדתי לקחת פוקוס במילים שלי ושאלו לא התנועות, אלא המילים שמושכות את תשומת הלב. בהצגה הזאת לקול שלי יש משמעות, בפעם הראשונה הייתי בהקלטות בתור אחת שהיא לא זמרת ופתאום הייתי צריכה לשיר! פתאום אני צריכה לדבר מלא, להשתמש בסאונד של הקול שלי, לשתות מים עם לימון למשל כדי לא להיות צרודה, במיוחד כשמדובר בחמש הצגות ביום. טוביה למשל לוקח ויטמין סי, רינת עם תה כל הזמן אז אלו טיפים שמקבלים מהשורה הראשונה מה שנקרא…"
זוכרת טקסטים בקלות?
"לזכור טקסטים הוא דבר שדי הפחיד אותי בהתחלה, אתה מקבל ספר הצגה אבל בסוף הכל זורם כשאתה חי את זה. מאוד עזר שטופh, היא קצת שיינה ושיינה היא קצת טופי, זה לא רחוק מהמציאות ואני גאה בעצמי".
איך היה בחזרות?
"היה מאוד אינטנסיבי, עבדנו כל יום מאמצע אוקטובר וחוויתי ממש את כל מנעד הרגשות… היום אני פשוט מתרגשת, עשיתי בדיוק גם ציפורניים של פלמינגו! אני הולכת להיכנס לחודשיים של הצגות בדצמבר וינואר כל יום, לפעמים יהיו חמש הצגות ביום!".
איך היה החיבור הראשוני עם שאר חברי הקאסט?
"החזרה הראשונה הייתה תחושה של קיבוץ גלויות, למשל יש את טוביה צפיר בן 77, נדב אבוקסיס קומיקאי ואבא… כל אחד מהקאסט בעולם משלו והורגש שכל אחד בא להצגה בהתרגשות".
"כבוד עבורי גם לעבוד עם טוביה צפיר, הרי כולנו גדלנו על סבא טוביה... גם לעבוד עם רינת גבאי שנוכחתי לראות שילדים מאבדים את זה כשהיא עולה על הבמה! התחברתי גם אל שמחה גואטה - בחורה מהממת עם לב מדהים ואמיר זרד שהוציאו אותו מ-׳בני אור׳ לפה, וזה משהו אחר לגמרי כי פה הוא צריך להיות פיל רגיש וחמוד! יש גם את נדב אבוקסיס שזה מעניין כי הוא קומיקאי, זה קאסט שהוא קיבוץ גלויות. אם יש משהו מדויק כאן זה שנח היה צריך להביא חיה לכל תיבה, קיבצו אותנו בחדר חזרות וכאילו יאללה, שיקרה איזשהו קסם וזה קורה! זה מהמם ומרגש שכביכול כל אחד מגיע מעולם שונה לגמרי".
הכנסת אותם גם לרשת?
"האמת שפתחתי לרינת גבאי טיקטוק, לימדתי אותה ריקודים וגם את סבא טוביה לימדתי לעשות תנועות".
אגב, מה גרם לך להפוך גם לטיקטוקרית בולטת?
"ממש לפני הקורונה חתמתי בסוכנות ׳לייב׳, לאון שניידרובסקי הוא זה שחיבר ביני לבין הסוכנות. כשבאתי לפגישה הראשונה, שאלו אם יש לי טיקטוק ועניתי: ׳זה של ילדים, לא?׳. כתגובה אמרו לי - ׳את רוצה להיות רלוונטית? תורידי טיקטוק!׳. הורדתי, עשיתי סרטון והוא הגיע למאה אלף צפיות! הסרטון הראשון התפוצץ ולמזלי זה קרה בתקופת הקורונה, אז כל הזמן העלתי תוכן והעוקבים המתלהבים עלו והם רוצים לראות יותר. זו הפלטפורמה שבעזרתה אני יכולה ליצור קשר עם קהל יותר צעיר. הרי אני עובדת עם בני נוער, מלמדת בני נוער והשיח והבדיחות שלהם מגיעות מ׳טיקטוק׳, מה מגניב ומה לא מגיע גם משם. ברור שיש לזה פלוס ומינוס אבל אם אני רוצה להיות קשורה לזה אני צריכה להיות שם ולדעת מה קורה. לכן, אני מתמידה לא רק בהעלאת סרטונים אלא גם בלצרוך תוכן. לצפות במשפיענים אחרים ולראות מה עובד".
איך משמרים את זה?
"אני חלק מקבוצת ווטסאפ שנקראת ׳טיקטוקרים׳ ובה נמצא כל מי שאתה יכול לדמיין שהוא חזק ברשת. אנחנו נפגשים אחד עם השני, קובעים אחד עם השני כדי לעשות דברים, דואגים להיות בעסק כל הזמן! למשל עם אבישג נגר, עמית מיוזיק, אור אלקיים זוטי, שלי צירינג… כל פעם זו תקופה אחרת וכל פעם יש טרנד חדש. בחודש הגאווה, עשיתי סדרת טיקטוק גאה בשיתוף טיקטוק ישראל, יחד עם אור בן אוליאל, אוריאן ספיבק, לישי וירדן טויזר. לא הכרתי את אור בן אוליאל לפני ואמרנו, בואו נשתמש ברשת למשהו חיובי ונדבר את מה שאנחנו רוצים להגיד והפרויקט היה בלי ספונסרים מסחריים. עשינו יחד סדרת רשת והיה כאן חיבור של אנשים מהטיקטוק שרוצים להביע את עצמם בנושא מסוים. כולם תרמו את עצמם, עשינו לזה צילומים ואלו דברים שמרגשים אותי. כשיש לי ולחברי הקבוצת ווטצאפ פלטפורמה, אנחנו רוצים להשתמש בה לטובה. למשל אם מישהו מחברי הקבוצה מקבל ידיעה על ילד שחוגג בר מצווה ואף אחד מחבריו לא הגיע, אז שולחים על כך הודעה וכל מי שיכול מגיע או שולח סרטון ברכה. מדובר בקהילה של אנשים שמאוד רוצים לתת מעצמם, להיות מחוברים לקהל הילדים והנוער, וזה ממש כיף".
View this post on Instagram
בתור מישהי מהקהילה הגאה, מרגישה שיש בכלל התייחסות אליה בהצגות חנוכה?
"אני לא מרגישה את זה. הייתי בכמה הצגות ילדים שעשיתי להם כוריאוגרפיות והלוואי שיגעו בנושא קצת יותר. כל ילד שישב בקהל, בין אם זה ילד להורים חד הוריים או שהוא חי עם קהילה גאה, שירגיש את הייצוג של המשפחה שלו. אני לא חושבת שאנחנו שם וזה יקרה רק אם מישהו יבוא וירים את הכפפה".
איך את רואה את עצמך פועלת לשינוי בנושא?
״אני דואגת לעשות את זה ברשת. אני עושה זאת גם באמצעות האינסטגרם וגם באמצעות הטיקטוק. בפלטפורמות האלו אני מראה את הזוגיות שלי בגאווה, תיעדתי את כל החתונה, עניתי על שאלות ששאלו אותי בנושא. כשהופנו אליי שאלות מאנשים שהרימו גבה, אמרתי בפניהם את דעתי ועשיתי זאת בצורה מכובדת, אני לא בעד לריב ברשתות חברתיות. עצם זה שאני מופיעה בהצגה ויודעים מי אני זה כבר לא סוד. אני מציגה את מי שאני גם בפני שאר חברי קאסט ונותנת את הטון שלי בעניין הזה. הדרך שאני יכולה לשנות את העובדה שהצגות ילדים פחות מתמקדות בנושא, היא באמצעות הרשת. לא רק להתמקד בזוגיות אלא בכלליות לדבר על סובלנות וקבלת האחר, להראות שיש מגוון של משפחות ומגוון של אנשים. הייתי גם מוציאה ספר שעוסק בנושא, כי אומנם יש ספרים כאלה באנגלית אבל לא מצאתי כאלה בארץ, ואם אכן אין אחד כזה כאן, ארצה להוציא כזה ספר ולהפנות אותו לעולם הילדים, הצגה זה כבר בשלב מאוחר יותר. כשיהיו לי ילדים, אני לא רוצה שהם ירגישו שזה שונה או מוזר שיש להם שתי אמהות. הנושא הזה צריך להגיע גם לילדים, ללמד אותם שיש מגוון סוגים של אנשים, שזה בסדר לחלוטין ופשוט להתקדם הלאה".
שיינה מוסיפה, "בעולם הנוער עניין הגאווה מועבר דרך סדרות, גם הרשתות תרמו לזה ולכן השיח בקרב הנוער הרבה יותר קיים, הם רואים אנשים שונים, זוגיות שונות והוא פתוח לכל זה. בעולם הילדים הדבר עדיין לא קיים. אני מודעת לרגישות, אבל אם נצליח לנרמל את זה כמו שאני מרגישה ואני יודעת שהרבה מרגישים כמוני, יהיה אפשר להבהיר את הנושא לילדים. בעיניי זה אחד הדברים הכי חשובים, כי אף אחד לא צריך להרגיש שונה".
בואי נחזור אחורה לתוכנית הריאליטי שבה השתתפת ״רק רוצים לרקוד״, אילו חוויות לקחת איתך משם?
"לקחתי משם את החוויה של להיות בריאליטי, את חוויות ההתמודדות עם הטלוויזיה, התגובות מהצופים. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בטלוויזיה ולמדתי לא לקחת ללב ולהיפגע מהערות של השופטים, לא להיפגע מזה שאומרים עליי ׳מה זה השיער הזה?׳ ושאני נראית מוזר. למדתי להחליק, להגיד ׳זו האומנות שלי, זה מה שאני טובה בו וזאת אני׳. אתה צריך להיות מאוד חזק ולהיות עם עמוד שדרה. התוכנית הזו הייתה נקודת מפנה. כרקדנית מאוד השתפרתי, כי זורקים עליך סגנונות ובכלל דברים שלא עשיתי לפני התוכנית".
השתתפת בקליפ האירוויזיון של נטע ברזילי, "TOY" וגם רקדת איתה על הבמה הגדולה. זוכרת את ערב הניצחון?
"הלוואי שהייתי יכולה לחוות את האירוויזיון בארץ, את הסיפורים של כולם שלא ישנים מההתרגשות ויוצאים לרחובות. בת הזוג שלי הלכה לכיכר וקיבלתי ממנה סרטונים שבהם ראיתי שבזמן שאנחנו חוגגים וצורחים בליסבון אחרי שניצחנו - כל ישראל שרה את ׳TOY׳. אחרי מסיבת העיתונאים, החגיגה הייתה במסדרון של המלון כי אסור היה לנו ללכת לשום מקום והייתה עלינו אבטחה. אז הביאו לנו אוכל וכל המשלחת הייתה בחגיגות עד הבוקר".
איך הייתה הדינמיקה בינך לבין נטע?
"הדינמיקה בינינו הייתה מגניבה לגמרי. רציתי שהיא תנצח כשהיא השתתפה בכוכב הבא. הייתי כזה גרופית, אהבתי את מה שהיא ייצגה, את המוזיקה שלה. היה בינינו חיבור שהרגיש נכון מההתחלה, נטע היא אומנית בנשמה שלה. רואים שהיה אכפת לה מהאירוויזיון, לשתינו היה אכפת. שבועיים וחצי היינו יחד בפורטוגל ותחשוב שזה כמו טיול שנתי של מבוגרים. יצאנו ביחד, היינו במלון ביחד, דיברנו, הכרתי את ההורים שלה, את האחים שלה וממש התחברנו.
אתן עדיין בקשר?
"אני מאוד אוהבת את נטע ואנחנו בקשר כשמזדמן, ׳פעם ב…׳ אנחנו אומרות אחת לשנייה ׳בואי ניפגש׳ ואז אנחנו יושבות ביחד ומציפות הכל, אבל כרגע היא עסוקה וגם אני עסוקה. אנשים מופתעים מהעובדה הזאת ואני מסבירה להם שאין ממה. בסופו של דבר ׳טוי׳ תמיד יהיה החוויה שלנו ביחד. האירוויזיון היה משהו שכל כך הרבה אנשים נתנו מעצמם בשבילו, בתקופה הזאת אף אחד לא ראה ימינה שמאלה, אלא רק היו מרוכזים בלנצח. כשסיוון יאנג התקשר אליי ושאל אותי: ׳את רוצה להצטרף למשלחת המנצחת של האירוויזיון?׳, עוד לפני שהיא נבנתה בכלל, עניתי לו בתהייה - ׳מנצחת?׳, הוא אמר לי - ׳כן אנחנו הולכים לנצח׳ והסכמתי".
בתור מישהי שהייתה על הבמה הזאת כרקדנית - אילו טיפים את רוצה לתת לנועה קירל לקראת הייצוג שלה באירוויזיון 2023?
"קודם כל נועה מושלמת! הייתי המורה של נועה לריקוד, כשהיא הייתה בכיתות ד׳ ו-ה׳, ואני הייתי בת 19. היא מהממת, מוכשרת ואני חושבת שיש לה את כל מה שצריך לבמה הזו - היא יודעת לשיר לייב, היא רקדנית פרפורמרית, אבל מה שכן, היא צריכה להיות עטופה ולא לצאת מהבועה הזאת בזמן שהיא שם. אולי זה בכל תחרות ככה, אבל כשאני הייתי במשלחת של האירוויזיון היינו ממש עטופים, כל בוקר וכל לילה הייתה התכווננות וכולם עטפו אותנו, בין אם זה דרך שיחות, הענקת אנרגיות, אוכל בריא ואנחנו גם כולנו התאמנו שם בחדר כושר כשעשינו אימון בוקר, כל הזמן היה את הביחד. כולנו היינו צריכים להיות עם אנרגיות חיוביות ואם מישהו לא הסכים עם מישהו בנושא מסוים ישר פתחנו את זה אחד עם השני, אי אפשר היה להיות לבד. בגלל דברים כאלה קיימת משלחת וככה ייצגנו את ישראל, באנו למטרה מסוימת, הרגשנו מאוחדים, הרגשנו שאנחנו מייצגים משהו ובגלל זה אני מאוד התחברתי למילה משלחת. לבמה אין לי טיפים עבור נועה כי היא תצליח, אבל כן אתן לה טיפ לחוויה הכוללת והוא להרגיש את המשלחת ואת הביחד. אני סומכת על הצוות שלה ואני סקרנית לראות אילו רקדנים הם יקחו, זה יהיה מעניין".
מה את מאחלת לעצמך להמשך הקריירה?
"תמיד כששואלים אותי את השאלה הזאת אני נחנקת. מצד אחד אני רוצה לטרוף את העולם, כי איזה כיף זה לרקוד ואז פתאום לעשות עוד דברים… ומצד שני זה משתק אותי, כי אני מאוד משתדלת לחיות את הרגע ומאוד משתדלת להגיד תודה על מה שיש. אני מרגישה שכל שבוע וכל חודש זה משתנה, כי מגיע עוד משהו שאני יכולה לדחוף אליו. לא יכולתי לדעת למשל שאני אצטרך לעבוד ברשת חברתית למשל וזה מדהים, כי זו עוד דלת שנפתחת. אני רק יכולה לאחל לעצמי להיות שמחה, בריאה, לא להתעייף, להיות בטוב, להמשיך לדחוף כל פעם למשהו חדש, להגשים את עצמי ושיבואו דברים, שכל פעם יהיה משהו חדש".
