ראם קופלוביץ' (19) התחיל בכלל ממוזיקה - עד שטקס יום השואה הביא טוויסט לחלומותיו המקצועיים. קופלוביץ' כבר הספיק לסמן 'וי' על לא מעט פרויקטים, החל מתוכנית המתיחות "אמבוש אקסטרים", בקומדיית הנוער "האחיין שלי בנץ" (כאן חינוכית) שנתנה את הבוסט המשמעותי לקריירה שלו, על המחזמר "גבורת המכבים" ועכשיו הוא עולה מדרגה כחלק משלישיית "הופה היי" המחודשת. אבל מה אנחנו צריכים לדעת עליו? תפסנו אותו לראיון מיוחד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• האחים והאחיות האהובים עלינו בסדרות הנוער
• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל
• נועה אסטנג'לוב: "בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר"  

"תמיד רציתי במה", משתף ראם על תחילת הדרך. "כשהייתי קטן, הייתי בטוח שאהיה זמר גדול, ופעם גם הייתי במקהלה של ילדים דתיים שנקראה 'פרחי פתח תקווה', שמנו עלינו ווסטים ושרנו שירים חסידיים. לפני שבע שנים עמדתי מול 1,500 איש בטקס יום השואה ביישוב בו התגוררתי וסיפרתי את הסיפור של סבא רבא שלי מהשואה. על הבמה עמדו ניצולי שואה, ואתה הרי יודע שהקהל לא מוחא כפיים בטקסים של יום השואה, אבל כשירדתי מהבמה ניצולי השואה מחאו לי כפיים - כאן הבנתי שאני רוצה להיות שחקן. מעבר לזה, ידעתי לספר טוב סיפורים בגיל הזה, ובטקס הזה בעצם למדתי את היכולת לשחק, כי לא עמדתי על הבמה ועשיתי נאום, אלא שעמדתי על הבמה עם כובע קסקט ודיברתי כאילו אני סבא רבא שלי בשואה".  

-מה החלטת לעשות כדי לממש את הרצון הזה?

"זה היה קצת יהיר, אבל קודם כל התחלתי לחפש אודישנים. לא רציתי ללמוד משחק, אלא קודם כל לעשות אודישנים. כשחיפשתי אודישנים התמזל מזלי, והיה לי אודישן לקומדיית הנוער 'השופטת ליטל' בכאן חינוכית, ומהאודישן הזה קראו לי לאודישן לתוכנית המתיחות 'אמבוש אקסטרים' והיה לזה באזז גדול. משם, קיבלתי פנייה מסוכנות 'יולי' ומשם הגיע האודישן ל'אחיין שלי בנץ'. אחרי זה, השתתפתי בפרק אחד בסדרה של חנוך דאום 'החיים הם תקופה קשה', והשתתפתי במחזמר 'גבורת המכבים' עם רינת גבאי האחת והיחידה". 

 

 

-קופלוביץ' כאמור גדל כילד דתי, אך אחרי חגיגות בר המצווה עשה צעד מפתיע והחליט לחזור בשאלה באופן עצמאי.

"זה לא היה ממקום של שנאה, אלא ממקום של חוסר אמונה ושאלות שהייתי צריך לברר עם עצמי באותו הזמן. נכון שאחרי בר המצווה חזרתי בשאלה, אבל עדיין המשכתי ללמוד בישיבה תיכונית עד גיל 18. עדיין יש לי אהבה לדת, אני קורא ספרי דת, רוב החברים שלי גם היום דתיים. הדת תמיד תהיה חלק ממני וכשאתה גדל בבית דתי, תמיד תהיה זיקה לשם. יש שני סוגים של אנשים חוזרים בשאלה: אלה שחוזרים כי הם שונאים את הדת, ואלה שחוזרים כי עניין הדת פחות התאים להם, אז אני מהסוג הזה-יש לי אהבה גדולה וחיבה לדת, אבל באותה התקופה זה לא הרגיש לי נכון".  

-איך ההורים שלך קיבלו את הצעד הזה?

"גדלתי בבית ליברלי, ברמה שטסתי עם המשפחה מצד אבא שלי לטיול בר מצווה שלי לארצות הברית, כשבחלק מהטיול הייתי בחתונה של דוד שלי, שנישא לגבר בווגאס, ככה שאנחנו דתיים 'לייט'. לכן, ההורים שלי מאוד קיבלו את החזרה שלי בשאלה, הם מאוד הבינו אותי, הבינו מאיפה זה הגיע, והבינו שזה לא בגלל שאין לי כוח לא להיות בטלפון בשבת. אחרי שסיפרתי על זה להורים שלי, אבא שלי עשה לי שיחה, כי הוא ניסה להבין מאיפה החזרה בשאלה שלי מגיעה, ותמיד אומר שהעיקר להיות בן אדם טוב, ורק אחרי זה שהדת תיכנס. אני למשל לא אהיה עם טלפון מול ההורים שלי בשבת אלא בחדר, אני אוהב אותם והם מכבדים אותי, כמו למשל שהם יודעים שאני נוסע בשבת ושאני עם הטלפון בשבת".  

-פחדת מהתגובה שלהם?

"קצת פחדתי, כי אז הרי הייתי ילד, ופחדתי שיתייחסו לחזרה בשאלה שלי כמו שלא הכנתי שיעורי בית. הייתי בפחד של: 'רק שלא יכריחו אותי לשמור שבת' וגיליתי שאין להם לרצות לכפות את זה עליי. אבא שלי גם אומר שבכפייה אין דבר טוב, ההורים שלי מכבדים אותי ואני כמובן מכבד אותם בחזרה. בהתחלה הייתה לי סלידה מהדת והייתי מסוג האנשים שלא אוהבים את הדת שזה מוזר, כי עדיין למדתי בישיבה, אבל אחרי שנה התבגרתי קצת והתפיסה שלי התבגרה. הבנתי שגם אם אין לי אמונה, זה לא אומר שאני צריך לשנוא את הדת, אז למדתי לאהוב אותה מחדש, ובאותה התקופה גם התחלתי ללמוד סדנת משחק מול מצלמה ב'אנסמבל כאן' בהנחיית שיר אברמוב. בדיעבד אני שמח שלא עזבתי את הישיבה, כי הפערים בין העולם הדתי לחילוני הצטמטמו לי, היום אני נורא משלב בין שני העולמות והיום אני מבין כמה טוב היה להישאר בישיבה". 

-יש דברים שלקחת איתך מראם הדתי?

"בטח! לקחתי את הרוגע הנפשי שיש בדת, את התפיסה שאני חלק ממשהו גדול, מאיזושהי תוכנית גדולה שאני לא שולט בה וזה נותן רוגע נפשי גדול מאוד. אני בעצם דמות ראשית בסדרה הכי כיפית בעולם ועם תסריטאי פגז! אני גם מרגיש שאהבת האדם ואהבת הארץ שיש בי באים מראם הדתי, כי בדת יש משהו שמאוד מחנך אותך לאהבת הארץ ולאהבת האדם".  

-לאחרונה עליתם עם "הופה היי: הדור הבא" בכיכובך. איך מרגיש לך להיות חלק מהדור החדש של השלישייה המיתולוגית?

"גדלתי על השירים של יגאל בשן ועוזי חיטמן זכרונם לברכה, וגם אבא שלי ואני היינו שרים ביחד את 'רציתי שתדע' של עוזי חיטמן ז"ל. בנוסף לזה, הכרתי את המותג 'הופה היי' ואת שיר הנושא שלהם. אני חושב שמדהים להביא את כל הדבר הזה מחדש במציאות המטורפת שאנחנו חיים. כל מבוגר צמא לטיפת הנוסטלגיה הזו, לזכרונות מזמנים טובים יותר, וזה חשוב להביא את כל הדברים האלה למציאות שהכל בה על 200. היום אין את התמימות הזו, כי היום ילדים הם כבר פחות תמימים, והקצב של הסדרה שעלתה ברשת הוא נורא מהיר, מאוד בקצב שלהם ומותאמת לשפה של הילדים היום. אנחנו לא העתק של המקור, אלא שאנחנו מנסים לשמר את הליבה של 'הופה היי' במתכונת של היום". 

-מה גרם לך לרצות לקחת חלק בהפקה?

"אני יודע מה 'הופה היי' הייתה בעבר, מה זה השם הזה ועפתי על כל מה שהיה שם! גם אבא שלי גדל על 'הופה היי', דור שלם גדל על זה ואם נוכל להנחיל לילדים של היום את הערכים אהבת הארץ, אהבת חינם, חברות ואת שירי הנשמה כמו שעשו קודם, ארגיש שעשינו כאן שליחות".  

ומאז שעליתם לאוויר, מרגיש כבר שהשליחות מקבלת משמעות? 

"אני חושב שכן, כי הרי הסדרה מתעסקת במסע של החבורה בה אף אחד לא אהב אחד את השני, כל אחד נלחם בה על המקום שלו. עם הפרקים רואים לאט לאט חבורה מאוחדת שמטיילת לה בארץ".  

-בקרוב גם תצאו לדרך עם מופעים, מלחיץ יותר ממה שעשית עד עכשיו?

"האמת שלא כל כך, כי אני כבר רגיל לעולם של הבמה. יצא לי כבר לעלות על במה לא פעם ולא פעמיים, אבל אני חושב שב'הופה היי' אני נהנה עוד לפני שהתחילו בכלל החזרות להצגה! אני אוהב את הפרטנרים שאיתי - טימוטי סניקוב, יונתן ווקס, מעין רחימה וגם את צמד הבמאים של המופעים, הילה ואלון שלגל. אני פשוט מכיר כבר את הנפשות הפועלות מהסדרה, גם את הבמאי של הסדרה יוני חרל"פ, ואת נויה ויואב גבאי שלא יהיו איתנו בהצגות, אבל הם הרי מלווים אותנו בסדרת ספין-אוף שיצאה ממש השבוע". 

-יש חשש מהשוואות למה שהיה אז? בכל זאת, גם הסדרה שונה לחלוטין מאיך שזה היה נראה

"כמו שאמרתי, אני חושב שאנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז, אלא שאנחנו מנסים להביא את הלב שהיה אז בדרך של היום. אני לא חושב שאנחנו צריכים להשוות את עצמנו לאז, אלא שאנחנו צריכים להביא את מה שיש לנו היום עם הליבה של 'הופה היי', ולא נראה לי שאנחנו גם לא ברי השוואה לשמות גדולים כמו יגאל בשן ועוזי חיטמן זכרונם לברכה".  

-מלבד השירים המוכרים, יהיו גם שירים מקוריים חדשים?

"אני יודע שיהיה את השיר 'אחד ועוד אחד' שיצא במסגרת הסדרה ונכון לעכשיו אמור להיות עוד שיר אחד שלנו, אבל תצטרכו לחכות!". 

-כמה אתה ויתר חברי ההרכב הפכתם לחברים גם בחיים האמיתיים?

"ברמה שאני מדבר איתם כל הזמן. תשמע, טימוטי, יונתן ואני הפכנו לחבורה על אמת, אנחנו מדברים כל הזמן וידעו אילו שחקנים ללהק שיהפכו לחברים ממש טובים. גם מעין רחימה שהיא בעצם האמא של הפרויקט בסדרה היא חברה טובה, ונויה גבאי המלכה שטובה בהכל! אתה פשוט רואה את הכישרון שלה ושל יואב ומקנא, כי הם הרי עושים הכל, מצלמים, עורכים, עושים סאונד והכל מאייפון! אספר שלפני 5-6 שנים הייתי מעריץ מושבע של הסס"גים, ברמה שתוך כדי שצילמנו את הספין אוף נתתי להם רפרנסים מהתכנים שלהם כי צילמנו במרתף בו צילמו את כל התכנים שעשו אי פעם! יש להם שם חדר מטורף עם מלא פרופס, ואמרתי בהתלהבות על כל דבר: 'וואי, זה מהסרטון הזה!'".  

 

 

-למי הכי התחברת משתי השלישיות המיתולוגיות?

"מבחינת הקסם של הסדרה, התחברתי ליגאל בשן זכרונו לברכה". 

-למה?

"כי האופי והכריזמה של יגאל נראו נורא כיפיים, והוא גם כתב שירים כל כך יפים. מה שאהבתי זו גם הפשטות בהופעות של חברי 'הופה היי', כי בהופעות שלהם היו שלושה כיסאות, מוניטור והם פשוט באו והתחילו להופיע, אז זה היה נורא מתוק ויפה". 

-את מי אתה מגדיר את עצמך מבין שתי השלישיות?

"אני קלירלי יונתן מילר! (חבר לשעבר בשלישיית 'הופה היי' הראשונה-ד.ש)". "דודה שלי אמרה לי פעם 'הופה היי' זה שני חתיכים וווירדו, קלירלי אתה!', אבל אני חושב ששלישי זה כוח, כי הרי בכל הסדרה הזו יש ריבים בין יונתן לטימוטי ורק אני במוד של 'היי, מה קורה חבר'ה?!', אז הוא בעצם הדמות הכי תמימה בסדרה".

-קיבלת תגובות מחברי "הופה היי" הקודמים -מקרובי משפחה של יגאל ועוזי זכרונם לברכה?

"תראה, אבי דור (חבר לשעבר בשלישיית 'הופה היי' השנייה-ד.ש) עובד איתנו כל הזמן, כי הוא אמור לעזור לביים את ההצגה, והיה איתנו גם ביום של הבחינות לסדרה. מאהרון פררה ומיונתן מילר לא שמענו ואני משער שהם יודעים, אבל אני חושב שכשיעלו ההופעות יגיעו מהם יותר תגובות. אני אשמח שהם יבואו לראות ההופעות, ושהמורשת שבנו תישמר". 

-"הופה היי" המקוריים הביאו איתם גם מסרים לבני נוער, איזה מסר אתה חושב שאתה מביא איתך כחלק מההרכב?

"אני חושב שאני מביא את המסר של אהבת האדם, כלומר מעביר את המסר של לאהוב את כולם ולראות את הטוב בכל אחד. תשמע, אני גדלתי כילד דתי, חזרתי בשאלה ופתאום נהייתה לי פתיחות כזו של לאהוב את כולם ולא להתרכז בלהתעצבן, בלשנוא אלא בלהתחבר, אז אני מאוד מקווה שאוכל להעביר את זה. בנוסף לזה, אני חושב שאני מביא הרבה הומור שזה כלי טוב לחיבור בין אנשים, ביחד עם מוזיקה ואוכל". 

-ממש לא מזמן "האחיין של בנץ" שבה למסך יחד עם הדמות שלך, אולף! והוא הפך לסוג של דמות שאי אפשר בלעדיה! איך הבאת את הדמות הזאת? וכמה אתה מחובר אליה?

"כשעשיתי את האודישן לאולף הייתי צריך ללמוד מונולוג שלם בבלגית, אז אמרתי לעצמי 'בוא נלמד את המונולוג' ובאמת למדתי 5-6 שורות של מונולוג רק בבלגית! את המבטא של אולף לקחתי מסבא רבא שלי, וכשדיקלמתי את המונולוג בבלגית מול הבמאי, דן מסר הוא עצר אותי  ושאל: 'אתה למדת את הטקסט בבלגית?!', אני עניתי 'כן, חשבתי שצריך', אמר 'מה?!' והיה בשוק שמישהו למד מונולוג בבלגית הרי מה כולם ציפו? שיבוא מישהו, יגיד כמה משפטים ונתקדם, אבל במובן הזה הייתה לי תמימות של ילד בן 15 שאמר 'יש מונולוג, צריך ללמוד אותו' וזה השתלם לי. 

 

 

בעונה השלישית אני מאלתר מלא, והאלתורים באים כשהדמות באה לי בנוח, מה שקרה לי כאן. אולף זה פשוט אני, ואנשים שראו את 'הופה היי-הדור הבא' אמרו עליי: 'מה זה?, למה אין לו מבטא?!' וזה מדהים שילדים לא מבינים שאין לי באמת מבטא. אני אוהב את אולף שהוא גרסה מוקצנת וגרמנית שלי, לעומת 'הופה היי' ששם ראם הוא גרסה מוקצנת ולא גרמנית שלי". 

-יש חלום שעדיין לא הגשמת?

"החלום הגדול זה שלי לשחק בתיאטרון. אני גם שמח ש'הופה היי' נותנת לי את הבמה ואשמח להישאר בעולם הזה. החלום הכי גדול שלי זה 'ברודווי' ששם שרים, משחקים, רוקדים באינטנסיביות וברגע שאעשה את זה, לא יהיה לי מה לבקש יותר. אני חולם שעוד שלוש שנים, חמש שנים או אפילו עוד עשר שנים, אעלה על הבמה שם במשך שמונה פעמים בשבוע, אשיר, ארקוד ואשחק ברמה הכי גבוהה שיש. אני מאמין שיבוא היום שאעלה על הבמה שם ואתן תצוגה, הלוואי!".