היא שיחקה ביומני החופש הגדול והספיקה גם לככב בתפקיד אורח בטלנובלה הארגנטינאית, "ויולטה". אז רגע לפני החזרה אל המסך בסדרת הנוער החדשה "נעלמים" (ערוץ ניקלודיאון, ימי א'/ד' ב/ 15:40 לצופי הוט), נפגשנו עם גאיה גור אריה לכוס קפה, בו היא סיפרה את כל מה שבאמת מעניין אותנו לדעת. מוכנים?

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• סל מחזור: הסרטים שזכו לכמה גרסאות על המסך
• דוד שאול והדר דימנד במבחן החברות של סוסי פרא
• דניאל ליטמן: "לא ידענו למה אנחנו נכנסים"

 

"אבא הוא מקור ההשראה שלי"

 

מתי בעצם התחלת להבין שאת רוצה לעסוק בתחום המשחק?

"האמת שמגיל מאוד צעיר. אבא שלי למד משחק כשהוא היה צעיר ובזכות זה נחשפתי לעולם הזה. הזיכרון הראשון שלי היה מסיבת הסיום של כיתה ו', שבה היה תפקיד של מפקדת בצבא וכל הבנות נורא רצו אותו, אפילו היו אודישנים שהמורה לתיאטרון עשתה ואני קיבלתי את התפקיד הזה. ברגע הזה אמרתי - אוקיי וואו, התאהבתי. התחלתי להאמין שאולי גם אני טובה בתחום הזה, התחלתי באמת להתעסק בזה ולהתעניין בכל העולם הזה, ומשם הכל פרץ. המשכתי עם כל התחום הזה בבית הספר, הייתי במגמת תיאטרון (מצוינות תיאטרון), השקעתי המון וגם קיבלתי מחמאות ממורים, לאט לאט זה גרם לי להבין שזה הכיוון.

 

עם ההעלאת הנוסטלגיה מהיסודי, נזכרה גאיה בפעם הראשונה של על המסך:  "זה היה בילדים יוצרים סרטים של שנת 2008, בסרט 'מאומצת',  זו הייתה ההופעה הראשונה שלי בטלוויזיה. את הסיפור כתבו שתי בנות בכיתה ה' (אני הייתי בכיתה ו') על ילדה שחושבת שהיא מאומצת, ילדה שמאוד שונה מההורים שלה, ואני הייתי אחותה הגדולה והפאנקיסטית. הילדה מרגישה שהיא נורא שונה מאיתנו (מכל המשפחה) והיא רוצה לחפש על כך מידע וגם לברוח. בסוף אני משאירה אותה ומראה לה אלבומי תמונות וכאלה. גם לשם עשו לנו לכל הבנות אודישן וממש שמחתי שהעברתי וקיבלתי את התפקיד".

 

 

"לקח פרק זמן עד שהבנתי באמת שאני רוצה לשלב את זה עם הצבא"

עבר הרבה זמן אחרי יומני החופש הגדול, לא ראינו אותך הרבה מאז.

 

"כשסיימתי את 'יומני' היה לי חופש קצר לעצמי ומיד לאחר מכן התגייסתי. איך שהגיע הצבא, השקעתי את מרבית האנרגיה שלי שם, ולקח פרק זמן עד שהבנתי באמת שאני רוצה לשלב את זה עם הצבא ושאני לא יכולה לעשות את ההפסקה הזו לשנתיים - הבנתי שאני חייבת לשלב אותם ביחד. כשהחלטתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות אז התחלתי לחזור ולעשות אודישנים והעניינים התגלגלו והנה 'נעלמים' הגיע".

ובאמת אחרי "יומני החופש הגדול", עדיין היו גלים של הערצה?:
"כן, האמת שכן. אפילו אם מסתכלים באינסטגרם שלי יש עוד תגובות של ילדים שמבקשים עוד עונה. הייתה המון אהבה סביב זה, היה מאוד מאוד כיף. אני נהנת מהפירגון, ילדים יודעים לפרגן בצורה הכי טובה ויודעים לתת אהבה בצורה הכי יפה שיש".

 

 

 

 עכשיו עם נעלמים, הטירוף ישוחזר?

"זאת הולכת להיות סדרה מעולה. סדרת מתח שלדעתי מאוד שונה מהסדרות שיש עכשיו. עלילה מטורפת, מעניינת ומסקרנת. האמת שכשאנחנו קיבלנו את התסריטים, השתגענו". מספרת ומפרטת "היינו מתקשרים אחד לשניה כדי לספר ולדבר על מה שקרה, נכנסנו לזה בטירוף. אני בטוחה שזה יהיה ממכר ויכניס לתוכו את כל מי שיצפה בזה. מסופר על שני אחים בשם אמה ואלון קליין שמגיעים לעיירה חדשה בצפון ומתחילים לגלות כל מיני סיפורים מאוד מעניינים - סיפורים שמשנים את החיים של כל מי שגר בעיירה".

 

על ההצטרפות לסדרה והחזרה לכל ענייני הבידור היא מספרת "לפני שעשיתי את האודישן לסדרה, לא ידעתי את העלילה - אבל לפי הסיפור הכללי ששמעתי, זה היה מאוד מעניין. במיוחד השם, השם זה משהו שגורם לך להבין שמסתתרת פה עלילה די מעניינת. בטקסטים שקיבלתי לאודישנים, הכל היה מאוד לא ברור ומסקרן, מאוד נמשכתי לזה, מאוד רציתי את התפקיד הזה והשקעתי הרבה כדי לקבל אותו. זה היה תהליך של חודש של אודישנים. היה מורט עצבים וגם קצת מתיש  לא לדעת תשובה ממש עד הרגע האחרון.

  

ואיך זה בעצם זה קרה?

"הכל התחיל בסביבות הקיץ הקודם, אבא שלי עזר לי להתכונן לאודישן ולהיכנס לתפקיד, הוא תמיד שם לצידי, וגם באותה תקופה עברתי קורס משחק בשיטת צ'בק, שגם שם עזרו לי".

וכשקיבלת את התפקיד?
"וואו. ממש צרחתי, כל כך רציתי את זה, שבשניה שאמרו לי את זה לא ידעתי מה לעשות. הייתי גם בכל כך הרבה מתח שזה ממש שימח אותי. גם נבחנו לשם עונג אפרון וכרמל לוטן שאת שניהם אני מכירה מיומני החופש הגדול, ידעתי שהם גם נבחנו ורציתי ממש לדעת גם מה איתם, אם הם עברו או לא, וכשגיליתי שאנחנו כולם יחד זה היה מטורף".

 

"היו הרבה מאוד צחוקים על הסט" מספרת לנו גור אריה על ימי הצילומים הארוכים ל'נעלמים'. "לעשות סצינות גדולות של הרבה שחקנים ביחד היה קשה. נניח טלי אורן, שהיא עבדה איתנו, היא שחקנית קורעת מצחוק וכל כך כיף לעבוד איתה ועם עוד כל מיני שחקנים שאתה פשוט חייב להחזיק את עצמך ולא לצחוק. גם פעם הייתה לי, לעדי אלון ולעונג אפרון סצינה ביחד שלא הצלחנו לעשות אותה - התפוצצנו מצחוק. היו כל כך הרבה מצבי כפית".

ידוע שבסדרות נוער ימי הצילום מתחילים מאוד מוקדם והימים מאוד לחוצים ועמוסים, איך התמודדת עם זה?

"האמת שאני בן אדם של בוקר. מעבר לעובדה שלא ישנתי הרבה בתקופה הזאת כי היו הרבה נסיעות והיו מצלמים המון שעות ביום, אז איכשהו כשאני קמה, אני קמה. אבל מה, בסוף היום הייתה מפולת. בגדול, כל זה היה מינורי כי האנרגיות היו מאוד טובות שזה העיר אותי וגרם רק להתמלא באנרגיות". ואיך החברים הקרובים הגיבו לכל הטירוף של התקופה? כל מי שמסביבי יודע עד כמה אני אוהבת את זה, וידע עד כמה שרציתי את התפקיד וכמה שרציתי לעבוד,  ומשם הגיעה כל התמיכה והפרגון". 

 איך הכימיה בין הקאסט?

"מדהימה. אני מרגישה הכי ברת מזל על זה שיצא לי להיות חלק מהקאסט הזה שמעורבים בו אנשים מהמקצוע, כמו: מוריס כהן, זוהר ליבה, טלי אורן, ועוד מלא אנשים שיצא לי ללמוד מהם ונהנתי לעבוד בחברתם. נוסף להכל, גם כולנו נהיינו חברים נורא טובים - נהיינו ממש כמו משפחה, וזו זכות מדהימה. עשינו הקרנה של הפרק ביחד, יצאנו כולם אחרי שסיימנו לצלם, יש לנו קבוצת ווטסאפ ענקית שלא נחה - כולנו חפרנים! וכן, אנחנו כולנו ביחד מאוד מגובשים ומאוד מתרגשים מהעליה של הסדרה ומה שהולך להיות".    

 "האווירה של הארץ מנצחת!"

שיחקת גם בטלנובלה הארגנטינאית "ויולטה" - מה בדיוק קרה שם?

 

"זו הייתה אחת החוויות הכי כיפיות שזכיתי לחוות. אם אני לא טועה, בארגנטינה הציעו שיתוף פעולה לישראל ואני נבחרתי. פנו אלי לשאול אם אני מעוניינת, ואני, כשהייתי קטנה הייתי אוהבת טלנובלות ארגנטינאיות, כמו כמעט כל בת נוער, זה היה החלום הכי גדול שיכלו להגשים לי". על התהליך וההכנה לצילומים בחו"ל היא מספרת "למדתי ספרדית בארץ (לפי שטסתי), למדתי לרקוד, כי גם רקדתי שם, אז גם לזה התכוננתי במשך כמה חודשים. טסתי לארגנטינה לשבועיים באולפנים שצילמו בהם את כל הסדרות שגדלתי עליהן, אמרתי לעצמי שאם היו שואלים את זה בתקופה שהייתי מעריצה את "כמעט מלאכים" והייתי בהופעה שלהם כשהם הגיעו לפה, היו אומרים לי שאני אגיע לשם, שאני אדבר ספרדית, שאני אשחק בתפקיד אורח בטלנובלה ארגנטינאית - הייתי צוחקת, בחיים לא הייתי מאמינה".

ויש באמת הבדלים בין האולפנים בארץ לבין בארגנטינה?
"יש הבדלים" מתוודה ומפרטת "קצת יותר גדול, יותר מרווח, אבל האווירה של הארץ מנצחת! היה גדול, הצוות היו מקסימים והשחקנים היו נחמדים. היה לי קצת אוצר מילים, אבל למדתי בארץ כמה חודשים לפני שטסתי כדי שאני ממש אוכל לדבר. גם עברתי עם מורה לספרדית על הטקסטים שקיבלתי כדי לראות שאני ממש מבינה הכל, את מה שאומרים לי ואת מה שאני אומרת, אולי גם כדי ליצור קשר עם שחקנים מאחורי הקלעים."

 

יצא לך לקבל תגובות גם משם?

"בגלל שויולטה משודרת בעוד ארצות בעולם מלבד ארגנטינה וישראל, קיבלתי המון תגובות - בעיקר באינסטגרם. ילדים מברזיל ומכל מיני מקומות משונים בעולם שתומכים ומפרגנים. אפילו אחד השחקנים משם, ניקולס, הוא העלה פעם תמונה וכתב "Love Israel", אנחנו בקשר קרוב-רחוק כזה, זה מאוד מפרגן וזה מקסים.

היו על הסט עוד כמה דוברי עברית, היה מצחיק לבוא ולגלות פתאום אנשים מארץ שעושים 'מה קורה?' במבטא ארגנטינאי כבד", אומרת וצוחקת.

 

"צריכה להתנסות ואז אני אבין למה אני יותר נמשכת ואיפה אני יותר נהנת"

 

כל הטירוף של האח הגדול, הישרדות וכל הריאליטי VIP זה משהו שקורץ לך?

"זה לא מעניין אותי, אני אוהבת משחק, אני אוהבת את המקצוע, אני אוהבת את העבודה - זה מה שמעניין אותי. הייתי מאוד רוצה להתנסות בעולם התיאטרון. זה עולם שמאוד ממושך אותי, וריאליטי בכלל לא. ההתנסות שהייתה לי בתיאטרון הייתה במסגרת המגמות של התיכון, בהפקות ונהנתי בטירוף! האנדרנלין, לעמוד על הבמה והעניין שהכל חי וקורה עכשיו - זה מאוד מושך אותי. אני ממש רוצה ללמוד משחק ולהגיע גם לבמות".

כמה רחוק היית מוכנה ללכת בשביל תפקיד חלומותייך?

"ןואו זו שאלה קשה. אני חושבת שבשביל תפקיד חלומותיי הייתי עושה הרבה. לא הייתי בשום צורה פוגעת בבעלי חיים או בדברים שאני אוהבת. אני לא יודעת אילו דברים היו מבקשים ממני, אבל אם נניח היו אומרים לי להשמין עשרה קילו הייתי הולכת על זה. אני לא מפחדת מעבודה קשה, אני לא אשקר, אבל לפעמי אני צריכה דרבון, אני כן אוהבת לעבוד קשה אבל יש לי את הרגעים שאני צריכה חיזוק וזה מה שמביא אותי לתוצאות טובות בגדול. נניח בללמוד טקסטים, אני תותחית, עושה את זה בצ'יק - צ'ק, העניין הוא שזה רק "קצה המזלג", עבודת הניתוח היא זאת שלוקחת זמן". היא מוסיפה "בפעמים הראשונות שלי מול מצלמה או על במה, במקומות שידעתי שאני מאוד רוצה לעשות את זה, היה בי הרבה מאוד פחד. בין אם זה היה פחד במה או פחד להיכשל או אפילו פחד לשכוח. לקח לי הרבה זמן להתגבר על זה. אלו גם סיטואציות שקורות "שניה לפני" ואז בא פשוט להעלם. הייתי צריכה לשכנע את עצמי לעלות והכל, אבל אלו דברים שעברו".

ואיך באמת התחושה אחרי?
"זו תחושה מאוד טובה, כי זה משבר של "שניה לפני", ואיך שאת מתחילה את הסצינה או נגיד עולה על הבמה, הכל נעלם. פתאום זה כיף אדיר. וכן, זה רגעים שצריך להתעלות עליהם, הם יזכירו לך בעצם כמה שאתה אוהב את המקצוע, כמה אתה אוהב את מה שאתה עושה וכמה שאתה נהנה מזה".

 

 

ולסיום?

"תתכננו להתמכרות ל'נעלמים', זו סדרה שכל השחקנים וכל הצוות השקיעו בה ולקחו אותה ברצינות ובאמת רואים את זה על המסך. אני מאוד שמחה שיצא לי לקחת חלק בזה. הסדרה תדגיש את הערכים של החברות - תראה את העוצמה שיש לדברים כאשר עושים אותם ביחד, את הכוח, העוצמה והאומץ שיש לבני הנוער כנגד המבוגרים, והרבה אקטיביזם וכיף".