לכבוד חגיגות 71 השנים למדינתנו, תפסנו לשיחה את הסלבס האהובים שהיגרו לארץ מתוך בחירה והערצה למדינה. הם סיפרו לנו על החוויות, הקשיים, ההרגלים, על הדברים האהובים עליהם בישראל ועל המסר החשוב שהם מעבירים לנוער בנוגע לארץ הקודש.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• קווין רובין מספר על הסבא שלא הכיר
• שגיא ברייטנר על השכול: "תנו למחשבה עליו להחיות אותו"
• גאווה ישראלית: השחקנים הישראלים שמצליחים מעבר לים

שוחחנו עם שלושה כוכבים שעלו לארץ ישראל: אשלי וקסמן בקשי אשר נולדה בקנדה, דין מירושניקוב שנולד באוקראינה ואנה זק אשר נולדה ברוסיה, וכעשור לאחר מכן היגרה לישראל עם משפחתה. במהלך השיחה הם סיפרו לנו על העלייה לארץ – ההחלטה, עזיבת המקום המוכר, הטיסה ארצה והעלייה עצמה.

אשלי וקסמן בקשי סיפרה לנו על חווית העלייה שלה לארץ ישראל ואמרה "מגיל 18 ידעתי שאני רוצה לבוא ולעשות צבא. הייתי באמצע התואר, אז תמיד אמרתי שאני אסיים לעשות אותו קודם. בדיוק כשהייתי בסמסטר האחרון, פרצה מלחמת לבנון השנייה ואמרתי לעצמי ש'אם יש רגע מתאים להתנדב בצבא - זה עכשיו'. עזבתי את הכל,  ואחרי שבועיים כבר הייתי בארץ ישראל. אני לא ממש החלטתי לעלות לארץ, המטרה הייתה יותר לעשות צבא ואז להתגלגל ולראות מה כן, מה לא, האם להישאר או לא. כל כך נהניתי בצבא שנשארתי עוד, יצאתי לקצונה, חתמתי קבע ובסוף הייתי 5 שנים בצה"ל ונכנסתי למשרד הביטחון. מבלי לשים לב עליתי פשוט לארץ".

גם השחקן, דין מירושניקוב, סיפר על העלייה שלו לישראל, עם מי עלה ועל ההתרגשות בעת הטיסה, "עליתי לארץ בגיל 9, מאוקראינה, לא ידעתי את השפה, לא ידעתי שום דבר. הגעתי בהתחלה עם סבא וסבתא שלי. זו הייתה הטיסה הראשונה שלי ואני זוכר את ההתרגשות. עליתי למטוס בפעם ראשונה, עם התרגשות מטורפת, הגישו לי אוכל במטוס פעם ראשונה, וראיתי עגבניות שרי באוכל לראשונה. לא היו עגבניות שרי באוקראינה באותם ימים, שנת 97', והבנתי שאני מגיע למשהו מאוד מאוד גדול, לא הבנתי עד כמה זה גדול עד שכשנחתנו בישראל כולם מחאו כפיים. בהתחלה הגענו לאשדוד ואחרי זה עברנו לרעננה".

"עליתי לישראל בגיל 10, מרוסיה, זה היה ספונטני. עלינו ביחד עם כל המשפחה, אבא שלי רצה לעלות, ופשוט יום אחד עלינו לפה בלי לדעת את השפה, בלי כלום. התיישבנו באשדוד, עד היום, ופשוט התחלתי להסתגל לארץ", כוכבת הרשת, אנה זק, סיפרה שהיא ומשפחתה עלו לארץ מתוך רצון של אביה.

איך היה להיפרד מהמקום שאליו אתם רגילים ולהגיע למקום חדש לחלוטין?

"ממש קשה להיפרד מהמקום שאליו אתה רגיל ולהגיע למקום חדש. לא הייתי ילדה קטנה, וגם לא ילדה בוגרת, הייתי באמצע כזה. היו לי ברוסיה המון חברים, והמון תחביבים שעשיתי. היה לי ממש קשה ומוזר" סיפרה זק.

בקשי נזכרה בחוויה העלייה ושיתפה: "הייתי בשיא ההתלהבות להגיע למקום חדש ובאמת הייתי מאוד ציונית. בהתחלה ראיתי את הכל כוורוד, מבחינתי הכל היה פה מושלם ודווקא לאט לאט כשנשארתי כאן וכשהתחלתי לחוות דברים; כמו פוליטיקה, חתונה, משכנתא וילדים, אז התחלתי לשים לב, שאין מה לעשות - בכל מדינה יש דברים שהם קצת פחות טובים, אז פתאום התחלתי לשים לב אליהם".

מירושניקוב אמר כי: "לעזוב מדינה זה לא פשוט, במיוחד שכשעזבתי באוקראינה, רק שלושה ימים לפני סיפרתי לחברים שלי, מכיוון שאמא שלי לא רצתה שאספר לאף אחד בגלל האנטישמיות. להגיע למקום חדש זה לא פשוט גם כן; זה ללמוד שפה חדשה, להכיר חברים חדשים, להגיע לתרבות חדשה, להתבייש לאכול את האוכל שלך ולהתלבש בצורה שונה. אני זוכר את היום הראשון שהגעתי לבית ספר - צחקו על הלבוש שלי כי לבשתי סנדלים וגרביים. אבל הכל בסדר סך הכל, מתרגלים לאט לאט".

"כשהוא שמע שאני יהודייה, הוא זרק לי את הנעליים מהחלון ואמר לי לעוף משם"

השחקן והדוגמן סיפר על כך שהוא לא חווה אנטישמיות באופן אישי, אך משפחתו לגמרי כן ואמר "אני אישית לא חוויתי אנטישמיות, אבל סבא שלי חווה וגם דוד שלי חווה כששירת שם בצבא. היו מתעללים בו המון שם בגלל הכיפה שהיה חובש".

היוטיוברית הקנדית לעומתו, כן חוותה אנטישמיות לפני עלייתה לארץ ישראל ואף סיפרה לנו על סיפור ילדות מצמרר אשר קורע את הלב "לא כל החיים שלי חוויתי אנטישמיות ולא בכל מקום, כי בסך הכל גרתי גם בשכונה יהודית. כשהלכתי לאוניברסיטה בעיירה אחרת, קטנה, פתאום פעם ראשונה שחוויתי מקרה כזה. מישהו אירח מלא אנשים, סטודנטים, בחדר שלו, וכשהוא שמע שאני יהודייה הוא זרק לי את הנעליים מהחלון ואמר לי לעוף משם". מירושניקוב סיפר שאת הבריונות הוא דווקא חווה מהצד ההפוך - כשהוא הגיע לארץ בגלל הוא חווה עקיצות בגלל  ארץ המוצא שלו וטען שזה קורה עד היום "קראו לי בקללה שתמיד שנאתי, גם אחרי ששיניתי את השם שלי מדימה לדין". זק מצטרפת למירושניקוב ואומרת כי "בריונות חוויתי אך לא בגלל העלייה, יותר אחרי זה".

העלייה היא מורכבת ולא פשוטה. אתם גם מגיעים למקום חדש, בו אתם צריכים להתרגל להרגלים החדשים ולהתמודד עם המון קשיים בחברה, בשפה, במנהגים ובכלל. עם מה נאלצתם להתמודד כשהגעתם לראשונה לארץ?

"עבדו עליי הרבה, בגלל שהייתי די תמימה וקנדית. יש הרבה דעות קדומות, שאם עלית מארה"ב או מקנדה או ממקומות כאלו, אז כנראה שבאת מכסף. לא חוויתי גזענות כמו שאנשים שעלו מאתיופיה או מרוסיה חוו, אבל כן הרגשתי אאוטסיידר (זרה) וזה ככה עד היום. כאילו אני לא מספיק ישראלית לכולם. לצופות ולעוקבים שלי שאוהבים אותי אז מבחינתם אני כן, אבל מבחינת אחרים, לי אין את הזכות להתלונן על יוקר המחייה. ברגע שאני זאת שאומרת את זה, אז אומרים לי 'לא טוב לך? תחזרי למקום שהגעת ממנו'. כאילו פה אני לא מספיק ישראלית" סיפרה בקשי.

זק שיתפה כי "לא הכרתי את השפה, לא הכרתי אף אחד. הגעתי למקום חדש שלא הכרתי בו שום דבר. שמו אותי במקום לא ידוע, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אבל לאט לאט התחלתי להכיר אנשים וחברות. בבית הספר היו אנשים שראו אותי ועזרו לי. לאט לאט התחלתי להתחבר לישראל ולאהוב אותה. ללמוד את השפה העברית לא היה קשה, אבל באמת לא באתי עם שום רקע של עברית. אני ישר באתי לבית ספר והתחלתי ללמוד, אז בגלל זה היה לי קשה".

מירושניקוב בהחלט התחיל ללמוד את השפה מאפס "אני לא זוכר איזשהו קושי, אני זוכר שלמדתי את השפה ממש כמו תינוק. לא הייתי מבולבל או משהו, פשוט ברעננה נכנסתי ולא היו עוד עולים חדשים איתי בכיתה. הייתי כל הזמן שואל שאלות ומתחיל להבין כל פעם מה זה אומר. ממש התאקלמתי בתוך השפה, ובתוך החברה. ממש ניסיתי להיות חלק מזה ותוך חצי שנה דיברתי שוטף, כתבתי והייתי בין התלמידים המצטיינים בכיתה".

"אני חושבת שצה"ל זה באמת המקום הכי טוב להפוך להיות ישראלי כנגד כל הקשיים. אם יש טירונות על מנת להיות ישראלי, אז זה להתגייס לצה"ל. וכמובן, שזה שמאוד מהר הביא לי חברים טובים. זו באמת הייתה ההסתגלות הכי טובה" אומרת בקשי ומוסיפה לנו שהיא אינה נאלצה להתמודד עם קשיי למידת השפה העברית, מפני שידעה והכירה את השפה עוד בהיותה בקנדה ומצאה פתרון כאשר היא מתבלבלת "כשעולים ממקום כמו ארה"ב או קנדה, אז יש את היתרון שאם אני לא יודעת מילה כלשהי בעברית, אני פשוט אומרת אותה באנגלית, ומבינים אותי".

ישראל מאופיינת בהמון דברים השייכים רק לה. מה הדבר הכי ישראלי בעיניכם?

"אני חושבת שהצבא והחיילים. בתור מישהי שהולכת להתגייס עוד מעט, אני ממש מתרגשת לקראת זה ואני חושבת שהצבא זה משהו שמאוד מאפיין אותנו" שיתפה אותנו זק.

בנוסף הוסיפה היוטיוברית הקנדית "מבחינתי לעשות צבא וכל התרבות של צה"ל זה מאוד ישראלי. העניין של העדות - שלכל אחד פה מאוד חשוב העדה שלו, למרות שהוא יכול להיות כבר דוד שלישי או רביעי, הוא עדיין מרוקאי או טוניסאי. ונגיד בקנדה זה לא ככה, מישהו שההורים שלו הגיעו לקנדה מאירלנד אז הוא כבר לא אומר שהוא אירי".

"להתנדב. אני פורש את זה תמיד על שלושה מישורים: הראשון זה צבא, השני זה שירות לאומי והשלישי זה להתנדב בכל מיני שעות - אם זה מד"א, אם זה ללכת להתנדב באיזה מקום עם נוער בסיכון או סתם לעזור באיזו מצוקה או משהו כזה" מירושניקוב הוסיף כי "אחד הדברים שאני הכי אוהב זה שאני קם בחו"ל ואני פוגש ישראלי, אז תמיד, תוך פחות מדקה, אנחנו יכולים להיות החברים הכי טובים. זוהי ארץ ישראל: לפגוש מישהו ישראלי בחו"ל ולהרגיש איתו בבית. ישראל זה לא רק הדברים שכאן, זה גם הדברים שמסביבנו".

בתור כאלו שלא תמיד חיו בישראל אלא הגיעו במהלך חייהם, חלקכם מבחירה אישית ומרצון, וחלקכם מבחירת משפחתכם - איזה מסר אתם רוצים להעביר לנוער הצעיר בנוגע לארץ ישראל?

"שלא יחשבו שבמקום אחר יותר טוב - הכי טוב בישראל. עם כל הבעיות והקשיים, הכי טוב כאן" אמרה המאפרת, בקשי, לאחר שטעמה משתי העולמות, בחו"ל ובישראל. "לאהוב את המדינה. בשנים שלפני הצבא וגם אחרי הצבא, לנסות להתנדב בכל מיני מקומות וכשמגיע הזמן לצבא אז לעשות צבא, להתנדב או לעשות שירות לאומי איפשהו" הוסיף השחקן מירושניקוב.

אנה זק העלתה את נושא הרשתות החברתיות על מנת להראות לעולם את יופייה של ישראל "אני חושבת שאנחנו צריכים איכשהו להראות יותר את ישראל. להראות כמה המדינה שלנו טובה, יפה וכמה היא מדהימה. אני חושבת שהרשתות החברתיות עכשיו ממש משמעותיות ואפשר להעביר המון מסרים. פשוט להראות את הארץ שלנו, לשתף ולהנות ממנה כמה שאפשר".