"בגיל 11 התחלתי לרקוד בסטודיו בקריית אונו וממש ממש אהבתי את זה ובלטתי בקבוצה מגיל קטן. מאוד אהבתי את זה אבל לא חשבתי שזה יהיה המקצוע שלי בחיים, עד שהתגברתי יותר ובסוף התיכון ובשלב הצבא הבנתי שאני לא יכולה לוותר על זה, והחלטתי שאני רוצה גם ללמד אז הלכתי לקורס בוינגייט. משם התחלתי להכיר עוד אנשים מהתעשייה ולהבין איך זה עובד, והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

 

"קודם כל יש אודישנים מאוד גדולים לדברים האלה. הקאסטים האלה מאוד מצומצמים ויש אודישנים לשצריך לעבור אותם. למשל לנועה קירל היה אודישן שהגיעו אליו מאות אנשים, ופשוט צריך להתקבל ולעבור. גם אצל אנה זק אנחנו קאסט מאוד קטן. בוחרים בפינצטה את הרקדנים הכי טובים בארץ כי הן גם הכוכבות הכי גדולות".

 

"זה ממש כיף, עם הזמן נהיה קשר שהוא מאוד חברי, ואני נהנית מכל הופעה ואנחנו עושים צחוקים ושטויות. ממש התחברנו כי זה המון שעות שאתה עם בן אדם, ולפעמים נוסעים להופעות שהן בצפון ובדרום. אז מאוד התחברנו ואני אוהבת אותן מאוד, הן מדהימות, נועה היא גם חברה מאוד טובה שלי בפן האישי".

 

"האמת שהאירוויזיון הייתה חוויה ממש מאתגרת. זה היה חודש וחצי של חזרות, ובגלל שזה האירוויזיון וזה צריך להיות ברמה הכי גבוהה שיש אז עבדנו מאוד מאוד קשה וזה היה מאוד אינטנסיבי. כל הזמן שינו לנו את הנאמברים והיו מלא שינויים כי זה היה צריך להיות מושלם, אז זה היה מאוד קשה. אבל החוויה עצמה של האירוויזיון הייתה מטורפת, זה הקהל הכי מדהים שהופעתי לו בחיים שלי. הייתה אנרגיה מדהימה והקהל שואג וצורח, במיוחד כשנטע ברזילי הופיעה עם הדגלים, זו הייתה חוויה באמת חד פעמית שאני לא אשכח בחיים. הרגע הזה על הבמה היה פשוט אדרנלין מטורף, והיה לי כיף וכבוד ממש לעשות את זה".

 

"יש המון פעמים שאתה נשבר כי זה מקצוע שיש בו המון עליות וירידות ולא תמיד אתה למעלה, במיוחד שאני עובדת עכשיו מאוד קשה על לעבור לחו"ל. אבל זה פשוט משהו שאני יודעת שנועדתי לעשות, ואני עובדת מאוד מאוד קשה בשביל זה. יש הרבה רגעים של שבירה, זה קשה גם פיזית וגם מנטלית, אתה לא תמיד בטופ אז הרגעים האלה קשים, אבל אני משתדלת תמיד לדחוף את עצמי. לא יצא מצב שהחלטתי לוותר כי זה יותר חזק ממני ואני כל כך אוהבת את זה. אז כן, זה מאוד קשה, אנשים אפילו לא יודעים עד כמה זה קשה, אבל אני בטוחה בזה במאה אחוז,.

 

"האמת שאין לי תכנית ב'. אני מאוד מאמינה שזה שאם יש לך תכנית ב' סימן שאתה לא מספיק בטוח בתכנית א'. אז אני משקיעה את כל כולי בתכנית א'. זה משהו שאני רוצה לעסוק בו כל החיים, ואם לא רקדנית אז אהיה כוריאוגרפית, שאת זה אני יכולה גם לעשות בכל גיל. יש לי גם את התשוקה הזו להיות כוריאוגרפית בהמשך החיים, אבל כרגע אני רוצה להיות על הבמה ואני חושבת שגם אהיה כוריאוגרפית טובה יותר אם אחווה כמה שיותר בתור רקדנית".

 

"זה קשה וזה שובר ומתסכל, זה גורם לך לחשוב למה לא ואולי אני לא מספיק טובה. אני לא אשקר, יש את הנפילות האלה. אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון במקצוע הזה, ואני אמשיך עוד לקבל 'לא'. בשביל להיות במקצוע הזה אתה צריך להיות ממש חזק ולהאמין בעצמך ולא לתת לזה לשבור אותך, כי יהיו 'לא' לאורך כל הדרך. זה גם מקצוע שהוא מאוד ויזואלי, אתה יכול להיות רקדן מאוד טוב אבל לא יבחרו אותך בגלל איך שאתה נראה, ואין לך מה לעשות עם זה, ואולי הם מחפשים משהו אחר שבכלל לא תלוי בך. אבל צריך לקבל את זה ולהזכיר לעצמך שזה לא תמיד תלוי בך, וש'לא' זה ממש חלק מהעניין, ושזה בסדר כי זה עוד ימשיך לקרות. אז אני מקבלת את זה, אין ברירה".

 

 

"טסתי לשם לטיול ופשוט הבנתי שעם עבודה קשה באמת הכל אפשרי. הכרתי המון אנשים שהאמינו בי ועזרו לי, וראו את הפוטנציאל ורוצים שאני אצליח, וזה נתן לי את האמונה שזה באמת יכול לקרות. זה תמיד היה החלום שלי, תמיד הייתי מסתכלת על אמנים מאוד גדולים ואף פעם לא הייתי מסתכלת עליהם, הייתי מסתכלת על הרקדנים שלהם ומקנאה בהם ורוצה להיות במקומם. די עשיתי את כל הדברים בארץ, ואני רוצה לאתגר את עצמי, זה הכיף שלי".

 

"אני חושבת שזה מאוד בשבילי. למשל להיות הכוכב או האמן זה המון חסרונות שאנשים לא חושבים עליהם. כל העניין של החשיפה ועוד הרבה חסרונות בלהיות זה שבפרונט. אז אני מאוד אוהבת שיש לי את האפשרות להיות על הבמה ולעשות את מה שאני אוהבת ולהנות מזה, בלי כל שאר החסרונות שמגיעים עם להיות השם עצמו. אני אוהבת את זה ומקבלת את זה ואין לי שום בעיה עם זה, ולהפך, אני גם מרגישה שזה לטובתי".

 

"שאלה קשה אבל נראה לי שביונסה. היא רקדנית מדהימה בעצמה, והרקדנים שרוקדים לצידה הם הרקדנים הכי טובים בעולם. אני מאוד אוהבת אותה ואת המוזיקה שלה והסגנון שלה, והיא נותנת כל כך הרבה השראה בהופעות שלה. היא מבחינתי הטופ של הטופ, וזה כבוד מאוד מאוד גדול להופיע איתה".

 

"החלום הכי גדול שלי הוא להיות בטור בכל העולם עם אמנית ממש גדולה, כמוה למשל. ולטייל ולעבוד תוך כדי, ולעשות את מה שאני אוהבת, להתפרנס מזה בכבוד, לראות את העולם דרך זה".

 

"אני יכולה להגיד שהכי חשוב זה קודם כל לראות שאתה באמת אוהב את זה, ומוכן לעשות את ההקרבות ולעבוד קשה, כי זה הולך להיות קשה. לי אישית זה שווה את זה כי אני מאוד מאוד אוהבת את זה. הייתי גם ממליצה במקום לרצות כל הזמן לחשוב על להגיע למטרה, להתרכז בלהיות רקדן טוב ולקחת שיעורים ולעבוד קשה ולאמן את עצמך, ולא להפסיק להתאמן גם כשאתה מקבל עבודות, כי תוך שניה יכולים להחליף אותך. אני יכולה גם לתת טיפ בפן האישי, שאני קיבלתי המון עבודות אחרי שטסתי לחו"ל והכשרתי את עצמי ועבדתי מאוד קשה. אני חושבת שעם עבודה קשה אפשר להשיג הכל, אבל צריך להיות חכמים ולעשות את זה בדרך הנכונה. אני גם חושבת שאם אתה עובד קשה ואתה מגיע לרמה כל כך טובה, אין סיבה שיתעלמו ממך ושזה לא יקרה".