עד גיל 17, הרקדנית הדר שלום בכלל לא חשבה שתהיה רקדנית, אפילו כשהתחילה לרקוד הרבה לפניכן בסטודיו. אבל, התוכניות של הדר השתנו ב-180 מעלות ומאז הספיקה לככב לצד אמנים גדולים כמו נועה קירל, עומר אדם, אגם בוחבוט ועדן חסון. לפני חודש, נודע להדר על יעד משמעותי נוסף שעומדת לכבוש והוא להופיע לצד הזמר האמריקאי-אשר, בטור העולמי שלו. הדר תהיה חלק מהרקדניות הקבועות של אשר וכעת, היא מספרת לנו איך כל זה קרה.  

"כבר לפני שנתיים רקדתי בלוס אנג'לס, התאמנתי שם והתקבלתי ללהקת ריקוד ישראלית-אמריקאית שנקראית 'קשת חיים'. כל זה קרה, בזמן שעבדתי בארץ, טסתי לתקופה כדי להשתפר בתור רקדנית, מפה לשם הכרתי אנשים חשובים ודברים התגלגלו. התחלתי לעבוד על ויזת אמן, שזו ויזה שאנשים עם יכולות מיוחדות יכולים להוציא כמו רקדנים, שחקנים ולא כולם יכולים לעשות אותה, כי היא מורכבת מהרבה קריטריונים, בין אם זה רזומה ובין אם זה המלצות. עכשיו אני עובדת על לעבור ללוס אנג'לס, להתפתח שם ומרגישה שהגיע הזמן להתקדם הלאה".

איך הגבת כששמעת את הבשורה?

"התרגשתי מאוד" משתפת "החלום שלי הוא להופיע עם זמרים גדולים. האמת היא שזה גם מלחיץ קצת, כי בכל זאת אתה הולך לעבוד עם אנשים שונים שיש להם שפה אחרת, אבל אני יודעת שאני מוכנה ושהגיע הזמן שאקפוץ למים העמוקים".

מה השיר של אשר שאת הכי מתחברת אליו?

"אני מאוד אוהבת את השירים הרגועים של אשר, אבל גם את השירים הקצביים והמוכרים יותר. אני מתחברת לביטים בשירים שלו ובאופן כללי, לסגנון המוזיקה שהוא עושה".

כפי שסיפרת, את מתכננת לעבור לגור בלוס אנג'לס. איך את מכינה את עצמך למעבר הזה?

"קודם כל, זה הדבר הכי מרגש בעולם. אני עובדת על זה מלא זמן וסוף סוף, כשאני מרגישה שהחלום לעבוד בלוס אנג'לס בתור רקדנית הולך להתגשם, זה עוד יותר מרגש. מה שכן, אני בן אדם שדבר ראשון עושה משהו ורק אחר כך מעכל את הסיטואציה, אז ייקח לי כמה רגעים לקלוט ולהבין מה קורה. קודם כל אארוז, אקח דברים, אפרד מהחברים שלי ורק אז, אבין את הסיטואציה ואגיד 'וואי, אני אשכרה עברתי ללוס אנג'לס להגשים חלום!' ". 

יש חשש מלעבור לגור במדינה שונה לחלוטין?

"ברור שיש. נכון שהמעבר ללוס אנג'לס נשמע נוצץ ונשמע וואו לרקוד שם, אבל לא לכולם זה מתאים. אני בטוחה שיהיה לי קשה ומאתגר, כי בכל זאת אהיה בלי המשפחה שלי, בלי החברים ויש שם כמה רקדניות שאני מכירה, אבל זה לא ירגיש כמו להיות פה עם המשפחה והחברות הכי טובות שלך. תהיה בדידות שאצטרך להתגבר עליה, אבל אני פשוט שמה את הקריירה שלי ואת המימוש העצמי שלי במקום הראשון. תמיד ידעתי שארצה להגשים את עצמי ואת המטרות שלי לפני הכל, אבל כל זה בצניעות ויחד עם להיות בן אדם, כי יש אנשים ששוכחים מאיפה הגיעו, איך להיות בני אדם ובסופו של דבר, כולנו אותו הדבר. ברגע שאעשה את מה שאני רוצה לעשות, אעבור לדבר הבא".  

לא מזמן הופעת עם עומר אדם בפארק הירקון. איך מסכמת את החוויה?

"היה ממש כיף ומרגש" משתפת. "אחרי תקופה ארוכה שלא הופעתי ולא היו הופעות במשך הרבה זמן בגלל המלחמה, ההופעה הזו הייתה כיפית וממלאת. חזרתי כבר בדצמבר להופיע בהצגות בבימה והופעתי גם עם אגם בוחבוט, אבל הרבה זמן לא הופעתי בבמה כזו גדולה, במיוחד בזמן המלחמה, שזה בכלל לא היה מובן מאליו. לעשות ארבע הופעות בפארק הירקון באמצע מלחמה זה מטורף, אבל חייבים להמשיך ואולי טוב שאנחנו גורמים לאנשים שבאים להופעה, להתנתק מכל מה שקורה. אני חושבת, שצריך להילחם בסיטואציה שקורית עכשיו, לשחרר את הראש ולשחרר את הנפש".

בתור אחת שהופיעה לצד לא מעט זמרות וזמרים בישראל, עם מי יש לך חיבור קרוב במיוחד?

"אני מתחברת לעדן חסון, כי הוא מפרגן לרקדנים, תמיד בקשר איתנו וכיף להופיע איתו. עדן מאוד פרפקציוניסט, חשוב לו איך הכל ייראה, תמיד מודע להכל וכיף לראות, שלאומן כל כך אכפת מדברים כאלה, שדואג והוא גם מדבר בגובה העיניים". 

תמיד ידעת שתהיי רקדנית?

"ממש לא" הדר מתוודה. "גם כשרקדתי כמעט כל יום עם קבוצה בסטודיו סגור בגיל 13, הייתי בטוחה שאהיה בכלל מעצבת פנים. אף פעם לא אמרתי לעצמי שאהיה רקדנית, אבל דבר הוביל לדבר ואז, התחלתי לקבל עבודות בתחום הריקוד. מאז שהתחלתי לרקוד, לקחתי את זה מאוד ברצינות, בפול פאוור ובפעם הראשונה כשהייתי בלוס אנג'לס ורקדתי שם, אמרתי לעצמי 'אני אהיה רקדנית, אני רוצה לרקוד פה עם האמנים האלה וזה מה שאני רוצה לעשות' ".

יש מחשבה להתנסות בתחומים נוספים, כמו משחק למשל?

"התנסיתי בעבר במשחק, גם עשיתי פרסומת ואודישנים. מספיק לי תחום אחד שהוא קשה, אבל אני גם מאוד אוהבת את עולם המשחק. הייתי במגמת תיאטרון ב'מקיף יהוד', העלנו הצגה שבה שיחקתי תפקיד ראשי והופתעתי מזה שנתנו לי תפקיד ראשי, כי המשחק הוא לא המקום הכי נוח שלי. בזמן הצבא נפצעתי ברגל, לא רקדתי שנה ורציתי להועיל לעצמי, אז התחלתי ללמוד משחק מול מצלמה וכשסיימתי את זה חזרתי לריקוד, כי קשה לעשות את שני העולמות. צריך להתמקד בדבר אחד, כדי לעשות אותו הכי טוב". 

לפני שנה, הסאונד "על האשששש"  שעשית לטיקטוק הפך בין רגע לויראלי. איך את מסבירה את הבאזז שנעשה? 

"האמת שאני לא יודעת איך להסביר את זה. הכל היה הכי ב'מה שיהיה יהיה'..העלתי פשוט את הסרטון והוא התפוצץ. כנראה שהוא ממש הצחיק אנשים, זה הפך להיות טירוף ואנשים עדיין שואלים אותי ברחוב 'קוראים לך 'על האשששש?' ', 'את לא מ'על האשששש?' ', אז אני עונה בחיוך 'כן, אני הדר 'על האשששש' ". 

הרגשת שהצלחת לשמר את הבאזז? 

"אני חושבת שכן, כי אנשים עדיין יודעים וזוכרים את הסרטון הזה. ברור שהסאונד הזה לא איפה שהיה, כי אז הסרטון היה ממש במקסימום, אבל אנשים עדיין זוכרים את זה וגם בהופעות הקהל צועק לי 'הם עושים על האשששש'. בהופעה של עומר אדם למשל וגם של אגם בוחבוט, אנשים בקהל שראו אותי צעקו לי 'על האשששש' וזה חמוד, שאנשים עדיין זוכרים את זה". 

האם את מתכננת עוד סאונד טרנדי בקרוב?

"אני אגיד לך את האמת, זה צריך להיות טבעי. את 'על האשששש' אפילו לא תכננתי, הוא פשוט קרה בטבעיות ואם עוד דבר כזה יקרה, אז הוא יקרה ומקווה שיגיע". 

אז אחרי שתתאקלמי בלוס אנג'לס, אולי הדבר הבא יהיה "יו, הם עושים ברביקיו"? 

"אפשרי" משיבה בחיוך, "הרבה אנשים גם בארצות הברית מכירים את הסאונד הזה. חברות שלי מלוס אנג'לס סיפרו לי, שישראלים שחיים בלוס אנג'לס מדברים על הסרטון ומישהו מאמריקה שראה אותי רצה להצטלם איתי, בגלל שזו אני מ'על האשששש' ".  

אז אחרי שהגשמת לא מעט חלומות, כולל החלום להופיע לצד זמר אמריקאי. מה החלום הבא שלך?

"להופיע לצד ביונסה. ביונסה היא הכל, זמרת, רקדנית, פרפורמרית, נראית גם בחורה מדהימה והיא פשוט הכי טובה. השאיפה שלי, היא להמשיך לעשות דברים שעושים לי טוב ושום דבר לא מובן מאליו".

מה העצה הכי טובה שלך לבני נוער שרוצים להיות רקדנים? 

"בעיקר לעבוד קשה, לא לוותר לעצמך ולדעת לעשות ויתורים, על דברים אחרים. כשהייתי בתיכון, ויתרתי על להיפגש עם חברים, כי רציתי לרקוד ולהשתפר. באותו זמן גם רקדתי בסטודיו, גם הייתי במגמת תיאטרון וגם במגמת ספורט, אז לא היה לי זמן לחברים והיו לי את החברות הכי טובות שלי מהבית, אבל ידעתי איפה למקד את הזמן ואת ההעדפות שלי. אני יודעת שהריקוד הוא דבר שאצטרך לעתיד, אז ללכת לצופים למשל לא יעזור לי עם המקצוע הזה, כי התחום קשה, יש תחרות בעולם וצריך להתמקד בו בכל הכוח, כדי להיות טובים. הריקוד זה לא עבודה שנגמרת ובתור מורה לריקוד, אני תמיד שואבת השראה, לא קמה וממציאה ריקוד. אני צריכה שתהיה לי השראה ממקום אמיתי, אם זה מרקדניות ורקדנים בעולם, אם זה מכל מיני מקומות ומהחיים. תמיד צריך לעבוד על עצמך, ללכת לשיעורים ולרקוד, לנסות גם לרקוד לבד בבית ולדעת לעשות סדר עדיפויות. צריך לבחור מה נכון לי עכשיו ומה אני צריכה לעשות, כדי להיות הרקדנית הכי טובה".