התפקיד הראשון שנועה אסטנג'לוב (25) עשתה אי פעם, היה בגיל 10 כששיחקה בסרט הקצר של לי גילת "שלום", אבל היא תמיד ידעה שהמשחק זה המסלול שלה. "מההתחלה היה ברור לי שזה המקצוע שלי והשקעתי בו תמיד", משתפת. מאותו היום היא לא עצרה לרגע והמשיכה לכבוש יעדים נוספים כמו סדרת הילדים המיתולוגית, "מבצע קיפוד", תפקידים ראשיים בשני סרטי קולנוע "הקפות" ו"הסוסיתא של הרצל", את דרמת הנוער "דרימארס" שמשודרת גם בגרמניה, "משמר הגבול" ו"בלקספייס" בנטפליקס ואת קומדיית הנוער "האחיין שלי בנץ" (כאן חינוכית) שחוזרת בעונה שלישית. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חוגגים 50: העובדות שאולי לא ידעתם על "חגיגה בסנוקר"
• במאי 'ת'אנדרבולטס*' בראיון לפרוגי: "לא כל דבר אפשר להביא לקולנוע"
• "מייקל רץ מהסט למוניטור ואז חזר לחטוף עוד אגרוף"

"אני עובדת בתחום הזה מאז שאני בת 10, ומצחיק להגיד עכשיו שיש לי ותק של 15 שנה", מספרת.

מתי הבנת שאת רוצה להפוך את האהבה הזו למקצוע? 

"אני חושבת שזה תמיד הלך ביחד", משיבה. "בגלל שהתפקיד הראשון שלי היה בגיל 10, זה לא שהמשחק היה תחביב ואז החלטתי להפוך אותו למקצוע, אלא מההתחלה היה ברור לי שזה המקצוע שלי והשקעתי בו תמיד. בשום שלב לא לקחתי את המשחק כתחביב". 

היו גם רגעים שזה קילקל קצת את הילדות או יצר התמודדויות שילדה בגילך לא הייתה צריכה להתמודד איתן?

"אני בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר ולא יודעת להגיד מה הוא בדיוק, כי זה לא שהייתי ילדה מפורסמת ברמה שזה ישפיע עליי עד כדי כך. אני חושבת שילד בבסיסו לא אמור לעבוד ולסגל משמעת של איש קריירה בגיל כך כך צעיר, ובדיעבד בטוח היה איזשהו מחיר, אבל הדרך הזו ביגרה, עיצבה אותי והקנתה לי המון דברים שהיום אני מודה עליהם".  

היו גם מעירים או צוחקים בבית הספר על זה?

"האמת שדווקא היו מחמיאים לי והכל התקבל באהבה והתלהבות, במיוחד באשדוד שזה לא כזה נפוץ". 

למה?

"כי אשדוד זו הרי עיר בדרום, זו לא תל אביב- 'העיר שבה הכל קורה'. כשהייתי קטנה ולפני הרשתות החברתיות, הדרך להתפרסם הייתה בעיקר דרך הטלוויזיה ונדיר היה לראות אז ילדים שחקנים, ככה שהיה יותר קשה להצליח אם אתה לא מהמרכז. היום כשהדור הצעיר מצליח יותר בקלות, יש הצלחות מכל רחבי הארץ ונערה למשל שרוצה להציג היום את הכישרון שלה ולהצליח יכולה לפתוח מצלמה, להעלות לרשתות החברתיות וזה אחלה דבר. יכולתי לחכות לגיל מאוחר, להגיע לבית ספר למשחק, לעשות את המסלול הרגיל ואני מאמינה שאפשר להצליח ככה גם אם אתה מהפריפריה, אבל בשנים שאני התחלתי היה נדיר לראות ילדים מצליחים בגילאים כאלה שהם לא מתל אביב או ילדים של מישהו מפורסם". 

אבל הפסדת דברים בעקבות ההתמקדות במסלול המקצועי שלך בגיל הזה?

"כמו כל בחירה בחיים, אני מניחה שהפסדתי את כל מה שלא בחרתי בו. אם לא היה לי את הנתיב הזה של המשחק היו נפתחים בעיניי נתיבים אחרים, אז אין בי תחושת חרטה, כי הלכתי אחרי הלב שלי, אבל כשאתה בוחר משהו, אתה מוותר על המון אופציות אחרות שיכולת לבחור בהן". 

העונה השלישית של "האחיין שלי בנץ" בכיכובך עולה למסך! בואי נחזור לאודישן הראשון שלך.

"נבחנתי לתפקיד של יולי בכלל!", משחזרת. "שלחתי אודישן מצולם שצילמתי עם המורה הפרטי, רותם קינן ומאוד נהנתי לצלם אותו. אחרי ששלחתי את האודישן הזה, הזמינו אותי ל-'קולבאק', אבל לתפקיד של ניצן ועוד הרבה לפני שהייתה ניצן, הבאתי איזושהי ורסיה שהיא 20% מניצן שאתם רואים היום בטלוויזיה".

איך זה בא לידי ביטוי?

"ניצן אז הייתה הרבה פחות מגובשת והיה איזשהו זיק (ניצוץ-ד.ש) שהבמאי זיהה, אבל עוד הרבה לפני שניצן הייתה ניצן, באתי עם טישרט מהבית שלימים הפכה להיות אחת מהחולצות הקבועות של הדמות וקיבלתי את התפקיד. התפקיד של ניצן אחד מהדברים שאני הכי נהנית לעשות בקריירה שלי".  

מהרגע הראשון הסדרה הצליחה ונחשבת לאהובה במיוחד, אפילו זכתה אצלנו לפני שנתיים בטקס נבחרי השנה. הופתעתם מההד שלה?

"ממש לא הופתעתי, כי זו סדרה שהיא לא פחות מגאונות ואם לא הייתי משחקת בה-הייתי מאוד מתעצבנת שאני לא חלק ממנה!", מכריזה. "הסדרה הזו מורכבת מהאנשים הכי מוכשרים שיש, אם זה הקאסט המדהים שמורכב ממלא קומיקאים שאני מעריצה, היוצר, הבמאי ואנשים מבריקים שאני מאוד אוהבת, אז זה לא הפתיע אותי, כי הרגשתי שאנחנו עושים סדרת נוער שהיא הרבה יותר מסדרת נוער. מהעונה הראשונה 'האחיין שלי בנץ' הייתה עשויה כל כך טוב ובמקצועיות, ככה שהיה ברור שיש כאן משהו מיוחד עם שפה שעוד לא הייתה כאן. כמות הפאנצ'ים, השנינות, נתינת הבמה לגיקים, לאנדרדוגים של החברה, והדמויות המיוחדות שלהן דרור היוצר ודן הבמאי יצרו את העולם, אלו דברים מאוד מיוחדים שעוד לא היו פה. כל כך צחקנו על הסט, שהיה ברור שהסדרה הזו תצא מצחיקה".  

-מרוב הצלחה הערוץ החליט מיד בתום העונה הראשונה שיהיו עוד שלוש עונות נוספות, אז אפשר להיות רגועים לגבי עונה רביעית?

"האמת שאני לא יודעת, אז תצטרך לשאול את הערוץ והיוצרים, אבל אני תמיד אשמח להגיע לעוד עונה".

הדמות שלך די שונה מרוב התפקידים או הטייפקאסט שאנחנו רגילים לראות אותך כמה היה כיף או מוזר לצלול למשהו אחר לגמרי?

"הכי כיף בעולם", משתפת בשמחה. "אני פריקית של דמויות! מאוד אוהבת להשתנות בתפקידים שאני מגלמת, וזו זכות לשחק דמות כל כך שונה ממך שאפשר לעוף איתה, עם הקומדיה ועם החופש של האלתורים שלה. נראה לי נורא משעמם לשחק כל פעם את עצמי ולעשות את אותו הדבר, אז אני ברת מזל שקיבלתי את ההזדמנות לשחק את ניצן, כי דמות מדהימה, מצחיקה וגם כל כך מורכבת רגשית. עם כמה שניצן קומית, בעיניי היא דמות מאוד מרגשת".  

-לצד סדרות נוער נוספות כמו: "דרימארס", "או בוי" ו"מיוחדת", הכנסת לרזומה שלך לא מעט סדרות לקהל הבוגר יותר: "המפקדת", "משמר הגבול" ו"בלקספייס", את מרגישה כיום הבדלים בין הקהלים או שבגלל הסטרימינג והנגישות של הכל היום הכל די זהה?

"יש הבדל, כי ילדים בכל זאת מגיבים אחרת ממבוגרים, אבל יש את המחנה השותף שזה האהבה וסדרות שמתקבלות באהדה. ילדים לרוב יותר יתלהבו, יתרגשו, ירעיפו יותר אהבה ומבוגרים יותר מרעיפים מחמאות מקצועיות שזה גם כיף. גם כשאני הייתי ילדה והייתי נתקלת בגיבורים שאני רואה בטלוויזיה, ההתרגשות שלי הייתה הרבה יותר גדולה, אם זה מ'השיר שלנו', אם זה מ'דני הוליווד' ואם זה מ'כמעט מלאכים'". 

"דרימארס" משודרת בגרמניה, "מיוחדת" קיבלה רימייק בטורקיה, "משמר הגבול" ו-"בלקספייס" נרכשו על ידי נטפליקס. זה עושה חשק לנסות קריירה בינלאומית?

"בהחלט עושה חשק לקריירה בינלאומית", משיבה ומפרטת - "פעם הייתי מרגישה שזה ממש רחוק ממני, אבל היום הנגישות מאפשרת לחלום על זה. אני רואה את חברה שלי, נועה כהן, שכבשה את המסכים בעל העולם בסרט 'מרים' וזה לגמרי מעורר בי השראה, אז אני אומרת לעצמי: בואנה, למה שזה בעצם לא יקרה גם לי?!'. היום אני מרשה לעצמי לחלום דברים שלפני כמה זמן לא הייתי מרשה לעצמי לחלום, מרגש אותי לקלוט שזה דבר אפשרי וזה גם מגביר לי את המוטיבציה פתאום".    

את עושה אודישנים בחו"ל?

"לא יצא לי, אבל מעניין אותי לעשות תפקידים כמו שיש פה, כי בישראל יש לנו תכנים מדהימים, יוצרים מדהימים, סדרות וסרטים מדהימים. התפקידים בחו"ל לא נחשקים יותר מכאן, אבל זו חוויה מטורפת לעבוד בתקציבים ובתנאים שיש שם, בשפה אחרת, ביבשת אחרת וזו נראית לי חוויה מדהימה, אבל מבחינת תפקידים - אני מאחלת לעצמי לעשות תפקידים מאתגרים לא משנה באיזו שפה".

-ב"משמר הגבול" חלקת פרק לצד אבא שלך שגילם את אבא שלך, כמה הדמות שלו הייתה קרובה למציאות?

"הדמות רחוקה מהמציאות, כי אבא של מירי נטש אותה, היא לא בקשר איתו ובמציאות אבא שלי הוא דמות מאוד משמעותית בחיי, ואני בקשר מאוד קרוב איתו. המחנה המשותף הוא בכך שאבא שלי התחתן עם אישה חרדית מדהימה שאני מאוד אוהבת, התחזק ואני זוכרת שבתור נערה זה יצר אצלי קצת חששות לגבי 'האם אורך החיים שלי גם הולך להשתנות?'. גם אבא של מירי חזר בתשובה והיא בת להורים גרושים, אז במובן של הדת והגירושים-הזדהיתי קצת עם מירי. היום זה מצחיק אותי שפחדתי מזה, זה לא השפיע עליי בשום צורה, חוץ מהעובדה שזה הרחיב את האופקים שלי. אני באה מבית מאוד מסורתי, מאמינה מאוד באלוהים ומחוברת לאלוהים, אבל פשוט פחדתי משינוי קיצוני - מה שלא קרה".  

הגירושים של ההורים היו כשהיית בת 7, מניח שזה לא היה פשוט.

"זה לא היה לי קל, ואני חושבת שזה עיצב אותי והשפיע עליי, אבל הכי חשוב ששניהם מאושרים עכשיו, התחתנו שוב, הביאו ילדים ואני בקשר מדהים עם שניהם. ההורים שלי דמויות מאוד משמעותיות בחיים שלי".  

את לא אחת שמככבת בכותרות בפן שלילי, אבל בחודשים האחרונים כיכבת בכותרות בגלל שהחלטת לשבור צמחונות מול המצלמות וספגת אש. הרגשת שאת עושה משהו בעייתי לפני שפרסמת את הסרטון?

"לא הרגשתי אני עושה משהו בעייתי, אחרת לא הייתי מפרסמת. הסרטון פורסם בתמימות, ושיתפתי על צעד שאני עושה כמו שאני משתפת על כל מיני דברים בחיים שלי. אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון על מה אני אוכלת, אלא שזה סתם סרטון ששעשע אותי והופתעתי מהתגובות הקשות שהוא קיבל. בדיעבד אני לא עומדת מאחורי הסרטון הזה במאה אחוז, כי אני חושבת שעל הדרך המורכבת שלי עם אכילת הבשר הייתי צריכה לדבר קצת יותר לעומק, לחשוף קצת יותר את הקהל שלי אליה ולא לשטח את השיח לסרטון קליל כזה. אני לא חושבת שיש בעיה עם זה שחזרתי לאכול בשר ולא חייבת דין וחשבון לאף אחד על ההחלטות הבריאותיות שלי, אבל אכפת לי מהנושא הזה והרי לא סתם הייתי צמחונית במשך 10 שנים, אז רק בגלל זה התבאסתי שלא מספיק הבאתי לשיח את המורכבות בעניין הזה, כי הייתה לי מורכבות. גם אחרי שצילמתי את הסרטון לקח לי המון זמן לאכול שוב פעם בשר, עד עכשיו יש לי קושי לאכול בשר".

אז את מתכוונת להרחיב על הנושא בהזדמנות אחרת? 

"אני לא יודעת וגם לא רוצה לצאת בהצהרות, אבל אני חושבת שהמסקנה שלי מהסרטון היא שאומנם לדור שלנו יש נטייה לשתף על כל פיפס, אבל לפעמים לא חייב לרוץ לשתף. בסופו של דבר אלו החיים שלי, אני בודקת מה הכי נכון לי, לגוף שלי ואני בעד שכל אחד יחקור מה הכי נכון לגוף שלו ויהיה נאמן לעצמו. הגוף שלי לא יכל לעמוד בצמחונות, אבל במי שיכול לעמוד גופנית בטבעונות ובצמחונות, אני תומכת וחושבת שזו החלטה נכונה, לא השתנתה לי האג'נדה". 

-איך היה פתאום לחטוף תגובות שליליות?

"לא נעים", משתפת אסטנג'לוב. "לא הייתה לי כוונה לפגוע, במיוחד שאני כל כך מזדהה עם האג'נדה ולא נעים לקבל ביקורת, אבל בסדר, היה גל של כמה ימים והוא עבר. לא עשיתי מזה יותר מדי דרמה, נשמתי, נתמכתי על ידי הקרובים שלי וזה עבר. במדינה שלנו קורים דברים הרבה יותר גרועים והרבה יותר דרמטיים מזה שחזרתי לאכול שניצל, אז חשוב לקחת דברים בפרופורציה. אף פעם לא נעים לקבל ביקורת, אבל לא בכיתי מזה ויש דברים שצריך יותר להתעסק בהם, כמו בחטופים שלנו שבעזה, ובחיילים שנלחמים ומקריבים את חייהם בשבילנו. אני מבינה שזה הסעיר שחזרתי לאכול שניצל, אבל פרופורציות! גם אני לא התעסקתי בזה יותר ממה שצריך ואומרת לעצמי: 'פרופורציות!'". 

נעבור לגזרה הרומנטית: כבר שלוש שנים את נמצאת בזוגיות עם השחקן עמית פרנקו. עד כמה זה עוזר או מקשה ששניכם באותו המקצוע?

"רק עוזר, כי עמית מבין אותי, מכיל אותי, עוזר לי ואני עוזרת לו".

איך היה המעבר לגור יחד?

"הרגיש מאוד טבעי, וגם היה מאוד חשוב לי לעבור לגור ביחד לפני שמתקדמים לשלב הבא. עמית החבר הכי טוב שלי, השותף שלי ואנחנו מסתדרים טוב ביחד". 

תהיה טבעת? 

"אני לא יודעת. אנחנו זורמים וברור שאני רואה את עמית בעלי לעתיד, בעזרת השם, אבל אנחנו לא ממהרים לשום מקום וכשזה יקרה זה יקרה".   

כבת זוג לשחקן תיאטרון, עדיין לא ראינו אותך על הבמה. יש לך חשק לכבוש גם את היעד הזה?

"יש לי חשק להתנסות גם בעולם הזה. מעניין אותי להתנסות בדברים חדשים ולא ניסיתי עדיין את במת התיאטרון, אז כמובן שזה מסקרן אותי".  

בשנים האחרונות צברת כמות עוקבים מכובדת בטיקטוק. את מרגישה שזה מחזק את הקריירה שלך? 

"אני לא יודעת אם זה מחזק את הקריירה, כי נכנסתי לטיקטוק כשאני כבר שחקנית עובדת, אבל זה לגמרי עושה לי כיף, כי זו פלטפורמה שאני יכולה להראות בה עוד צדדים שיש בי. אני יכולה לעשות עוד דמויות, להשתטות, להצחיק ולדבר על דברים שחשובים לי. אני מאוד נהנית מהטיקטוק". 

יש רצון להיות יום אחד גם בצד השני של המצלמה? בין אם זה כיוצרת ובין אם זה כבמאית...

"אני רוצה להיות בצד הזה. אני חושבת שקודם כל אתחיל כיוצרת, כתסריטאית, אולי גם לשחק במשהו שיצרתי ובעתיד, אני לגמרי ארצה גם להתנסות בבימוי". 

מה עם פסטיגל? אנחנו לגמרי רוצים לראות אותך שם!

"יאללה, אני לא אסרב אם יציעו לי פסטיגל!", מכריזה אסטנג'לוב. "מאחורי כל שחקן יש ילד שחלם בילדותו להיות בפסטיגל, אז אם תגיע הצעה כזו לגמרי אלך עליה. זה תלוי בכם פרוגי!".  

איפה נראה אותך עוד 15 שנים?

"אני לא יודעת איפה אהיה עוד שנתיים אז עוד 15 שנה?! אנחנו חיים בעולם משתנה, הכל דינאמי, ואנשים כבר לא בוחרים מקצוע ומתחייבים להיות איתו כל החיים. אני מאחלת לעצמי להיות בריאה, להיות בתא משפחתי שאצור ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהבת. אני לא יודעת מה יכול לקרות כשה-AI ישתלט על העולם וכבר לא יהיו יותר שחקנים, אבל אני בוודאות יודעת שאהיה עם התא המשפחתי שלי ואעסוק במה שאני אוהבת, במה זה יהיה? נגלה עוד 15 שנה!".