לא משנה באיזה ערוץ אתם מזפזפים, אם זה ערוץ ZOOM (לצופי YES), טין ניק או אפילו בקולנוע, ככל הנראה תזכו לראות את עידו אליאלי (20) שמככב בימים האלה על המסך שלנו. אליאלי בן ה-20, מרמת גן, בכלל חלם להיות שחקן כדורגל.

אל עולם המשחק הגיע ממש במקרה, והאמת לא בדרך חיובית. הראשון שהעיד על יכולותיו בתחום, היה דווקא סבא שלו, שהמליץ לו ללכת לנסות במהלך ארוחת הצהריים "שאלתי אותו מה הוא חושב שאני צריך לעשות, הוא לא הרים את המבט ופשוט אמר 'שחקן'. וואלה חשבתי שזו תשובה מגניבה, אז אמרתי שאתן לו צ'אנס". אבל רגע לפני, הוא משתף על התאונה שגרמה לו לשנות מסגרת, האמונה בעצמו ועל התפקידים שלא זכה לשחק, ובצדק - לטענתו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הסדרות שהפכו להצלחה עולמית אחרי שהגיעו לנטפליקס
• The Story: הכוכב שחשף תספורת חדשה!
• הכי לא קרה: יש מצב שדיאן התכוננה להדחתה?

- רק השנה כיכבת ב"בת השוטר 2", "הסיפור שלנו", ,אינפינטי" ועכשיו אתה מצטלם לסדרה חדשה. הרבה פרוייקטים בזמן קצר, יותר משמח או יותר מלחיץ?

"חד משמעית משמח, אני מזמן לעצמי עבודה ופרוייקטים טובים ואנשים טובים ואנרגיה טובה. אני לא נלחץ מזה, אני לא מונע מפחד בבחירות ובקריירה. אם אני נתקל, אני לוקח שנייה לעבד אותו וחושב מה לעשות איתו, כמו שכנחת עלי זמן בלי עבודה, אחרי 'בת השוטר 1' ששודרה באוקטובר 2020, ואחרי זה לא עשיתי כלום. כי היו פרוייקטים שלא היו נכונים לי ואני לא נכון להם. אבל אני תמיד עושה השתדלות לזמן לעצמי עבודות".

- עולם המשחק ידוע כעולם חסר וודאות, איך אתה מרגיע את עצמך שמדובר בתקופה זמנית עד שיגיע פרוייקט נוסף?

"אמונה ואני אחלק את זה לשניים- בבורא עולם ובעצמי. אני מבין למה אומרים שאין ביטחון ושקט בתחום, אבל יש לי ביטחון ושקט. אולי אין לי יציבות וודאות ובמהותי אני בנאדם שנוטה לחפש ודאות וזה עושה לי רע אבל דווקא במשחק פחות. במשחק ידעתי מראש, לאן אני נכנס וידעתי שודאות לא תהיה והכנתי את עצמי. הודאות לא הייתה אחד מהעוגנים שלי, הביטחון בעצמי, באמונה ובתשוקה למקצוע הם כן. אני מבחינתי, ידעתי שאני אצליח לא משנה מה וכשזה יהיה הטיימינג הנכון בשבילי וכשבורא עולם יחליט בשביל מתי, מה התזמון ובאיזה סדר.

אנשים רואים עכשיו את הפרוייקטים בזה אחר זה והם לא יודעים שקיבלתי 'לא' בערך מאה פעם, וזה לא, 'לא על עידו אליאלי', זה על ההתאמה ויש אלפי דברים שלא תלויים בך כמו הבמאי רוצה, איזה תמהיל בקאסט ואיזה לוקים אבל יכול להיות שהיה שחקן שהיה הרבה יותר מתאים ממך. בכללי, יש מלא פרוייקטים שאנשים לא יודעים שהייתי כמעט בהם, 'סקיי' ו'בני אור'. באותו זמן אתה לא רואה למה, אבל עכשיו אני יודע שאם הייתי עושה את 'בני אור' לא הייתי עושה את 'בת השוטר', אבל אני מרגיש שזה לא נכון. אנשים שהכרתי ב'בת השוטר' לא הייתי רוצה להחליף. למדתי מהם המון, הדברים התגלגלו בדיוק כמו שהיו צריכים". 

- אין לפעמים הרגשה מבאסת של "אני הייתי אמור להיות בתפקיד הזה" אחרי שלא לוהקת אליו?

"המשפט 'הייתי אמור להיות שם' מבחינתי זה משפט של פרשנות. יש כל כך הרבה דברים שאין לי שליטה עליהם, יש לי שליטה רק על מה אני חושב. ההרגשה היא לגמרי אכזבה, תסכול או החמצה ובאותו רגע זו גם התחושה. לפני שנתיים כזה, התקבלתי לסרט של ארז תדמור 'נווה צדק', שאני ואופק פסח, התקבלנו אליו ושמחנו כי אנחנו חברים. בסוף לא אני ולא הוא עשינו אותו. הוא בגלל 'סקי' ואני קיבלתי טלפון, שהיו קיצוצים בהפקה ואחד התפקיד שקוצצו זה התפקיד שלי. ברור שבאותו רגע תחושה חמוצה ומרה בפה, אבל אמרתי שאני הולך לקחת שישי שבת כדי להתבאס ומיום ראשון, שבוע חדש, בחזרה למסלול והכל בסדר, מה שצריך לקרות קורה".

- אתה מדבר המון על אמונה, אתה מגדיר את עצמך?

"תראי, בנאדם מאמין מאד. לא דתי. 'הלהבה' הזו קיימת בי אבל לפעמים היא יותר גדולה ואני מוצא את עצמי כמה חודשים רצוף מניח תפילין ועם ציצית ברחוב אבל היום פחות. אבל היא תמיד קיימת. אני מדבר עם אלוהים כל הזמן, כל היום מודה לו. אני יכול להיות על הסט של 'אינפינטי', ללכת הצידה ולדבר איתו, אני ואלוהים. יש לי טקס כל שבוע שאני עושה, שאני זורק מין רצף של תודות על כל מה שקורה סביבי. אסוציאסטיבי, שילוב עם מדיטציה"

 - איך ההרגשה להוביל סדרה בתפקיד הראשי בפעם הראשונה?

"חשוב לומר תפקיד ראשי לצד הגיבורה עומר נודלמן. היה כיף גדול, הסט של 'אינפינטי' היה אינטנסיבי, מחנה אימונים קשוח. מתוך 25 ימי צילום הייתי ב-22 ועדיין היה לי מאד כיף. פעם ראשונה בפרוייקט הרגשתי משוחרר ולדעתי רואים את זה על המסך. היה לי ביטחון בפרוייקט, בסיפור, באיך שהוא כתוב, בפרטנרים, בבימאית, במפיקה. אוסף של אנשים, בדגש על הנשים שהיו נורא טוב. אני גם עדיין בקשר עם השחקנים, את לא מבינה כמה בכלל. לפני כמה ימים דיברתי עם עומר בטלפון שעה וחצי, אמיר בנאי, עילי צ'פמן, מאיה ליבני, שחר טבור שאפילו גר לידי. אני ממש אוהב אותם".

3.  
4. - עד גיל 15 היית בכלל שחקן כדורגל, מה גרם לך לעשות הסבת מקצוע?

"מה שקרה זה אלוהים. זה היה ב-29 בנובמבר 2016, יום שלישי, שיחקתי ב'הפועל רמת גן' והיינו במשחק אימון ביהוד במגרש העירוני וקיבלתי פצצה לפנים מ-10 מטר, שחקן בעט אלי כדור ולא ציפיתי שייכנס לי בדיוק לעין. יש לי נזק ברשתית ונכות של 36 אחוז בגלל זה. שם נאלצתי לעזוב ואז חשבתי מה אני הולך לעשות עם עצמי, כי קלטתי שפתאום אין לי מסגרת. בזכות סבא והשיחה איתו בארוחת צהריים על כך שאני צריך להיות שחקן, הלכתי ל'ריאקטינג סטודיו' ומאז התחיל סיפור אהבה."

 - מתגעגע לפעמים לכדורגל?

"מפעם לפעם, אבל עדיין משחק בשכונה. כדורגל זה התשוקה הכי גדולה שהייתה לי, זה משהו שתמיד נשאר איתך, כשאתה צופה או כשאתה משחק או כשמישהו אומר שרונאלדו יותר טוב ממסי. הרי זה ברור שרונאלדו ויינר אבל מסי, מסי הוא שחקן שלם יותר, הוא יותר טוב במשחק". 

4. - תמיד יש דילמה האם ללמוד משחק באופן מקצועי, מה דעתך בנושא?

"אי אפשר לקפוץ לעולם המשחק סתם ככה בלי ללמוד, אבל הלמידה היא כבר לא חייבת להיות כמו שהייתה פעם במסלול של שלוש שנים קלאסי. מהסיבה שאם יש מקום שהוא מקצועי וספציפי מכווין למשחק מול מצלמה, אז אתה יכול לקחת את הכלים ולהשתמש בהם בחדר אודישנים – איך לעבוד על טקסט, על דמות, מול בימאים, עם פרטנרים. אם יש מקום כזה ואתה מספיק טוב ובעל בגרות עם עצמך ואמונה. יחסי אנוש, אתה יכול להצליח גם בעולם הזה בלי. 

יש לשלוש שנים ערך מוסיף שאני מאמין בו עדיין, לעצור את החיים לתקופה ומתמסר למקצוע שלי זה ערך אדיר. אבל זה לא חובה, העולם דינמי ומשתנה. אנשים מקבלים תפקידים גם כי הם מוכרים בכל מיני פלטפורמות, אבל אם הם יתקבלו לרוב כי באמת יש גם התאמה בין הדמות לשחקן והשחקן לסדרה.

אנשים פוחדים שאם לקחו מישהו מהטיקטוק לתפקיד זה על חשבונם, וואלה לא. בעיניי זה מכתוב. אני נבחנתי ל'סקיי', היינו שלושה אחרונים. אופק ועידו התקבלו, אני לא. אתה לא יכול לראות לפעמים מה נכון. באינפינטי, מצידי תסובבי את העולם, אבל על התפקיד של גאיה שקד היה כתוב "עומר נודלמן" ועל תפקיד של ארי היה כתוב "עידו אליאלי'."

5. - לא רק שאתה שחקן, גם בחור מוזיקלי, יש סיכוי שנראה התפתחות בגזרה הזאת?

"אני מאמין שיש מצב. אני מאד אוהב מוזיקה, משהו שקיבלתי מאמא שלי. אמא שלי היא פשוט 'שאזאם מהלך', גלגלצ עם רגליים. היא יכולה לשמוע שיר ולהגיד בדיוק את כל הפרטים על השיר, כל שיר. אני אוהב שמלמדים אותי, משמיעים סגנונות, משמיעים ביצוע. ניגנתי שלוש שנים סקסופון, לאחרוה גיטרה. מאד אוהב לשיר. אני אתחיל מתישהו פיתוח קול ואולי נשמע סינגל. 'אני לא פוסל' שם לא רע לסינגל שיהיה לי, לא?!".

6. אז רגע, גם שחקן וגם שר, מה עם פסטיגל, יש איזו שאיפה להגיע לשם?

"הייתה איזו שאיפה כזו, מחשבה שעלתה לי ואם וכאשר תגיע הצעה, נשב ונבחן אותה. כרגע אין דיבור, ואם אין זה לא נכון להגיע ב-2022. הכל פתוח. אני לגמרי אשמח לקבל הצעה, בתפקיד של הטוב. אם נקח רפרנס ל-2006, 'פסטיגל פנטזיה', אז התפקיד של מייקל לואיס או רן דנקר זה התחלה טובה".

- ידוע ששחקנים שרוצים להתפרסם, דואגים לתחזק משתמש ברשתות החברתיות. אין לך משתמש בטיקטוק, למה?

"מרגיש לי שהטיקטוק יצריך ממני זמן שלא בטוח שיש לי אותו, יכול להיות שכן אבל אני צריך לגבש תוכנית פעולה. הטיקטוקים שהעלתי עכשיו זה עם החברים על הסט."

8. - מה אנחנו חייבים לדעת עליך?

"שאני חקיין מעולה אבל באמת בלי לצחוק. כל יום שעובר עם שלום מיכאשוולי על הסט של מג"ב זה התגשמות חלום מבחינתי, כי אנשים מהסוג שלו, שלא רק שגדלתי עליו ועל הסדרות שלו, 'הישראלים', 'עם סגולה', 'אנחנו במפה', 'מצולמים' ומערכונים, 'עספור' ו'הבורר', הוא בשבילי וואו. אנשים כמוהו חלק מהסיבה שאני במקצוע. הוא בנאדם מדהים שכמו שחזק בקומדיה, בחיקויים, הוא גם שחקן דרמטי ומקצועי ברמות".

- דיברת על מג"ב, סדרה חדשה שאתה מצטלם עליה. איך ההרגשה?

"מג"ב זה פרוייקט שמרגש אותי. האנשים שהכרתי בעשרה החודשים האחרונים. אני בנאדם חברותי ואוהב אנשים בטבע, אבל בזכות העבודה אני מרחיב את המעגל בקצב מהיר. האנשים שהכרתי, מה שזה עושה לי בלב זה עושה אושר ונחת. בן סולטאן ונועה אסטנג'לוב, טל אליה, זה אנשים שאנחנו עוברים יחד דרך. הכרנו חצי שנה עד שהתחילו הצילומים. אני מוביל סדרה עם חבר שהיא דרמת אקשן למבוגרים בהוט וזה קורה ביחד. כשמשהו נעשה באהבה, מרגישים את זה. אני מודה לאלוהים על הפרוייקט הזה". 

- אז מה הפרויקט הבא?

"הפרוייקט הבא זה סרט קולנוע, שעדיין לא אגיד את השם עד שאהיה חתום. ברגע שהכל יהיה סגור, מבטיח לעדכן אתכם פרוגי".