היוש אהובים, כאן מור סרוסי! החלטתי לכתוב לכם גם אני את היומן שלי על כדברא ולספר לכם על החוויות שמטורפות שעברתי שם במשך שלוש שנים. תצטרפו?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• כוכבי מציאות: כוכבי הרשת שעברו אל קדמת הבמה
• לא שוכחת: אריאנה גרנדה במחוות מרגשות לאקס
• מגל גדות ועד נטע ברזילי: העדכונים החמים על האירוויזיון

חוץ מהחוויה הכי מדהימה בחיים שלי, כדברא בשבילי זה בעיקר הגשמת חלום. מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי להיות שחקנית ולהשתתף בסדרות. הייתי צופה בכל סדרות הנוער מהסוג הזה ופשוט קינאתי בשחקנים ששם. כדברא נתנה לי את ההזדמנות לחיות יותר מפעם אחת בתור מישהי בשם עמית ולהגשים את החלום הזה של המשחק. כדברא גם גרמה לי להבין כמה אני רוצה לעשות את זה לכל החיים.

הצילומים לעונה האחרונה היו מצחיקים, מאתגרים ומרגשים. הסצינות שלי עם אור גרוס (ליבי) גרמו לי לבכות מרוב צחוק, כמעט ולא להצליח לסיים טייק אחד בלי להתפוצץ מצחוק באמצע. הם היו מאתגרים מכיוון שהדמות שלי עוברת שינוי מאוד גדול בין העונות, ככה שבכל עונה אני צריכה לעבוד עליה מחדש ולחוות את השינויים האלה יחד איתה. והם היו מרגשים בגלל השינויים האלה, האכזבות שהיא חוותה, הפחד מלאבד את החברות הכי גדולה שלה. באיזשהו שלב אני כמור נכנסת כבר לעולם של עמית ומרגישה את אותו הכאב שהיא מרגישה, אחרי שלוש עונות כבר מרגישים בן אדם אחד.

הדבר שאני הכי אזכור מכדברא זה את האושר שזה גרם וגורם לי. זה כמו אהבה ראשונה, גם כשזה נגמר זה נשאר לכל החיים. אני תמיד אזכור את הצחוקים בסצנות, את הבכי, והשיחות העמוקות והמרגשות שזה יצר בין הטייקים. את החברים המדהימים שזכיתי בהם בזכות כדברא לכל החיים ואת החיוך של לקום באמצע הלילה ולחכות למונית, למרות שזה אמצע הלילה. ואם להתמקד בסצינה שזכורה לי במיוחד, אני חושבת שזאת סצינת הריב של עמית וליבי בעונה השלישית, אני חושבת שכמו לעמית גם לי נשאר הלב, כי החברות עם ליבי נהייתה כל כך אמיתית גם בחיים שלי עם אור. זאת סצינה שבאמת היה לי קשה איתה כי היה לי קשה לריב כביכול עם אור.

זכיתי בקאסט לקשרים וחברויות אמיתיות שהם באמת לכל החיים, קשה לי לבחור מישהו ספציפי בעיקר כי התאהבתי בכל הבנות. אבל אם חייב, אז חיבור חזק יותר יש לי עם אור גרוס. אני ואור בילינו את רוב ימי הצילום שלנו יחד כחברות הכי טובות בסדרה, אני חושבת שזה חלחל גם לחיים האמיתיים. נשמע קלישאתי אבל החיבור שלנו הוא באמת מהיום הראשון והוא הלך והתחזק עם השנים והיום אנחנו "מפלצת דו ראשית", כמו שקוראת לנו מיכל קופר קרן. חיבור רגשי חזק מאוד יש לי גם עם אביה מלכה. זה גם משהו שקרה מהשיחה הראשונה שלנו, יש לנו את היכולת להיפתח אחת עם השנייה בצורה הכי עמוקה שיש ואנחנו נותנות תמיד את ההרגשה שאנחנו יכולות לדבר על הכל ותמיד נהיה שם אחת בשביל השנייה.

אני חושבת שאילו הייתה לי הזדמנות לשחק דמות אחרת שזאת לא עמית, חד משמעית הייתי רוצה לשחק את ליבי. דמות משוגעת, קיצונית ומצחיקה שזה פשוט כיף לשחק אותה. כל כך כיף היה לשחק לצידה אז נראה לי להיות היא זה אפילו יותר כיף.

היא גם הדמות האהובה עליי. אני אוהבת את התמימות שבה, זה שהיא חיה בתוך איזושהי בועה משל עצמה ולא שמה לב למה שקורה מבחוץ. היא סוג של ילדה קטנה שהכל אצלה מאוד קיצוני, היא מסרבת לגדול וזה מקסים בעיניי. היא מצטיירת כדמות מתוך אגדה כזאת, רק שמחה ומתוקה, אבל היא הרבה יותר עמוקה מזה וזה מה שיפה בה. מיותר לציין שאני מתה על עמית ולעולם לא הייתי מחליפה אותה, מתה על זה שהיא הדמות שמשתנה הכי הרבה בסדרה ובחלקים מסוימים שלה היא הכי שונה ממני, זה מה שהופך את המשחק שלה לכל כך מאתגר ושונה, וגם אם לפעמים זה לא נראה - היא פועלת רק מתוך הלב ומתוך דאגה ואהבה לחברים שלה.

העונה שהכי אהבתי היא העונה השנייה. האמת שזאת העונה שקיבלתי בה הכי הרבה תגובות כועסות מצופים, אבל זה מה שאהבתי בה. היה לי הכי כיף לשחק בה, כי היה לי הכי קשה. שיחקתי את עמית בפן מסוים שלה שהוא הכי שונה ממני וזה היה מאוד מאתגר ומלמד. אהבתי את זה שהיא כזאת פייטרית שם ונלחמת בשביל מה שהיא חושבת שהוא הכי נכון ועוזר לחברים שלה, אפילו שהיא טועה, היא פשוט לא יודעת את זה. וגם את החלקים הלא נחמדים שלה - אהבתי ממש לשחק, זה מאוד כיף.

נכון שזאת עונה אחרונה, אך אני לא נפרדת מהסדרה, היא תמיד תהיה חלק ממני. ההזדמנות הראשונה והמטורפת שניתנה לי להיכנס לעולם המדהים והמטורף הזה ועל זה אני מודה כל כך. אני חושבת שאי אפשר להיפרד, באיזשהו מקום, חלק ממני כל שנה ימשיך לחכות לקיץ לצילומים ויתאכזב כל פעם מחדש כשזה לא יקרה. כדברא היא לגמרי חלק ממני, חלק בלתי נפרד שתמיד יהיה שם.

לי אמנם לא היו כוחות קסם בסדרה, אבל אם במציאות היו לי כוחות קסם, הייתי עושה שיהיה אפשר לעבור ממקום למקום בעולם בשנייה אחת, מעין מחיאת כף כזאת שמעבירה אותי לאן שאני רוצה ברגע אחד. אולי גם הייתי רוצה לקרוא מחשבות, נראה לי מעניין.

קלישאתי ואולי גם קצת נדוש, אבל מילת הקסם שלי היא אושר. זה מה שאני מאחלת לעצמי ולכל הסובבים אותי. אני מאמינה שזוהי מילת המפתח לכל מה שאפשר לבקש, זה מכיל הכל בפנים. 

הייתי רוצה למסור לצופי הסדרה ולגולשי פרוגי בעיקר תודה. תודה ענקית על הפרגון ועל האהבה. גם על התגובות הכועסות, זה מובן וזה מקסים שיש ילדים שכל כך התחברו, כעסו וצחקו יחד עם הדמויות. תודה שצפיתם. אני מאחלת לכולם להגשים את החלומות שלהם, גם אם זה קשה לא לוותר, בסוף זה יקרה. אוהבת המון את כולכם.

שלכם תמיד,
מור סרוסי.