את יובל סגל אתם מכירים תחת מגוון שמות וזהויות, בהם הם נתן מ"הפיג'מות", דני פנטום, יוחאי מ"הקלמרים", ספ מ"כראמל", ביל צופן מ"גרוויטי פולס", דונטלו מ"צבי הנינג'ה" והרשימה עוד ארוכה... חוץ מזה שהוא מדבב מעולה ושחקן מוכשר, יובל סגל הוא גם עורך התוכן של התכנית החדשה, "למה זה טוב" שעלתה היום (ה') ב"כאן חינוכית" בהנחיית אודי ואביעד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• זה מה שחשבנו על הסרט "העיר האבודה"
• זאת הזוכה של הישרדות VIP?
• פרסי האקדמיה לטלוויזיה: "המפקדת" ו"עלומים" הן הזוכות הגדולות

התכנית הדוקומנטרית והייחודית מסוגה מציגה בכל פרק נושא שנתפס כשלילי- מפחדים ועד רשתות חברתיות. בעקבות כל נושא, צמד הכוכבים האהובים אודי ואביעד יוצאים לשטח כדי לפגוש אנשים (ילדים ומבוגרים) בתחומים שונים ולחקור האם יש בכל נושא גם יתרונות. בכל תכנית המסע לגילוי קורה בליווי מערכונים קצרים, ניסויים חברתיים, משחקים אינטראקטיביים עם הצופים וקטעי אנימציה מופרעים. לכבוד עלייתה תפסנו את סגל לראיון מיוחד.

"מדובר ברעיון משותף שנוצר בין היתר עם יגאל שפירא", מספר לנו סגל על תהליך יצירת התכנית, "הוא יצר גם את 'החפרנים' ואת 'אבודים בריבוע', שתי סדרות שגם שיחקתי בהם. יגאל הוא איש מאוד חכם שתמיד אוהב לשאול שאלות בצורה מצחיקה, להנגיש אותן ולגרום לילדים לפתוח את הראש ולחשוב מחוץ לקופסא.

"בתור אבא טרי אני כל הזמן חושב איך אני הולך לחנך את הילדה הקטנה שלי ואיך אני הולך להראות לה שהעולם הזה הוא יותר מורכב והרבה יותר יפה ממה שאנחנו תופסים אותו. כל הזמן יוצא לחשוב 'למה זה טוב?', למה זה טוב לכעוס, להיות נבוך, להיות מפורסם, למה זה טוב מסכים? אלו דברים שאומרים לנו עליהם כל הזמן 'אל תעשה את זה'- 'אל תהיה כל הזמן מול המסך', 'אל תחשוב רק על הפרסום כל הזמן', 'אל תכעס', 'אל תפחד'... יש לדברים האלה גם יתרונות! אז זה בא בעצם מאיזשהו צורך לעזור לפתוח את הראש".

איך בחרתם נושאים לכל פרק?

"שברנו את הראש הרבה מאוד זמן כדי למצוא את הנושאים המתאימים והיה הרבה יותר מורכב למצוא את הניסויים שנעשו. היו ניסויים חברתיים שנעשו כדי שיעזרו לתמוך בכל פרק, כאשר מלבד אודי ואביעד, יש ממש ניסוי חברתי עם ילדים שהכנסנו לחדר עם מראה חד כיוונית ועשינו איתם ניסוי. נגיד, למה זה טוב אמונות תפלות? אמונה תפלה זה משהו שבסופו של דבר גורם לנו לקבל ביטחון עצמי ולהרגיע אותנו- אם אני יודע שאני הולך לעשות מבחן בבית ספר ולשים את גרבי המזל שלי, רוב הסיכויים שלא הגרביים הם אלה שיעזרו לי במבחן, אבל זה מה שמרגיע אותי ומוריד לי את הלחץ. בפרק על הנושא הזה ספציפית הראנו איך נוצרות אמונות תפלות ואיך אנחנו מייצרים אמונות תפלות בדקה... כל נושא נבחר סביב דברים שמסקרנים אותנו ודברים שאפשר להציג לא רק מבחינה רעיונית, אלא גם מבחינה תחקירית".

היה משהו שאתה הצלחת לקחת מהעבודה על התכנית?

"יש כל מיני משפטים שנאמרו שם שגרמו לי לומר לעצמי 'וואלה, לא חשבתי על זה ככה'. למשל אחד המשפטים, שאולי נשמע הכי בנאלי, היה 'בלי פחד, אנחנו לא יכולים להיות אמיצים' וזה נכון! אני לגמרי לוקח את זה, כי בכל צעד שאני לוקח אני אומר 'אני קצת מפחד'- אבל אם תעבור את זה ואם תמצא את האומץ שלך, אז תצא מזה יותר מחוזק. בנוסף, למדתי למה זה טוב להיות נבוך ולמה מלכתחילה אנחנו נבוכים שזה הסבר מטורף- מה שמדהים בזה הוא שהמבוכה דווקא עוזרת לנו להישאר בחברה. זאת אומרת, זה בסדר גמור להיות נבוך- וזה מדהים!".

מה אתה יותר מעדיף - להיות שחקן או לעבוד מאחורי הקלעים?

"אני אוהב את כל מה שקשור לתחום. אני גם מצלם, גם מתעסק בגרפיקה וגם תסריטאי... אני אוהב כל מה שקשור בעולם הבידור. גם עשיתי את 'אחשלירוח' שזכתה ב'פרוגי' כסדרה הקומית של השנה! זאת הייתה באמת חוויה מדהימה כי כתבתי וגם ביימתי. זה מרגיש נכון שאפשר לעשות פעם את זה ופעם את זה ולגוון בחיים. אין לי אהבה מסוימת, זה באמת הכל".

כפי שציין מקודם, סגל ביים בעבר את "אחשלירוח" עם לי בירן וקווין רובין, סדרת רשת בז'אנר סדרות הנוער, שהפכה להצלחה גדולה וכאמור זכתה אצלנו בטקס נבחרי פרוגי כסדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2019. שאלנו אותו על רגע הזכייה מנקודת מבטו.

"זאת הייתה בעצם מעין חותמת של 'מה שאנחנו עושים עובד' ושהקהל פשוט אוהב את זה. מה שחשוב זה לא שחברי האקדמיה יאהבו את זה, אלא שהקהל יאהב את זה! זה היה באמת בשבילי רגע נורא מרגש, זה משהו שהאחריות שלי עליו הייתה הרבה יותר גדולה מאשר אחריות כשחקן. גם לי (בירן - ש.מ) הגאון שמשחק שם הוא לא רק שיחק! את הסיפור יצרנו ביחד והוא הפיק את הדבר הזה. גם קווין היה שותף בהפקה, במחשבה וביצירה של הדבר הזה. אין דבר יותר גדול מלדעת שאנחנו מקבלים על זה פרס ושאוהבים את זה!".

אתה מאמין בעולם שהולך יותר ויותר לרשת?

"זאת שאלה כל כך ישנה, מזמן אנחנו נמצאים ברשת. ילדים, נוער ומבוגרים צורכים תוכן הרבה יותר מהרשת מאשר מהטלוויזיה- לא סתם התכנית משודרת לא רק בערוץ של החינוכית, אלא גם בערוץ היוטיוב של החינוכית וגם באפליקציה של החינוכית. זה הכי נגיש, הכי מעניין והכי ממגנט. בתכנית יצא לנו לעשות פרקים על רשתות חברתיות ומסכים. בצד החיובי אנחנו מראים ילד שפשוט נשאב ליוטיוב, במיוחד לסרטוני וידאו של רחפני מירוץ. מדובר ברחפנים שטסים באמת מהר עם יכולות תעופה מטורפות, תוך כדי שהם עוברים מכשולים, יש ממש תחרויות בינלאומיות של זה. הוא צפה בזה במשך מלא שעות ביוטיוב והחליט יום אחד לקחת את זה צעד קדימה- לבנות רחפן. את השלבים להכנה הוא ראה מלא בסרטונים ביוטיוב, נכנס לתחרויות, יצא להתאמן והיום הוא מתחרה ברמה עולמית ברחפני מירוץ. זה שאומרים 'אתה כל הזמן במסך, תצא מזה, תפסיק להיות פסיבי', להפך! אנחנו יכולים להיות נורא פעילים ונורא יכולים לקבל גם השראה מהמסכים".

גם הצד השלילי, כפי שסגל מסביר, הוא לא כל כך שלילי.

"אנחנו מראים בפרק גם שתי חברות הכי טובות, אותן אודי ואביעד פוגשים בבאולינג. הקטע המדהים בכל הסיפור הזה הוא שהפגישה היא הפעם הראשונה שהן נפגשות בחיים האמיתיים- הן החברות הכי טובות, מדברות אחת עם השנייה כל יום במשך שעות ואף פעם לא נפגשו פנים מול פנים! זאת הייתה פגישה ממש מרגשת, הן התחילו לבכות שם והן היו ממש בשוק. בזכות המסך, הקשר ביניהן נוצר- אחת מהן גרה בצפון ואחת בדרום. זה משהו שפעם אי אפשר היה לעשות. אנחנו כן מראים את הצד השלילי בפרק של המסכים, אבל זה די ברור למה המסך לא טוב- שהוא גם מרחיק אותנו מקשרים חברתיים אמיתיים. אבל, יש לזה גם יתרונות".

עובדה שלא הרבה יודעים היא שאתה קרוב משפחה של אליאנה תדהר! תעשה לנו סדר - מה בדיוק קרבת המשפחה ביניכם?

"אין בינינו קשר דם, אנחנו בני דודים- אח של דודה שלי הוא אבא של אליאנה. בילדות היינו כל המשפחה מבלים ביחד, אני זוכר אותה כשהיא עוד הייתה נורא פיצית! אליאנה היא באמת אחת המדהימות והמיוחדות, אין עליה בעולם הזה! היא התארחה אצלנו בפרק 'למה זה טוב להיות מפורסם' ועכשיו יש גם קשר משפחתי עם לי בירן אז בכלל!..."

סגל הוא "דור שני לשחקנים"- אביו, יוסי סגל, מחזיק כמוהו בקריירה עשירה בתחום. שאלנו אותו איך הוא מרגיש שלגדול עם אבא שחקן השפיע לו על החיים ועל הקריירה מכל הבחינות.

"מכירים אותו מהדור שלנו כצ'ינצ'ילה מ'הפיג'מות', או מ'חזרות' של התאגיד. אבא שלי משחק מגיל 20 ומשהו שלו ועכשיו הוא בן 83. בטח שזה השפיע עליי, הרבה מהילדות שלי הייתה מאחורי הקלעים. אבא שלי היה נוסע באוטו מבתי ספר לבתי ספר ועושה שם הופעות, אז את הילדות שלנו גם בילינו בתוך וואן גדול מלא בתפאורה, סטנדים ופנסים. כשאתה גדל בתוך העולם הזה ונחשף הרבה לעולם התאטרון והטלוויזיה, זה נראה טבעי שתתעניין בו. אחי ואחותי הגדולים ממש לא מתעניינים, אבל אצלי זה נדבק, אותי זה סיקרן לבדוק את זה".

יוצא לכם לשתף פעולה לפעמים?

"בטח! מלבד הפרק בפיג'מות שבו כתבתי לאבא שלי את הדמות, שיחקנו ב'סברי מרנן' אבא ובן בפרקים שאני כתבתי. הייתה גם סדרה בתאגיד שנקראה 'להישאר במשחק' שם ממש גילמנו אבא ובן. אנחנו משחקים הרבה ביחד ומאוד אוהבים לעשות את זה. זה מאוד קל להתייעץ אחד עם השני, לדבר ולשתף כי יש פה מכנה משותף שיש עם מי לדבר. הוא בן אדם מדהים ונעים, באמת זכיתי!".

הרבה אנשים מכירים אותך בתור נתן מהפיג'מות. אומנם הצטרפת רשמית בעונה הרביעית, כשהסדרה כבר הייתה הצלחה, אבל עדיין האמנת שזה יהיה אחד התפקידים הבולטים שלך ושזה ככה יצליח?

"בעונה רביעית כבר ידענו שהסדרה מצליחה, אני הצטרפתי לכתיבה שלה בעונה השנייה. כבר מהעונה הראשונה היה אפשר לדעת שהסדרה תצליח. לא תיארתי שנתן תהיה דמות שתרדוף אותי כל ימי חיי, לא הייתי בכלל אמור לגלם את נתן!", הוא חושף במפתיע.

אז איך זה קרה?

"בעונה השנייה היה פרק בשם 'הנסיכה, הפורץ והבכיין', פרק בו בן דוד של אילן מגיע ואז אמרו לי 'אולי אתה תשחק?' - אז אני באתי ושיחקתי, קראנו לדמות נתן. בעונה הרביעית, כשאלונה עזבה את הארץ, החליטו להכניס דמויות חיזוק מרעננות - ואז הכניסו את נתן!".

עבר הרבה זמן מאז, מאמין אבל שתהיה עונת איחוד או פרויקט שקשור יחד?

"באחד ובשניים באפריל יש הופעה של 'עודד פז והקסדות'. זאת הופעה של שירי הפיג'מות עם אילן, עודד, גרי ולפעמים אני מתארח. בכל הופעה מגיע אורח אחר שזה מאוד מגניב, אם מישהו רוצה לראות את הדבר שהכי קרוב לאיחוד של הפיג'מות- זה המקום. להגיד לך מעבר לזה, להגיד לך שיהיה איחוד של הפיג'מות? לא הייתי יושב ומחכה".

אם הייתה עונת איחוד, היית רוצה לחזור?

"לא חושב שהייתה לי ברירה, למרות שהם יכולים להסתדר גם בלעדיי. יש משהו שגם מופיע בסדרה של 'למה זה טוב' בפרק שנקרא 'למה זה טוב כשדברים נגמרים?'. יש משהו בלדעת לסגור משהו ולשים את זה מאחור שנותן מעין סיפוק כזה, לתת לזה מעין איזשהו סיום מבלי להסתכל קדימה. לפעמים להסתכל אחורה וליהנות מהנוסטלגיה זה הדבר הכי משמעותי שאת יכולה לעשות. אם את רואה, נגיד, את האיחוד של 'חברים'. פתאום את רואה את כל הכוכבים מבוגרים ולא כל כך זוכרים... יש את הפרק האהוב הזה שמבחינתנו כצופים היה מטורף ואנחנו תוהים 'איך הם לא זוכרים'? והשחקנים מבחינתם באמת לא זוכרים כי הם צילמו הרבה פרקים וזה היה לפני 20 שנים. יש דברים שעדיף לשמור אותם בחוויה שהייתה ולהתגעגע אליהם, כי אם נציף אותם עוד הפעם אז אולי זה לא יעמוד בציפיות".

אם כבר סבב הופעות של 'עודד פז והקסדות'- מה אתה חושב על המהלך הזה שעודד עשה בשנה האחרונה?

"מדהים וגדול! גם הקהל וגם אנחנו עפים שם, אנחנו נהנים בטירוף. זה כיף נורא ונראה לי שזאת הדרך הכי נכונה לחגוג את הפיג'מות ולהיזכר גם. זה לא עכשיו להפעיל פרק כדי שישבו ויראו אותו, זה לבוא, לעמוד על הרגליים, לפתוח את הראש ולשיר את השיר של 'הפיג'מות'".

איך זה מרגיש לך להגיע להופעה ופתאום לראות כל כך הרבה אנשים, שגדלו עליך ועל הסדרה?

"קודם כל זה גורם לי להרגיש נורא זקן! אבל ברצינות, זה באמת מדהים, זאת חוויה מדהימה וזה חד פעמי.  באמת מדהים לראות שאנשים עדיין אוהבים את זה ועדיין רואים את זה היום, זה מרגש. אתה מוצף באהבה".

יש בדיחות ב'פיג׳מות' שלא היו עוברות היום, במיוחד לא לקהל הצעיר. מרגיש בנוח לצחוק כיום מאותן הבדיחות שהוצגו בתסריט?

"יש מלא דברים שלא היו עוברים היום, יש גם דברים שנאמרו אז ועשו קצת קווץ' בבטן, אבל הם עברו והם שודרו. בואי נגיד ככה, אני עדיין לא שמעתי על מישהו שכעס או התלונן על משהו שהיה בפיג'מות. אולי זה כי זאת הייתה תקופה ובאמת ה'פוליטיקלי קורקט' היה יותר עדין מאשר היום. זה בסדר, זאת הייתה התקופה, אותו הדבר גם אם תראי סרטי בורקס משנות השבעים. דוגמא נוספת לכך - ילדים שרואים היום סרטים של צ'ארלי צ'אפלין יכולים להזדעזע מהיחס שלו לנשים לשם, אבל אפשר לא לקחת ולהגיד שזאת קלאסיקה? זאת קלאסיקה. אפשר לקחת את זה ולהגיד שצ'ארלי צ'אפלין זה לא משהו חשוב? הוא חלק מההיסטוריה של הקולנוע. נכון, באותה תקופה זה עבר והיום זה לא יעבור וזה בסדר... אולי זאת סיבה למה לא צריך לעשות עוד מהפיג'מות".

"אני כבר צחקתי על הבדיחות האלה, אני לא היום בא וכותב את החומרים האלה. החיים דינמיים והחיים משתנים, היום כתסריטאי אני כותב דברים אחרים לגמרי ומתעסק בנושאים אחרים לגמרי. מה שהיה אז ומה שצולם זה מה שהוחלט על ידי הערוץ לשדר, על ידי הגופים המשדרים ועל ידי פניות הקהל. יש דברים אז שכן התכווצתי בכיסא ואמרתי 'וואלה, באמת הולכים להגיד דבר כזה?' ואמרו לי 'זה מצחיק'. האמתי שגם בזה יש משהו, שלפעמים צריך לדעת שאפשר פשוט להצחיק ואולי גם היום בגלל שאנחנו מודעים מאוד אנחנו גם רגישים. זה מאוד חשוב להיות רגישים, אבל לפעמים זה יכול להיות יותר מדי. ברור שכל מקרה לגופו, אבל בואי נגיד ככה- מי שלדעתו זה לא עובר זה בסדר גמור וזה מקובל, גם אם יחליטו שחלק מורידים או גונזים את הסדרה זה בסדר. הפיג'מות עשתה שירות מדהים לדורות של אנשים שאהבו, התחברו, אהבו, למדו וצחקו. אנשים כמו שאת אומרים לי 'בואנה, אני גדלתי עלייך', זה מאוד משמח ומאוד בסדר- הם לא פושעים ולא רוצחים. שכל אחד ירגיש מה שהוא מרגיש לנכון".

בשנה האחרונה סגל הפך לאבא לבת ושמה אלי. סגל עוד מתרגל לאבהות ובעיקר נרגש.

"וואו! זה פשוט מדהים. הבנתי שבשביל זה אנחנו נמצאים על כדור הארץ. זאת המשמעות האמיתית והאושר האמיתי. לראות את הבת שלי מחייכת אליי בבוקר זאת קרן השמש הכי מתוקה שיש!".

אתה חושב שזה השפיע לך על היצירה ועל בחירות בקריירה שלך? 

"אני בטוח שזה ישפיע עליי בעתיד, על ההסתכלות שלי בהמשך, על מה מגיע לילדים, מה הם צריכים, מה עובד עליהם יותר ומה פחות. אני גם במקביל עובד עכשיו עם יגאל שפירא על פודקאסטים של סיפורי התנ"ך עם דודו ארז שנקרא 'ויהי פודקאסט', שזה מצחיק בטירוף. הרעיון הגיע מהמחשבה של 'שיעורי תנ"ך יכולים להיות מה זה משעממים', בגדול מדובר בסיפורים שלוקחים את 'משחקי הכס' בכיס הקטן, זה הכל עניין של איך מספרים אותם. אנחנו לא מספרים שם את הסיפורים מהזווית הדתית, אלא מהזווית הסיפורית. אז פתאום אתה אומר 'וואי, איזה משוגע זה!', כי יש שם דברים שאתה אומר עליהם 'זה וואחד סיפור!'. זה בדיוק מהדברים שאני אוהב. בואו נחשוב שנייה איך אפשר להנגיש את הדברים שהם חשובים, שהם ערכיים, שבאמת יכולים לתרום לנו ופשוט לעשות אותם בכיף וליהנות מהם. אני מקווה שככל שהבת שלי תתבגר, אני אצליח יותר לדייק את הנקודה הזאת".

איזה אבא אתה?

"שטותניק!, מכריז ומיד צוחק, "אני לא יודע איזה אבא אני, תשאלי את הבת שלי עוד עשרים שנה איזה אבא אני!".

אנחנו רואים אותך בעיקר בתפקידים קומיים, אבל יצא לך לעשות כמה תפקידי דרמה. לאיזה ז'אנר אתה יותר מתחבר?

"זה נורא תלוי באיזה צד של המיטה קמתי בבוקר. כמו שתגידי לי מה אני אוהב- טלוויזיה או תאטרון. אני מת על תפקידי דרמה כמו שעשיתי ב'בני אור' וב'להעיר את הדוב', או בתאטרון שאני עושה תפקידים דרמטיים קשים. אבל נורא כיף להצחיק! אני חושב שכקומיקאי, כאדם שיודע לשחק קומדיה, יש לי יתרון מאוד גדול. כי שחקנים קומיים יכולים להיות שחקנים דרמטיים ושחקנים דרמטיים לא תמיד יכולים להצחיק. אל פצ'ינו, נגיד? לא בטוח עד כמה הוא יכול להצחיק. אבל וויל פרל, למשל, יכול מאוד לרגש. זה לגמרי יתרון שיש לי את היכולת לעשות גם את זה וגם את זה. אני לא רואה את עצמי ב'פאודה', אולי כן, לכי תדעי. יכול להיות אבל מאוד מגניב לעשות אקשן ויום למחרת לעשות קומדיה משוגעת!".

מה היה התפקיד שהכי נהנית בו?

"יש כל כך הרבה. גולת הכותרת בתאטרון מבחינתי זאת הצגה שנקראת 'אשכבה' בתאטרון הקאמרי שרצה כבר עשרים שנה. שם הכרתי את דרור קרן לפני שנים, יותר משמונה שנים. זאת הצגה שרצה 'פעם ב...' וזה באמת התאטרון הכי מדהים שיש והתפקיד הכי מדהים שיש. בטלוויזיה זה מה זה משתנה, יש אלפי סרטים ואני אוהב כל דבר שאני עושה, אלא אם כן זה משהו גרוע (צוחק). קשה לי להגיד על דבר אחד, אבל נתן תמיד יהיה בליבי, אבל גם יובל מ'החפרנים' תמיד יהיה בליבי. עשיתי גם תכנית שתעלה ל-yes בקרוב שנקראת 'מי שמע על חווה ונאווה?' שם זה משהו שהיה לי ממש מגניב לעשות. אני חושב שבתור שחקן חייב שלכל תפקיד יהיה לך מקום בלב, אחרת אתה לא יכול לשחק את התפקיד טוב. יש משפט שאומר 'שחקן חייב להיות העורך דין של הדמות שלו', שגם אם אתה מגלם עכשיו את היטלר, חס וחלילה, אתה צריך לשחק אותו הכי אמין והכי טוב! אתה חייב להיות העורך דין של הדמות שלך כדי לייצג אותו הכי טוב, להציג את הסיפור שלו. אם אתה לא אוהב את הדמות שלך, זאת כבר בעיה".

חוץ מעולם המשחק, ייש לך קריירה ענפה בדיבוב ואתה אחראי על כמה מהקולות של הדמויות שהיו חלק בלתי נפרד מהילדות של דורות שלמים! יש אנשים וילדים שמזהים אותך בעקבות זה?

"בטח, ביום חמישי האחרון הייתי בכנס בבנייני האומה כי מרימים ערוץ אנימה חדש שיעלה בקרוב והלכתי לשם בתור כתב השטח של הערוץ. כמות האנשים שזיהו אותי בתור ביל מ'גרוויטי פולס' או קרו מ'סאקורה לוכדת הקלפים', זה מטורף! או סנג'יי וקרייג, דברים מלפני שנים וממש כיף שזוכרים את זה. אנשים אומרים לי 'כן, אנחנו מכירים אותך מהטלוויזיה, אבל גם מהדיבובים. אנחנו מכירים את הקול שלך'. זה מדהים!".

אם הייתה לך הזדמנות לפגוש את יובל סגל בתחילת הקריירה, מה היית אומר לו?

"תירגע, הכל בסדר. אה, וגם תקנה בית, מהר כי זה יהיה מאוד יקר".

מה עוד הייתי אומר לו? "תגיד להכל כן, תהנה בדרך כל הזמן. אולי תעשה תואר במשהו, שתוכל לעבור להייטק... אני לא מכיר שחקן שלא היו לו את המחשבות האלה, גם הקורונה גרמה לזה שלא חשבנו לנטוש את המקצוע כמו שהוא נטש אותנו, הכל נכבה. צריך להמציא את עצמך מחדש. יש כל מני תהיות כאלה, החיים מלאים בצמתים כל הזמן- אי אפשר להגיד 'זה יובל', זה יובל עכשיו ועוד שנה הוא יהיה יובל אחר. אולי הוא יהיה שחקן, אולי במאי, נגר ואולי הוא יהיה בפורטוגל, לא יודע מה. אי אפשר לדעת, המחשבות האלה תמיד מגיעות ואני חושב שהן חשובות, תמיד לתהות רגע על המקום שלך".